• חברים
  • ביקורות
  • דירוגים
  • פורומים
  • רשימות
  • נושאים
  • מחפשים בנרות
  • ספרים חדשים
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
סימניה - סופרים ספרים וחברים • © 2006-2026
אודות•חנויות ספרים•ספריות•עזרה•תנאי שימוש•פרטיות
תוכן פרסומי רלוונטי
סימניה
•
•
•
•
הפרדס של עקיבא

הפרדס של עקיבא

מאת יוכי ברנדס

הביקורת של פפיון

תמונה של פפיון
דירוג
דירוג
דירוג
דירוג
דירוג
1.0
הפרדס של עקיבא

הפרדס של עקיבא

מאת יוכי ברנדס

הביקורת של פפיון

דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
1.0
תמונה של פפיון
הוצאה לאור:כנרת זמורה דביר
שנת הוצאה:2012
קטגוריה:ספרות מקורית
הקודמת
חגית
דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
4.0
לפני 12 שנים

“מודה שזלזלתי. טעיתי. המחשבה בראשית הספר היתה שהנה עוד ספר שמתיימר לכתוב על גיבורי התנ"ך וההיסטוריה”

16/78
ביקורות על הפרדס של עקיבא
הבאה
מאורית
דירוגדירוגדירוגדירוג

הביקורת

הביקורת נכתבה לפני 11 שנים•2 דקות קריאה

ספר שהוא לדעתי "חבל על הזמן" . אבל באמת חבל על הזמן, כלומר על הזמן האמיתי שלכם , חבל. כחילוני , ענין אותי לדעת יותר על הדמויות החשובות בעולם התורני , מה גם שהספר הומלץ ע"י רבים ופורסם ע"י רבים עוד יותר... מה רבה היתה אכזבתי. הסיפור לא היה מבייש טלנובלה של שישי בצהריים בערץ 2 , הדמויות לא עמוקות (בלשון המעטה ) ובמקרים רבים מעשיהן לא ברורים וחסרי היגיון, איני יודע כמה מזה נובע מהסיפור המוכר על אותן דמויות אך שום דבר בהתרחשות לא שיכנע אותי... למה שרבי עקיבא לא יבוא להולדת בנו ? ולמה רחל לא תגיע אליו ועוד ועוד ועוד . זה זמן רב לא קראתי סיפור בו נדמו הדמויות כל כך רחוקות ומנותקות ממני. גם מבחינת הענין החוץ ספרותי שהיה לי, כלומר המידע שחיפשתי על התקופה ואותם אנשים מוגש בסיפור בצורה מעורפלת שלא ברור מה הוא פרי מחשבתה ופרשנותה של הסופרת ומה הם פרטים ידועים .
אבל חמורה מכל היא העובדה שהספר פשוט לא הצליח לגרום לי לרצות אותו ... למעט אולי ב-50 עמודים הראשונים. לקראת הסוף אף פיתחתי אדישות שאולי אף מלווה בכוונות זדון כלפי גורלן של הדמויות ורק העקשנות שלי לא לעזוב ספר באמצעו גרמו לי להגיע לסוף המיוחל שלא הוסיף נקודות בסיכום הסופי. לא קראתי ספרים נוספים של הסופרת וכעת ספק אם אקרא אבל "הפרדס של עקיבא" הוא אכזבה גדולה עבורי.

מי אהב את הביקורת

אהבת?
תמונה של אפרתי
אפרתי
תמונה של DR.Nofar Sarori
DR.Nofar Sarori
תמונה של זה שאין לנקוב בשמו
זה שאין לנקוב בשמו
תמונה של נצחיה
נצחיה
5קוראים|גיל ממוצע62|80%נשים

על המבקר

תמונה של פפיון

פפיון

חבר מזה 12 שנים
8 ביקורות•56 לייקים
ז'אנרים מועדפים:
ספרות מתורגמת•ספרות מקורית•סד´ אופקים
תמונה של פפיון
פפיון
חבר באתר מזה 12 שנים
ביקורות8
לייקים שקיבל56
דירוג ממוצע3.9 ⭐
ז'אנרים מועדפים
ספרות מתורגמת4ספרות מקורית2סד´ אופקים1

דיון על הביקורת

1 תגובה
•לפני 10 שנים

לגמרי...

. לפני כמה זמן ספתה שלי הזמינה את הנכדים הבוגרים לערב עם יורם טהרלב. הבנאדם הפגין ידע תנכ"י שדי התביישתי בעצמי, אבל מאז אימצתי לי ניסיון לקרא יותר בתנ"ך... את 'הפרדס של עקיבא' לא קראתי, אבל אחרים כן, שאיכזבו לפחות כמו התיאור שלך. למדתי שאם רוצים להכיר דמויות מעולם היהדות, כדאי ללכת למקור מים חיים ולא אל בורות נשברים....
1 תגובה בסך הכל

ביקורות נוספות של פפיון

עזאזל

עזאזל

יוסף זידאן

"הספר השערורייתי שנמכר במצריים ביותר ממיליון עותקים" , נכתב על גב הספר, אך ככל הנראה מה שנתפס כשערורייתי לקורא המצרי (או למוציא לאור - מסיבות ברורות) ,לא עורר בי זיק של טלטלה או שערורייה.
"עזאזל" עוסק בחייו של רופא - נזיר נוצרי מצרי ששמו היפא, במאה ה-5 לספירה, תקופה בה האיסלאם טרם נכח באזורנו.עיקר המחלוקות והמלחמות הקרות והפחות קרות שררו אז בין זרמים חדשים בנצרות המתפתחת ושואפת לכבוש את המזרח התיכון ובין הנצרות לשאריות של פגאניות ועבודת אלילים. בסבך הכוחות הללו היפא מנסה למצוא את מקומו. מסעו הגשמי מתחיל במצרים עובר דרך ארצנו ומגיע לסוריה ואילו מסעו הרוחני עוסק בהתמודדות עם חיי הנזירות והסגפנות הכרוכה בהם כמו גם בשאלות קיומיות על הדת ועל פרשנותה. הביקורת העיקרית של היפא (ושל המחבר) נוגעת לשימוש באלימות כאמצעי לחיזוק מעמדה של הדת ולביסוסה. יכול להיות שבמצריים ביקורת כזו היא אכן שערורייתית (ואולי לכן המחבר החליט לכתוב על הנצרות ולא על האיסלאם), בישראל , למזלינו , ביקורת כגון זו מוטחת רבות בדת, גם כאשר מדובר באלימות בדרגה נמוכה בהרבה מזו שמופיעה בספר.
לזכותו של הספר יאמר שהוא כתוב ומתורגם היטב. הדמויות ותחושת התקופה אמינות ומתקבלת ממנו תמונה צבעונית של החיים במזרח התיכון לפני 1500 שנה. הצרה היא שמכאן הספר לא מצליח להמריא - קרי לעורר את הטלטלה המדוברת. אולי טלטלונת. חלקים לא מעטים בספר דלים לדעתי מבחינה עלילתית והמונולוגים של היפא לא פעם גרמו לי טלטלה מהסוג שאם גורמת לתינוק שהיא מנסה להרדים.
זהו ספר חביב, ומי שמתעניין בתקופה המדוברת או ,כמוני, רוצה לקרוא ספר של סופר ערבי (למרות השלום עם מצרים וירדן אנחנו לא חולקים עם המדינות הללו יצרות ספרות. גם כאן המוציא לאור הוא בריטי .. כביכול זידאן לא לגמרי מעורב) ימצא בו רגעים מהנים ומעניינים. לאחרים הייתי ממליץ לוותר.

