נדהמתי השבוע כשהבנתי שרומן תמים זה, לכאורה, מסתיר בתוכו כל כך הרבה גזענות של האמריקאים כלפי זרים. מה שלא הבנתי כשקראתי לפני הרבה שנים, בגיל 14 בערך. אז כאבתי את כאבה של האם שנאלצה להיפרד מבעלה. שמחתי בשמחתו של הבן על שמצא אהבה אמתית, וממש לא התייחסתי לסבא ששכב במיטה, ובעצם חיכה למותו. חושבת שקצת קשה בגיל 14 להזדהות עם זקן בסוף ימיו.
הגעתי לספר הזה שוב אחרי שחיפשתי ספר אחר, והבנתי שמהספר הזה אני בקושי זוכרת משהו. הספר פותח בתלונה של האם על הסבא שהכל בגללו. כי הוא התחיל את הבעיה. לא כל ברורה בהתחלה מה אשמתו, אך די מהר מתברר שהוא נאשם על שאהב אישה סינית, בסין, נישא לה, ובהמשך נולד בנם. עם אותו בן, סיני למחצה התחתנה האם, ולזוג נולד ילד, רבע סיני. המשפחה כולה חיה באושר בסין, אלא שהמהפכה הסינית טרפה את הקלפים, והאישה החליטה לחזור לארצות הברית עם הילד, כשהזקן האמריקאי חוזר איתם. הבעל/האב החליט מרצונו להישאר בסין כי איפשרו לו להמשיך ללמד שם באוניברסיטה, והוא רוצה, איכשהו, להיות 'הקול השפוי'.
חליפת המכתבים בין הבעל לאישה מראה עד כמה השניים הולכים ומתרחקים זה מזה, בעיקר אחרי שהבעל לוקח לו אישה שניה, כביכול לצורך עבודות הבית, אבל ברור שלא רק. וכך נשארת האישה עם הבן והסב. לסב היא דואגת פיסית, אבל יחסי הבן עם נערות הם אלה שמטרידים אותה מאוד, ולמה? כי היא פוחדת שבכל פעם שיתקשר רגשית לאחת הבנות, ומשפחתה תגלה שהוא רבע סיני - הם ינדו אותו. וזה אכן קורה. עד הסוף הטוב, אבל המפחיד.

איך כותבים סקירה על ספר שעוסק בשואה, ומה כבר לא נאמר על החורבן ההרס והזוועות שתבעה מלחמת העולם השנייה. ספרים נכתבו, סרטים הוסרטו, ניצולים ועדי ראייה תועדו, שירים הולחנו, אירועים נחקרו ודרכי הישרדות התוו פרקים חדשים בטיפול הנפשי/פסיכולוגי- דור ראשון שני ואפילו שלישי לשואה, גם יומנים שנכתבו נמצאו ופורסמו. האזרח הפשוט בכל נקודה שהיא בעולם, לא יוכל להכיל להבין וגם לא להעלות בדמיון את הרוע האנושי, והמציאות הכאוטית, שהיו נחלתם של מיליוני אזרחי אירופה, ושקיפדה חיים של מיליונים . בלתי אפשרי לנסות אפילו.

שישה מתוך שישה מיליון של דניאל מנדלסון– איש ניו יורק, פרופסור לספרות קלסית, מבקר ספרות, תאטרון קולנוע ותרבות, עתיר פרסים וידע ודמות מיוחדת בפני עצמה, הנו מסע מופלא לחקר גורלם של ששת בני משפחה- משפחתו שלו, דוד אמו ואשתו וארבעת בנותיהם שנספו ועקבותיהם נותרו חקוקים בקומץ מכתבים שנשמר במשפחה המורחבת זו שהצליחה להימלט ולחמוק מאותה הזוועה .

