בתחילת הקריאה שלי לא ציפיתי להרבה. התעניינתי בו יותר בגלל התקופה הויקטוריאנית, מאשר העלילה עצמה. אבל הו, כמה שהופתעתי לטובה. נתחיל מזה שהתחברתי נורא לגיבורה הראשית, פיית'. נערה נבונה עם אופי חוקר שמתעניינת בממצאי הטבע, משהו שלא מתאים לאישה בחברה הויקטוריאנית. אהבתי את מערכות היחסים שלה עם שלל הדמויות שיש בספר; עם אחיה הקטן אותו היא אוהבת אך גם מקנאת בו על האפשרויות הרבות שמוצעות לו בגלל היותו בן; עם אמה איתה היא לא תמיד מסתדרת ואף משמיצה לפעמים על הדברים שהיא עושה; עם אביה אותו היא מעריצה, גם אם אנחנו רואים את האופי האמיתי שם; ועם פול, נער בן גילה, איתו היא מרשה לעצמה להיות פראית וכועסת. חוץ מזה, עלילת הרצח שסביבה סובב הסיפור, ובמרכזו עומד העץ עליו קרוי הספר, שאבה אותילגמרי משום מקום. לא יכולי להפסיק לקרוא כי אחרי כל פרק רציתי לדעת מה יהיה ההמשך. אז אם אתם מתעניינים בתעלומת רצח עם אלמנטים על טבעיים שאותה מנסה לחקור נערה בת 14, כשהיא מתעמתת עם מחשבותיה, רגשותיה, וכן עם אויבים פיזיים וגילויים מפתיעים- זה הספר בישבילכם.

בפעם הראשונה קראתי את הספר בגיל 16, ויודעים מה, אהבתי. הוא היה חביב, אהבתי שזה על מישהי אמיתית ושהיו אפילו תמונות שלה בספר. כנראה שהוא היה מספיק טוב להישאר על מדפי הספרים שלי עוד 5 שנים, בעוד שספרים אחרים הלכו ונתרמו לאט לאט. היום אני כבר בת 21, והחלטתי לילה אחד לחזור לקרוא. תהיתי אם להשאיר אותו או לתרום, אבל זכרתי תחושה של אהבה לספר. אמרתי, אני אקרא פרק אחד או שניים, רק כדי לעזור קצת לאינוסמניה שלי, ואחרי זה אלך לישון ואחזור לקרוא כל פעם שיהיה לי זמו פנוי. שעתיים וחצי עברו וסיימתי את הספר בשלוש בלילה על הספה במרפסת. והוא אכן עמד במבחן הזמן. אפילו בתור מישהי שכבר סיימה תיכון, עדיין נהניתי לקרוא מהספר. לא רק זה, אלא שאפילו כמה מהעצות שמאיה עברה יישמתי גם על עצמי (הליכה זקופה מישהי?). אז כן, מבחינת ספר נוער הוא אמיתי, מצחיק, משעשע ובהחלט אחד החביבים עליי, ולכן אין לי מה לא לתת לו 5 כוכבים. נ.ב- בסוף החלטתי להעביר אותו הלאה למישהו. לא בגלל שאני לא אוהבת אותו, אלא שאת הזמן שלו במדך אצלי הוא כבר סיים והגיע הזמן שמישהו אחר יהנה ממנו.

בפעם הראשונה קראתי את הספר בגיל 16, ויודעים מה, אהבתי. הוא היה חביב, אהבתי שזה על מישהי אמיתית ושהיו אפילו תמונות שלה בספר. כנראה שהוא היה מספיק טוב להישאר על מדפי הספרים שלי עוד 5 שנים, בעוד שספרים אחרים הלכו ונתרמו לאט לאט. היום אני כבר בת 21, והחלטתי לילה אחד לחזור לקרוא. תהיתי אם להשאיר אותו או לתרום, אבל זכרתי תחושה של אהבה לספר. אמרתי, אני אקרא פרק אחד או שניים, רק כדי לעזור קצת לאינוסמניה שלי, ואחרי זה אלך לישון ואחזור לקרוא כל פעם שיהיה לי זמו פנוי. שעתיים וחצי עברו וסיימתי את הספר בשלוש בלילה על הספה במרפסת. והוא אכן עמד במבחן הזמן. אפילו בתור מישהי שכבר סיימה תיכון, עדיין נהניתי לקרוא מהספר. לא רק זה, אלא שאפילו כמה מהעצות שמאיה עברה יישמתי גם על עצמי (הליכה זקופה מישהי?). אז כן, מבחינת ספר נוער הוא אמיתי, מצחיק, משעשע ובהחלט אחד החביבים עליי, ולכן אין לי מה לא לתת לו 5 כוכבים. נ.ב- בסוף החלטתי להעביר אותו הלאה למישהו. לא בגלל שאני לא אוהבת אותו, אלא שאת הזמן שלו במדך אצלי הוא כבר סיים והגיע הזמן שמישהו אחר יהנה ממנו.

