"המפגש בין שתי נפשות דומה למגע בין שני חמרים כימיים. אם יש איזו שהיא תגובה ישתנו שניהם". (קרל יונג) נזכרתי במשפט הזה כשנשבתי עם רוח הרומן הקסום הזה. בנסיבות נדודי בתקופה זו, כבשו אותי משפטי הפתיחה של הספר: "היא יושבת חסרת תנועה ליד שולחן הכתיבה וחולמת שהיא נודדת. האביב מפלס בקושי את דרכו בעיר. ניחוח קל של פריחה עולה מהרחוב אל דירתה, מהול בעשן ובאובך... הים נרגע לעת ערב, ועימו סולחות גם הרוחות". לעיתים אני תוהה עד כמה שם הספר מעיד על תוכנו, וכאן, תמצות מדהים של רומן עם רוח, רוח החיפוש, התשוקה למצא, החלום לממש, העונג להיות. עלמה ונתן, עוברים מסע משותף, בנפרד. משא חיים על כתפיים רכות. הייתי אומרת שהיתה בינהם פגישה, חצי פגישה, קטעי מלים, ודי. ומאז שנתן מצא לו מורה רוחני, היה שולח לעלמה מכתבים עם קטעי פלוסופיה שרכש בכל מקום בו היה. עד להצטרפותה אליו למזרח, עבדה עלמה בגן לילדים מיוחדים. לי אישית, עלמה תרמה המון באמון ביכולתם של המוגבלים. היא היתה קשובה לכל תנועה של הילדים, ולמדה את מקומות החוזק שלהם, ומתוך שקט פנימי, הפעילה כל אחד מילדי הגן על פי רמתו, במה שהוא מסוגל. שקט אמרנו - כשהיה נתן בהודו, הוא פגש נזיר, ממנו למד להגיע אל השקט. צריך לעבור דרך ארוכה כדי להגיע אל אי העשייה ואל ההרפיה: "משחר ילדותנו אנו מורגלים בעשייה. מלמדים אותנו שכדי להשיג צריך לעשות, להתאמץ, לנוע. ככל שתהיה פעיל יותר, מהיר יותר, חזק יותר - תשיג יותר. אבל למעשה, התחרות הגוברת, המאמץ, ההישגיות, כל אלה מעצימים את חוסר השקט שבתוכנו ומושא תשוקתנו הולך ומרחיק מאיתנו... החוכמה כולה טמונה ביכולת שלנו לאי-עשייה. ללמוד לא לעשות. זוהי אי-עשייה שאינה באה מתוך עצלות או אדישות, אלא מתוך הרפיה עמוקה. להרשות לעצמנו פשוט להיות. להישאר במקום שבו אנו נמצאים ולשהות בתוכו. ללמוד להתבונן מבלי לעשות דבר." (עמ'' 155) אהבתי, רגשתי גם למדתי. כּנרת~~

מאז שנחבטתי בטיול, מה נחבטתי התנפצתי אל הסלע עד זוב דם, יצאתי מכלל נהיגה,וכך אני נוסעת ברכבת ונהיה לי ים של זמן וגם ים של טיפוסים לפגוש... אז במקום ללטף ת'ווסטאפ, שלפתי מהכיס הצדדי סיפרון-צ'יק :) בעוד ידי מדפדפת שורות ים נוגה וערב קיץ לכאורה, אני חשה עיניים צדדיות מדפדפות בפָנַי כמו לא מבינות מדוע זה לא נעות שפתיי . וברגע של פתיעה זה בא - "את מתפללת אלתרמן?" הרשה לעצמו בחיוך תכול :) אז היושב לצידי, בנסיעה שהחליפה ים במדבר, חשבני למתפללת מתוך סידור קטן, והצצה נועזת לכריכה גילתה לו שאני מתפללת.... אלתרמן D: (שילוב כובש, הא?:) מודה שניסיתי להגניב מבטים לא חשודים על שאר הנוסעים ואכן, מחזה נדיר לראות מישו עם ... ספר, ביד. מבוגרים נימנמו בין הניקורים, והרוב ליטפו משטח קר וחיצוני שהעלה על פניהם איזה חיוך תמהוני... אז כל ההקדמה הזו, כדי לומר, שאלתרמן וחבריו בקטנה, כלומר ספרי "זוטא" כפי שהגדיר עידו, נוסעים עימי עד ישוב קרסולי לכושר לחיצה על דוושת החיים ;) ויותר מזה אנ'לא מתיימרת לכתוב על אלתרמן שרואה את - הרקיע הזה צעיר וכאילו כולו פתיעה בערב קיץ עם ים ומרחבים סמוכים ואיך בכל הקומות לאור החשמל מתהלכים אנשים ונשים כמו בתוך ספרים פתוחים.... אז אם יש לכם זוטא כזה וכיס פנוי, לכו על זה, ובלבד שלא תרגישו שהכנסתם את אלתרמן לכיס הקטן שלכם ; )

