•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
אני מאוד אוהבת את ספרן פוייר ויש לי המון אהדה את הצמחונות והטבעונות כאידאולוגיה, אבל הספר שהתקבל משילוב השניים הוא יותר פופוליסטי ופרגמטי מאשר אתי-מסרי, וחבל. שאלת הצמחונות היא מרתקת ודווקא ספרן פוייר יכל להתעמק בה ולייצר ספר הרבה יותר אינטליגנטי. התוצר הסופי הוא יותר מניפסט של אנונימוס מאשר ספר עיון. הרבה יותר מעניין לטעמי לקרוא את החיבורים של סינגר בנושא ("שחרור בעלי החיים", וכן אזכורים בספרי אתיקה אחרים שלו), שמגנים על צמחונות מתוך תפיסה תועלתנית.
היומרה (של העורכים/מוציאים לאור, יותר משל המחברת) להשוואה עם סילביה פלאת' היא אכן בעייתית - אבל לא נראה לי שככה ראוי לקרוא את הספר. לא מדובר ברומן, ביצירה ספרותית בדיונית, גם אם נסמכת על יסודות אוטוביוגרפיים, אלא במסמך תיעודי-רפואי של בחורה שמדגימה מהו דיכאון קליני, בתקופה שבה המושג עוד לא היה ידוע וברור די הצורך. להשוות בין דור הפרוזק לפעמון הזכוכית זה כמו להשוות סרט תיעודי על מסומם שעובר גמילה (לא יצא לי לראות כאלה, לכן קשה לי להציע דוגמה) ל"טריינספוטינג". זה פשוט לא אותו ז'אנר. ובמסגרת הז'אנר שלו, נראה לי שדור הפרוזק מצליח להעביר בצורה מאוד כנה וישירה את חווית ההתמודדות עם המחלה מנקודת ראותה של מתבגרת אינטיליגנטית ומודעת לעצמה. אגב, אם כבר להשוות לסילביה פלאת', אז צריך להשוות ליומנים שלה - ושם יש דווקא לא מעט נקודות דימיון. גם פלאת' ביומנים שלה לא חוסכת בתיאורי דכאון ישירים ומשתפכים, ועוסקת ברטרוספקציה אובססיבית מעיקה. כנראה שזה חלק מהעיסקה של דיכאון קליני...
ורה, את כותבת :זהו אחד התיאורים המדוייקים והמשכנעים של הדת כרוע שיצא לי לקרוא. "- שם מדובר על הנצרות וזה שונה מאוד מהיהדות. אולי נתקלת בדברים דומים גם ביהדות, אבל זה לא משהו שמאפיין בצורה סוחפת, אלא עיוותים לא רצויים.
אני מבין למה את אומרת שהם שדומים שכן ניתן למצוא קווי דמיון אך לטעמי הם כוללנים מידי. אני חושב שאת אותם קווי דמיון מרכזיים ניתן יהיה למצוא כמעט בכל ספר המתאר עתיד דיסטופי. עם זאת, יכול להיות באמת שאטווד אכן הושפעה מהאקסלי, אם כן, היא לקחה יסודות ובנתה עליהם בניין מפואר :-). לא ידעתי שזאת טרילוגיה, כך שאני מצפה מאוד לקרוא את הספר הבא : שנת המבול.
וכנראה שזה באמת עניין של טעם. אני נהניתי מאד. מאד מאד. יש בו חלקים פנטסטיים שהיו מקסימים בעיני והוא מצחיק וכיוון שהוא מתאר חבורה של נהיליסטיים, הנונסנס הוא הכרחי. יש באופן התיאור משהו מאד מדוייק, ומאד לא שגרתי. בעיני זה ספר מקסים (רק כדאי גם לשקול בחיוב דילוג על רוב מראי המקום שיש בו. אחרת זה נראה לי מייגע).
