התחלתי את הספר ממש לפני תקופת המבחנים הגרועה והמאתגרת ביותר שפקדה אותי באוניברסיטה. החלטה אמיצה, בהתחשב במה שהוא. אבל זה היה שווה את זה. סיימתי אותו באנגלית תוך חודשיים. ממש אחרי שסיימתי פורסם התרגום בעברית. כך שאני לא יכולה להעיד עליו אלא רק על המקור. כשפתחתי מתוך סקרנות (וגם מתוך רכושנות ילדותית מסוימת שספרים טובים באמת גורמים לנו לחוש, רצון לגעת בכל עותק שאני נקרית בדרכו של הספרים ששינו את חיי שאולי מסביר מדוע ישנם אנשים עם מספר עותקים של אותו ספר בביתם) את התרגום לעברית הבנתי פתאום למה אנשים חושבים שזה ספר קשה. אינספור מושגים מתחומים מגוונים על גבי העמוד. משפטים שאורכים מספר דפים ללא נקודה נראית לעין באופק. טרמינולוגיה רפואית, מדעית, רפרנסים לתרבות של שנות החמישים, קונפליקטים גאופוליטיים מומצאים, שלא נדבר על פילמוגרפיה בדויה ועל תיאורים חוזרים ונשנים על חומרים אקטיביים בסמים שונים והשפעתם.

הייתי בטרנס כל כך מהספר הזה שלא חוויתי את כל אלה כקושי כשקראתי אותו לראשונה באנגלית. זאת הייתה חוויית הקריאה הטובה ביותר בימיי, והיא שינתה את האופן בו אני חושבת עד עכשיו. אני נזכרת בו בכל יום מאז, מתגעגעת לדמויות השונות, לשיחות הטלפוניות של האל ואורין, לאופטימיות של מריו, לתבונה הלא קונבנציונלית של גייטלי, למשחקי הטניס, לאסקטון, להומור של פמיוליס.

על מה הספר? בקווים כלליים- ארה״ב, מקסיקו וקנדה התאחדו ל״אונא״ן״, איחוד תחת שלטונו של ג׳וני ג׳נטל, דמות טראמפית להפליא בעלת או סי די קשה הקשור בניקיון, כך שמפנים את פחי האשפה של כל התושבים כמה פעמים ביום, וזורקים את הכל לכיוון קנדה ומקסיקו, כי הנשיא הוא אמריקאי כמובן. כל שנה היא מסובסדת על ידי תאגיד אחר סטייל סין, כך שהשנים קרויות על שם מוצרים ולא בתור מספר. באנפילד יש אקדמיה לטניס לילדים ונוער, בה הבן של המייסד, האל אינקנדנזה, חווה משברים. בצד השני של הרחוב יש מוסד לגמילה מסמים. ברחבי אונא״ן מופצת קלטת בשם ״מהתלה אינסופית״, שהיא סרט מבדר עד כדי כך שהיא גורמת למוות כיוון שהצופים מהופנטים מדי לקום ולנטוש את הבידור.

הספר מתאר את הבדידות והכאב שבקיום האנושי על כל פרטיו הקשים כך שהוא משכך את התחושה שכל אדם חווה, שהוא האדם הראשון, כיוון שהוא חשוף רק לזרם התודעה שלו עצמו. הספר מתאר מדוע עונג, בידור והישגיות אינם התשובות לשאלה ״מה יסב לי אושר בחיים?״. זהו שיעור חשוב עבורי, כיוון שאני בתהליכים של מסלול מפרך, מאתגר ותחרותי בעולם האקדמי, וכבר הרבה זמן מטרידה אותי השאלה כיצד לדאוג מספיק מהציונים שלי כדי שאגיע להישגים טובים אך לא מספיק כך שכשלון לא יקריס לי את המערכות ויכניס אותי לקרייסיס של ערך עצמי. את התשובה מצאתי בספר, בחיי. אנשים המכורים לסמים או מכורים לשעבר מתארים את הספר כמדויק ומתאר מצוין את הגמילה וזוועות ההתמכרות, אך איני יכולה לדבר על כך עבורם כיוון שהניסיון הכי מרחיק לכת שלי הוא אלכוהול ומעט ניקוטין. גם על הבידור בימינו וואלאס מיטיב לדבר, והייתי משלמת כסף לו יכולתי לקחת לוח סיאנס לקברו ולשאול אותו על דעתו על העולם שלנו כעת, כיוון שהתאבד עוד ב2008, לפני שכולנו הידרדרנו לתלות בטלפונים חכמים. ההתערבות שלו, אגב, הייתה שזו תהיה הטלוויזיה שתביא למפלתנו. במובנים רבים הוא ניבא את העתיד.