לפני 10 שנים•
★★★★★
•פפיון
חיים יקרים

חיים יקרים

אליס מונרו

לספר של סיפורים קצרים יש יתרונות שאינם תלוים באיכות הסיפורים (עליהם אנסה להרחיב בהמשך) : אפשר לקרוא את הספר בהפסקות ארוכות מבלי לחשוש שנאבד קשר עם הדמויות או העלילה, ואנחנו זוכים להכיר כל פעם עלילה חדשה כך שאם לא אהבנו חלק מסוים אנו יודעים שבקריאה הבאה יש סיפור חדש שאולי נאהב יותר. כמובן שהמחיר הוא קשר אחר עם הספר ועם הדמויות שבו.. קשר רופף יותר, כזה שמרפה בקלות כשהספר לא איתך , שלא כמו הספרים והגיבורים של הספרים המלווים אותך במהלך שבועות או חודשים של קריאה ובמקרים הנדירים גם הרבה יותר. אולי קצת כמו ההבדל בין קשר ארוך ומשמעותי לאוסף של דייטים...מוצלחים ככל שאלו יכולים להיות.
באוסף הסיפורים הזה של אליס מונרו נוכחים בעיקר הקור הקנדי , העיירות הניחדות ואנשים בודדים וקשי יום שה"חיים היקרים" שלהם לא הולכים לשום מקום משמעותי. רוב הסיפורים עוסקים בחייהם של אנטי גיבורים ויחסיהם עם בני ובנות זוגם או בני משפחתם. ברובם, העלילה נעה באיטיות ונראה כאילו הסופרת מצלמת באמצעות מילים קטע מאמצע הסרט העוסק באחת הדמויות ברגעים נבחרים בחייה, זאת בניגוד לספרות המוכרת שבה קיים מבנה עלילתי מובנה יותר של התחלה-אמצע-סוף. למעט סיפור אחד איני זוכר פאנץ' באף אחד מהסיפורים והם מתקדמים לאטם עד שנלחץ הסטופ במצלמה של אליס.
הייחוד והיופי כאן הוא האופן שבו מצליחה מונרו לספר את הסיפורים. הייחוד של הדמויות הוא חוסר הייחוד שלהן , הכתיבה שלה מינימאליסטית והדמויות לא מביעות רגשות באופן מופגן אך הסיפורים אינם נטולי רגש כלל. להפך. דווקא כתיבה זו שאינה משתפכת מצליחה לעיתים לרגש יותר (ראה ערך "סטונר" המופלא).
ארבעת הסיפורים האחרונים עוסקים בחייה של הסופרת ולכן מעניינים מעט יותר ולאחר קריאתם ניתן לראות שהרבה אלמנטים שהם מאופיינים בהם נוכחים גם בסיפורים הקודמים.

לפני 10 שנים•
★★★★★
•פפיון
דון קיחוטה - שני כרכים

דון קיחוטה - שני כרכים

מיגל דה סרוואנטס

השירים (דני סנדרסון), הציורים (פיקאסו וחיקוייו שנמכרים בכל פינה בברצלונה) ואינספור אזכורים באינספור מדיות הפכו את דון קיחוטה – או קישוט כפי שעוברת שמו, לבכיר רשימות הקריאה שלי. העובדה שהספר שומר על סטאטוס כה מכובד כל כך הרבה שנים רק הגבירו בי את הרצון לקרוא אותו ולראות הכצעקתה. הספר מחולק לשני כרכים שנכתבו בהפרש של עשר שנים. השנה מלאו 400 שנה לפרסומו של הכרך השני.
בכרך הראשון מסופר על הרפתקאותיו של דון קיחוטה מהרגע שבו , למורת רוחן של אחייניתו ועוזרת הבית שלו, הוא מחליט ללכת בעקבות הגיבורים שעליהם קרא רבות בספרי האבירים שהיו נפוצים בעת ההיא. הוא יוצא מביתו אל הלא נודע ואיתו הוא לוקח את סנצ'ו פאנסה כנושא כליו .מכאן נפרשות עלילות גרוטסקיות, אומללות, מצחיקות וטראגיות שהמוטיב החוזר שלהן הוא אובדן בוחן המציאות של האביר האומלל שרואה ביצאניות נסיכות כלואות, בפונדקים טירות, באסירים מורשעים - מסכנים שנאבקים על חירותם וכידוע לרובנו, הוא אף נלחם בטחנות רוח אותן הוא תופס כענקים מאיימים ומסוכנים. לאור ההסתכלות העקומה הזו על העולם, דון קיחוטה מוצא את עצמו תוקף את הטובים , עוזר לרעים ובעיקר גורם לעצמו ולסאנצ'ו להיפגע שוב ושוב.
הכרך השני נחמד במיוחד משום שהוא שבו דון קיחוטה הוא כבר הגיבור של הכרך הראשון. הדמויות שהוא פוגש מכירות אותו ,את מעלליו מהספר הראשון ואת שגעונו ושגעונו של סאנצ'ו. בכרך זה ממשיכים צמד השוטים להפוך בעיקר למושא חיבתם ושעשועם של דמויות שונות בעוד שהם (ובעיקר דון קיחוטה) ממשיכים לראות בדרכם הנאיבית את העולם כמקום הלקוח מאגדות האבירים הנלעגות, מלא בכישופים מוזרים , ממלכות , נסיכות ואבירים.
אז למה כל כך הרבה אנשים, סופרים והוגי דעות חושבים ש"דון קיחוטה" הוא יצירת מופת (לציין שב-2012 במשאל בקרב 100 סופרים גדולים מכל העולם נבחר "דון קיחוטה" במקום הראשון)? הכתיבה של סרוואנטס באמת קולחת והמהדורה החדשה יחסית בעברית אף מוסיפה לספר תחושה שהוא צעיר הרבה יותר מ-400 שנותיו, אך זו בלבד אינה סיבה מספקת. רבים וטובים ממני חושבים שהספר טיפס למימדיו הגלובליים העל זמניים בגלל מספר סיבות. אחת מהן היא השילוב בין קומדיה לטרגדיה, צחוק ועצב. יש לא מעט קטעים משעשעים עבור הקורא הממוצע בספר ועוד רבים יותר עבור הדמויות בספר. הפן הטראגי שלהם הוא שברובם דון קיחוטה הוא הבדיחה ומכל המעורבים בספר, הקוראים והדמויות , הוא זה שצוחק הכי מעט. נקודה נוספת (שהמתרגם דן בה באחרית דבר מעניינת) היא הקו הדק שמפריד בין דמיון למציאות שעליו הולך דון קיחוטה וגם הספר עצמו שבו (בעיקר בכרך השני) מוזכרים פעמים רבות המחברים השונים האמיתיים והלא אמיתיים של הסיפור כך שהקו בין הדמיון למציאות נחצה הלוך ושוב פעמים רבות. אך גם סיבות אלו והרבה נקודות אחרות שאפשר, ואכן דנים בהם חוקרי ספרות כבר מאות שנים לא ענו לי עד תום על השאלה מדוע דון קיחוטה ולא אחר זכה באותו מעמד קדוש כמעט של רומאן. אני, בכל מקרה, נהניתי ברוב הקריאה שנועדה גם אך לא רק לענות על השאלה הזו.

לפני 11 שנים•
★★★★★
•פפיון
הזהו אדם?

הזהו אדם?

