איך הגיבה הספרות העברית להתעצמות כוחם הפוליטי של המזרחים בשנות השמונים? האומנם סימנו עליית הליכוד לשלטון בשנת 1977 וניצחונו במערכת הבחירות האלימה של 1981 שינוי ביחסי הכוח בין מזרחים לאשכנזים? ספר זה נע בתפר שבין חברה, פוליטיקה וספרות. באמצעות קריאה מחודשת בשלושה רומנים שראו אור באמצע שנות השמונים - "קופסה שחורה" מאת עמוס עוז, "התגנבות יחידים" מאת יהושע קנז, "מולכו" מאת א.ב.יהושע, מנתח משעני את המהפך התרבותי שהתחולל לכאורה במעמדם של במזרחים. שלושת הרומנים האלה, מן המרכזיים שנכתבו בישראל בעשורים האחרונים, הפנו את מבטם אל אתרים מזרחיים ואל דמויות מזרחיות, והפכו אז לראשונה את הזהות המזרחית לאחת התימות הפופולריות בספרות העברית. דרך הדיון בהם ביקשה ההגמוניה התרבותית לסמן את השנים האלה כנקודת מפנה דרמתית במערך היחסים בים אשכנזים למזרחים בישראל, ולקבור את "השד העדתי". הספר פותח את הפצעים העמוקים ביותר שלנו ומפנה שאלות נוקבות כלפי החברה הישראלית - האם באמת הפכה ישראל לחברה רב תרבותית? כיצד היא מדמיינת את המזרחים בתוכה? והאם למזרחים יש לשון משלהם כדי לדבר על עצמם?