האמת שאין לי את ההוצאה הזו דווקא יש לי את ההוצאה הקודמת, הישנה אבל היות וזה אחד הספרים הפילוסופים הראשונים שקראתי אני חש מחויב להגיב עליו: הובס לקח אותי לתוך סערת חושים אימתנית חברה, פרט, קהילה אלו ערכים מקודשים שמי שמביט בעיניים של שנות 1600 לא יוכל להבין מה הוא רוצה הוא אדם דתי כמובן, זה זועק מתוך כתביו - אבל הסקירה, החקירה, העומק של כתיבתו ואסופת הרעיונות מעמידים אותו במקום של כבוד בין הפילוסופים הדגולים ביותר. אני מעריץ מושבע שלו כל מאמר שאני כותב אני נוטה לצטט אותו, להביא ממנו, זה מרגיש לי אות של כבוד לצטט אדם כמו תומס הובס

כאדם דתי - מן הסתם יש לי ניגוד עניינים מובהק בנסותי לבקר ספר אשר כותרתו לבד כמונעת ממני לקוראו. אבל אני אדם שמאמין בלאתגר את אמונתו עד הקצה ולא לחיות בהכחשה, אז קראתי את הספר.. נו.. לא התלהבתי. לא בגלל שהוא כופר בכל האמונות היקרות לי. כלל וכלל לא. כופרים ממנו כבר קראתי. מה שהציק לי ובעקבות כך סגרתי את הספר - הוא חוסר הדיוק המשווע של הסופר. לא בעובדות, לא במחקרים ובשום דבר כמעט לא. יכולת כתיבה אמנם מרשימה, סוחפת אך דמגוגית וזולה. יותר ספר פופוליסטי מאשר ספר עיון. אם אנו ניגשים לחקר אמונה ודת איננו יכולים להסתמך על תאוריות והשערות רדיקליות המבזות את כותביהן. ציפיתי לחקירת אמת, לא לעוד רומן נוסף של דן בראון.

האמת שאין לי את ההוצאה הזו דווקא יש לי את ההוצאה הקודמת, הישנה אבל היות וזה אחד הספרים הפילוסופים הראשונים שקראתי אני חש מחויב להגיב עליו: הובס לקח אותי לתוך סערת חושים אימתנית חברה, פרט, קהילה אלו ערכים מקודשים שמי שמביט בעיניים של שנות 1600 לא יוכל להבין מה הוא רוצה הוא אדם דתי כמובן, זה זועק מתוך כתביו - אבל הסקירה, החקירה, העומק של כתיבתו ואסופת הרעיונות מעמידים אותו במקום של כבוד בין הפילוסופים הדגולים ביותר. אני מעריץ מושבע שלו כל מאמר שאני כותב אני נוטה לצטט אותו, להביא ממנו, זה מרגיש לי אות של כבוד לצטט אדם כמו תומס הובס

האמת שאין לי את ההוצאה הזו דווקא יש לי את ההוצאה הקודמת, הישנה אבל היות וזה אחד הספרים הפילוסופים הראשונים שקראתי אני חש מחויב להגיב עליו: הובס לקח אותי לתוך סערת חושים אימתנית חברה, פרט, קהילה אלו ערכים מקודשים שמי שמביט בעיניים של שנות 1600 לא יוכל להבין מה הוא רוצה הוא אדם דתי כמובן, זה זועק מתוך כתביו - אבל הסקירה, החקירה, העומק של כתיבתו ואסופת הרעיונות מעמידים אותו במקום של כבוד בין הפילוסופים הדגולים ביותר. אני מעריץ מושבע שלו כל מאמר שאני כותב אני נוטה לצטט אותו, להביא ממנו, זה מרגיש לי אות של כבוד לצטט אדם כמו תומס הובס

האמת שאין לי את ההוצאה הזו דווקא יש לי את ההוצאה הקודמת, הישנה אבל היות וזה אחד הספרים הפילוסופים הראשונים שקראתי אני חש מחויב להגיב עליו: הובס לקח אותי לתוך סערת חושים אימתנית חברה, פרט, קהילה אלו ערכים מקודשים שמי שמביט בעיניים של שנות 1600 לא יוכל להבין מה הוא רוצה הוא אדם דתי כמובן, זה זועק מתוך כתביו - אבל הסקירה, החקירה, העומק של כתיבתו ואסופת הרעיונות מעמידים אותו במקום של כבוד בין הפילוסופים הדגולים ביותר. אני מעריץ מושבע שלו כל מאמר שאני כותב אני נוטה לצטט אותו, להביא ממנו, זה מרגיש לי אות של כבוד לצטט אדם כמו תומס הובס

כאדם דתי - מן הסתם יש לי ניגוד עניינים מובהק בנסותי לבקר ספר אשר כותרתו לבד כמונעת ממני לקוראו. אבל אני אדם שמאמין בלאתגר את אמונתו עד הקצה ולא לחיות בהכחשה, אז קראתי את הספר.. נו.. לא התלהבתי. לא בגלל שהוא כופר בכל האמונות היקרות לי. כלל וכלל לא. כופרים ממנו כבר קראתי. מה שהציק לי ובעקבות כך סגרתי את הספר - הוא חוסר הדיוק המשווע של הסופר. לא בעובדות, לא במחקרים ובשום דבר כמעט לא. יכולת כתיבה אמנם מרשימה, סוחפת אך דמגוגית וזולה. יותר ספר פופוליסטי מאשר ספר עיון. אם אנו ניגשים לחקר אמונה ודת איננו יכולים להסתמך על תאוריות והשערות רדיקליות המבזות את כותביהן. ציפיתי לחקירת אמת, לא לעוד רומן נוסף של דן בראון.