בפעם הראשונה קראתי את הספר בגיל 16, ויודעים מה, אהבתי. הוא היה חביב, אהבתי שזה על מישהי אמיתית ושהיו אפילו תמונות שלה בספר. כנראה שהוא היה מספיק טוב להישאר על מדפי הספרים שלי עוד 5 שנים, בעוד שספרים אחרים הלכו ונתרמו לאט לאט. היום אני כבר בת 21, והחלטתי לילה אחד לחזור לקרוא. תהיתי אם להשאיר אותו או לתרום, אבל זכרתי תחושה של אהבה לספר. אמרתי, אני אקרא פרק אחד או שניים, רק כדי לעזור קצת לאינוסמניה שלי, ואחרי זה אלך לישון ואחזור לקרוא כל פעם שיהיה לי זמו פנוי. שעתיים וחצי עברו וסיימתי את הספר בשלוש בלילה על הספה במרפסת. והוא אכן עמד במבחן הזמן. אפילו בתור מישהי שכבר סיימה תיכון, עדיין נהניתי לקרוא מהספר. לא רק זה, אלא שאפילו כמה מהעצות שמאיה עברה יישמתי גם על עצמי (הליכה זקופה מישהי?). אז כן, מבחינת ספר נוער הוא אמיתי, מצחיק, משעשע ובהחלט אחד החביבים עליי, ולכן אין לי מה לא לתת לו 5 כוכבים. נ.ב- בסוף החלטתי להעביר אותו הלאה למישהו. לא בגלל שאני לא אוהבת אותו, אלא שאת הזמן שלו במדך אצלי הוא כבר סיים והגיע הזמן שמישהו אחר יהנה ממנו.

בפעם הראשונה קראתי את הספר בגיל 16, ויודעים מה, אהבתי. הוא היה חביב, אהבתי שזה על מישהי אמיתית ושהיו אפילו תמונות שלה בספר. כנראה שהוא היה מספיק טוב להישאר על מדפי הספרים שלי עוד 5 שנים, בעוד שספרים אחרים הלכו ונתרמו לאט לאט. היום אני כבר בת 21, והחלטתי לילה אחד לחזור לקרוא. תהיתי אם להשאיר אותו או לתרום, אבל זכרתי תחושה של אהבה לספר. אמרתי, אני אקרא פרק אחד או שניים, רק כדי לעזור קצת לאינוסמניה שלי, ואחרי זה אלך לישון ואחזור לקרוא כל פעם שיהיה לי זמו פנוי. שעתיים וחצי עברו וסיימתי את הספר בשלוש בלילה על הספה במרפסת. והוא אכן עמד במבחן הזמן. אפילו בתור מישהי שכבר סיימה תיכון, עדיין נהניתי לקרוא מהספר. לא רק זה, אלא שאפילו כמה מהעצות שמאיה עברה יישמתי גם על עצמי (הליכה זקופה מישהי?). אז כן, מבחינת ספר נוער הוא אמיתי, מצחיק, משעשע ובהחלט אחד החביבים עליי, ולכן אין לי מה לא לתת לו 5 כוכבים. נ.ב- בסוף החלטתי להעביר אותו הלאה למישהו. לא בגלל שאני לא אוהבת אותו, אלא שאת הזמן שלו במדך אצלי הוא כבר סיים והגיע הזמן שמישהו אחר יהנה ממנו.

בפעם הראשונה קראתי את הספר בגיל 16, ויודעים מה, אהבתי. הוא היה חביב, אהבתי שזה על מישהי אמיתית ושהיו אפילו תמונות שלה בספר. כנראה שהוא היה מספיק טוב להישאר על מדפי הספרים שלי עוד 5 שנים, בעוד שספרים אחרים הלכו ונתרמו לאט לאט. היום אני כבר בת 21, והחלטתי לילה אחד לחזור לקרוא. תהיתי אם להשאיר אותו או לתרום, אבל זכרתי תחושה של אהבה לספר. אמרתי, אני אקרא פרק אחד או שניים, רק כדי לעזור קצת לאינוסמניה שלי, ואחרי זה אלך לישון ואחזור לקרוא כל פעם שיהיה לי זמו פנוי. שעתיים וחצי עברו וסיימתי את הספר בשלוש בלילה על הספה במרפסת. והוא אכן עמד במבחן הזמן. אפילו בתור מישהי שכבר סיימה תיכון, עדיין נהניתי לקרוא מהספר. לא רק זה, אלא שאפילו כמה מהעצות שמאיה עברה יישמתי גם על עצמי (הליכה זקופה מישהי?). אז כן, מבחינת ספר נוער הוא אמיתי, מצחיק, משעשע ובהחלט אחד החביבים עליי, ולכן אין לי מה לא לתת לו 5 כוכבים. נ.ב- בסוף החלטתי להעביר אותו הלאה למישהו. לא בגלל שאני לא אוהבת אותו, אלא שאת הזמן שלו במדך אצלי הוא כבר סיים והגיע הזמן שמישהו אחר יהנה ממנו.