• חברים
  • ביקורות
  • דירוגים
  • פורומים
  • רשימות
  • נושאים
  • מחפשים בנרות
  • ספרים חדשים
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
סימניה - סופרים ספרים וחברים • © 2006-2026
אודות•חנויות ספרים•ספריות•עזרה•תנאי שימוש•פרטיות
תוכן פרסומי רלוונטי
סימניה
•
•
•
•
שיעורים בכימיה

שיעורים בכימיה

מאת בוני גרמוס

הביקורת של מורי

תמונה של מורי
דירוג
דירוג
דירוג
דירוג
דירוג
1.0
שיעורים בכימיה

שיעורים בכימיה

מאת בוני גרמוס

הביקורת של מורי

דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
1.0
תמונה של מורי
הוצאה לאור:תכלת
שנת הוצאה:2022
קטגוריה:ספרות מתורגמת
הקודמת
יוסף
דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
3.0
לפני שנתיים

“אחרי תקופת היובש של חודשי אוקטובר-נובמבר, זה היה הספר שהצליח להחזיר אותי מעט לקריאה. חיפשתי משהו קלי”

4/18
ביקורות על שיעורים בכימיה
הבאה
נצחיה
לפני 3 שנים

“"והנה, הדברים האלה מציגים בפני המדענים מצב מעניין ביותר, אם כי מביך במקצת, משום שהדרך שבה מגיע אלינו”

הביקורת

הביקורת נכתבה לפני 7 חודשים•2 דקות קריאה

איזה ספר תת רמה. כשמצאתי את הספר בספריית רחוב, אמרתי לעצמי שהנה הזדמנות חינמית לקרוא ספר שהיה זמן רב להיט ברשת. למזלו של הספר הוא יצא בהוצאה השייכת אף היא לרשת. אז קראתי. תת רמה.
הספר הזה מספר סיפור, כשבכל פעם שיש עליה ברמת הסיפור, גרמוס המחברת דואגת להנחית מכת מוות ולחזור למי האפסיים. ומהו אותו סיפור? ובכן, אחד קלווין אוונס הוא חוקר מבריק בתחום הכימיה. במעבדה שלו נמצאת אחת אליזבת זוט, מדענית כימיה מבריקה בזכות עצמה, לא באותו חדר. יום אחד היא צריכה כוסות כימיות ובאה לקחת מהמעבדה של פרנהייט, סליחה, קלווין. הוא כועס עליה שהיא לוקחת ציוד בלי רשות והיא מנפנפת אותו. בסוף יש להם בת מאהבה גדולה, והם לא נשואים ב-1955. כן, שערוריה. בסוף צלזיוס, סליחה, קלווין, מוצא את מותו הטפשי ומותיר את אליזבט הרה ובלי עבודה, מאחר והיא לא דוקטור, אף לא מסטרנטית.
אליזבת הופכת את ביתה למעבדה כימית, נחושה להמשיך את עבודתה בתחום האביוגנסיס. אבל בתור אישה לילדה קטנה היא איכשהו צריכה להתפרנס. שיעורים בכימיה, במזומן, לחוקרים במכון בו עבדה, איכשהו מקיימים אותה בדוחק. אבל בספרים, שלא כמו בחיים, אב של ילדה אחרת בגן של בתה מדלן, הוא מפיק של תוכניות טלוויזיה ויודע כיצד נראות ארוחותיה של מדלן, בתה של אליזבת זוט הזאת. בתור מפיק לא מוצלח הוא מולחץ ע"י הבוס לשפר את התוכניות המשודרות אחר הצהריים ומחליט ללחוץ על אליזבת להגיש תוכנית בישול של ארוחת ערב בשש. אליזבת נענית לא בקלות ומעבירה את התוכנית בסגנון שיעורים בכימיה. אצלה אין סתם מים לקפה, יש H₂O. כדי להמליח סטייק מוסיפים נתרן כלורי במקום מלח. למה? כי נשים אינן מטומטמות וצריך להעשיר אותן כאילו ייצרו מוצר מעבדה ולא סתם ארוחת ערב למפרנס הראשי ולדרדסיו. בנוסף, היא גם לובשת מכנסיים, ביג נו נו, ומצהירה שאינה מאמינה באלוהים, שוב, ביג נו נו. ההתחלה קשה, ההמשך להיט בסינדיקט ערוצים.
אבל תעלומת קלווין עדיין לא נפתרה. גם תעלומת התומך העשיר, המממן את עבודותיו של קלווין אוונס במעבדה הכימית לא נפתרה. איך כל אלה קשורים?
מאחר והספר הזה, כמו הרבה דומיו, נועד להיות בסיס לתסריט לסדרת טלוויזיה, מה שאכן קרה, ונאמר שהתוצאה חיננית בהרבה, כדאי לכם לפנות לסדרה אם אתם מנויי אפל טי וי. אם אינכם מנויים שם, קראו ספר אחר.

