אחרי שקראתי את הביקורת של קרן על הספר הזה גיגלתי את סומרסט מוהם והתברר לי שאף פעם לא קראתי שום דבר שלו. הופתעתי, משום מה חשבתי שכן יצא לי לקרוא אותו בעבר, אבל אז קלטתי שקצת בילבלתי בינו לבין גרהם גרין, אוי לבושה. בכל אופן, הזמינות של הספר באפליקציית ליבי נתנה לי הזדמנות להיחשף ליצירה של מוהם סיפור אחר סיפור, בלי להתחייב לספר ארוך. הסיפורים בקובץ כולם עוסקים באותם המקומות ובאותה התקופה. הגיבורים שלהם הם בריטים שחיים על התפר בין אנגליה המעמדית, המנומסת והמאופקת למושבות הקולוניאליסטיות במלאיה הבריטית בתחילת המאה העשרים. יש בסיפורים האלה עלילות של ממש, בגידה, רצח, מחות ומוות, אבל הכל נמסר לקורא באיפוק והתחושה היא שלא משנה כמה דרמטיים האירועים - עיקר הדרמה מתרחשת בנפשן של הדמויות. אהבתי במיוחד את הסיפור הראשון שמציג משפחה בריטית מכובדת על סף יציאה למסיבה ואת הפער האירוני בין האמת המחרידה שהולכת ומתגלה לאיטה בשיחה בין בני המשפחה במהלך ההכנות למסיבה לבין מה שבאמת מטריד את בני המשפחה ועומד בראש מעייניהם: הם איך נראים ונתפסים בעיני החברה, מה  יגידו ויחשבו עליהם. בסיפור השני לא ממש הבנתי מה ניסה מוהם להגיד. יש בו אנלוגיה בין שתי נשים נטושות: האחת היא גיבורת הסיפור, בריטית מכובדת, שבעלה התאהב בערוב ימיו באישה אחרת. השניה מלאית שחיה עם חוואי אירי במשך שנים עד שזה החליט שהגיע הזמן לשוב למולדתו ולשאת אישה לבנה כדת וכדין. חשבתי שהאנלוגיה בין שתי הנשים אמורה להוביל את הקורא לחוש בצערה של האישה המלאית, הילידה, שאיש אינו חושב שיש צורך להתחשב ברגשותיה או לתת לה מעמד חוקי, אבל בסוף הסיפור דווקא גיבורת הסיפור מתמלאת ברוח חמלה וחסד נוצרית וסולחת לבעלה בלב שלם וחפצה בטובתו. אולי ההבנה שסופה של הנקמה מר ולא מועיל כלל לנוקם הוא זה שיצר את השינוי? לא יודעת, מודה שאני קצת יותר טים האישה הנזנחת מאשר טים הגבר ההולל ולא השתכנעתי מהמהפך הרגשי שעוברת הגיבורה. הסיפור השלישי היה מוכר לי מאוד, אני בטוחה שקראתי אותו מתישהו בעבר - מה שאומר שצדקתי ובכל זאת קראתי פעם משהו של סומרסט מוהם! במרכזו שני גברים אנגלים לבנים, יחידים באזור המלאי עליו הם אחראים. האחד סנוב, ג'נטלמן ממעמד גבוה, השני בן המעמד הנמוך שהקנאה שלו בבני המעמדות גבוהים הפכה לבוז ושנאה. הג'נטלמן, על פי הגדרתו, מתייחס כראוי לחלשים ולנמוכים ממנו במעמדם ועל כן מסתדר היטב עם הילידים, מכבד אותם ומבין ללבם. בן המעמד הנמוך לעומתו, אולי שוחר שוויון וניפוץ פערים מעמדיים כשזה נוגע לגבוהים ממנו במעמדם, אבל בנמוכים ממנו במעמדם - וכך הוא רואה את המלאים - הוא מתעמר ושש להפגין את עליונותו עליהם. שני הגברים לא מצליחים למצוא דרך לבוא זה לקראת זה, מעט הרצון הטוב שהם מצליחים לגייס בקושי - נבלם על ידי הגאווה של שני הצדדים עד הסוף הטרגי. בסיפור הרביעי מופיע הזוג היחיד של בני זוג שמאוהבים זה בזו, לכן ברור שסופה של הזוגיות יהיה רע ומר. כאן האמירה של מוהם על המנהג לחיות עם אישה ילידה ללא מחוייבות עד שיגיע המועד לחתונה כדת וכדין עם אישה לבנה נחרצת וברורה יותר מאשר בסיפור הקודם שעסק בנושא. הסיפור החמישי מתרחש לא מעט בתוך מוחו של הגיבור שלו, אדם שמציג את עצמו כבן המעמד הגבוה, שומר מכל משמר על הסוד המביש של דם התערובת הזורם בעורקיו, ושאולי, כך הוא מאמין, אחראי על הפגמים באופיו. ההרגל של חיים על סף גילוי וחרפה מורט את עצביו והופך אותו לחשדן שרואה צל הרים כהרים. הסיפור השישי הוא מעין סיפור בלשי, צפוי מראש אמנם אבל עיקרו, כמו בכל הסיפורים בספר, הוא לא בעצם המעשה אלא בהתמודדות של גיבורי הסיפור עם הגילויים שמזעזעים את עולמם, והקושי לבחור את המעשה הנכון בעולם של ערכים מתנגשים. ספר שפותח חלון לעולם שכבר נעלם דרך עיניו של מי שהיה בן התקופה אבל נקודת מבטו עליה היתה ביקורתית ומעמיקה.

