פרק 1
יום שלישי, 26 במרץ
"בסדר, אז מה קורה עם פסל הקרח?"
קייט הנלי הניחה לשאלה להיתלות באוויר ללא מענה במשך כשבע שניות יותר מהנדרש, בתקווה שהשואלת תשמע כמה מגוחכת השאלה שלה ותחזור בה.
קלאודיה פאלמר רק מצמצה לעבר קייט בריסים שאולי היו אמיתיים ואולי לא, וחיכתה לתגובתה של קייט.
קייט פלטה אנחה שקטה. היא התמחתה בזה לאורך השנים. זו הייתה סוג האנחה שאיש אחר לא ידע על קיומה, אבל היא אפשרה לקייט רגע של הכרה אילמת שהיא צודקת, גם אם האדם השני לא הבין זאת. עדיין.
אם קייט למדה משהו בעשרים ושבע שנותיה, זה היה שיש כוח מסוים בחוסר ההערכה אליה. בגובה מטר וחצי, עם שיער חום משעמם, עיניים חומות משעממות ונטייה לבגדים צנועים, קייט הייתה מלכת הטיסה מתחת לרדאר כשהיא הייתה צריכה. אבל היו פעמים שחוסר הערכה לא נתן לה כוח אלא עצבן אותה מאוד.
כמו עכשיו.
"אני עדיין עובדת על זה," ענתה קייט לבסוף. "ההנחה הרווחת היא שפסל קרח בגובה שישה מטרים באביב חם מהרגיל עומד להיות מאמץ יקר."
האישה השנייה הניפה ידה בנפנוף מתורגל ודרמטי.
"תעשי לי טובה, אם ז'יבנשי יכול לעשות את זה במילאנו באוגוסט, נוכל לעשות את זה במנהטן באפריל."
קייט בדקה בחשאי את השעה באייפד שלה: 14:14. זה היה הסימן למחוא כפיים באיטיות לכבוד קלאודיה. החברה של הבוס שלה משכה ארבע־עשרה דקות לתוך הפגישה שלהם לפני שהיא הזכירה את אחד המעצבים המפורסמים שהיה באנשי הקשר שלה. שיא חדש.
"בסדר, אז את תטפלי בזה," אמרה קלאודיה והשפילה שוב מבט אל מחברת הספירלה הקטנטנה שלה. "אני עדיין מתלבטת במי אנחנו צריכים לבחור שיספק את הצדפות. שמעתי דברים טובים על 'מלך הצדפות', עבדתם איתם?"
"בטח, כמה פעמים," אמרה קייט. "אבל –"
"אוקיי, אולי אני אעביר לך גם את המשימה הזאת," אמרה קלאודיה והקישה על שפתה בציפורן אדומה מטופחת. "אני חושבת על שילוב של צדפות החוף המזרחי עם צדפות החוף המערבי. מה את חושבת?"
"אני חושבת שקנדי אלרגי לפירות ים," אמרה קייט.
קלאודיה אפילו לא הרימה את מבטה. "אז מה? הוא לא יהיה היחיד במסיבה הזאת."
אה. "אבל זו מסיבת יום ההולדת שלו."
קלאודיה כנראה לא התמחתה באנחה השקטה, כי שלה כן נשמעה והייתה מעצבנת. "קנדי יבין שאנשים אחרים אוהבים צדפות, גם אם הוא לא יכול לטעום מהן. יהיה לו אוכל אחר לאכול."
ורוב הסיכויים שהוא יזדעזע כל כך מפסל הקרח בדמותו, עד שהוא אפילו לא ישים לב לפירות הים שהוא לא יכול לאכול, ללהקת הקאברים ששרה את שירי מארון 5 שהוא לא יכול לסבול, לרשימת האורחים של אנשים שהוא לא מכיר...