בדרכו המסקרנת ויוצאת הדופן, ולאחר שצרר במוחו מאז ילדותו כל חלקיק מידע ששמע, מחליט מנדלסון באמצע החיים, לצאת למסע רווי הפתעות ,שאורך שנים וחוצה יבשות, כדי לפתור את החידה על חייהן ומותם של הנפשות הקרובות האלו, בני משפחת אמו, בתקווה להחיות מחדש את זכרם, ואת מי שהם היו, ולנסות לארוג מכל פיסת מידע מה הם לבשו, את מי אהבו ומי לא, ולברר במה היו מוכשרים, ומי היו החברים של הבנות של הדוד, שעשה חיל בבולוכוב מקום מגוריו, והדודה עם הרגליים היפות, ממה היו מורכבים החלומות שלהם ומי היה עם מי בדקות האחרונות שלפני הסוף. המטרה הייתה ללקט כל פיסת מידע שניתן יהיה לדעת יותר על אופיים ובעיקר על חייהם ואיך הם מתו. לדייק עד כמה שניתן, אם עדיין נשאר מי שיוכל לספר ממקור ראשון - והיו ! כי לפעמים הסיפורים שאנחנו שומעים ומספרים הם דיווחים על מה שקרה, ולפעמים הם תיאור של מה שהיינו רוצים שיקרה, מעין צידוקים לא מודעים לחיים שבסופו של דבר הם קרובים יותר לחיים שלנו. כי כל אדם הוא בן זמן מסוים ובן מקום מסוים וכמובן מושפע ומונחה מנסיבות חייו שלו.

4/5 כוכבים
לא שמעתי על הספר הזה לפני כן. מצאתי אותו במקרה בצומת ספרים והתלהבתי שהדפים שלו ממוחזרים (סיבה לגיטימית לגמרי להתלהב מספר אם תשאלו אותי). ראיתי על הכריכה שקריסטין האנה כתבה עליו שהוא מצוין (האישה שכתבה את הזמיר) וכשקראתי את התקציר גיליתי שאחת הדמויות בספר היא טייסת במכשפות הלילה, גדוד של נשים רוסיות שהשתתפו במלחמה והפציצו בסיסים גרמנים באישון לילה.
ברגע ששמעתי שהספר עוסק במכשפות הלילה ידעתי שאני חייבת לקרוא אותו. שמעתי על גדוד הנשים הזה לפני זמן רב ופעם ראשונה שנתקלתי בו בספר.
אז התחלתי לקרוא וגיליתי שזה בין היתר ספר מתח וכתוב גם כאחד כזה.
עכשיו, מתח הוא אחד הז'אנרים שאני הכי פחות אוהבת, ועדיין במקרה הזה נהניתי מאוד ממנו, בעיקר כי הסיפור מתרחש בעת ולאחר מלחמת העולם השנייה, תקופה שאני מאוד אוהבת לקרוא עליה. אני מאמינה שאם הספר היה מתרחש בתקופה אחרת לא הייתי מתחברת אליו כי שוב, הוא כתוב בצורה שמאוד מאפיינת ספרי מתח.
העלילה עוקבת אחרי כמה דמויות בתקופות זמן שונות, נינה, טייסת סובייטית עוקצנית, איאן עיתונאי שלקח על עצמו את המשימה לתפוס פושעים נאציים שהצליחו לברוח ממעשיהם במלחמה וג'ורדן, נערה צעירה שחולמת להיות צלמת.
דבר לא אמור לחבר בין שלושת האנשים, אבל קורה שיש להם מכנה אחד משותף. די יגרין, רוצחת נאצית שהצליחה לברוח לאמריקה לאחר המלחמה ואיאן ונינה נחושים בדעתם לתפוס אותה ולהעמיד אותה לדין.
כבר על ההתחלה אתה יודע הכל. אתה יודע מי זה מי. המתח בספר הוא מתי כל אחת מהדמויות תגלה את זה ואיך. שוב, בדרך כלל אלה דברים שמאוד מפריעים לי בספרי מתח אבל הפעם האווירה של המלחמה עזרה לי לא לאבד עניין.
הספר הזה בנוסף מלא ברומנטיקה שלא ציפיתי לקבל ממנו ולמרות התקופה לא מדכא בכלל. נכון, הוא עוסק בנושאים קשים, אבל לא הייתי אומרת שהוא קשה לקריאה או כבד מדי. הכתיבה אפילו די קלילה.