אני לא יודעת מה חשבתי לעצמי כשרכשתי את המהדורה המהודרת, אבל בדיעבד, אני שמחה ממש. מתאים לספר הזה לבוא בפורמט מכובד וגדול. 505 עמודים גדושי פנטזיה, דרקונים, בחורים מסוקסים, מדי עור ופחד מוות. עד כדי כך. ויולט סורנגייל המיוחסת, מגיעה לגיל גיוס חובה לצבא, ובמקום להתגייס ללבלרים כמו אביה המנוח, וכמו שחשבה כל חייה, היא מתגייס לאגף הרוכבים כמו אחותה הגדולה ואחיה שגם נהרג במרד שהיה שש שנים קודם. מדובר ברכיבה על דרקונים, זו מלאכה מורכבת שדורשת כושר גופני גבוה ואומץ לב, כשידוע שבתהליך ההכשרה מי שלא מתאים - מת. ויולט נשלחת ל"התנדבות" הזאת על ידי מנהלת בית הספר, כלומר - אמא שלה, למרות שהיא נמוכה ושברירית. כך שהיא חייבת להצליח. בבית הספר מחכה לה חבר ילדות טוב, שלומד בשנה השניה, והוא גם מפקד הצוות שלה. עם זאת, מפקד האגף הוא בנו של מנהיג המרד שנתפס והוצא למוות בידי המפקדת סורנגייל. וכמובן שוויולט מוצבת באגף שלו, וכמובן שהוא, זיידן, חתיך הורס, חזק ומוכשר. אז יש לנו פה מבחני הישרדות בשנת הלימודים הראשונה, שני חתיכים (אחד מהטובים ואחד מהרעים) שרואים בה יעד לכיבוש, דרקונים וגריפונים, כוחות קסם ועבר מורכב. כל החומרים הנחוצים לרומן פנטזיה ארוך ומותח. יש גם קצת רומנטיקה, ממש מעט ודי בסוף, וכל הזמן יש מתח. כמה אהבתי? עד כדי כך שקניתי את ההמשך באנגלית כי עדיין לא תורגם ואין לי סבלנות לחכות. על הדרך אשתפר בשפה זרה, מה רע? אם אתם מחובבי הפנטזיה, אל תוותרו עליו!

ספר צביטה בלב, בהוצאת כתר, כותבת נורה אפרון את סיפור גירושיה השניים. היא גם מתנצלת על כך (שזהו כמעט סיפור ביוגרפי) בפתיח. הסיפור מתחיל כשרייצ’ל נוסעת מביתה בוושינגטון לדירת אביה בניו יורק אחרי שגילתה שבעלה, מרק, בוגד בה. היא בחודש השביעי להריונה, ויש להם גם ילד נוסף, פעוט בן שנה וחצי בשם סם. לא מצב אידיאלי, כפי שאפשר להבין. (אין ספויילר, זה כתוב בשני הדפים הראשונים) הספר מסופר בגוף ראשון, כשהגיבורה היא המספרת בסגנון של רצף תודעה או פטפוט קופצני, על גבול הסחבקי. שלפעמים נחמד ולפעמים קצת טרחני. הסיפור נע בין ההתרחשויות בהווה, החברים שמגיעים לדבר על ליבה, קורותיה בניו יורק וכן הלאה (לא מגלה), לבין סיפורים מהעבר. על אמא שלה על שלל שגיונותיה, ועל אביה על שלל מאהבותיו. על צ’ארלי בעלה הראשון, ועל איך היא הכירה את מרק. על התגלגלותה לעיסוק באוכל ובמתכונים, ועל חבריה השונים. והסיפור, גם, מתובל במתכונים שונים, כולל טיפ לרוטב ויניגרט מנצח שעליו גאותה. מודה שהרגשתי חובה לנסות את פאי האפרסקים (יש אינדקס מתכונים בסוף הספר) הוא יצא מצויין וקצר תשבחות מבני הבית בחג. טיפ ממני, לפעם הבאה: להשתמש בנקטרינות או להוסיף שזיפים שיש בהם קצת חמצמצות, ולאפרסקים אין. כי הפאי הזה, כמו הספר, מאוד אמריקאיים. מקסימים ושובי לב, והכל בהם “נכון”. רק שמשום מה שאחרי שמסיימים נשארת תחושה שקשה להניח עליה את האצבע בדיוק, אבל מרגיש שמשהו שם היה קצת יותר מידי מתוק.