קייט הייתה קרובה מאוד להגיד לקלאודיה בדיוק מה היא חושבת על תוכנית המסיבה שלה כשהאישה השנייה חצתה את חדר הישיבות ונגעה בזרועה. "שוב, תודה על העזרה עם זה. אימא שלו לא הפסיקה להציע לעזור, אבל חשוב לי להראות לדיאן שאני יכולה לעשות את זה בכוחות עצמי. שאכפת לי מהבן שלה בדיוק כמוה."
קייט זייפה חיוך בתגובה, אף על פי שבינה לבין עצמה היא הטילה ספק בכך שלמישהי שיוצאת עם קנדי דוסון בסך הכול חודשיים יכול להיות אכפת ממנו כמו לאימא שלו. שלא לדבר על כך שקלאודיה כמעט לא עשתה את זה 'בכוחות עצמה'. קייט הייתה צריכה לדעת טוב יותר כשקלאודיה שאלה אם היא יכולה 'להוציא לפועל כמה רעיונות' למפגש הפתעה קטן עבור קנדי.
במציאות קייט בזבזה על המסיבה הארורה הזאת כמעט אותו זמן שהיא השקיעה בתור העוזרת של קנדי, והיא הייתה די בטוחה שהיא תעשה את רוב העבודה על מה שהפך לקרקס מטורף.
"אני בטוחה שהוא יעריך את זה," אמרה קייט בלי רגש. "אבל אם את פתוחה להצעות –"
"קלאודיה? מה את עושה פה?"
קייט השתתקה רק לחצי שנייה, כמו שתמיד עשתה כשהיא שמעה את הקול שלו, זה קרה לעיתים קרובות והיה כמעט בלתי מורגש, כמו אנחותיה השקטות.
קלאודיה קמה מייד, כולה תנועה חיננית ורגליים ארוכות כשהיא החליקה את המחברת על פני השולחן לעבר קייט.
מאחר שקלאודיה וקנדי היו מרוכזים לחלוטין זה בזה, קייט הרשתה לעצמה את הסיפוק של גלגול עיניים לנוכח החיפזון של קלאודיה למסור לה את המחברת. כאילו קנדי באמת ישים לב למחברת קטנטנה, חסרת תועלת שהכילה – קייט דפדפה בה – אולי עשרים עמודים.
רוב העמודים היו מלאים ברעיונות מוגזמים למסיבה. באחד מהם ממש נכתב יונים.
קייט חייכה קצת על הרעיון הזה. מגיע לקנדי יונים במסיבה שלו. למעשה, אילו קלאודיה הייתה שואלת לדעתה על היונים, קייט הייתה שמחה לשקר את השקר הקטן הזה.
בהחלט! קנדי ישמח לראות חבורה של ציפורים מפחידות במסיבת יום ההולדת שהוא לא יודע על קיומה וכנראה גם לא רוצה בה, כי הוא שונא הפתעות אפילו יותר משהוא שונא מסיבות...
קייט אספה את האייפד שלה ואת המחברת הקטנה של קלאודיה, ואז הסתובבה ומייד התחרטה על זה, כי היא זזה מהר מדי וראתה את קלאודיה מצמידה את שפתיה לשפתיו של קנדי.
היא שמה לב שקלאודיה לא הייתה צריכה להתרומם על בהונותיה, אפילו בלי העקבים, קלאודיה פאלמר כנראה מעולם לא הייתה צריכה להתרומם על בהונותיה כדי לנשק גבר. הדוגמנית לשעבר הייתה בגובה של מטר ושמונים סנטימטרים. קייט ידעה, כי היא בדקה את זה. האם היא גאה במעקב המקוון שלה? לא במיוחד. אבל היא למדה עם השנים שמחקר קטן מראש על המאהבות האחרונות של שלושת הבוסים שלה היה שימושי אם הדברים פנו לכיוון דרמטי, מה שהיה קורה לעיתים קרובות. ומי טיפל בדרמה? התראת ספוילר: לא הבוסים שלה. קייט הייתה זו שהתמודדה עם השלכות המאמצים הרומנטיים הכושלים שלהם.
