ובתום מאה שנים מפרוץ המלחמה, חרבה האנושות. כלומר, כולה פרט לעם הגרמני. הסלקציה עלתה מדרגה, כל ייחוד הפך חשוד, כל פעולה תמוהה. מלחמת אזרחים פרצה, משחקי הרעב החלו.

כך אולי הייתה מסתיימת עלילה הספר, לו פיליפ ק' דיק, היה ממשיך אותה.
"האיש במצודה הרמה" מגולל היסטוריה חלופית בה מדינות הציר (בדגש על גרמניה ויפן), ניצחו במלחמת העולם השנייה. באמצעות מספר דמויות משנה, הוא מספר על התפיסה האנושית ומאבקי ה

הרבה פעמים עולה כאן השאלה ביחס להשפעת האומנות והספרות בפרט על ההיסטוריה ועל תהליכי קבלת ההחלטות. פיליפ ק' דיק שואל את השאלה הזאת ביחס למנהיגים פוליטיים. השאלה עלתה כבר בכמה ספרים שקראתי. טולסטוי למשל חשב שאין להם כמעט השפעה, שההסטוריה מונעת מתהליכים פוליטיים והמנהיגים אינם יוצרים בה שינוי. דיק ניסה כאן תפיסה שונה.

הרומן מתרחש רובו ככולו בארצות הברית שלאחר מלחמת העולם השנייה, מלחמה בה ניצחו מדי

גיליתי שהמאמץ הלא מבוטל שבכתיבת ביקורת (אפילו אם היא משפט אחד), לפחות אצלי, נובע מהצורך לחדד את מה שאני מרגיש וחושב על הספר. לגבי "האיש במצודה הרמה" זה נכון כפליים.
זה מסובך בגלל הציפיות שלי ממה שיהיה בו, והגילוי שזה משהו אחר, ובגלל כמובן התוכן והצורה ה"פיליפית" לספר סיפור.

אז מצד אחד, כחובב של היסטוריה, בעיקר של מלחמת העולם השנייה, מה שקרה לפניה ואחריה, ובעיקר ההרהורים על "מה היה קורה אם?" –

על פילפ ק' דיק שמעתי בפודקאסט של רן לוי "עושים היסטוריה"- פודקאסט מומלץ. לאחר ששמעתי את הפודקאסט והבנתי שבלייד ראנר המצוין מבוסס על ספר של ק' דיק, וכך גם total recall ו minority report, הבנתי שיש לי פה עוד בור בהשכלה שאצטרך איכשהו למלא, אחרי הכול... "קורא כמעט הכול" זה שם מחייב.
בחרתי להתחיל עם "האיש במצודה הרמה"-היסטוריה אלטרנטיבית, יפן וגרמניה מנצחות במלחמת העולם השנייה, ועלילת הסיפור מתרחשת ב

ככל שספר יישב על המדף וימתין לתורו כך יעלה רף הציפיות ממנו בהתאמה.
וזה סיכון.
באמת שנתתי לו לחכות יותר מדי זמן. והרף עלה...עלה מעבר למה שהמחבר תכנן מלכתחילה...
לכן היתה קצת אכזבה.

ציפיתי להרגיש בתוך עולם של נאצים. לחוש את הפחד ברחובות.
ניסיתי לדמיין דרך הדמויות את אמריקה משועבדת לדיקטטורים, מפחדת מהצל של עצמה.
לא ממש הצלחתי.

העלילה מתפזרת על פני מס' דמויות שחיות בשנות ה 60 באמריקה שנ

לפני כמה שבועות התוודעתי לסיפור חייו הבלתי ייאמן של פיליפ ק' דיק. מתברר שאנשים מורכבים כותבים ספרים מורכבים. הנה דוגמה מצויינת.
לכאורה סיפור המסגרת פשוט: מלחמת העולם השנייה הסתיימה בנצחונן של גרמניה ויפן. ארה"ב הכבושה מחולקת בין המנצחות ואזרחיה חיים תחת שלטונן.
אל תוך המסגרת הזו יוצק דיק המון שאלות, תובנות, תהיות ומחשבות על דרכו של האדם בעולם. למרות שהספר קצר, הוא עמוס בקריאה מאתגרת, כזו שאינה

את "האיש במצודה הרמה" סיימתי ממש זה עתה לקרוא. הנחתי את הספר על השידה לצד המיטה שלי וכשהסתכלתי בשעון נוכחתי לדעת שהקריאה התארכה יותר מהמצופה. אז ברבע לחמש לפנות בוקר, התיישבתי מול המחשב הנייד במעין יראת כבוד, כאילו שורה עליי עדיין קדושה מסוימת שמחלחלת מהספר שלפני רגע סיימתי. הדבר האחרון שאפשר להגיד על מילות הסיום של הספר הוא שהן מותירות בך איזשהו הדהוד למה שקראת. המילים חולפות לך מול העיניים, כמעט

הגעתי לספר בזכות צפייה בסדרה שנעשתה עליו ב- NETFLIX ולמרות שיש שוני גדול בין הספר לסדרה מאוד אהבתי את הרעיון של היסטוריה חלופית שבה מדינות הציר מנצחות במלחמת העולם השנייה ושולטות על העולם. לצערי ההתמקדות היא פחות במצב הפוליטי שבו הנאצים שולטים בעולם והמתחים ביניהם לבין היפנים שעלולים להוביל למלחמת עולם שלישית ויותר בדמויות הקטנות שנאלצות לחיות בעולם הטוטליטארי. עוד בעיה של הספר הוא בזבוז דפים על ת

כמו שאחרים לפני כתבו - הרעיון ממש טוב אבל הביצוע בינוני מאוד.
איך העולם היה נראה לו גרמניה ויפן היו מנצחות במלחמת העולם השנייה?
זה רק הרקע של הסיפור, הדמויות ממש לא מעניינות, התאכזבתי מאוד