מי אהב את הביקורת

אהבת?
תמונה של Mira
Mira
תמונה של קצר ולעניין
קצר ולעניין
תמונה של אור קרן
אור קרן
תמונה של זה שאין לנקוב בשמו
זה שאין לנקוב בשמו
תמונה של אפרתי
אפרתי
תמונה של גלית
גלית
תמונה של שמוליק כ.
שמוליק כ.
תמונה של סדן
סדן
36קוראים|גיל ממוצע55|50%נשים

על המבקר

תמונה של מורי

מורי

ותיק
חבר מזה 19 שנים
990 ביקורות•39 נבחרות•21,228 לייקים
ז'אנרים מועדפים:
ספרות מתורגמת•ספרות מקורית•ספרות קלאסית
תמונה של מורי
מורי
ותיק
חבר באתר מזה 19 שנים
ביקורות990
ביקורות נבחרות39
לייקים שקיבל21,228
דירוג ממוצע3.8 ⭐
ז'אנרים מועדפים
ספרות מתורגמת514ספרות מקורית233ספרות קלאסית27

דיון על הביקורת

22 תגובות
Mira
Mira•לפני 7 חודשים
מורי, אהבתי את הביקורת ואת ההומור על ה"המעלות" ומסכימה איתך על ספריות רחוב, תמיד אפשר למצוא משהו מעניין, כמו שעכשיו לקחתי את הטרילוגיה של מדריך העצלה לקסם. וכמובן שאחזיר כאלה שלא צריכה עוד לאחרים שייקחו.
מורי
מורי•לפני 7 חודשים

נצחיה, הוא ממש להיט.

1 תגובה
נצחיה
נצחיה•לפני 6 חודשים•

כן, אני יודעת שהוא להיט. זה מאוד עגום בעיני

נצחיה
נצחיה•לפני 7 חודשים

כזה ספר גרוע, אנכרוניסטי ולא אמין מראה כמה קל להוציא היום ספרים

מורי
מורי•לפני 7 חודשים

אוהבת, אני יודע שהוא נכתב היום על אז. אם כך, זה גימיק ריק.

אוהבת לקרוא
אוהבת לקרוא•לפני 7 חודשים

מורי הספר אבל לא נכתב ב 1960... הוא כתוב בצורה שונה מכל ספר אחר... כך למשל כל נושא האנשה של הכלב. לי היה מאוד ברור שזה ספר עם מעט פארודיה עם הקצנה של הדמות הראשית! היא טיפוס יוצא דופן.. ממש לא כולם התנהגו כמוה :-)

מורי
מורי•לפני 7 חודשים

אוהבת, השנה היא 1960. על מה בדיוק צחקה גרמוס? זה מה שהיה אז וכך נהגו כולם.

אוהבת לקרוא
אוהבת לקרוא•לפני 7 חודשים

קטע. אני חושב שזה ספר מצויין דווקא בגלל כל מה שיוצא דופן בו. הוא לא מטומטם כמו שמתיימר...הוא ציני והוא בהחלט ביקורתי על החברה האמריקאית בדרך שלו. הדמות ממש מיוחדת וברור שזה לא ספר רגיל. מי שניגש אליו ככה לדעתי יתאכזב

מורי
מורי•לפני 7 חודשים

יעל, זה תסריט ולא סיפור, זו דאחקה ולא סיפור, ובאופן כללי זה

אמריקאי בצורה הכי רעה שלו.
yaelhar
yaelhar•לפני 7 חודשים

ביקורת ביקורתית.

לא הצלחתי להבין מה גרם לך למאוס בספר (גילוי נאות - אני אהבתי אותו). אין שום דבר בסיפור שאתה מספר להסביר לי את זה. ברור לי שאי אפשר להבין הכל, וזה כנראה אחד מהמקרים האלה.
בר
בר•לפני 7 חודשים
מורי תודה רבה, נראה שאסתפק בסדרה. לגבי ספריות רחוב- הכי כיף שיש. ברור שאם אני חולפת על פני אחת כזו אני לא יכולה להתאפק. הנה, רק היום בספרייה של חוף מציצים מצאתי את הספר "סולם גנבים" של ליאור אנגלמן.
מורי
מורי•לפני 7 חודשים

יעלה, בהחלט משווק במרץ כי הרשת והמו''ל חד הם.

מורי
מורי•לפני 7 חודשים

אני לא ניגש במיוחד לאותן ספריות רחוב. עובר על פניהן ומציץ.

המורה יעלה
המורה יעלה•לפני 7 חודשים

תודה שפטרת

אותי מהחשק לקרוא את הספר המשווק לעייפה הזה
dina
dina•לפני 7 חודשים
הייתכן?????. מורי, אני משפשפת עיניים ועדיין לא מאמינה שקראת את הספר הזה. הפעם אני איתך. גם אני לא עפתי עליו.
פואנטה℗
פואנטה℗•לפני 7 חודשים

כי אני לא פריקית של כריכות עם דפים ואני לא גרה במקום שכוח אל.