כמובן, היא לא הייתה צריכה לדאוג יותר בקשר לאיאן או למאט, שניים מהבוסים שלה שהתמסדו די יפה והפכו לבעיה של אישה אחרת. נשאר רק אחד...
מבטו של קנדי מצא את מבטה של קייט בתוך שניות מהרגע שבו שפתיו עזבו את שפתיה של קלאודיה, ואף שהיא עמדה בפני עוצמת מבטו כמעט בכל יום במשך שש שנים, ההשפעה מעולם לא הפסיקה לטלטל אותה, אולי קצת.
קנדי דוסון היה מושך כמעט באכזריות, בדרכם הסמכותית של המעמד הגבוה של בני הזוג קנדי שהוא נקרא על שמם. שערו היה איפשהו בין חום כהה לחום בהיר, עבה ומבריק באופן שהתחרה בדוכסית מקיימברידג'. עיניו היו בצבע חום־זהב ומעוטרות בריסים ארוכים שהיא פעם העזה להגיב עליהם וקיבלה נהמה בתמורה. הכול אצלו היה רציני. גבותיו העבות נטו לעיתים קרובות מטה לכדי מבט זועף, היה לו פה לא מחייך, קו לסת חד שהיה רוב הזמן מתוח.
בערך כמו עכשיו.
היא חייכה אליו בלעג בתגובה למבט הבלתי חדיר שלו, וחשה מהאופן שבו עיניו הצטמצמו שהוא הבחין גם בגלגול העיניים שלה וגם בחיוך שלה.
"מה שתיכן זוממות?" הוא שאל, השאלה הופנתה לקייט ולא לאישה שנצמדה אליו.
"סתם שיחת בנות!" צייצה קלאודיה. "להכיר זו את זו. קפצתי לבקר אותך, אבל לא היית כאן, אז במקום זה דיברתי עם קייט."
הוא החזיר את מבטו לקלאודיה והזעיף את מצחו. הוא תמיד זעף. "אני כאן. הייתי במשרד שלי, משהו שהעוזרת האישית שלי הייתה אמורה לדעת. היא יכלה להגיד לך להיכנס," הוא נעץ מבט כועס בקייט.
"תחסוך את זה ממני," אמרה קייט בטון משועמם כשהתחילה לצעוד לכיוון דלת חדר הישיבות. "אבל רשמתי לעצמי הערה, בפעם הבאה שתהיה בשיחת טלפון עם המשקיע הכי גדול שלך, שיחה שנדרשו לי ולעוזרת שלו שלושה שבועות לתאם, אני אודיע לכולם שאתה במשרד שלך ושזה בסדר להיכנס."
"הו, אני בטוחה שלקנדי לא היה אכפת אם אני הייתי נכנסת," אמרה קלאודיה בחיוך חם, הצמידה את אפה אל הלחי שלו ונתנה לו מין נשיקה אסקימואית מוזרה.
קייט תפסה את עיניו של קנדי כשחלפה על פני הזוג, וחייכה במתיקות. הוא ניסה להסתיר את ההתכווצות שלו ולא הצליח. היא ידעה שהדבר היחיד שקנדי שונא יותר מהפרעות בזמן שהוא מדבר בטלפון הוא גילויי חיבה פומביים.
רק חכה עד שתראה את פסל הקרח בגודל טבעי שנוצר בדמותך, חשבה קייט כשיצאה מחדר הישיבות. הוא יהיה ממש ליד הצדפות שאסור לך לאכול.
"אה, הנה את." זרוע גדולה וגברית הונחה על כתפה כשמאט קאנון, אחד מהבוסים האחרים שלה, התחיל לפסוע לצידה. "אל תכעסי."
"מה עשית?" היא שאלה וכבר התחילה לעבור על המיילים באייפד שלה, מנסה לא להתעצבן על כך שתיבת הדואר הנכנס שלה עלתה על גדותיה בזמן הקצר שהיא דיברה על צדפות עם חברתו של קנדי.
"את נראית כל כך יפה היום," אמר מאט. "והריח שלך נפלא. כל כך נפלא. זה בושם חדש?"