כל אחד והסוד שמחזיק אותו, איתו. הסודות שלנו ומה הם עושים לנו עם השנים.... מה חולל הסוד של אנה בנפשה, ולאן הוא הוביל... מה קורע לנו את הבטן באמת, הסוד עצמו או גילויו? ובכלל...מה אפשר לעשות עם זה. הייתי אומרת בעדינות שיש כאן פסיכולוגיה גם אם היא בגרוש, יש מתח ענוג, ויש תרגום סביר. ומה עוד?? "בין צילו של האור לצלילו של השקט בין מימיו של החוף לפריחת השלכת..." -קובי אפללו-

מאז שנחבטתי בטיול, מה נחבטתי התנפצתי אל הסלע עד זוב דם, יצאתי מכלל נהיגה,וכך אני נוסעת ברכבת ונהיה לי ים של זמן וגם ים של טיפוסים לפגוש... אז במקום ללטף ת'ווסטאפ, שלפתי מהכיס הצדדי סיפרון-צ'יק :) בעוד ידי מדפדפת שורות ים נוגה וערב קיץ לכאורה, אני חשה עיניים צדדיות מדפדפות בפָנַי כמו לא מבינות מדוע זה לא נעות שפתיי . וברגע של פתיעה זה בא - "את מתפללת אלתרמן?" הרשה לעצמו בחיוך תכול :) אז היושב לצידי, בנסיעה שהחליפה ים במדבר, חשבני למתפללת מתוך סידור קטן, והצצה נועזת לכריכה גילתה לו שאני מתפללת.... אלתרמן D: (שילוב כובש, הא?:) מודה שניסיתי להגניב מבטים לא חשודים על שאר הנוסעים ואכן, מחזה נדיר לראות מישו עם ... ספר, ביד. מבוגרים נימנמו בין הניקורים, והרוב ליטפו משטח קר וחיצוני שהעלה על פניהם איזה חיוך תמהוני... אז כל ההקדמה הזו, כדי לומר, שאלתרמן וחבריו בקטנה, כלומר ספרי "זוטא" כפי שהגדיר עידו, נוסעים עימי עד ישוב קרסולי לכושר לחיצה על דוושת החיים ;) ויותר מזה אנ'לא מתיימרת לכתוב על אלתרמן שרואה את - הרקיע הזה צעיר וכאילו כולו פתיעה בערב קיץ עם ים ומרחבים סמוכים ואיך בכל הקומות לאור החשמל מתהלכים אנשים ונשים כמו בתוך ספרים פתוחים.... אז אם יש לכם זוטא כזה וכיס פנוי, לכו על זה, ובלבד שלא תרגישו שהכנסתם את אלתרמן לכיס הקטן שלכם ; )

כל אחד והסוד שמחזיק אותו, איתו. הסודות שלנו ומה הם עושים לנו עם השנים.... מה חולל הסוד של אנה בנפשה, ולאן הוא הוביל... מה קורע לנו את הבטן באמת, הסוד עצמו או גילויו? ובכלל...מה אפשר לעשות עם זה. הייתי אומרת בעדינות שיש כאן פסיכולוגיה גם אם היא בגרוש, יש מתח ענוג, ויש תרגום סביר. ומה עוד?? "בין צילו של האור לצלילו של השקט בין מימיו של החוף לפריחת השלכת..." -קובי אפללו-

מאז שנחבטתי בטיול, מה נחבטתי התנפצתי אל הסלע עד זוב דם, יצאתי מכלל נהיגה,וכך אני נוסעת ברכבת ונהיה לי ים של זמן וגם ים של טיפוסים לפגוש... אז במקום ללטף ת'ווסטאפ, שלפתי מהכיס הצדדי סיפרון-צ'יק :) בעוד ידי מדפדפת שורות ים נוגה וערב קיץ לכאורה, אני חשה עיניים צדדיות מדפדפות בפָנַי כמו לא מבינות מדוע זה לא נעות שפתיי . וברגע של פתיעה זה בא - "את מתפללת אלתרמן?" הרשה לעצמו בחיוך תכול :) אז היושב לצידי, בנסיעה שהחליפה ים במדבר, חשבני למתפללת מתוך סידור קטן, והצצה נועזת לכריכה גילתה לו שאני מתפללת.... אלתרמן D: (שילוב כובש, הא?:) מודה שניסיתי להגניב מבטים לא חשודים על שאר הנוסעים ואכן, מחזה נדיר לראות מישו עם ... ספר, ביד. מבוגרים נימנמו בין הניקורים, והרוב ליטפו משטח קר וחיצוני שהעלה על פניהם איזה חיוך תמהוני... אז כל ההקדמה הזו, כדי לומר, שאלתרמן וחבריו בקטנה, כלומר ספרי "זוטא" כפי שהגדיר עידו, נוסעים עימי עד ישוב קרסולי לכושר לחיצה על דוושת החיים ;) ויותר מזה אנ'לא מתיימרת לכתוב על אלתרמן שרואה את - הרקיע הזה צעיר וכאילו כולו פתיעה בערב קיץ עם ים ומרחבים סמוכים ואיך בכל הקומות לאור החשמל מתהלכים אנשים ונשים כמו בתוך ספרים פתוחים.... אז אם יש לכם זוטא כזה וכיס פנוי, לכו על זה, ובלבד שלא תרגישו שהכנסתם את אלתרמן לכיס הקטן שלכם ; )