יש לי את הרשימות שלי ואני טורחת להגיע לספריות פעם בחודשיים-שלושה ולהעמיס.
סייג'
סייג'•לפני 7 חודשים

אני חושבת שהסיבה שאין לי הרבה ספרים שאני מעניקה להם דירוג נמוך,

זה כי אני יודעת מתי ספר לא בשבילי, ואני יודעת לעצור ולא להמשיך לקרוא. אני לא חושבת שבאמת היו לך ציפיות מהספר הזה, ואני באופן אישי לא מצליחה לסיים ספר שאני מתכוונת להעניק לו כוכב אחד אלא אם כן יש הרבה שאני רוצה להגיד על הספר. אז יש לי שתי בעיות עם הביקורת שלך - א. מלאת ספוילרים ומספרת יותר מדי על דברים שקורים. ב. לא מסבירה למה אתה חושב שהספר תת רמה מעבר לכך שהסיפור עצמו כנראה לא בשבילך. אני גם לוקחת ספרים מספריית רחוב אבל טרם נתקלתי במשהו שאני באופן אישי רוצה לקרוא. עדיין יש לי ספרים של מאיר שלו שלקחתי, במצב מעולה, שאני לא רואה את עצמי קוראת, אבל מי יודע.
מורי
מורי•לפני 7 חודשים

למה, פואנטה? מצאתי שם מציאות שאחרים לא מצאו בהן עניין.

פואנטה℗
פואנטה℗•לפני 7 חודשים

אני אשקול לאסוף ספרים ברחובות רק באפוקליפסה.

מורי
מורי•לפני 7 חודשים

יש בקרבתי שתי ספריות רחוב דלות רוב השנה. אני לא יכול לעבור

ולא להסתכל ואף לקחת.
פואנטה℗
פואנטה℗•לפני 7 חודשים

יש לך חנות שלמה חינמית ואתה מלקט ספרים ברחובות? נכנעת לטרנד?

דן סתיו
דן סתיו•לפני 7 חודשים

מורי

סקירה משכנעת. אקרא ספר אחר...אך גם על הסדרה בטלויזיה אוותר.
22 תגובות בסך הכל

ביקורות נוספות של מורי

מול המראה האכזרית

מול המראה האכזרית

מיכאל בר-זהר

את הסקירה לספר מאיר עיניים זה התחלתי לכתוב באמצע מאי 2026, מספר חודשים לפני הבחירות הגורליות שלאחר הטבח ההוא. מיהרתי להתחיל לכתוב כבר בעמוד 50 של הספר. אם ההפיכה המשטרית מצד הליכוד והימין עשתה משהו מטלטל בקטנה לפוליטיקה הישראלית בתחילת 2023, טבח השבעה באוקטובר טלטל בענק בפוליטיקה בה נמצאים לרוב ננסים רוחניים.
הספר הנוכחי של מיכאל בר-זוהר, כותב נהיר ומאיר עיניים, כאמור, מספר לנו סיפור, שלא ניתן לראות בו אלא סיפור של היסטוריה חוזרת, אבל לאחור. בר-זהר, יליד 1938, היה דוברו של משה דיין, בשיאו שר הביטחון בזמן מלחמת יום כיפור. פרט לדיין, בר-זהר מספר על רבים מגדולי הפוליטיקה של אותם ימים מהענק מכולם, אך קטן-הגוף, דוד בן-גוריון ועד לשמות נוספים כיגאל אלון, משה דיין, נבון, פרס, זלמן ארן, רבין, גולה מאיר, בגין ועוד. הספר הגיע לאינתיפאדה הראשונה ב-1987, אירוע רב נפגעים בגוף, בנפש ובפוליטיקה הישראלית.
ומה ההבדלים כבר בקריאת רבע מהספר? שני הבדלים גדולים ובולטים: דוד בן-גוריון היה פוליטיקאי ומדינאי ענק. הוא ראה למרחוק וסמך על הצעירים המוכשרים, אותם רצה לקדם ותמך בהם. אותם צעירים, או לפחות חלק מהם, הגיעו רחוק כמו גולדה מאיר, רבין, פרס ונבון. ומה היום? מעל כולם ניצב נתניהו, פוליטיקאי ענק ומדינאי ננס, המוקף בננסים רוחניים לרוב, שאת רובם ככולם אין הוא רוצה לקדם ועליהם אין הוא סומך. האם נתניהו אשם בכך? לגמרי. באווירה שיצר מי שיכול לתרום לפוליטיקה ולמדינה, ולא רוצה בכך, ומי שנתמנה לתפקיד כלשהו, לא מסוגל לכך. אפילו תקופתו של בגין זכורה לטוב בתחילתה.
עם המשך הקריאה לא ברור מה מטרת הספר, אבל הכתיבה הבהירה והמרתקת מכריחה כמעט להמשיך בקריאה. הספר, כאמור, נעצר ב-1989, עת משתדלים כל העולם ואשתו להגיע להסכמה על תחילת הדברות עם הפלסטינאים והגעה להסדר, מה שהיום זוכרים כאוטונומיה לפלסטינאים. באותה עת שמיר קפוץ היד ראש הממשלה ורבין שר הביטחון. מפלגת העבודה רוצה (לתת עבודה...) והליכוד השולט מלוכד כרגיל סביב סרבנות וחוסר מעש.
בדרך ממלחמת ששת הימים לאינתיפאדה הראשונה לא מעט מתו משני הצדדים, אבל העולם הערבי קפא על שמריו ולא יכול היה לתת דבר (לערביי ישראל). ישראל התעצמה והתחזקה, ומהצד היוני הבינו מה שתמיד היה ברור, שצריך להפרד כידידים מהערבים לטובת שני הצדדים. האם נפרדנו?
עוד שנים אחדות (לאחר סיום הספר) יעלה נתניהו לשלטון לאחר הרצחו של רבין ומותה של ישראל הישנה והטובה. הביביזם יעלה ויפרח, ישראל גדלה באוכלוסייתה וכך כמובן גם אוכלוסיית הפלסטינאים, אם כי פחות מהנבואות השחורות. האם היום אנחנו מתקרבים לאיזשהו פתרון? השבעה באוקטובר הוכיח בבירור שלא, אבל גם ננסותם הרוחנית של הפוליטיקאים מהימין הריק על מלא הוכיחה שאין על לדבר ואין עם מי. אם מצדנו אין עם מי לדבר, והספר שלפני הוכיח שתמיד היה עם מי, נראה שהמצב אבוד. חשוב לזכור, שלא מדובר בספר על שלום. העולם היום השתנה כל כך, השנאה לישראל חזקה כל כך ויכולתה למכור נשק משובח לאוייבנו מוצקה מתמיד, שלקרוא ספר כמו שקראתי הוכיח שהים אינו אותו הים, הפוליטיקאים מתכווצים והרצון הטוב מתפוגג.
ואם נחזור שוב לספר האדום שלפנינו, הרי ליוויתי אותו אני, גופי ותודעתי במסופר בו כשאני ילד, נער, חייל וסטודנט. כל מה שקרה בו חוויתי בחיי, אבל תמיד נחמד לקרוא כשהכל מסוכם היטב מעטו המושחז של בר-זהר, היודע כתוב.