כמה שירים אפשר לכתוב על ירושלים? אין סוף, אני מניחה. כי כבר דורות שאנשים כותבים שירים על ירושלים, שירי אהבה, שירי כיסופים, שירי קינה ושירי געגועים. גם שולמית הראבן כתבה שיר על ירושלים. על ירושלים של תקופת המנדט. רק שבמקום לפרסם את השיר כמות שהוא, היא חילקה אותו לחלקים וברווחים הכניסה נובלה. ואני, אני לא מבינה כלום ושום דבר בשירה. שירה דורשת מאמץ ופענוח ובסוף משאירה אותי מתוסכלת עם תחושה שלא הבנתי עד הסוף. אז התרכזתי בנובלה, שעוסקת גם היא, איך לא, בירושלים. וברקע נמצאות הדמויות הירושלמיות: שרה אמריליו, בת למשפחה ספרדית ירושלמית מדורי דורות, שפורצת לעצמה דרך משלה. דרך חדשה בעיר ישנה. ד"ר ברזל, רופא גרמני שעקר את עצמו ממולדתו ומנסה כל השנים לנטוע את עצמו מחדש בעיר הישנה-חדשה הזאת, אבל השורשים שלו נחשפים שוב ושוב וכשהאדמה באירופה רועדת - גם הוא מתערער וכמעט מאבד אחיזה. ובסופו של דבר, גם כאן בירושלים האדמה רועדת. בריטים, ערבים, יהודים, אנשי ברית שלום ואנשי מחתרות, כולם נרעדים ומיטלטלים איתה, חברויות ובריתות ישנות נפרמות, מציאות חדשה נרקמת ובסוף כולם צריכים למצוא להם מקום כלשהו על לוח המשחק של המציאות החדשה הזאת. הרבה אירוניה והומור יש בספר, וחמלה מרוחקת מעט כלפי הדמויות שהן, מה לעשות, בנות חלוף. לא נצחיות כמו העיר שהן גרות בה. או שאולי גם הן קצת נצחיות כי הן כולן מטביעות בה חותם, בדיוק כמו שהיא מטביעה בהן את חותמה, כך שמשהו מהן נשאר בתוכה לתמיד. האם נהנתי מהספר? בסך הכל כן, אבל נשארתי עם התחושה הזאת שלא באמת הבנתי עד הסוף. כמו שאמרתי - אני לא מבינה כלום ושום דבר בשירה. אולי גם בירושלים לא.

