“איזו אכזבה! עד היום הספרים שיצא לי לקרוא בחסות המפעל לתרגום ספרי מופת היו עילאיים. הן מבחינת היצירה עצמה והן מבחינת התרגום. דבר זה נובע מכללים מאוד מחמירים שהציב לעצמו הפרוייקט האדיר הזה. הספר מלחמה ומלחמה יצא תחת חסותו של המפעל והוצאת בבל, שגם היא לא רעה בכלל מבחינת הפרוזה שהיא מוציאה תחת ידיה. ועם כל זאת, נפילה. לא, לא נפילה, התרסקות. הספר תורגם מהונגרית ונכתב ע"י סופר בשם לאסלו קרסנ... ואם מישהו מכם יכול לבטא את שמו מבלי לשבור את השיניים אז אני מכתיר אותו בזה הרגע לאקרובט פה בינלאומי.
אם יש דבר שאני שונא בספרות זו התיימרות. כלומר אם אני לוקח לדוגמא את רם אורן, וחכו רק רגע המלעיגים, הציניקנים ורתחני קיטונות הביקורת, אני חושב שהוא סה"כ סופר טוב. אל תבינו אותי לא נכון, הוא לא כותב ספרות טובה, הספרות שהוא כותב היא סוג של מה שמגדירים ספרות מטוסים, או כמו שנהג מונית אחד יום אחד הגדיר בהגהתו שלו: "ספרות גרעינים". הוא מודע לחומר שהוא כותב ואין הוא מתיימר להגדיר את הספרות שלו כרצינית או מעמיקה. על כך אני מכבד אותו עד מאוד. יש לו ז'אנר שהוא מאוד טוב בו, גם אם הוא לא הסגנון שאני אוהב לקרוא וגם אם אין בו רעיונות חובקי עולם. מצד שני יש את אלו שחושבים שכתיבתם ראוייה להשמר בגנזך הנצח, בעוד היא בקושי ראויה לניגוב האחוריים. וזה בדיוק מה שאני חושב על הספר. חסר עלילה, חסר רעיון, כתיבה מסורבלת, טפלה, עד כדי כך טפלה עד שנראה שלא היה כלל עורך לספר.
אוייי.... אני צריך לטפל בהרגל המגונה בו אני חייב לסיים כל ספר עד סופו...”