לפני שבועיים•
★★★★★
•מורי
לב רעב

לב רעב

אשכול נבו

בואו נדבר מה אין בספר.
אין בספר אנשים הנהפכים לחיה אחרת או לחרקים, כך שאפשר לומר עליהם דברים שאפשר לומר רק על אנשים הנהפכים לחרקים.
אין בספר תעלומות, עם גיבור הפותר תעלומות אלה, שאין לו אישה ואין לו ילדים, כי ככה יצא.
אין בספר אנשים מוכשרים מגדר הרגיל, הכותבים עליהם ביוגרפיות ומתארים אותם ישנים לילות שלמים במשרד שלהם עצמם על הרצפה עד שהחשמלית הראשונה המושלמת תצא לכביש. אתם כבר מנחשים. לא, היא לא סינית.
נו, אתם דוחקים, מה כן יש?
אז בואו נדבר על מה יש בספר.
בספר יש סיפורים, דבר שאני דווקא לא אוהב, אבל זה של אשכול נבו, זה שיודע לכתוב מה שנעים לנו לקרוא, אבל שנעים לו יותר לכתוב עליו. הצירוף הזה אפילו נעים עוד יותר כי זו הישראליות בלי פוליטיקה (אז מה אם נבו הוא הנכד של ראש הממשלה השלישי של ישראל?), בלי היסטוריה מעצבנת ולעומתית, עם דברים נייטרליים שעושים לנו נעים בגב בלי התייפיות ומתקתקות סכרינית. זה לגמרי לא עניין של מה בכך. אשכול נבו זוכה להיות סופר אהוב בלי התנצלות.
אז כן, כמובן שלא כל הסיפורים באותה רמה, אבל שופעים מצבים ואמירות העושים לנו טוב, ממש ספר ממתק.

לפני חודש•
★★★★★
•מורי
הבית אשר נחרב

הבית אשר נחרב

ראובן נמדר

הספר הזה זכה בפרס ספיר ב-2014. אני לא מתרשם מפרסים בכלל ומפרס ספיר בפרט, והופתעתי, בסקירה לאחור של הספרים הזוכים, שאחדים מהזוכים אהבתי מאוד, למשל תיאום כוונות של חיים סבתו, מישהו לרוץ אתו של דויד גרוסמן או אם יש גן עדן של רון לשם. ראובן נמדר, המחבר שלפנינו, אם לא ניקח בחשבון אוספי סיפורים שחיבר, הרי הוא סופר של ספר אחד, ספר זוכה, אבל אחד. האם הזכייה מוצדקת? קראו.
אנדרו כהן, פרופסור בכיר באוניברסיטת ניו-יורק, הוא מסוג האנשים האובססיביים כמעט לצורה בה הם נתפסים בחברה. הוא מקפיד על לבושו, גם על הדירה על גדות ההדסון במנהטן, מקפיד על מה בא אל פיו, שומר על גופו ומתאמן תכופות. מדי פעם מארח בדירתו המפוארת אנשים נחשבים לארוחות נחשבות. מגזינים נחשבים מבקשים את דעתו הנחשבת והוא כותב סקירות בחפץ לב. מי שמלווה אותו כרגע בחייו היא אן לי, צעירה מרשימה. הוא בן 52 ומי שיגלם אותו בסרט אמור להיות מייקל דאגלס.
אבל אם נבין מכל זאת שהחיים מושלמים וקלילים, הרי חזיונות פולשים לתודעתו. אם חזיונות אלה מראות המשבשים את ראייתו הבהירה והסדורה בדרך כלל, הרי גם ריחות פולשים לאפו. אם לא די בכך, חייו משתבשים עד כדי כך שהוא חוטף נאום מעליב מגרושתו, אן לי עוזבת אותו, שנתו הסדורה משתבשת ובריאותו חוטפת סדרה של הקאות. אם זה נשמע לא נעים, בעיקר לאדם מוקפד כמו אנדרו, אנחנו העומדים מהצד ומצפים למשהו בסדר גודל מיסטי העומד להתרחש.
הספר כתוב היטב וברמה גבוהה. קל לקרוא את הספר והוא מתקדם היטב, השיבושים מבטיחים שנצא ושלל רב בידינו. מתי הדברים משתבשים בספר, לפחות בעיני הקורא? המטפורות מתחילות לחזור על עצמן כדוגמת החולצות הבוהקות מלובן של פרופסור אנדרו כהן, הממהרות להאפיר ולהתקמט מזיעה, ומראות לנו על שיבוש חמור שחל. פה מתחילה להתגנב לה התחושה שזה, אחרי ככלות הכל, ספר נפ"ל. מצפים, מצפים, קוראים, קוראים, ומה מקבלים?
אם חשבנו שנקבל אפוס קולנועי מרהיב, לפחות לפי צילום הכריכה הקדמית, הרי מדובר בפרופסור בכיר, יהודי בעיר בה לא חסרים יהודים מוצלחים אחרים, בסופו של דבר לא די בהתקף פסיכוטי כזה או אחר כדי לסבר את דעתנו. ובגלל שזה מתברר כספר נפ"ל, האכזבה מרה.
אם הגעתם/ן עד כאן, מותר לכם/ן לדעת מהו ספר נפ"ל – נטול פואנטה לחלוטין.
חבל.
נמדר יודע לכתוב, גם הוא ניו-יורקי, האקדמיה, השפה, המקום כולם מוכרים לו. לא שאלה תנאי חובה, סף כן. יכול היה לצאת מהספר אפוס מרשים יותר, ואנחנו נותרנו עם תאוותנו בידנו.
לא יודע מה השתבש ואני גם לא יודע למה נמדר חתר. הספר מחולק לספרי משנה ומה שנמדר משבץ בין הספרים הם כתבים של עגנון. עוד תעלומה.