פרימו לוי

כימאי צעיר מאיטליה שנשלח לאושוויץ במלחמת העולם השניה ושרד כדי לספר. והוא מספר על החיים במחנה בצבעים חיים וברורים, על הדילמות הלכאורה מינוריות של אסיר יהודי בבמחנה עבודה/השמדה שהחלטה שגויה בהן היתה יכולה להיות הרת גורל , על הצפיפות הנוראה, הרעב , האקראיות של החיים במחנה ועל היחסים בין הדמויות השונות שחיו באושוויץ בזמן המחלחמה. התיאורים הריאלסטיים והמוחשיים כל כך מאפשרים לראות טוב יותר מכל סרט ולחוש ממש את החיים הבלתי נתפסים שאיתם התמודד המחבר. מעבר לכך , עוסק לוי רבות ב"אדם" במחנה, מה עושה השהייה בתנאים תת-אנושיים לנפש האדם ולרוחו וכיצד מתמודדים (ולעיתים רבות לא מצליחים להתמודד) הכלואים במחנה עם התנאים הבלתי אפשריים ששררו בו.
קראתי את הספר במהלך מסע לפולין עם בני נוער . לדעתי זהו ספר חובה גם למי שנרתע בדרך כלל מספרות העוסקת בשואה.

לפני 11 שנים•
★★★★★
•פפיון
פרויקט רוזי

פרויקט רוזי

גרהם סימסיון

לאנשים מעט זחוחים (מקווה שרק מעט ) כמוני יש חשש מסוים מרבי המכר שעליהם ממליצים בכל פה המוכרים בחנויות הספרים והביקורות ברוב העיתונים...האקרא את השלאגר התורן ? החשש נובע גם מאכזבות לא מעטות מהעבר (הפצע מ"הפרדס של עקיבא" טרם הגליד ) ולכן ניגשתי לספר זה בחשש מה . ניחמתי את עצמי בתקופת הבטלה שעוברת עלי ושבגינה קריאת הספר תבוא בעיקר על חשבון שיטוט חסר תוחלת באתרי היכרויות (בדומה לגיבור הספר :) ) ובכך שאקרא אותו באנגלית.
למזלי הרב חששותי התבדו. "פרויקט רוזי " הוא ספר מהנה מאוד, קולח ומעניין שמתואר מנקודת מבטו של גנטיקאי שנמצא על הקשת האוטיסטית בצד הטוב, קרי אספרגר. הסיפור לכשעצמו הוא סיפור אהבה פשוט למדי , אפילו דביק מעט ובעל ניחוח הוליוודי, אך סגולתו של הספר היא ביכולתו בדרכו להיות משעשע ולתאר באופן מענין את החיים דרך משקפי האספרגר. אין ביכולתי לקבוע עד כמה אמינים התאורים והחוויה המתוארת של המספר (הסופר עצמו אינו לוקה בתסמונת ואף לא עובד באופן מיוחד עם אנשים הלוקים בה) אך הספר מאפשר לכל הפחות הצצה דרך המשקפיים האלו. זוהי הצצה מעניינת לעיתים, מדכדכת במקרים אחרים וכאמור במקרים אחרים משעשעת ומעוררת חיוכים של מבוכה , כאלו שהיינו מנסים להסתיר מהמספר לו היינו נוכחים בסיטואציות המתוארות .
אחד היתרונות הבולטים של הספר הוא האופן הקליל בו מסופר הסיפור אך זהו גם חסרון של הספר משום שלעיתים הרגשתי שהאווירה קלילה/הוליוודית מדי בהתחשב בכובד ההתרחשויות או שהרגשתי שאני קורא קומדיה רומנטית מוצלחת כמו "משתגעים על מארי" בה הגיבור הוא סוג של לא-יוצלח חמוד ומעורר אמפתיה.
יחד עם זאת השורה התחתונה היא שבעיני הספר מאוד מומלץ ולמרות הניחוח ההוליוודי הוא הצליח לגעת בי. לדעתי הוא מוצלח יותר מהספר הנוסף שקראתי בזאנר - "המקרה המוזר של הכלב בשעת לילה" שאף אותו אהבתי מאוד.
לאלו שרוצים לתרגל קריאה באנגלית , זוהי הזדמנות מצוינת. נקודת המבט היחודית של המספר מאפשרת שפה פשוטה ומובנית מאוד.

לפני 11 שנים•
★★★★★
•פפיון
פרפר (הפרפר)

פרפר (הפרפר)

הנרי שרייר

ספר ההרפתקאות הטוב ביותר שקראתי. ללא תחרות. הספר כתוב בצורה כל כך אותנטית ועל כן חילוקי הדעות שקימים עד היום לגבי אמיתות הדברים שמובאים בספר מבחינתי מובילים רק לשני הסברים אפשריים :1.שהדברים קרו ברובם באמת כפי שמסופרים ע"י הסופר. או 2: שהנרי שרייר הוא סופר בחסד עליון שמסוגל להעביר חוויות הזויות מעולם מטורף שאינן אמת בצורה הכי אמינה שקיימת.
ככל הנראה האמת היא קצת מכל הסבר וכך או כך התוצאה הסופית היא ספר הרפתקאות נדיר שבאמת נדבק ליד . הסיפור המדהים על מתקני הכליאה בגיאנה הצרפתית של תחילת המאה ה-20 , על האסירים הצבעוניים שהיו שם והמחלוקות והקרבות בינהם נופל רק מהסיפור היותר מדהים על שרייר עצמו. האיש שמסמל מבחינתי מאז שסיימתי את הספר , את התעוזה, התושיה ויותר מכל את המאבק הבלתי מתפשר לעבר השגת המטרות העומדות בפניך . ויהי מה.
אל תחכו , כנסו כמה שיותר מהר לעולם האכזר והמדהים במעבי הג'ונגלים של דרום אמריקה, מלווה באיש הכל יכול, רב התושיה , החכם , החזק והנאה (אך ספק גם הרוצח...) , הלא הוא פרפר.

לפני 11 שנים•
★★★★★
•פפיון
לא שם זין - הוצאה חדשה 2009

לא שם זין - הוצאה חדשה 2009

דן בן-אמוץ

ללא ספק אחד הספרים המשמעותיים שקראתי, הספר מצליח להצחיק וגם להעציב עד דמעות , הוא כתוב בשפת סלנג יומיומית אך מתאר סיטואציות מורכבות ורגשות בצורה חדה וחריפה יותר מרוב רובם של הספרים שקראתי. בנוסף הוא מספר לנו סיפור שלא אוהבים לספר בדרך כלל כי הוא קשה וכואב ומנוגד להילת הנצחון והגבורה שעוטפת לעיתים את מלחמות ישראל. אפשר גם לציין לטובה את המקוריות של אופן הסיפור מפי כמה דמויות שעל אף שנתקלתי בו גם בספרים אחרים על פציעות ("אדם הולך הביתה" המצוין של יורם עשת אלקלעי) נעשה פה בצורה נהדרת ובונה את העלילה מכל הכיוונים של הדמויות השונות.
ממליץ בחום

לפני 11 שנים•
★★★★★
•פפיון

ביקורות נוספות על "הפרדס של עקיבא"

הפרדס של עקיבא

הפרדס של עקיבא

יוכי ברנדס

חשבתי לקחת לעצמי אתנחתא מסיפורי ההסטוריה ולחפש לעצמי סיפור שונה כדי לרענן את נפשי במחוזות אחרים. שקלתי לעשות זאת בכיוון של איזו דרמה משפטית או אולי משהו באווירה עתידנית. יודע אני כי בכל כיוון אוכל למצוא סיפוק לעצמי, שכן בכל האמור בספרות (ולא רק), אני מאלה המוגדרים "כאוכלי כל".