ישנו אתר באינטרנט שמאגד לנוחותכם את המושגים השונים על מנת לחסוך פתיחה חוזרת ונשנית של גוגל על מנת לפרשם. the david foster wallace wiki.

בקיצור, מומלץ, אבל זה מרתון, לא ספרינט. בהצלחה.

הקורא את אוסף הסיפורים בספר זה משול לאדם רעב, שנכנס למסעדה חדשה ומוגשות אליו מנות אוכל רבות. כל מנה (/סיפור) יותר תפלה מקודמתה, חסרת יצירתיות, משעממת, לא משביעה ולא מנחמת. הסועד (/הקורא) המתוסכל והרעב מנסה לעודד את עצמו, ומייחל להאמין שאחרי כל מנה עלובה כזו הוא לפחות יזכה לקבל קינוח מפתיע ומיוחד. אך לאכזבתו הרבה, מנת הקינוח (/סוף כל סיפור) לא מוגשת כלל. כל סיפור משמים ומיותר נקטע ללא כל סוף, פואנטה, רמז או תובנה. לאחר שהסיפור נקטע, הקורא כבר שוכח אפילו את שם הסיפור שקרא או מה היה בכלל תוכנו. אפילו שפת הכתיבה עילגת, רצופה בסלנג, ללא כל אמצעים ספרותיים ושזורה במילים באנגלית שנכתבו בתעתיק עברי מעצבן. יש מספיק ספרים אחרים וראויים יותר בעולם, וחבל לבזבז ולו לרגע את הזמן הנדרש לקריאת ספר מיותר זה.

ג'ים נאש הוא כבאי וגבר גרוש אשתו תרז עזבה אותו הבת שלו ג'וליה נלקחה ממנו ורחוקה ממנו ויחסי אב ובת שלהם לא בשמיים. נאש אוהב את עבודת הכבאות אבל בין עבודת הכבאות והסטוצים הנלווים שלו עם נשים שונות אשר אף אחת מהן לא הייתה בעבורו אלא ללילה אחד נאש חש רצון לנסוע ולעזוב הכל מאחוריו. ג'ים נאש חש דחף עז לנדוד באמצעות מכונית הסאאב 900 האדומה שלו החדשה שלו איתה הייתה הנסיעה הראשונה שלו למינסוטה. ג'ים יורש סכום של מאתיים אלף דולר מאביו ומתחיל לעשות שימוש בכסף בשביל הנסיעות שלו ברחבי ארצות הברית ומן הצד לנסות לחזק את קשריו עם בתו באמצעות קניית מתנות. אבל לאט לאט הכסף אוזל כי נאש מעביר חודשים רבים בנסיעה והוצאות על מלונות, מזון, דלק וקניית מתנות לבתו ג'וליה. נאש צריך למצוא פתרון לבעיית הכסף ופוגש בחור צעיר בשם ג'ק פוצי. ג'ק פוצי מעולה בהימורים ובמשחק הפוקר ובנוסף לכך פוצי הוא בחור חריף שיודע להתמצא ולהסתדר בכוחות עצמו ובעל קשרים. נאש מתחיל לראות בפוצי את הבן שמעולם לא היה לו. הגורל של שניהם נכרך זה בזה והופך לאחד, נאש לוקח סיכון וכורך את עתידו בזה של פוצי וביחד הם מחליטים לצאת למשחק ההימורים של חייהם מול זוג של מיליונרים וככל שהסיפור מתקדם ניתן ללמוד שהמראה והחזות של המיליונר יכולה רק להטעות וגם המיליונר מסוגל לתכסיסים.

מוסיקת המקרה הוא ספר נפלא, פשוט ומענג לקריאה אני סיימתי לקרוא אותו תוך יומיים בשקיקה. זהו סיפור מדהים שמשלב פוקר, עבודת כפיים, זהו סיפור שבמרכזו נמצאת אחוות גברים סיפור שמעלה שאלות על החירות האנושית ועל הנפילה התהומית לחובות. פול אוסטר עבר את הציפיות שלי עם הספר הנפלא הזה וכעת אני ממשיך ללוויתן שלו. 5 כוכבים זוהרים בעבור מוסיקת המקרה.