לפני חודש•
★★★★★
•מורי
הילדים הם מלכים

הילדים הם מלכים

דלפין דה ויגאן

שני דברים להתחלה: העטיפה של הספר מטופשת לגמרי ומכוערת. המעצבת עדה ורדי צריכה להנזף. הדבר השני: צרפת החליטה ב-27/1/2026 לאסור כניסת צעירים מתחת לגיל 15 לרשתות החברתיות. שוטר יוצמד לכל נייד. מכאן נמשיך לסיפור העוסק ברשתות חברתיות.
מלאני רצתה בהכרה. זו לא היתה משאת נפשה כל חייה, אבל אחרת חשבה שהיא פשוט תתפוגג. לכן, ניסתה להתקבל לריאליטי של חתונה. כבר במפגש המצולם הראשון בחשיכה בין שלוש נשים לשלושה גברים, איש לא נגע בה. די מהר מצאה עצמה בחוץ והקריירה הטלוויזיונית שלה הסתיימה בטרם החלה.
הסיפור הממשי מתחיל באמצע 2019. למלאני בן בן 8 ובת בת 6. היא מנהלת ערוץ יוטיוב ובו היא תמיד ברקע ואינה נראית, אבל ילדיה תמיד נראים מזה שנתיים על המסך כשהם עושים מהלכים של UNBOXING, פתיחת ופריקת קופסאות שהם מקבלים במתנה מחברות בגדים, ממתקים ומאכלים למיניהם. זה מבוים היטב, משוחק כראוי ומשעשע לכאורה. אולפן בנוי בביתם, ערוץ היוטיוב בביתם נקרא HAPPY TIMES. לילדים של מלאני מיליוני עוקבים עד לאותו יום נמהר ביוני כשהבת קימי נחטפת. איך חזרה ומה עלה בגורלה תצטרכו לקרוא בעצמכם.
דה ויגאן ניסתה לכתוב ספר העוסק ברשתות החברתיות, הזמנים הם זמני אינסטגרם ויוטיוב, ביניהם דה ויגאן מבלבלת חופשי. אינסטגרם הרי שייכת למטא, חברת האם גם של פייסבוק ויוטיוב שייכת לאלפאבית, חברת האם גם של גּוּגְל. טיקטוק נכנסה לתמונה באיזכור בודד. דה ויגאן, אם כן, מנסה לדבר על הסכנות של ערוצים אלה, החטיפה של הבת, התפרקות המשפחה מאוחר יותר, ובכלל כל הרע הנוגע לזה.
הספר יצא ב-2021 ורק כמה שנים לפני כן יצא הטיקטוק הסיני. בסין אין טיקטוק, יש משהו דומה. ולמה הזכרתי את זה? מניסיון אישי וכצופה הן באינסטגרם, ביוטיוב והרבה בטיקטוק. זמן מה באמצע 2025 התחלתי לצלם סרטונים פוליטיים ברובם משלי ולהכניסם לטיקטוק. זה החל בצילום והכנסה, בצילום, עריכה והכנסה והמשיך עם קניית מיקרופון לשיפור הצליל ו... הפסיק. לא היה לי כוח להתחייבות לצלם, למצוא נושאים, מה לומר וגם לענות למגיבים הספורים, רובם מחצי המפה הפוליטית נטולת המוח.
דה ויגאן אולי תאיר כמה פינות ותראה דרך לכמה קלולסים, תלך עם המגמה של צרפת להתקדם ולאסור כניסה של ילדים לרשתות, אבל, וזה אבל גדול, כולם שם. אם נניח לרגע את עניין הילדים, נערים ונערות צעירים רוקדים ושרים, ילדים צעירים יותר נראים בסרטונים שובי לב של THE VOICE KIDS, AGT ו-BGT ואם אתם לא יודעים על מה אני מדבר, איך אתם מצליחים בכלל לנשום? יש כאלה שאומרים שאינם מוכנים להכניס טיקטוק לנייד. האם הם פתחו פעם אטלס, מילון?
תאמרו להגנתכם, הרי יש אוכלוסייה ענקית עם ניידים כשרים, שפרט לשיחות אין בהם דבר. להגנתכם? לו היה להם נייד רגיל יכלו ללמוד דבר או שניים בחיים, כולל אנגלית.
מה אני רוצה לומר על דה ויגאן? היא יודעת לכתוב, אבל הספר רץ ומשאיר מאחוריו נושאים כבדי משקל. לו הציצה, והיא מציצה, בטח היתה לומדת מתכון או שניים לקציצות של קובי אדרי. קשה? לא קשה. בוודאי יכולה היתה לעקוב אחר טרנדים של אוכל ויורדת פחות על קפה, ממליצה יותר על בשר ומלהגת פחות. האם אינה צופה? צופה גם צופה. אני כבר לא מדבר על זמרים, נגני פסנתר, גיטרה וכינור המנעימים את זמננו שעות וזוכים לעשרות אלפי לייקים כל ערב ובוכטה של דולרים.
עקבתם אחרי קאבי לאמה (Khaby Lame)? יש לו 160 מיליון עוקבים ואם עקבתם, סוף סוף תדעו לפתוח צנצנת בלי עזרים כלשהם. הרשתות פשוט פנומנליות. אם אתם בטיקטוק אתם בטח מכירים את Dylan Page. ידיעה חדשותית ממוצעת שלו זוכה למיליון ויותר לייקים. אם נדמה לכם שזה הרבה הרי זה שונה ממספר הצפיות, שהוא גדול בהרבה. אנשים קמצנים בלייקים כי להזיז את האמצע כמה סנטימטרים זה מאמץ ניכר, בטח מאמץ מוחי.