אלא שיצא שהספר הראשון שנטלתי לידי קבע את הכיוון. שוב להסטוריה, שוב לשורשים ולמקורות המסורת, דבר שהביא אותי לפסוח מעט על הסעיפים ולחכוך שוב בדעתי. בסופו של דבר אהבת הענין גברה על הפנטזיה. לכן חשבתי לעצמי: "נו טוב, שיהיה כך. ממילא קיבלתי על הספר הזה מספיק המלצות כדי שלא להתעקש ולהתפס לכוונתי המקורית."

רצה המקרה וגם עיתוי קריאתו של הספר, "הפרדס של עקיבא", הפך בעיני להיות כהמשכו לכאורה של זה שסיימתי את קריאתו רק לאחרונה ואשר שמו "תולדות מלחמות היהודים ברומאים".

הרקע:
לאחר חורבן ירושלים העיר התרוקנה מיושביה היהודים למעט מתי מעט שחברו לשלטון הכובש. מרבית ההוויה היהודית עברה למרכזים עירוניים שסביבם התקיימו קהילות קטנות כפריות בעיקרן.

חיי הרוח התקיימו בעיקרם באותם מקומות כשבמרכזם פעלו הרבנים החשובים ביותר מבני אותה תקופה שרובם היו מבין התלמידים הצעירים של חכמי ירושלים שניצלו מטבח הכיבוש וחורבן ירושלים. אלה הקימו בערי מושבם ישיבות גדולות ואספו סביבם אלפי תלמידים לומדי תורה. הרבנים החשובים והידועים יותר נמנו על חברי הסנהדרין שהיתה הערכאה והסמכות העליונה לקביעת ההלכות עבור הציבור היהודי, ומתוך כך גם את חוקיהם ומנהגיהם.

על אלה נימנו הרבנים הידועים ביותר מאותה תקופה, תקופת התנאים, הלא הם רבן גמליאל דיבנה, רבי אליעזר בן הורקנוס, רבי יהושע בן חנניה רבי טרפון ועוד אחרים.

הסופרת יוכי ברנדס הצליחה להפיח רוח חיים של ממש בסיפור המיתוס על רחל בת כלבא שבוע שיועדה לתלמיד חכם אך העדיפה על פניו את עקיבא בן יוסף, רועה בור ועם הארץ, שהיה מבוגר וגם נשוי ואב לבן. היא נישאה לו אף שבשל כך נודתה ממשפחתה ומחיי נערה שהורגלה בחיי רווחה, עברה לחיות בעוני מרוד ובמחסור. בהמשך אף סבלה מהיותה אשה עגונה בשל ניתוקה מבעלה לשנות לימודיו הרבות. כל זאת עשתה כדי להביא את בעלה עקיבא ממעמד של הדיוט ועם הארץ למעמדו של רב חשוב ומחדש הלכות, כל זאת תוך שילוב אירועים והתפתחויות מהותיות בחיי היישוב בארץ בזמן ההוא.

אף אם לא לכך התכוונה יוכי ברנדס, מבחינתי היו עבורי שתי זכיות בספר הזה: האחד והראשון הוא שהסיפור היפה כשלעצמו על רבי עקיבא ודרכו ממערת הרועים ועד מותו כמורד במלכות, והאחר הוא בכך שקניתי לעצמי דעת יתרה על פרק מתוך ההיסטוריה היהודית – ישראלית על התקופה שלאחר החורבן ועד תום מרד בר כוכבא, פרק שבנעוריי לא טרחתי בו כדי המידה הנכונה. אהבתי את המדורות של ל"ג בעומר, אך לא התעמקתי יתר על המידה בכל השאר. אני מאמין שכל קורא אחר ירגיש כמותי ואף אם לא יגיע לכדי כך, לפחות ייהנה מסיפור תקופתי מעניין.

דבר נוסף שבא לי מתוך הספר היא תחושת ה"דה ז'ה וו. מתוכנו של הספר מסתבר שכשם שבימינו יש הרבה מהמפריד בין חצרות הרבנים, בעיקר בשל יוקרתם וייחוסם, כך היו הדברים גם בימים ההם. אחרי הכל האדם קרוב אצל עצמו וחוץ (אולי) מאלוהים, הרי שאם הוא משתייך לפמלייתו הארצית, והוא קרוב יותר לצמרת, הרי שלדעתו שלו אין שני לבורא עולם חוץ מאשר הוא עצמו. תופעה מוכרת גם בתחומים אחרים (פוליטיקה למשל) וסימניה העיקריים הם ה"גרופיס" הסובבים את האובייקט ומקדמים את פניו בדרכים שמלך של ממש היה נבוך ואף חש מבויש בגינם.

לפני 13 שנים•
★★★★★
•בן אסתר
הפרדס של עקיבא

הפרדס של עקיבא

יוכי ברנדס

יש דברים שאפשר לדעת מראש, ויש דברים שצריך לדעת מראש. אחד הדברים שהייתי צריכה לדעת מראש, זה שאסור להתחייב לכתוב סקירה על ספר שטרם קראתי אותו. איכשהו אני נופלת בפח הזה שוב ושוב. בעיקר מול אנשים שגם טורחים ומביאים לי את הספר, ומצפים בקוצר רוח שאמלא את ההתחייבות האישית שלי בעניין. כבר קרה לי עם הספר "תורת הסוד הקדומה". קרה לי עם הספר "מעשה הקריאה" לוולפגנג איזר. ועדיין לא למדתי לקח. נתקעתי עם ספר שאני לא מצליחה לקרוא, ומחוייבת, כולל דד ליין, לכתוב עליו סקירה מפורטת.

לכאורה, אין כאן ולא כלום עם הספר המדובר. רומן היסטורי, בעקבות רבי עקיבא, אמור להיות (ותסלחו לי על הסלנג) שוס היסטרי. רבים וטובים תהו על הדיסוננס הגדול המצוי בעומק חיי הנישואים של רבי עקיבא. אותו דיסוננס שהביא אותו מסתם "עקיבא" שונא תלמידי חכמים, להיות "רבי עקיבא", תלמיד חכם בעצמו, ומורה לעשרות אלפי תלמידי חכמים אחרים. דליה רביקוביץ' היטיבה לכתוב:

רבי עקיבא איש צנוע
היה רועה בין הרועים
את עדרי כלבא שבוע
עד שנתו הארבעים

ראתה אותו רחל
בתו של כלבא שבוע
ראתה אותו רחל
והוא מעולה וצנוע

אמרה לו רחל בחשאי
קח אותי לאישה
בתנאי שתקדיש זמנך
ללימוד התורה הקדושה

מצד אחד, יש כאן סיפור אהבה מופלא. רחל בת העשירים שראתה את סגולותיו המעולות של הרועה עקיבא, הפסידה את כל ההון והכבוד המגיע לה מאביה, והלכה להינשא לו, ולגדל תלמיד חכם. מצד שני, הוא עזב אותה למשך עשרים וארבע שנים. איך מיישבים את הסתירה הזאת?

מצד אחד, יש כאן גרעין לרומן היסטורי מופלא. מצד שני, יש כאן יוכי ברנדס. בלי לקרוא מילה מספריה, רק מהתדמית שנבנתה לה דרך ריאיונות בכלי התקשורת, ידעתי שאני לא מעוניינת לקרוא ספר מספריה. אבל נורא ביקשו, ואני החלטתי שחבל שפיתחתי לי דעות קדומות, ולמה לא לתת צ'אנס.