מתבגר אמריקאי בעל נפש רומנטית שמחפש את ה-soul mate שלו, מחכה ליום שבו יפגוש את האחת, יתאהב בה וירצה לחיות איתה לנצח, לא, הוא לא חרמן או מעוניין בחוויות מיניות לכשעצמן בכללי, הוא רומנטי כאמור, רגע חכו לאן הלכתם זאת רק נקודת הפתיחה מכאן האמינות עוד יכולה להידרדר! איפה היינו? כן, אז יש לו שני חברים-הכי-טובים שהם פחות או יותר גרים אחד אצל השני, תומכים אחד בשני ומשתפים אחד את השני בפתיחות יוצאת דופן ובדיאלוגים שנונים באופן יוצא דופן לא פחות (הייתם חושבים שזה שהגיבור שלנו היה מאוהב באיזשהו שלב באחת משני החברים-הכי-טובים האלו ונישק אותה שבועיים לפני שהיא יצאה מהארון ייצור איזה פלונטר רציני אבל לא לא, הם התגברו על זה באלגנטיות ובשנינות, כאמור, אז זה סתם פרט פיקנטי ברקע שמתבל את העלילה כדי לתת לה קצת גוון משעשע). יש לו הורים תומכים ופתוחים ואחות גדולה תומכת לא פחות, הוא די אינטליגנטי בלי להיות גאון, לומד בתיכון אמריקאי שבו אין כל כך מעמדות ובלגנים חברתיים וכאלה, וכולם די מכילים וסבבה אחד עם השני. בגדול החיים שלו תותים עד שהוא פוגש את גרייס המוזרה, המסתורית והיפהפיה ומתאהב בה מה שבא לידי ביטוי בעיקר בזה שהוא מנהל איתה דיאלוגים שנונים אפילו יותר מאלו שהוא מנהל עם שאר הדמויות בחייו. הוא מבין הרבה אחרי הקורא את סיפור הרקע שלה שמוביל באופן בלתי נמנע לשברון לב שזה בעצם הנושא של הספר (לכן גם החברים הכי טובים שלו יסבלו מלב שבור כעלילות משנה, שלא נפספס את הנקודה). אבל אל תדאגו, הוא יתגבר. בינינו, עם נתוני הפתיחה שלו - זה לא מפתיע. זה אולי נשמע כאילו שנאתי את הספר, וזה לא לגמרי נכון. הוא קריא, לא בלתי מעניין, אבל כל כך מלוטש, מתוחכם ומודע לעצמו שבשום שלב הוא לא באמת נוגע ללב.

מתבגר אמריקאי בעל נפש רומנטית שמחפש את ה-soul mate שלו, מחכה ליום שבו יפגוש את האחת, יתאהב בה וירצה לחיות איתה לנצח, לא, הוא לא חרמן או מעוניין בחוויות מיניות לכשעצמן בכללי, הוא רומנטי כאמור, רגע חכו לאן הלכתם זאת רק נקודת הפתיחה מכאן האמינות עוד יכולה להידרדר! איפה היינו? כן, אז יש לו שני חברים-הכי-טובים שהם פחות או יותר גרים אחד אצל השני, תומכים אחד בשני ומשתפים אחד את השני בפתיחות יוצאת דופן ובדיאלוגים שנונים באופן יוצא דופן לא פחות (הייתם חושבים שזה שהגיבור שלנו היה מאוהב באיזשהו שלב באחת משני החברים-הכי-טובים האלו ונישק אותה שבועיים לפני שהיא יצאה מהארון ייצור איזה פלונטר רציני אבל לא לא, הם התגברו על זה באלגנטיות ובשנינות, כאמור, אז זה סתם פרט פיקנטי ברקע שמתבל את העלילה כדי לתת לה קצת גוון משעשע). יש לו הורים תומכים ופתוחים ואחות גדולה תומכת לא פחות, הוא די אינטליגנטי בלי להיות גאון, לומד בתיכון אמריקאי שבו אין כל כך מעמדות ובלגנים חברתיים וכאלה, וכולם די מכילים וסבבה אחד עם השני. בגדול החיים שלו תותים עד שהוא פוגש את גרייס המוזרה, המסתורית והיפהפיה ומתאהב בה מה שבא לידי ביטוי בעיקר בזה שהוא מנהל איתה דיאלוגים שנונים אפילו יותר מאלו שהוא מנהל עם שאר הדמויות בחייו. הוא מבין הרבה אחרי הקורא את סיפור הרקע שלה שמוביל באופן בלתי נמנע לשברון לב שזה בעצם הנושא של הספר (לכן גם החברים הכי טובים שלו יסבלו מלב שבור כעלילות משנה, שלא נפספס את הנקודה). אבל אל תדאגו, הוא יתגבר. בינינו, עם נתוני הפתיחה שלו - זה לא מפתיע. זה אולי נשמע כאילו שנאתי את הספר, וזה לא לגמרי נכון. הוא קריא, לא בלתי מעניין, אבל כל כך מלוטש, מתוחכם ומודע לעצמו שבשום שלב הוא לא באמת נוגע ללב.