לפני חודשיים•
★★★★★
•מורי
המעניק

המעניק

לויס לורי

הספר מוגדר כדיסטופיית מד"ב לנוער, אלה המכונים young adults. ומה בסיפור? אז לפני הפירוט אומר רק שאם הקהל הוא צעיר, הסיפור פשוט עד פשטני, לא בלתי מעניין.
ג'ונס גר קהילה בה הכל שחור לבן, מילולית (ליטרלי, בעברית). אין צבעים, כי לא רואים אותם, אין מוזיקה, אין בחירה. מצד שני, אין מלחמות, רעב, רגשות וכל דבר העלול לפגוע איכשהו בקהילה הקטנה והמוגנת.
הוא רק בן כמעט 12 ואמור לקבל תפקיד כמו כל בני ה-12 בקהילה. וכשעשרות בני ה-12 ניצבים בטקס קבלת התפקיד, הוא מספר 19, מדלגים עליו. החרדה שלו עולה, אבל התפקיד שהוא מקבל בסופו של דבר זה המקבל החדש, ויש רק אחד כזה בדורו. המקבל מקבל מהמעניק המבוגר את כל זיכרונות העבר.
אז כן, הכללים נוקשים, אבל החיים נוחים ובטוחים לגמרי. ג'ונס אינו יכול לספר לאיש על הכשרתו הארוכה, לא יכול לבקש שחרור מהתפקיד וחייב להמשיך עד הסוף.
וכך הוא ניצב להכשרתו והמעניק מעניק לו זיכרונות קשים ונעימים בד בבד. עולם ומלואו של זיכרונות כמו גם צבעים, רגשות ואפילו מוזיקה. אבל ג'ונס נער חכם ולא מקבל כפשוטן אותן חוויות הנמנעות מהקהילה. ופה עולה השאלה, העולה בכל מקום: האם לכל קהילה אוטופית יש מנגנון סמוי שלבסוף יחריב אותה? כספר המוגדר לנוער זה בטח לא המקום לשאלות פילוסופיות עמוקות, וג'ונס אכן מתכנן את בריחתו, מה שיגרום לכל זיכרונותיו שהצטברו במוחו, מטוב ועד רע, כולל רגשות, צבעים ומוזיקה, להתפזר אל הקהילה בה חי. הוא נעלם מעבר לנהר.
ואם כבר שאלה פילוסופית, האם לכל חברה החיה במצב מתמיד של מלחמות יש מנגנון חיות מתמיד?