התחלתי לקרוא. וכאן זה נגמר. בגלל שהתחייבתי משכתי את הקריאה עד עמוד 75, ואז הרמתי טלפון לעורכת ואמרתי שאני לא מסוגלת לקרוא יותר. היא הודתה ואמרה שגם היא לא הצליחה לקרוא. כתיבה מגויסת, מלאת אג'נדות, מתאמצת להלחים מדרשים וקטעי מדרשים זה לזה. מאולצת, ולעיתים אנכרוניסטית. האיש שלי קרא עד הסוף, ואמר שהגברת ברנדס משתמשת בכישרונה כדי לעוות כתובים ולהוריד את רבני ישראל לשפל המדרגה. בעיני גם כישרון אין כאן. אני נשארת עם רביקוביץ':

חזר הרב לביתו
וכל נפשו געגוע
חזר הרב אל אשתו
בתו של כלבא שבוע

הדפוה משם תלמידיו
אמרו לה סורי אשה
אמר הרב - הניחוה
כי היא תורתי הקדושה

לפני 13 שנים•נצחיה
הפרדס של עקיבא

הפרדס של עקיבא

יוכי ברנדס

מצריך ידע תורני מקדים אחרת כל המבט המחודש לא יהיה מודש אלא ראשוני וחבל

לפני 8 חודשים•
★★★★★
•קורא מתמיד
הפרדס של עקיבא

הפרדס של עקיבא

יוכי ברנדס

כל קשר ביני לבין סיפורי העם היהודי, התנ"ך או חז"ל מקרי בהחלט. גדלתי בבית חילוני לחלוטין והידע שלי מסתמך על שיעורים בבית הספר וידע כללי.
זה לא שאני שוללת, אבל מודעת לזה שצר עולמי בכל הקשור לנושא. לכן, באופן טבעי, ספרים בסגנון הזה פחות קורצים לי. פחות מושכים את העין.

טוב נו, חשבתי לעצמי, סיפור תנכ"י שבוודאי לא אתחבר אליו אבל זה כבר פה על המדף שלי אז למה לא? אז למרות שזו לא הייתה אהבה ממבט ראשון, הספר עם הכריכה היפיפיה קרץ לי ולחש: "תקראי אותייייייייי". קראתי.

הספר מבוסס על ספרות חז"ל ומספר את סיפורו של רבי עקיבא והפיכתו מרועה בור פשוט למנהיג כריזמטי ומוביל.

ראשית אציין שהספר מאוד קריא. הוא נעים לקריאה. נעים לקרוא אותו יש בו משהו קסום, עדין ורך. המילים מתגלגלות על הלשון והקריאה קולחת. ברנדס יוצרת עולם אגדתי בתיאוריה ודמיונו של הקורא עובד שעות נוספות.
עם מרבית הדמויות ניתן להזדהות ואני באופן אישי יכולה בקלות להתחבר למקום הקיצוני של ההגשמה גם אם בדרך יש צורך לוותר על דברים אחרים.

העניין הוא, שנהניתי מאוד מקריאת המחצית הראשונה ואז אחרי האמצע פחות או יותר הספר הרגיש מונוטוני. הרגשתי שהסיפור מתחיל להיות איטי ואפילו לחזור על עצמו בנוסחים אחרים.
נותרתי מאוד אמביוולנטית לאורך כל המחצית השניה וחיכיתי שמשהו יקרה. וחיכיתי...וחיכיתי...וחיכיתי...יש לציין די בסבלנות אבל שום דבר לא קרה.

בעמוד 200 (יפה שהצלחתי להגיע עד שם) הרגשתי שאני קוראת משהו שאיבד כל קסם שהיה בו בהתחלה והשעמום הציף אותי.

אולי זאת אני, אולי זה הספר. בכל מקרה, דייט שני כבר לא יהיה.

לפני 5 שנים•
★★★★★
•בר
הפרדס של עקיבא

הפרדס של עקיבא

יוכי ברנדס

קניתי את הספר בהיסוס משהו, אחרי מלאכים ג שהיה יצירת מופת מבחינתי התאכזבתי משבע אמהות שהיה מסה נחמדה למדי ולא יותר. נהנתי מאוד לקרוא את הפרדס של רבי עקיבא, ספר טוב קולח ומעניין, אין לי דרך לשפוט אותו ביחס למציאות, אני לא בקיאה בתקופת חזל. היה כייף להיתקל בשמות מוכרים כמו רבי טרפון, שמעון בן זומא, בית הילל ושמאי והמחלוקות בנייהם,הסנהדרין כו. הכייף העיקרי שלי היתה הגיבורה של הספר והיא רחל ביתו של כלבא שבוע, שוב הצליחה ברנדס לתת את הזרקור לגיבורה אישה בתקופה חשוכה לנשים, לא תמיד קל לקבל את הבחירות של רחל אך עדיין גיבורה כריזמטית.חזקה ונבונה. םפר נהדר וקריא.

לפני 13 שנים•
★★★★★
•גלית
הפרדס של עקיבא

הפרדס של עקיבא

יוכי ברנדס

האינדקס נכתב ע"י יוסף רותם ז"ל כחודש לפני מותו,בן 86 היה,איש יקר ואהוב אוהב אדם וספר , יהי זיכרו ברוך.

עוד לספרה של יוכי ברנדס "הפרדס של עקיבא"
כאחד הקוראים מן השורה של הספר "הפרדס של עקיבא", שזה עתה ראה אור, מפרי עטה של הסופרת הלמדנית ברוכת הכישרון יוכי ברנדס הנערצת עליי, התקשיתי לזכור בקריאה ראשונה את השמות המרובים של דמויות המשנה, והמקשר אותם לתוכן הספר. מדי פעם נאלצתי לחזור לאחור הלוך וחזור. זה הביאני לחזור ולקרוא אותו שנית. תוך כדי הקריאה החוזרת שאלתי את עצמי מתוך סולידריות עם הקוראים העתידיים של הספר הזה במה אוכל לתרום להם מניסיוני לזיהוי מהיר של דמויות המשנה הללו.
הקריאה החוזרת הולידה בי רעיון לערוך אינדקס לשמות המרובים של דמויות המשנה עם תמצית הפרטים החשובים עליהם, שעל פיהם יזהה ויזכור אותם הקורא בהמשך קריאתו.
בקריאה החוזרת תהיתי לא מעט כיצד להבין על פי השכל הישר את שם הספר, שבא מתוך הפסוק הידוע "ארבעה נכנסו לפרדס וגו'. אני משער, שקוראים לא מעטים אינם יודעים דבר על כך, כמוני עד כה, ומתאמצים להבין למה בעצם התכוון המשורר? הלוא לרבי עקיבא לא היה כל פרדס. על פי התלמוד מדובר בחוויה רוחנית מיסטית, תורת הסוד שיש להיזהר מפניה.
מובן מאליו, שהפרדס אינו אלא נמשל אלגורי. היה קל יותר להמחיש את משמעותו של הפסוק הזה, אילו הנמשל היה לצורך העניין ים. צוללנים, המכורים לתענוג שבצלילה למעמקי הים, מודעים לסכנה הנשקפת להם מצלילה לעומק מעל למותר, שמא ייפגעו משיכרון המעמקים, המסתיים בעלפון, אובדן ההכרה ובמוות.
ה"פרדס" הוא בעצם תורת הנסתר, שכל מי שרוצה לצאת ממנה בשלום יישמר מאד לנפשו. יש גבול ליכולת האדם לצלול למעמקי תורת הנסתר מבלי להיפגע.
כל היתר, כגון הכניסה לפרדס בשעות הלילה המאוחרות, והצורך לעבור דרך ארבעים ותשעה שערים, הזויים - פרי דמיונו העשיר של המחבר האלמוני הם, שהתכוון להוסיף מתח דרמטי לסיפור המוזר, שאינו מתקבל על דעתו של הקורא בעל הדעות הרציונליות, שאינו נוטה להאמין בכוחות על טבעיים ונבואיים.
מה שחושפת בפנינו הסופרת רק בסוף הספר – את מה שסיפר רבי עקיבא לרחל אשתו לפני הוצאתו להורג באכזריות העולה על כל דמיון אנושי, הוא מה שנתגלה לפני ארבעת החכמים בתוך ה"פרדס", שעקיבא היה היחידי שיצא ממנו ללא פגע, זהו בעצם עיקרו של הספר כולו. הוא היה אקטואלי בכול הדורות מאז ימי חז"ל ועד לימינו אלה. מי ייתן, והוא לא יהיה עוד אקטואלי בדורות שיבואו אחרינו, כל עוד יתקיים עם ישראל הדבק בעיקרי המוסר הנצחיים של תורת ישראל.

