דסי עטפה את מעשיה והסכימה לגחמותיו של בעלה, בעטיפה עם כתובת "עושה כרצונו". איפה רצונה, והיכן היא? לאן נעלם האני שלה? עברה מעיד על כך שהיא "כן" ידעה להתעקש על דברים, למרות כל "התקוענס" ורשימות "הלא" של "חסידות גור"... אז?
קשה להזדהות עם דסי. היא האחראית הישירה למעשיה וחייה, לאורך כל המסע שהיא עשתה בעולם החיים. למרבה הצער, היא לא התנגדה לבעלה, ההיפך היא הגשימה את הפנטזיות שלו כבובת מריונטה... ומי היה הקהל בתיאטרון הזה? עוד נקודה למחשבה...
כבר בגיל שנה היא שברה את מסגרת הלול, ויצאה לטייל בסלון כשהיא אוחזת את המוט בידה. דסי אכלה "אגוזי" של "עלית" ולא של חברת "מגדים" ה"כשר למהדרין". הלכה עם חברותיה "החילוניות" לצימר ולחוף הים, היא למדה ספרות בתל-אביב בבית ספר חילוני ועוד.
אין עוררין על כך שכל ההתנהגויות הללו, מעידים על כך שאסתי ידעה לעמוד על שלה, כשהיא רצתה, ועשתה גם מה שהיא רוצה...
נכון, היו לה מרידות קטנות עוד בתקופה הילדות, אך לאן כל האומץ הזה נעלם, כשהיה צריך להגיד "לא" כ"ילדה גדולה" כ"רעיה" כ"אימא לשמונה ילדים"?
בפני ד"ר דנה הרשקוביץ, בעת אישפוזה בית החולים לחולי נפש, אסתי מעידה ע"כ שהיתה ילדה פטפטנית. היא חושפת את "הכביסה המלוכלכת" שמצויה ב"חסידות גור", אך מה אסתי עשתה כדי להלבין את הכביסה הזו לפחות בביתה שלה?
הקו שהנחה את אסתי "טוב שם טוב משמן טוב". (עמוד 20) "לא משנה מה אתה עושה כל עוד אף אחד לא יודע מזה – הכול בסדר.".... האומנם? איפה המצפון? מוסר הכליות וחובת הלב?
לאורך כל הדרך... והיתה דרך... אסתי לא לקחה אחריות על מעשיה, ולראיה היא אומרת לד"ר דנה הרשקוביץ: "נועם אח שלי הוא בעצם ההתחלה של כל הצרות שלי!" ... "הלידה שלו הפכה אותי ממפונקת למפונדרקת!" (עמוד 20). המסקנה: כולם "לא בסדר, אני בסדר"... כמה קל ופשוט להפנות אצבע מאשימה לגורר ולא לנגרר!
כל התנהגותה מלמדת על דמות ללא שדרה, ולא לחינם היה לה שם של בחורה ריקנית, שראשה מלא בבגדים ותכשיטים. כל מה שעניין והעסיק את דסי, שיהיה לה חתן גבוה, רחב כתפיים, וחשוב לא פחות להתארס לפני חברתה, הא... ובאיזה בגד תכסה את גופה אם וכאשר...
חברים תסלחו לי, לדעתי לא ניתן לשפוט את הספר ולדרגו בכוכבים, כפי שאנחנו נוהגים בדרך כלל, משום שעסקינן ביומן זיכרונות. זהו מסמך כואב, שובר שתיקה, כתוב בשפה פשוטה וקופצנית, על דמות שטוחה ומפונקת, שהמשפט "טוב שם טוב משמן טוב" צרור בתוכו.
בסיכומו של יום וכאוהבת המילה הכתובה, הייתי מעדיפה שהסיפור הזה לא יפורסם ברבים, ויישאר במשפחת "חסידות גור". מאידך גיסא, הספר כבר פורסם, ולמרות חסרונותיו הפך לרב מכר. אזי תקראו ומלאו את בקשתה האחרונה של אסתי : "תעשו הכול שאנשים ישמעו על הספר ויקראו אותו"...
לא לחינם האם תרזה אמרה: "הבדידות והתחושה של היותך לא רצוי, הן צרות העוני הנוראות ביותר"... ואכן כך גם במקרה הזה.
זהו ספר שמהווה הצצה ותיעוד לעולם "קצת אחר עם נורמות שונות" עפ"י משנתה של דמות אחת בלבד וזה לא הוגן!
אסכם מעולם הפסיכולוגיה: יש כאן "השלכה" כמנגנון הגנה לעומת "הסתגלות"... חבל... מה שבטוח שבמקרה הזה כל השיחות של אסתי עם האלוקים לא הועילו ... ואת הסוף כולנו יודעים...