לפני חודשיים•
★★★★★
•מורי
המסע הארוך

המסע הארוך

ויליאם סטיירון

חשבו לרגע מכמה ספרים נמנעתם רק משום שהספר הראשון שקראתם משל סופר מסויים פשוט לא מצא חן בעיניכם? לו הייתי קורא את הספר הנוכחי, סביר שלא הייתי קורא את בחירתה של סופי או הווידויים של נט טרנר.
השנה היא 1950, מלחמת קוריאה מתרחשת ב... קוריאה. אלא שבקרוליינה נמצאת מחלקת המפקדה והשירותים של המארינס. טמפלטון המג"ד חושב שגדוד המילואימניקים שלו יצליח לעשות את מסע 57 הק"מ שהוא מתכנן עבורו, רק כי הם מארינס. מפקד היחידה מאניקס לוקח על עצמו להתמודד בהצלחה מול המג"ד, לא פחות מאורך המסע. מי שצופה מהצד הוא סגן קאלוור, הרואה את התמודדות האימים מול שני בעלי האגו האלה. כשיש מלחמת אגו, מישהו יוצא צולע. נחשו מי צלע?
כולם חשבו בהתחלה ש-57 ק"מ זה מסע מטורף, בטח ליחידת מילואימניקים בני שלושים. גם מזג האוויר הלוהט, רוחש הברחשים, לא תרם. המסע החל, המסמר בנעלו של מאניקס המפקד לא ויתר, מאניקס לא ויתר וכולם יצאו בשן ועין.
אז מה תרם לנו הספר כקוראים, בטח מול הזיכרון של קריאת שני הספרים המונומנטליים שהוזכרו לעיל? שום כלום. אולי העובדה שממשחקי אגו ויוהרה סתם יוצאים כולם פגועים. מזל שזה היה רק כ-70 עמודים.

לפני חודשיים•
★★★★★
•מורי
מקום שמור

מקום שמור

יעל ואן דר ואודן

כמה דברים יש לומר בפתיחה: הספר הזה יכול להיות תסריט לסרט משובח בידיים הנכונות. אמרתי וזרקתי עצם למי שצריך. הדבר השני נגזר מהראשון: למרות האפשרות להפוך את הסיפור לתסריט ולסרט משובחים, הסוף פה וגם פה יהיה מרופט. אין פשוט סוף תפור טוב לספר/סרט הזה.
בתחילה לא אהבתי את ההשתרכות הלא ברורה. זה מפיל אצלי הרבה ספרים. אבל הביקורות הללו והמשכתי.
אז על מה הספר?
אחד לואי מביא אל אחותו את אהובתו הזמנית אווה. הוא לא יודע שהיא זמנית והיא לא מעלה בדעתה להיות זמנית. איזבל אחותו גרה בבית בהם גרו פעם הוריה בתום המלחמה, מלחמת העולם השנייה. המקום הוא מזרח הולנד והבית, הסבר רשמי, לא שולם במלואו. בעליו איבדו אותו בשל המשכנתא, אבל כי היו בעצם יהודים. מי שנכנס לגור אלה משפחתם של לואי, איזבל והנדריק. השנה 1961, איזבל בת 31 ובערך כך אווה.
לואי גר בעיר ומביא את אהובתו אווה לגור כחודש אצל איזבל. הוא נקרא לעבודה דחופה לפריז. הנדריק ממילא לא גר בבית, אלא עם אהובו סבסטיאן.
ההתחלה עם אווה ואיזבל לא היתה טובה. איזבל שומרת בקנאות על הבית הגדול בו היא גרה לבד. אווה נכנסת לבית ונוגעת בכל דבר. דברים גם מתחילים להעלם, לא שאיזבל חושדת באווה. אווה גורמת לאיזבל להפתח ולוותר על נוקשותה, אפילו נוצר קשר עליו לא אספר. כל רמז נוסף יקלקל לכם ורק אומר שיש יומן, שאווה עוזבת ללא היומן, יומן המגלה את עברו של הבית והסיבה שאווה כל כך רצתה את לואי.
לא יודע למה אצלנו בזיכרון הלאומי שלנו כל כך מוקירים את ההולנדים. יותר ויותר מקרים מראים את נוקשותם וחוסר התמימות שלהם. הספר הזה לא יבוא בטובתם, אבל ינסה אולי ליצור איזו סליחה והבנה, אני מברבר הרבה מדי, לכן זה יכול להיות סרט משובח. לא יודע למה אני מתעקש על סרט, אבל הדרמה נשפכת מכל כיוון.
אתן לכם לגלות את צפונותיו של הספר בעצמכם. הספר שווה את זה. כרגיל עם סוף מרופט שהוא גם ממהר לסגור עניינים פתוחים וגם לא בא בטוב לסיפור כולו. אבל, כאמור, הסיפור שווה את זה.

לפני חודשיים•
★★★★★
•מורי
לאן אתם צריכים?

לאן אתם צריכים?