אינדקס לדמויות הספר "הפרדס של עקיבא"
אינדקס ערוך לפי סדר א-ב, שיקל על הקוראים למצוא את הדמויות המרובות שמככבות בספר. לא כללתי באינדקס דמויות המוזכרות בספר לעיתים רחוקות, שלא היה להן תפקיד של ממש במהלך המאורעות, אלא רק דמויות משמעותיות.
אני מזמין את הקוראים להצטרף למלאכת הכנת האינדקס ולהוסיף מידע שלא הבאתי.
יוסף רותם
רבי אלעזר בן עזריה - התמנה לנשיא הסנהדרין לפרק זמן קצר במקומו של רבן גמליאל. כיוון שהיה בחור צעיר רבי אליעזר בן הורקנוס הפעיל את כוחותיו הכישופיים והלבין את שערותיו כדי שייראה מבוגר יותר וראוי לנשיאות.
רבי אליעזר בן הורקנוס – ראש בית שמאי, מורו הראשון של רבי עקיבא. חכמי ישראל נידו אותו בסוף ימיו בשל כמה סיבות: א. כוחותיו הגדולים והמאיימים. ב. התנגדותו הנחרצת לשיטת החידוש של בית הלל ואמונתו הנחרצת בשיטת השימור של בית שמאי. ג. אהדתו לנצרנים.
בצעירותו היה עובד אדמה בור, שברח מבית אביו העשיר כדי ללמוד תורה מפי יוחנן בן זכאי. היה בעל זיכרון פנומנאלי וכונה "בור סוד שאינו מאבד טיפה". לאחר החורבן ייסד עם רבן יוחנן את המרכז התורני ביבנה, ולאחר מותו של רבו הדגול ייסד בלוד ישיבה והפך אותה למרכז ללימודי התורה על פי אסכולת בית שמאי. היה אחיין של שאול התרסי, פאולוס, מייסד הנצרות, ובהשפעת דודו גילה אהדה לנצרנים (הנוצרים הראשונים, שהיו כולם יהודים), וניצב בראש המתנגדים לרבן גמליאל, שסילק אותם מבתי הכנסת וחיבר עליהם את ברכת "על המינים". נחן בכוחות על טבעיים, המכונים בשם הקוד "מעשה קישואים", ועשה ניסים מופלאים (וביניהם: חרוב שהתהלך עם שורשיו על פני האדמה, אמת המים ששינתה את כיוון זרימת המים, ועוד). צפה על ערש דווי את גורלם הנורא של כל מי שהשתתפו בנידויו.
רבי אלישע– אלישע בן אבויה, חברו הראשון של רבי עקיבא ומי שהבין מיד את עומק פירושיו בתורה. היה בין ארבעת החכמים שנכנסו לפרדס והפך לשונא של אלהים. הוא נחשב על ידי החכמים ל"אחר" וכמעט כל הלכותיו ואמרותיו נשתכחו.
רבי אלעזר בן ערך – נחשב לתלמידו הנבחר של רבי יוחנן בן זכאי, אך לאחר מות רבו פרש מחבריו החכמים, עבר לאמאוס, ושכח את כל תורתו.
רבי אלעזר המודעי – דודו של שמעון בר כוכבא, מפקד המרד ברומאים. היה בין אחרוני הלוחמים בביתר הנצורה. לאחר שהרומאים פרצו לעיר בר כוכבא האשים אותו בבגידה, בעט בו והרגו.
אמא שלום - אחותו של רבן גמליאל נשיא הסנהדרין ואשתו של רבי אליעזר בן הורקנוס. חברתה הקרובה של רחל, אשת רבי עקיבא. הקשר ביניהן נותק לאחר נידויו של רבי אליעזר.
ברוריה – בתו הלמדנית וחריפת השכל של רבי חנינא, חברתה הטובה של חנה (בת רבי עקיבא), ואשתו של רבי מאיר.
ברכיה – בנו של רבי חנינא בן תרדיון. בבגרותו הפך לבריון אלים והתנדב לצבא הסיקריקים של בר כוכבא, אולם נחשד בהלשנה לרומאים והוצא להורג. משפחתו התנגדה להבאתו של הבן הבוגד לקבר ישראל, ועל פי הוראת אביו, רבי חנינא, הושלכה גופתו במדבר והיתה לטרף.
רבן גמליאל – מצאצאי הלל הזקן. נישל את רבן יוחנן בן זכאי מכהונתו ותפס את מקומו כנשיא הסנהדרין. בזכות קשריו הטובים עם השלטונות הצליח להביא פריחה ושגשוג ליהודי הארץ ולסייע גם ליהודי התפוצות. היה נשיא תקיף ואליטיסטי ופתח את דלתות הישיבה רק בפני תלמידים ממשפחות עשירות ומייוחסות. אך לאחר שהודח מתפקידו וחזר לנשיאות שינה את גישתו והפך לעממי יותר. מת כתוצאה מן הקללה שהטיל עליו רבי אליעזר, גיסו.
חוה – שימשה כאומנת ומחנכת לרחל, שנתייתמה מאמה ביום היוולדה.
חנה – בתם היחידה של עקיבא ורחל. ארוסתו העגונה של רבי שמעון בן עזאי, שסרב לשאתה לאחר שנכנס לפרדס ודעתו נטרפה.
חנינא בן תרדיון – אביה של ברוריה, אשת רבי מאיר, ושל ברכיה ונעמי. היה בין עשרת הרוגי המלכות.
רבי טרפון – מגזע הכהונה, מתנשא ואליטיסטי. נחשב לחכם הכי מובהק של בית שמאי, אך בהשפעת רבי עקיבא ערק מבית שמאי והפך למעריץ של בית הלל. היה בין עשרת הרוגי המלכות.
רבי יהושע בן חנניה – ראש בית הלל. ייסד את ישיבת פקיעין ועמד בראשה. היה מכוער מאוד ואהוב מאוד על כל התלמידים והחכמים. כשרחל בת כלבא שׂבוע הייתה בת ארבע, הוא ראה בה נביאה וידע שבעלה יהיה גדול חכמי ישראל.
רבי יהושע בן קרחא - בנו של עקיבא מרבקה, אשתו הראשונה. לאחר שעקיבא נטש את אמו החליט לנקום באביו והוסיף לשמו את הכינוי קרחא, כינויו של עקיבא הקרח. לאחר שנים התפייס עם אביו והפך לתלמידו.
רבן יוחנן בן זכאי - היה מגדולי החכמים בירושלים בישיבה של רבן שמעון הנשיא. לפני החורבן נמלט מירושלים הנצורה בתוך ארון מתים, חבר לרומאים והצליח להשיג מהם את יבנה וחכמיה. הפך לנשיא הסנהדרין למרות שלא היה מצאצאי הלל, אולם לאחר שנים אחדות נישל אותו גמליאל, בנו של רבי שמעון, מכהונתו. רבן יוחנן עזב את יבנה ועבר להתגורר בברור חיל ומת בה כעבור שנים ספורות. רבן יוחנן בן זכאי נחשב למי שהציל את עם ישראל והעניק לו חיים והמשך לאחר החורבן.
רבי יוסי הגלילי – תלמידו של רבי חנינא בן טרדיון, שלימד לצידו בישיבה בסכנין. ברוריה לעגה לאמרתו המפורסמת "אל תרבה שיחה עם האשה". היה אחד מעשרת הרוגי מלכות.
יצחק נצרני – שימש כלבלר אצל כלבא שׂבוע.
ישמעאל בן אלישע הכהן – בר הפלוגתא הגדול של רבי עקיבא, בנו המאומץ של רבי יהושע. היה אמור לארס את רחל בת כלבא שבוע, אך היא העדיפה את הרועה הבור עקיבא על פניו. נחשב לגבר היפה ביותר בעולם. היה בין עשרת הרוגי מלכות.
רבי מאיר – היה רומאי בהיר שער, מצאצאי נרון. נקרא נהוראי, התגייר ושינה את שמו למאיר. היה תלמידם של רבי אלישע ורבי עקיבא. לאחר מרד בר כוכבא הפך לגדול התנאים.
מרים – אשת רבי שמעון בן גמליאל, אמו של יהודה הנשיא.
נעמי – בת הזקונים של רבי חנינה ואמא שלום. היתה נערה יפהפיה ולאחר פרוץ מרד בר כוכבא נפלה בשבי הרומאים ונלקחה לקובה של זנות ברומא.
רבקה - אשתו הראשונה של עקיבא.
רפינה - אשתו השלישית היפהפייה של עקיבא שעזבה למענו את בעלה, טיניאס רופוס, נציב רומא ביהודה. למרות שהייתה צרתה של רחל נוצרו ביניהן עם הזמן קשרי ידיות קרובים. מתה בעינויים לאחר שבעלה לשעבר שיסה בה את כלביו.
שאול התרסי - מייסד הנצרות, דודו של אליעזר בן הורקנוס, אחיה של אמו, יהודית. היה צדוקי ויצא לדמשק על מנת לרדוף את הנוצרים, אך בדרכו נתגלה אליו ישוע בחזיון נבואי, ומאז הוא הפך לתלמידו והפיץ את בשורתו בין הגויים.
שמעון – בנם של עקיבא ורחל. מת מגיל 11 בלי להכיר את אביו. לאחר מותו התמנה עקיבא לרבי וחזר אל רחל.
רבי שמעון בן גמליאל - בנו של רבן גמליאל, שירש את מקומו כנשיא הסנהדרין לאחר מות אביו. בעלה של מרים. אביו של רבי יהודה הנשיא. היה ידידה הקרוב של רחל. בתחילה התנגד למרד בר כוכבא אך לבסוף תמך בו. היה בין עשרת הרוגי המלכות.
שמעון בן זומא – תלמידו של רבי עקיבא. מת בגיל צעיר לאחר שנכנס לפרדס.
רבי שמעון בר יוחאי – תלמידו של רבי עקיבא. עמד להיכנס עם הארבעה לפרדס, אך ברגע האחרון התחרט. יחד עם רבי מאיר הפך לגדול החכמים בדור שלאחר מרד בר כוכבא.
שמעון בן עזאי – תלמידו של רבי עקיבא, שאירס את חנה, בתו, אך לא נשא אותה לאישה. דעתו נטרפה עליו לאחר הכניסה לפרדס. היה בין עשרת הרוגי המלכות.
לא בכול יום מזדמן לי לקרוא ספר כה חשוב ומסעיר כמו "הפרדס של עקיבא", פרי עטה של הסופרת הקלסית יוכי ברנדס.
א ני הייתי מעמיד את הספר הזה בשורה אחת עם הספרים בני האלמוות של הסופרים הקלאסיים, שהנציחו את התקופות המסעירות והמכריעות במאתיים השנים האחרונות:

