יאנצ'יבּאצ'י, מסאז'יסט ומתאבק, מעניק בדירתו הקטנה בירושלים טיפול שבועי לשחרור מכאוביה של רבקה, בשנים שלאחר מלחמת ששת הימים. כשהיא לא אצל המסאז'יסט שלה, רבקה היפה, שחקנית תיאטרון בעברה וחצי צוענייה, עובדת בחנות פרחים, מאמינה בכוחות כישוף, נעה כמטוטלת בין רעשי לבה ומנווטת ביד בוטחת את תשוקתם של הגברים אליה. כשהוא לא מטפל באנשים, יאנצ'יבּאצ'י, חתול הבר היהודי בעל שרירי הברזל ואצבעות הפלדה, שאוזניו נפוחות ממאות קרבות ושכמעט הרג פעם אדם בזירה, מאמן את נערי ימק"א ומנסה להשתחרר מעבָר שאינו מרפה.
עבור השניים הרדופים מזיכרונות, המפגש השבועי הוא שיח של מילים פשוטות ומשפטים קטועים בעברית, המוביל לסיפורה של אבן מיוחדת שנמצאה בעקבות אירוע גיאולוגי בקרקעית אגם בדרומה של סין. האבן, הנודדת עם הדמויות, היא הציר לרומן פיוטי, המספר את קורותיה של משפחה שענפיה נפרסים על פני תשעים ותשע שנים בהונגריה, סין וישראל.
"כששבתי בליל אמש לתאי, מסוחרר ומזיע, אחזו בגופי רעד וצמרמורת, וכשפרסתי מעיל להתכסות בו, חשתי באבן שבכיסי והבטתי בה... התעטשתי פעמיים מעומק קרבַי ובשלישית, כשנתזים שקופים כחולים מתפזרים מעלי, חשתי בצלילות וריחוף שאיני מכיר, דואה כעובר ברחם ענקי כאגם, מביט בפנס השמש הדוהה, ולקולות פעפוע עמום, אני מקשיב ונרדם".
בפרוזה עדינה ועשירת הבעה החוצה יבשות וזמנים ומשתרעת על פני מאה רבת תהפוכות, מגולל רוני וולף, יליד ירושלים, ברומן ביכורים זה את סיפורם של רבקה, יאנצ'יבּאצ'י, ודמויות נוספות ועוסק במשמעותם של זיכרונות, בנייה מחודשת, ובָאֱמת והבדיה שבמעגלי החיים.