מה את עושה אם יום אחד את מגלה שיש לך ילד קקה? דליה, גיבורת הספר היא פנסיונרית של משרד החינוך, בדיוק לפני שנה התאלמנה, יש לה חברה טובה שבעלה עזב את הבית והבת היחידה שלה גרה בחו"ל, ודרור, הבן של דליה בלי זוגיות, מדבר לא יפה, וכנראה זומם להשתלט על כספי הירושה. דליה מנסה את כל מה שהיא יודעת כדי לסכל את המזימה, רק שככל שהספר מתקדם, הקורא מקבל את הרושם שאולי דליה טועה בכל מיני עניינים בפרשנות המציאות, ואולי בעצם היא באמת קצת לא בסדר. ספר כתוב מאוד ריאליסטי, מאוד ישראלי, מאוד דיבר אליי, אולי בגלל שאני בגיל שבין ההורים המבוגרים וקריצה מהירושה. יכולתי לדמיין את הטיפוסים הצבעוניים שחוברים לדליה במסע שלה אחר האמת, התרגשתי קצת בסוף, ובעיקר לא יכולתי להניח את הספר מהידיים. הוא לא ארוך, אל תוותרו עליו.

לוסינדה ריילי מגישה לנו עוד רומן היסטורי עם כל המרכיבים הטובים. אמילי, וטרינרית צעירה וביישנית, היא בת יחידה, וכשאמא שלה מתה, היא נאלצת לטפל בירושה שכוללת חובות גדולים ובית אחוזה כפרי מוזנח שיש בו אוצרות תרבות. כדי לכסות את החובות היא מוצאת את סבסטיאן, סוחר אומנות בריטי שבמקרה נמצא באזור, והוא עוזר לה למכור כמה תמונות, וגם אהבה... אמילי עוברת ללונדון בעקבות בעלה הטרי, וסיפור ישן עם סבתו, שהייתה קשורה לאחוזה הצרפתית במלחמת העולם השנייה, וגם את אחיו הנכה. הסיפור קופץ אחורה לסבתא, שהייתה מרגלת בריטית שנשלחה לצרפת, ועם התקדמות שני צירי העלילה אנחנו מבינים את הקשר בין הגיבורים שלנו וגם עוד כמה דברים על אהבה, משפחה, נאמנות וספרים עתיקים. ספר נהדר לימי חורף תחת שמיכה עם קנקן תה (כוס לא תספיק) או לחופשה אביבית. ממליצה לכל חובבי הז'אנר שסיפורים משפחתיים מורכבים מדברים אל ליבם.