קייט לא השתמשה בבושם.
"מת'יו," היא אמרה, עצרה ליד השולחן שלה והורידה את זרועו מכתפה. "בבקשה, תגיד לי שלא עשית את זה."
"לא עשיתי מה?" הוא הרים את המהדק שלה והעמיד פנים שהוא בוחן אותו. מאט הוא גבר מהמם, עם שיער בלונדיני ועיניים כחולות שובבות. הוא גם מבריק ביותר, וכבר בשנות העשרים המוקדמות לחייו כבש את וול סטריט בסערה כ'ילד פלא'. הוא גם היה אדיב, מקסים, והיא אהבה אותו, אבל לבחור היה חיסרון אחד רציני...
קייט נאנחה. אנחה אמיתית, לא אחת האנחות השקטות שלה. "עשית את זה."
"מה הוא עשה?" נשמע קול גברי אחר. "הוא שוב ניהל את לוח הפגישות שלו?"
"ניהל זו מילה גדולה," מלמלה קייט לעבר איאן בראדלי, הבוס השלישי שלה, תוך כדי שהיא צונחת על כיסאה ומעלה במחשב את יומן הפגישות של מאט ליום המחרת.
"כמה זה גרוע?" שאל מאט ומתח את צווארו כדי לראות את המסך שלה.
"ובכן, זה תלוי," היא אמרה, אצבעותיה כבר לוחצות במהירות על העכבר כדי לתקן את הנזק. "עד כמה אתה רוצה להיפגש עם ג'רוד לאנהם באותו זמן שאתה אוכל ארוחת צהריים עם סברינה בדיוק באותה שעה שבה הסאמים קבעו את סקירת הרבעון הראשון שלך?"
"איזה כיף!" אמר איאן בהתלהבות. "הבוסים שלך, אשתך והלקוח הכי גדול שלך, שיצא פעם עם אשתך..."
"הם לא יצאו," רטן מאט בפני איאן לפני שהביט בקייט בתחינה. "את יכולה לסדר את זה?"
"טופל," היא אמרה וכבר סגרה את מסך המחשב והרימה את הטלפון הנייד שלה. "שלחתי הזמנה לג'רוד וביקשתי לקבוע פגישה חדשה ליום שישי, אישרתי את הישיבה עם הבוסים, ו..." היא הרימה שוב את מסך המחשב שלה, "שלחתי הודעה לסברינה כדי לבדוק איתה אם מתאים לה שתצאו לשתות אחר הצהריים במקום ארוחת צהריים." הטלפון שלה זמזם, וקייט השפילה מבט אל ההודעה מסברינה קרוס, אשתו של מאט ואחת מחברותיה הטובות. "היא כתבה שאין בעיה."
"אני אוהב אותך," אמר מאט. "את הכי טובה. וכל כך, כל כך יפה. נכון שהיא יפה, איאן?"
"כל כך יפה."
קייט ירתה באיאן במבט חשדני. "מה אתה עשית?"
הוא נשך את פנים הלחי שלו והעמיד פנים שהוא חושב. "באופן היפותטי, יכול להיות שלארה הייתה קצת לחוצה מהחתונה, ואמרתי לה להירגע..."
היא נעצה בו מבט. "בבקשה, תגיד לי שלא באמת אמרת תירגעי לאישה שמתכננת את החתונה שלך."
"ובכן..."
"אוי אלוהים," מלמלה קייט, אצבעותיה כבר בפעולה, מקלידות עוד הודעת טקסט, הפעם ללארה מקנזי, כדי לעשות בקרת נזקים עם ארוסתו של איאן. "אם שניכם תמשיכו ככה, לפחות אני יכולה להיות בטוחה שתהיה לי עבודה כל חיי."
והיא התכוונה לזה. כמובן, על הנייר היא נתנה דין וחשבון לקנדי, מאט ואיאן. טכנית, הם היו הבוסים, והיא העוזרת האישית. אבל כולם ידעו מי באמת ניהל את העניינים.
