שם מושך ועטיפה יפה - זו ההצדקה שלי. ספר אלמוני שאף אחד - גם לא הספרניות בספרייה - לא שמע עליו קודם. תודו שזה הישג יוצא דופן לספר ביכורים שיצא לאור ב 2003 ובעברית ב 2005.
ייאמר מיד - הכתיבה טובה ולסיפור יש פוטנציאל עניין. אבל...
מדובר במרצה לבלשנות המתקשר יום אחד הביתה להודיע משהו לאשתו ונענה על ידי שוטר הנמצא בבית, שאשתו נהרגה בתאונה, שמא יואיל האלמן הטרי להגיע הביתה? יש מספר שאלות שדורשות מענה.
זה לא ספר מתח למרות שהגיבור מנסה לפתור את תעלומת מותה של אשתו - האם זו היתה תאונה או התאבדות? הספר מתאר קטעים מעברם של בני הזוג, את האהבה הגדולה שהיתה בינהם וגם קטעים משעשעים על נישואיו הראשונים של הגיבור לאשה שדיברה בלי הפסק והצליחה לא לומר שום דבר... הוא מעלה שאלות של אי יציבות רגשית, על סודות שיש בין בני זוג, על סיפור אינטימי שאפשר לפעמים לספר לאדם זר ומרוחק אבל לא לבן הזוג הקרוב מכולם, לכאורה.
עד פה זה סיפור לא רע, שיגרתי למדי, שמעבר לכתיבה הטובה אינו שונה מאלפי ספרים אחרים בנושא זוגיות. אבל פרקהרסט הוסיפה סיפור על ניסיון ללמד כלבים לדבר. כן, כן. לאישה המתה יש כלבה מגזע ריג'בק רודזי - שהפכה לכלבתם של בני הזוג. הכלבה היתה נוכחת במותה של האשה והאלמן האבל חושב שלו הכלבה יכלה לדבר - היא היתה מספרת לו מה קרה שם. הוא קורא מחקרים על איזה מופרע שניתח כלבים כדי לשנות את מבנה הראש שלהם כך שיוכלו לדבר, ומתחיל להתעניין. אני מניחה שגם אנשים שאינם אוהבי כלבים מושבעים יקראו את הקטעים המתארים את חבורת הסהרוריים העושים נסיונות מצמררים בכלבים, בדחייה ובתיעוב.והאמת? לא הצלחתי להבין את צירופו לסיפור העיקרי, אלא אם הכוונה היא להוסיף מימד של זוועה לסיפור שיגרתי.
הספר סביר. שיגרתי ובנלי ברובו, אבל קריא. לא אהבתי את ההתפזרות לשני הסיפורים השונים שלדעתי לא מתחברים. מסתבר שאנשים יודעים. יש לפעמים סיבה טובה שספר הוא אלמוני, כמו שיש לפעמים סיבה טובה לספר שכולם קוראים. אם כי מניסיון - אי אפשר להסתמך על הכלל הזה.


