הספר "מלחמה ושלום" של לב טולסטוי:
מלחמתו ההרואית של העם הרוסי נגד צבאות נפוליאון הכובשים, שהגיעו עד שערי מוסקבה.

הספר "עלובי החיים" של ויקטור הוגו: מלחמתם של עלובי החיים על מתרסי פריז נגד מנצליהם רודפי הבצע - אילי ההון המלוכנים בעת המהפיכה הצרפתית.

"פטרבורג, ורשה, מוסקבה", של שלום אש בטרילוגיה שנכתבה באידיש,המתארת את המהפיכה הקומוניסטית מראשיתה.


הספר "חלף עם הרוח" של מרגרט מיטשל, שהפך לסרט ענק בן אלמוות, המתאר את מלחמת האזרחים בין הצפון והדרום בארה"ב.

הספר "למי צלצלו הפעמונים" של ארנסט המינגוויי.המתאר את מלחמת האזרחים בספרד נגד המשטר הפשיסטי בראשותו של הגנרל פרנקו, בה השתתפו מתנדבים מכול העולם.

יוכי ברנדס (שבהמשך אקרא לה בקיצור יוכי), הסופרת הלמדנית ברוכת הכישרון - "בור סוד שאינו מאבד טיפה" בתורה על כל שלוחותיה ובמחשבת ישראל, נטלה על כתפיה הדלות משא כבד מנשוא, ולא קרסה תחתיו.
בספרה האחרון, שזה עתה יצא לאור – "הפרדס של עקיבא", היא מתארת את אחת התקופות הדרמטיות ביותר לעם היהודי בממלכת יהודה – תקופת חז"ל ומרד בר כוכבא, בה התגבש העם היהודי וההלכה היהודית בין כותלי הישיבות, בתקופת כיבוש רומא, שהייתה באותה עת המעצמה הגדולה והחזקה בעולם.
שמו של הספר מטעה את הקורא לחשוב, שגיבורו הוא עקיבא. בזמן הקריאה מתגלה לפנינו דמותו האמיתית עלובת הנפש והאומללה של עקיבא, שמאז ועד היום שנויה במחלוקת. ללא תרומתו העצומה למחשבת ישראל, היה שמו אובד מזמן בתהום הנשייה במהלך הדורות.
חייו האישיים של עקיבא לא יכלו לשמש דוגמה ומופת לאחרים. נהפוך הוא. הוא היה בלתי שקול וחסר אחריות, התנער מאחריותו לקיום אשתו הראשונה וילדיו ממנה, ונטש אותם לגורלם.
קורבנו השני הייתה רחל בת ה-19, בתו היחידה והאצילה של כלבא שבוע, האיש העשיר ביותר ביהודה באותם הימים. בחזונה ראתה רחל את עקיבא, הרועה הבור שוכן המערות, מוכתר בתואר רבי וגדול בתורה, והקריבה את מיטב שנותיה ואושרה על מזבח רצונה להפוך אותו מרועה עדרים בור, שלא ידע צורת אות, לאחד מגדולי הדור של חכמי התורה, ואותה את רחל הותיר עגונה במשך שתים עשרה שנה. ולבסוף גם נשא על פניה את אשתו השלישית בחייו- את פרינה, אשת הנציב הרומי, אך ורק בשל יופייה הבלתי רגיל.
אם כל זה מספיק, הוא חָבַר לבר כוכבא, הבריון השרירי האלים וחמום המוח, והסית אותו למרוד ברומא, שהייתה באותה עת המעצמה החזקה והגדולה בכול האזור.
תוצאת המרד - שלוש שנות העצמאות של יהודה, שהסתיימה בשואה נוראה על היהודים, בה נרצחו בדם קר קרוב לחצי מילין מהם. רוב בני האדם האחרים: קנאה ושנאה, וחתירה סמויה של זה מתחת חברו, על מנת להגיע לקריירה הנכספת והתהילה שלהם עצמם.
מה שמקומם אותי נגד מחברי התפילות, ונגד אחדים מחכמי התורה (קרי חז"ל), הוא יחסם המתנשא לכלל הנשים, שהם רואים אותן נחותות מהגברים. ברשותכם, אביא פניכם "פנינים" כוללניות אחדות מתוך תפילת השחרית, וגם מדברי חז"ל ב"פרקי האבות":
בתפילת השחרית נועד לגבר הפסוק המתנשא: "ברוך אתה....שלא עשני אישה".
לעומתו נועד לאישה הפסוק המקומם ומבזה אותה כבר בראשיתו של כל יום חדש: "ברוך אתה....שעשני כרצונו", בו עליה לזכור בעובדה, שהיא אומנם נחותה ממנו.
מתוך דברי חז"ל: "אל תרבה שיחה עם האישה", "כל המרבה שיחה עם האישה גורם רעה לעצמו ובוטל מדברי תורה וסופו יורש גיהנום", "מרבה נשים מרבה כשפים", ועוד כהנה וכהנה.