זה לא היה סידור רגיל, אבל ארבעתם היו חברים ותיקים – כולם התחילו ב'וולף השקעות' באותה שנה, בהפרש של חודש זה מזה. עוד כשהחבר'ה היו ברוקרים מתחילים ורוב העבודה של קייט עסקה בביטוחים ובתוכניות פנסיה, והדגישה את כישורי הארגון המשובחים שלה.
אף על פי שבוולף שיעור השחיקה היה גבוה, עם מעט מאוד ברוקרים זוטרים ש'עושים את זה' ומתקדמים לשלב הבא, כל הבוסים שלה קודמו למשרת מנהלים. ואף שלפי הפרוטוקול כל אחד אמור לבחור את העוזרת האישית שלו, כולם בחרו, ובכן, בה.
זה עבד טוב לכולם. בוול סטריט, המקום שבו היה שפע של חלאות, לקייט היה מזל, לא רק שהיה לה בוס אחד שלא היה מניאק מוחלט, אלא שהיו לה שלושה שמכבדים אותה והפכו לחבריה הטובים.
התוצאה הייתה כמה שנים מטורפות, אבל קייט לא הייתה משנה דבר. טוב, זה לא היה נכון. קייט הייתה מוותרת בשמחה על חיבתו של מאט לחבל ביומן הפגישות שלו. והיא לא בדיוק התענגה על התנהגותו של איאן טרום לארה, כשהייתה צריכה לכבות שרפות אחרי אירועי ה'אופס' המביכים שלו – אחרי כל תרחישי שכבתי איתה, אופס, גם איתה.
בנוגע לקנדי...
"הי, האם אלו לא שני הגברים האהובים עליי?" אמרה קלאודיה, שחררה את זרועו של קנדי וניגשה לברך אותם.
קייט ידעה שזה עלוב, אבל היא לא יכלה שלא להתענג על גלגול עיניו החשאי של מאט על מחוות נשיקות האוויר השגרתית המוגזמת של קלאודיה.
קלאודיה חבטה בזרועו של איאן. "איאן בראדלי, לא ראיתי אותך מזמן! אתה ממשיך להתחמק מההזמנות שלי לדאבל דייט."
איאן ניקר בצייתנות את הלחי של קלאודיה. "סליחה, בובה. תכנון החתונה לא משאיר לנו זמן."
"נכון! תזכיר לי שוב מתי היום הגדול?"
"זה היה אמור להיות ביום האהבה, אבל שינינו את מקום האירוע ברגע האחרון ודחינו אותו ליוני."
"אה, אז הנערה החמודה שלך תהיה כלת יוני!"
מאט תפס את עיניה של קייט ואמר בלי קול, הנערה החמודה?
היא הצמידה את שפתיה כדי להדחיק את החיוך, מדמיינת מה לארה, סוכנת אף־בי־איי קשוחה, הייתה חושבת על התואר.
קנדי קלט את חילופי המבטים ביניהם וחבט בעורפו של מאט, מה שזיכה אותו במבט סקרן מכיוונה של קלאודיה.
קנדי התעלם משאלתה השקטה ושאל, "את מוכנה לארוחת צהריים?"
"ארוחת צהריים? השעה שתיים וחצי," אמר מאט והציץ ברולקס שלו.
"מזל טוב, קייט, סוף־סוף לימדת את מאט לקרוא שעון!" קרא איאן.
"הלוואי," אמרה קייט.
"אתה יודע, עד לפני כמה שנים ידעתי לעמוד בזמנים," אמר מאט. "דייטים ארורים כנראה הרסו לי את הכישרון הזה..."
"אתה בטוח?" שאל קנדי. "כי לא היה נראה שאתה מומחה גדול בלעמוד בזמנים כשאיחרת היום בארבע דקות לריצת שש בבוקר שלנו."
איאן פנה אל קלאודיה. "זה לא מאוחר מדי, את יודעת. תצילי את עצמך."
