את הסופר <mark>קנט הרוף</mark> לא הכרתי. משוטטות במרשתת הסתבר לי, שהספר הנוכחי הינו הספר השישי והראשון שתורגם לעברית. את כתב היד הסופי של הספר ערכה אשתו לאחר מותו. מביקור שלי בויקפדיה הבינותי, שבספר "איש ואישה בלילה" ישנן נגיעות אוטוביוגרפיות, על חייו של <mark>קנט הרוף</mark>, כולל מקום מגוריו בקולרדו, ששם מתרחשות מרבית עלילות ספריו.

<mark>קנט הרוף</mark> כתב את פרקי הספר, כשמיכל חמצן צמוד אליו, וביצירתו זו הוא נפרד מעולם החיים.

כמה רגש מרוכז מסתתר בין דפי הספר הדקיק והכל כך נפלא הזה! הכמיהה לחברה והרצון בקשר מסתבר שקיימים בכל גיל. ובספר הזה בנה <mark>קנט הרוף</mark> מערכת יחסים בין שני אנשים בני הגיל השלישי.לעולם לא מאוחר מדי, גם כשאתה בעשור השביעי לחייך. תאהב ותהיה נאהב- ותאריך ימים.

אדי ולואיס הם שכנים הגרים בעיירה קטנה בקולרדו, ארצות הברית. שניהם התאלמנו מבני זוגם. הבדידות שממלאה את חלל ביתם מביאה אותם אחד אל השני, ואדי באה ל

לעתים נראה לי שהבדידות היא החֶבְרָה (והחֲבֵרָה) הטובה ביותר. אבל רק לעתים רחוקות, כיוון שהבדידות היא אולי מקום נעים לבקר בו, אך היא מקום גרוע לשכון בו.

לואיס ואדי שוכנים בבדידותם. הוא אלמן והיא אלמנה, שניהם ניצבים בפתח העשור השמיני של חייהם ושניהם גרים בגפם, מתבוססים בעריריותם הקשה וכמעט טובעים בה. לואיס ואדי גרים בעיירה קטנה שבה כולם מכירים את כולם. הם גרים עשרות שנים באותו רחוב, אך למעט שיחו

איש ואישה בלילה, מאת <mark>קנט הרוף</mark>, סובב סביב שני זקנים שגרים לבדם: אדי מורס ולואיס ווטרס. כל אחד מהם חווה טלטלות שונות בחיי הנישואין והמשפחה שלהם, שהותירו אותם גרים לבדם, וחשים את הבדידות המנוכרת בתוך השכונה. ערב אחד מגיעה אדי לבקר את לואיס, ומציעה לו הצעה פשוטה: לואיס יבוא לישון איתה במיטה שלה, והם יבלו זמן ביחד.
לואיס המעט מבולבל מסכים, והם מתחילים להיפגש, ומגלים שלמרות העיניים הבוחנות והשופטות של

ביום שישי אביבי ושמשי היא הזמינה את הבת והנכדה בת ה-9 לארוחת צהרים בבית קפה עם מרפסת וגינה מלבלבת. השיחה עם הבת קלחה. הנכדה הקשיבה בחצי אוזן, בעוד עיניה נעוצות כל הזמן במכשיר הסלולרי.
"מה התוכניות שלך למחר?" שאלה הבת.
"אני נוסעת לטייל בגליל", השיבה.
"עם מי?"
לרגע הזה חיכתה.
"עם חבר".
פתאום נזקפו אוזניה של הנכדה והיא טרחה להרים מבטה לעבר הסבתא.
"חבר סתם, או חבר אמיתי?" שאלה .
"חבר אמיתי, אמ

זהו ספר שנקרא במהירות. אני קצת חלוקה לגבי כמות הכוכבים. קשה לי להחליט.
אהבתי את הרגישות העולה מבין השורות, בניסוח הפשוט והלא מורכב. העומק בדמויות חסר לי במעט.
אדי ולואיס שכנים זקנים עריריים. אדי באומץ רב פונה ללואיס ומבקשת ממנו אם יסכים ללון עמה בלילה ולעת בוקר לחזור אל דירתו על מנת לשוחח ולשבור את הבדידות. הוא נענה לבקשתה לניסיון ללילה אחד. מהשיחות עלו וצפו מחזורי החיים של כל דמות, מתור ברגיש

תענוג של ספר! זהו ספר מהסוג שאני מכנה "ספר קטן גדול", ספר קצר שמכיל המון. ספר כל כך אנושי ומרגש, נהניתי מכל רגע! כמובן שאני ממליצה בחום!
אדי מור, אלמנה, באה לבקר את השכן שלה, לואיס ווטרס, שגם הוא אלמן. אדי מציעה לו לבוא לישון איתה בלילות ולדבר. היא מספרת לו שהיא בודדה וחושבת שגם הוא בודד ולכן עלה בדעתה הרעיון הזה.
אדי מסכים ובא אליה בלילה. הם שוכבים זה ליד זה ומדברים. לפעמים גם נותנים ידיים. לפע