ראויים הם יוכי ועופר אישהּ, שביחד השקיעו עבודת נמלים כה רבה בכדי לדלות מכול המקורות האפשרים כדי להנציח את התקופה של חז"ל והסוף הטרגי של מרד בר כוכבא.

לסיכום: למרות שלא קל לקרוא את הספר הזה על דמויותיו הרבות, הייתי ממליץ בפני הקורא לחזור שנית על הקריאה בו, כמו שעשיתי אני, כדי לרדת לעומקו ולהתענג עליו.

יוסף רותם (מחבר הספר "לא תחמׂד")

לפני 13 שנים•
★★★★★
•דקל עדני
הפרדס של עקיבא

הפרדס של עקיבא

יוכי ברנדס

מיהם אותם גיבורי תרבותנו ומורשתנו היהודית?
כילדה שלמדה בחינוך הדתי זכורות לי הספקות שעלו בי עוד בילדותי לגבי ההערצה המשונה שמלמדים את הילדים לחוש לחכמי אותו הדור ולאבותינו.
די לעיין בתנ"ך כפשוטו ומבלי להיזדקק לפירושיה היפים של ברנדס, על מנת לראות שמדובר באוסף של ישויות שיש בהן גדולה וכריזמה, אך גם חולשות וחטאים רבים.
בנוגע לרבי עקיבא, בו עוסקת הפעם יוכי ברנדס, ניתן לאמור כי אדם המגדיר עצמו כאיש טוב, לא היה נוטש את אשתו ומשאיר אותה עגונה למשך 12 שנה, לא מתפנה לראות את בנו כל חייו ומותיר את שני ילדיו הקטנים ואשתו לחרפת עוני. יתרה מכך, חברה מתוקנת אשר בה חי אדם אשר נוהג באכזריות קשה כזו למשפחתו הקרובה, הייתה אמורה להוקיעו מתוכה ולגנות במרץ את התנהגות זו.
אך לא כך ביהדות... האדם הנורמטיבי והממוצע לא היה עושה כל זאת, אך גם לא היה הופך להיות "רבי עקיבא". גדולתו, חכמתו והכריזמה שלו מגיעים במקשה אחת עם חוסר אנושיותו, הסוציומטיות והאכזריות ששמורים וידועים אצל מנהיגים גדולים (וקטלניים) מכל הדתות והעולם.
אהבתי את הספר מאוד, כי הוא חושף את הדמויות במערומיהן. אין ריכוך והערצה סתמית. רבי עקיבא מוצג בו כפי שתמיד ראיתי בו, גבר חכם, סוחף, כריזמטי, אכזר, עקשן, שלא רואה אף אחד ממטר והפך להיות מי שהוביל יחד עם בר כוכבא למותם של מאות אלפי יהודים במרד המטופש מול רומא.
מדובר בממתק אמיתי לחובבי ז'אנר הספרות ההיסטורית של עם ישראל. אהבתי גם את הטיבול ברזי הקבלה. מומלץ בחום.

לפני 13 שנים•דבידו
הפרדס של עקיבא

הפרדס של עקיבא

יוכי ברנדס

לאחר קריאתו של הספר אדל לפני כחודש, הגעתי לקריאתו של הספר רחל. סליחה, הפרדס של עקיבא...

כמיטב המסורת של יוכי ברנדס, גם כאן הבמה נתונה לנשים החזקות המסתתרות מאחורי הגברים המפורסמים.

כמו באדל, ביתו של הבעש״ט, כאן רחל, אשתו של רבי עקיבא היא הדמות העומדת מאחורי הסיפור המרתק, המספר את סיפורו האישי של רבי עקיבא, כחלק מסיםורה של תקופת התנאים, טרום מרד בר כוכבא.

כחילוני, התוודעתי כאן לראשונה, לסיפורם של דמויות מוכרות, הזכורות מהגדת פסח, כרבי אליעזר בן הורקנוס, רבן גמליאל, רבי טרפון ועוד רבים אחרים.

נסקרה גם המחלוקת בין בית שמאי לבית הלל, היחס לנצרות המוקדמת, היחסים עם השלטון הרומי, כמו גם היכרות עם הגיבורות מאחורי הקלעים, כגון ברוריה בת רבי חנינא, אימא שלום, אשת רבי אליעזר ואחותו של רבן גמליאל.

הספר משלב בצורה מעניינת בין עובדות ודמויות הסטוריות לבין סיפורים אישיים (כנראה חלקם בדיוניים וחלקם אמיתיים) של הגיבורים, מה שגרם לי לנבור בערכים רבים בויקיפדיה סביב הנושא. החל ממרד בר כוכבא, הקיסר אדריאנוס, עשרת הרוגי מלכות, בר כוכבא, ביתר ועוד.

הספר חושף טפח מהחיים בתקופה, המנהגים וחלק מההלכות שנוצרו בתקופה.

מומלץ לאוהבים ספרים המתרחשים על רקע הסטורי ובהחלט גם לחילוניים. הספר די קל לקריאה למרות הנושא הכבד לכאורה.

אני נהניתי. מקווה שגם אתם תיהנו!

לפני 7 שנים•
★★★★★
•GNOLT
הפרדס של עקיבא

הפרדס של עקיבא

יוכי ברנדס

ספר לא פשוט מבחינת תוכן ומורכב מבחינת עלילה.
הספר מסופר מכמה נקודות מבט, שהעיקריות שבהן:
נקודת מבטה של רחל, אשתו של רבי עקיבא, רוב העלילה כתובה מנקודת מבטה.
נקודת המבט של רבי עקיבא.

הספר מתאר את קורות חייהם של רבי עקיבא ואשתו וכן את התפתחות הדת לאחר חורבן בית ראשון ועד מרד בר-כוכבא.

הספר סוחף, מרגש, כואב ומאלץ את הקורא להתמודד עם אמיתות לא פשוטות לגבי הדת היהודית, מעמד האישה בחברה הדתית ועוד סוגיות שחלקן רלוונטיות גם להיום.
אחד הספרים היותר עמוקים בהם נתקלתי לאחרונה.

לפני 13 שנים•
★★★★★
•The Wolf
דירוג
5.0
לפני 13 שנים

“לא תיארתי לעצמי שאסיים את הספר הנפלא הזה וארוץ לאינטרנט ואדלה כל פיסת מידע על הנושא- על רבי עקיבא.”