"אני חושבת שהוא מקסים," אמרה קלאודיה, הושיטה יד ואחזה בידו של קנדי. "שנלך?"
קייט הסיטה את מבטה והעמידה פנים שהיא בודקת את האימייל שלה, אבל לא לפני שהיא ראתה איך מאט מסתכל עליה. היא החזירה לו מבט לרגע, ומאט נתן לה רמז של חיוך שהיה קצת עצוב.
היא לא הייתה מטומטמת. היא ידעה שכולם חושבים שהיא מאוהבת בטירוף בקנדי דוסון. היא לא הייתה. כבר לא.
אבל היא לא ידעה איך להסביר להם את זה. קייט בקושי יכלה אפילו להודות בפני עצמה שפעם, כשהיא הייתה הרבה יותר צעירה וחולמנית, היא הרימה את מבטה מהמחשב שלה, עיניה ננעלו בעיניו של הבוס החדש שלה, ומייד – בטיפשותה – התאהבה עד מעל לראש. זו הייתה אהבה ממבט ראשון, כזאת שיש בה הכול: פרפרים בבטן, חלומות על חתונה. אהבה ששמורה בדרך כלל לתלמידות בחטיבת ביניים ולדמויות של דיסני. היא אפילו הייתה תמימה כל כך עד שחשבה שאולי, רק אולי, האופן שבו הוא הסיט עיניו כשהיא הסתכלה עליו אומר משהו. היא הניחה לעצמה ברוב טיפשות להאמין שהוא הסתכל עליה בהיחבא, באותו אופן שבו היא מצאה את עצמה מביטה בו יותר מהנדרש.
ואז המציאות סטרה בפניה. חזק.
לפני חמש שנים קייט שמעה בלי כוונה שיחה בין שלושת הבחורים שבה הם דנו עד כמה היא לא מתאימה לדייטים. המילים המדויקות של קנדי היו, 'זה לא שאי אפשר לעמוד בפניה', ולאחר מכן הוא הציע שכולם יסכימו שלעולם לא יצאו איתה. לשמוע את איאן ומאט מסכימים להצעה שלו צרם מעט – היא הייתה אנושית, אחרי הכול. אבל לשמוע את הזלזול של קנדי בה כמעט קרע את ליבה.
ובכל זאת... היא הייתה אסירת תודה על כך. באמת. ממש. זה היה בדיוק מה שהיא הייתה צריכה כדי לרפא את עצמה מאשליות האהבה הילדותיות שלה. שלא לדבר על כך שזה הבהיר לה בדיוק מה היא רוצה – מישהו שבאמת יראה אותה כמי שאי אפשר לעמוד בפניה. והוא היה שם איפשהו. היא פשוט הייתה צריכה... לחכות.
"אני רעב," הכריז מאט. "אתם רעבים?"
"הרגע ירדת על קנדי שהוא יוצא לאכול צהריים בשתיים וחצי..." איאן השתתק כשמאט נעץ בו מבט. "טוב, בסדר, אני יכול לאכול. קייט, בואי נלך לאכול."
"יש לי עבודה," היא אמרה, אפילו כשאיאן משך את הכיסא שלה לאחור, ומאט הרים את התיק שלה.
בסופו של דבר, היא נתנה להם לקחת אותה לארוחת צהריים. לא כי הם היו הבוסים שלה אלא כי הם היו חברים שלה. ואף על פי שהם אף פעם לא אמרו את זה, היא ידעה שהם מנסים לגרום לה להרגיש טוב יותר בקשר לסיפור של קנדי וקלאודיה. היא העריכה את זה לחלוטין אבל זה היה מיותר. ליבה של קייט התגבר על ההתאהבות המטופשת בקנדי לפני שנים, והמוח שלה היה הרבה יותר מדי חכם מכדי להמשיך להיות מאוהבת בבוס שלה.
למרבה הצער, גופה עדיין היה באופן בלתי נסבל, לא הגיוני ומעצבן מלא תשוקה אל האיש.