מתבגר אמריקאי בעל נפש רומנטית שמחפש את ה-soul mate שלו, מחכה ליום שבו יפגוש את האחת, יתאהב בה וירצה לחיות איתה לנצח, לא, הוא לא חרמן או מעוניין בחוויות מיניות לכשעצמן בכללי, הוא רומנטי כאמור, רגע חכו לאן הלכתם זאת רק נקודת הפתיחה מכאן האמינות עוד יכולה להידרדר! איפה היינו? כן, אז יש לו שני חברים-הכי-טובים שהם פחות או יותר גרים אחד אצל השני, תומכים אחד בשני ומשתפים אחד את השני בפתיחות יוצאת דופן ובדיאלוגים שנונים באופן יוצא דופן לא פחות (הייתם חושבים שזה שהגיבור שלנו היה מאוהב באיזשהו שלב באחת משני החברים-הכי-טובים האלו ונישק אותה שבועיים לפני שהיא יצאה מהארון ייצור איזה פלונטר רציני אבל לא לא, הם התגברו על זה באלגנטיות ובשנינות, כאמור, אז זה סתם פרט פיקנטי ברקע שמתבל את העלילה כדי לתת לה קצת גוון משעשע). יש לו הורים תומכים ופתוחים ואחות גדולה תומכת לא פחות, הוא די אינטליגנטי בלי להיות גאון, לומד בתיכון אמריקאי שבו אין כל כך מעמדות ובלגנים חברתיים וכאלה, וכולם די מכילים וסבבה אחד עם השני. בגדול החיים שלו תותים עד שהוא פוגש את גרייס המוזרה, המסתורית והיפהפיה ומתאהב בה מה שבא לידי ביטוי בעיקר בזה שהוא מנהל איתה דיאלוגים שנונים אפילו יותר מאלו שהוא מנהל עם שאר הדמויות בחייו. הוא מבין הרבה אחרי הקורא את סיפור הרקע שלה שמוביל באופן בלתי נמנע לשברון לב שזה בעצם הנושא של הספר (לכן גם החברים הכי טובים שלו יסבלו מלב שבור כעלילות משנה, שלא נפספס את הנקודה). אבל אל תדאגו, הוא יתגבר. בינינו, עם נתוני הפתיחה שלו - זה לא מפתיע. זה אולי נשמע כאילו שנאתי את הספר, וזה לא לגמרי נכון. הוא קריא, לא בלתי מעניין, אבל כל כך מלוטש, מתוחכם ומודע לעצמו שבשום שלב הוא לא באמת נוגע ללב.

מתבגר אמריקאי בעל נפש רומנטית שמחפש את ה-soul mate שלו, מחכה ליום שבו יפגוש את האחת, יתאהב בה וירצה לחיות איתה לנצח, לא, הוא לא חרמן או מעוניין בחוויות מיניות לכשעצמן בכללי, הוא רומנטי כאמור, רגע חכו לאן הלכתם זאת רק נקודת הפתיחה מכאן האמינות עוד יכולה להידרדר! איפה היינו? כן, אז יש לו שני חברים-הכי-טובים שהם פחות או יותר גרים אחד אצל השני, תומכים אחד בשני ומשתפים אחד את השני בפתיחות יוצאת דופן ובדיאלוגים שנונים באופן יוצא דופן לא פחות (הייתם חושבים שזה שהגיבור שלנו היה מאוהב באיזשהו שלב באחת משני החברים-הכי-טובים האלו ונישק אותה שבועיים לפני שהיא יצאה מהארון ייצור איזה פלונטר רציני אבל לא לא, הם התגברו על זה באלגנטיות ובשנינות, כאמור, אז זה סתם פרט פיקנטי ברקע שמתבל את העלילה כדי לתת לה קצת גוון משעשע). יש לו הורים תומכים ופתוחים ואחות גדולה תומכת לא פחות, הוא די אינטליגנטי בלי להיות גאון, לומד בתיכון אמריקאי שבו אין כל כך מעמדות ובלגנים חברתיים וכאלה, וכולם די מכילים וסבבה אחד עם השני. בגדול החיים שלו תותים עד שהוא פוגש את גרייס המוזרה, המסתורית והיפהפיה ומתאהב בה מה שבא לידי ביטוי בעיקר בזה שהוא מנהל איתה דיאלוגים שנונים אפילו יותר מאלו שהוא מנהל עם שאר הדמויות בחייו. הוא מבין הרבה אחרי הקורא את סיפור הרקע שלה שמוביל באופן בלתי נמנע לשברון לב שזה בעצם הנושא של הספר (לכן גם החברים הכי טובים שלו יסבלו מלב שבור כעלילות משנה, שלא נפספס את הנקודה). אבל אל תדאגו, הוא יתגבר. בינינו, עם נתוני הפתיחה שלו - זה לא מפתיע. זה אולי נשמע כאילו שנאתי את הספר, וזה לא לגמרי נכון. הוא קריא, לא בלתי מעניין, אבל כל כך מלוטש, מתוחכם ומודע לעצמו שבשום שלב הוא לא באמת נוגע ללב.