זהו ספר שני בטרילוגיה, וככזה, ניגשתי אליו בציפייה ובחשש, כי הראשון (האגף הרביעי) היה טוב וסוחף ויצוק בתבנית הז'אנר הרומנטזי (אז נא לארגן ציפיות בהתאם), והספר השני יכול להיות מעבר צולע לספר השלישי שאמור לסגור את הטרילוגיה, או להצליח לעמוד בפני עצמו, למרות שאנחנו מכירים כבר את הדמויות הראשיות, ואת העולם. והספר הזה הצליח! 735 עמודים שמתארים את השנה השנייה של ויולט בבסגייה, בית הספר הצבאי בממלכת נוואר. כעת זיידן כבר חייל, והוא מוצב באחד המבצרים בגבול, בעוד ויולט מתמודדת עם המשך הכשרתה הצבאית. כמצופה, זה נעשה אכזרי, ומאתגר אותה ואת הקשר הרומנטי בינה ובין זיידן, ואת הקשר בין הדרקונים שלהם. אבל יש חניכים חדשים בשנה א', ויש התפתחויות בגזרת הדרקונים, ויש אתגר לחזק את רשתות ההגנה. אנחנו גם מקבלים עוד הצצה לחיים של זיידן לפני המרד, ולהיסטוריה של נוואר, ונחשפים לתככים בתוך המערכת הצבאית. יש אזהרת טריגרים בתחילת הספר, והיא מוצדקת. שימו לב. ואחת המלחמות המתוארות שם הזכירה לי מאוד מלחמות שחווינו כאן, אצלינו, וזה גם טריגר. עם זאת, זיידן הקשוח והמנותק רגשית, נעשה יותר רך בקצוות מול ויולט שמקשיחה עמדות, אבל שלא כמו גריי, לא מרסקים לו את דמות החזק/שולט בעצמו/כריזמטי/הכי הכי. תודה על כך. הגזמה היא בכמות השברים והפציעות שכולם שם נפגעים ומתרפאים בקלי קלות עם האשפים וההילרים שלהם. אבל זה נסלח במגבלות הז'אנר. כצפוי, אני לא יכולה לחכות לתרגום של הכרך הבא (ממש קשה לי לקרוא אותו באנגלית, האמינו לי שניסיתי), ואפילו שמעתי שרבקה יארוס כותבת כבר את החלק הרביעי.

זהו ספר שני בטרילוגיה, וככזה, ניגשתי אליו בציפייה ובחשש, כי הראשון (האגף הרביעי) היה טוב וסוחף ויצוק בתבנית הז'אנר הרומנטזי (אז נא לארגן ציפיות בהתאם), והספר השני יכול להיות מעבר צולע לספר השלישי שאמור לסגור את הטרילוגיה, או להצליח לעמוד בפני עצמו, למרות שאנחנו מכירים כבר את הדמויות הראשיות, ואת העולם. והספר הזה הצליח! 735 עמודים שמתארים את השנה השנייה של ויולט בבסגייה, בית הספר הצבאי בממלכת נוואר. כעת זיידן כבר חייל, והוא מוצב באחד המבצרים בגבול, בעוד ויולט מתמודדת עם המשך הכשרתה הצבאית. כמצופה, זה נעשה אכזרי, ומאתגר אותה ואת הקשר הרומנטי בינה ובין זיידן, ואת הקשר בין הדרקונים שלהם. אבל יש חניכים חדשים בשנה א', ויש התפתחויות בגזרת הדרקונים, ויש אתגר לחזק את רשתות ההגנה. אנחנו גם מקבלים עוד הצצה לחיים של זיידן לפני המרד, ולהיסטוריה של נוואר, ונחשפים לתככים בתוך המערכת הצבאית. יש אזהרת טריגרים בתחילת הספר, והיא מוצדקת. שימו לב. ואחת המלחמות המתוארות שם הזכירה לי מאוד מלחמות שחווינו כאן, אצלינו, וזה גם טריגר. עם זאת, זיידן הקשוח והמנותק רגשית, נעשה יותר רך בקצוות מול ויולט שמקשיחה עמדות, אבל שלא כמו גריי, לא מרסקים לו את דמות החזק/שולט בעצמו/כריזמטי/הכי הכי. תודה על כך. הגזמה היא בכמות השברים והפציעות שכולם שם נפגעים ומתרפאים בקלי קלות עם האשפים וההילרים שלהם. אבל זה נסלח במגבלות הז'אנר. כצפוי, אני לא יכולה לחכות לתרגום של הכרך הבא (ממש קשה לי לקרוא אותו באנגלית, האמינו לי שניסיתי), ואפילו שמעתי שרבקה יארוס כותבת כבר את החלק הרביעי.