אביחי נזרי

אחרי ההמלצה החמה לספר הרגשתי שהוא חייב לעבור דרכי, אלא שבקריאה רוב הזמן התחושה היתה של ספר נפ"ל – נטול פואנטה לחלוטין.
גיבור הספר הוא בוגי, ע"ש הבוגי שאתו הוא הולך לים על תקן גלשן של ממש. בוגי הוא מתחתית הכרמל, התחתית של חיפה. עוד ספר על התחתית של החיים.
קיץ אחד בוגי וחברו ירדן מבלים רוב זמנם בחוף הים החינמי של חיפה. אין כסף אז זה מה שיש. כמובן שגם הכרמליסטים המסודרים בחיים מבלים בים, אבל הם באים עם מכוניות, אוכל משובח, גלשנים מהודרים ויודעים לבלות.
בעוד בוגי וירדן חוזרים לביתם ברגל עוצר לידם מישהו עם סובארו ישנה ושואל לאן הם צריכים. הוא מסיע אותם ונותן להם את מספר הטלפון שלו. משלב זה האפשרויות נפתחות לפני הקורא. מדוע נהג בטרמפ מקרי ייתן את מספר הטלפון שלו לבני חמש עשרה?
אילן, חברם המבין יותר של ירדן ובוגי, לא רואה בעיה שיתקשרו לאותו נהג ויראו מה יציע. הם מתקשרים והוא מציע קרוואן נגרר, מעיין נסתר וג'וינט. לכאורה, החיים הטובים למי שזה מתאים לו. רק שמפה לשם, בוגי גומר בכלא ומועבר לחקירה מחדר לחדר, מחוקר לחוקר, שהאמת אותה הוא מספר היא כמובן שקר לאזניהם.
הכתיבה בספר לא מתעלה למרות שהספר קריא וזורם, וזו מעלתו העיקרית.

לפני 3 חודשים•
★★★★★
•מורי
קריאת הינשוף

קריאת הינשוף

פטרישיה הייסמית (הייסמית')

במהלך 2025 צפיתי בנטפליקס בפנינה הקרויה ריפלי. בנטפליקס יש ים סדרות, אבל הפנינים מצויות גם הן בים והנה ריפלי. ריפלי של הייסמית היתה סדרה של ספרים וחשבתי שמן הראוי לקרוא לראשונה ספר משלה והנה קריאת הינשוף. אבל איפה הספר הזה ואיפה ריפלי.
הייסמית כתבה את הספר ב-1961 והוא התפרסם שנה לאחר מכן. היא אהבה את הספר הזה במיוחד וממש לא ברור למה.
ומה בספר? רוברט פורסטר, בחור אמין כמו סובארו (Subaru Forester), נוסע ערב אחד לביתו מעבודתו כמהנדס בחברת אווירונאוטיקה. בעודו נוסע הוא מבחין באישה צעירה המצויה במטבחה בביתה ומבעד לחלונות הענק הוא רואה שהיא עוסקת שם כנראה בבישול או ניקוי. הוא עוצר בצד ובמשך כמה לילות הוא נוהג כמציץ ועוקב אחריה. אין לו שום כוונות זדון משום סוג.
גרג, חברה של אותה צעירה ג'ני, מנסה לברר מיהו המציץ ולא מצליח. בעוזבו נוצר מצב מוזר בו ג'ני מבחינה במציץ ומזמינה אותו לביתה לקפה. אם נתקדם בסיפור המוזר הזה, קשר רומנטי משהו נוצר בין ג'ני לרוברט, היא מחליטה לנתק את הקשר בינה לבין גרג חברה, שהיה ארוסה, ומעדיפה את חברתו של רוברט, שרק מתאושש מגירושין מניקי אשתו המתעללת בו.
גרג לא מוותר בקלות, ניקי בוחשת בסיפור, עולים חשדות לרצח כנגד רוברט והסוף לא טוב.
הטוויסטים בסיפור מוזרים, הבחישה של הדמויות אחת במעשיה של השניה לא הגיוניים אפילו בסיפור מסוג זה, והסיפור כולו דק כנייר מלמלה. הדמויות שבלוניות ולא זוכות לפיתוח ובסה"כ הסיפור סתמי.
האם התאכזבתי? בהחלט כן. האם אקרא עוד סיפור? כנראה שלא אחפש כזה במיוחד.

לפני 3 חודשים•
★★★★★
•מורי

ביקורות נוספות על "שיעורים בכימיה"

שיעורים בכימיה

שיעורים בכימיה

בוני גרמוס

#
הנה שוב אני קוראת ספר על מה שקרה (או לא קרה) בשנות החמישים של המאה הקודמת, באמריקה. אם את הספר הקודם – שנכתב על ידי מי שחיה באמת בשנים אלה וחוותה את הערכים אז – זנחתי בבוז, מהספר הזה ממש נהניתי, למרות שהוא רחוק ממהימנות תקופתית, ועושה את מה שנחשב בדרך כלל לשגיאה בעיני – ספר שנכתב לכאורה על תקופה קודמת, עם הערכים שמקובלים עלינו היום.

אליזבת זוט מנסה לשנות את העולם. היא רוצה להיות כימאית ומדענית כשהעולם שסביבה מוכן לקבל נשים רק אם הן עוזרות בית, מטפלות בילדים, מבשלות ובעלות מוח קטן. קוטן המוח מכתיב להן להינשא (מהר!) לגבר כלשהו וללדת כמה ילדים. אם המוח היה טיפה יותר גדול, הוא היה מזהיר אותן מההשתעבדות הצפויה, הכוללת עבודה קשה ומעט מאד הערכה. אליזבת זוט היא לא רק אישה נבונה, היא גם יפה. מן הסתם היתה שומעת כל היום את המשפט "איך בחורה כמוך???" [בעברית – למה שלא תנצלי את המראה שלך, תמצאי לך גבר עשיר שיאפשר לך בטלה נינוחה עם דמי אבטלה גבוהים?] וכך אליזבת זוט נכנסת לקרבות אבודים על מקצוע, תפקוד והערכה. ואלה שמשבשים לה את מכשיר הניווט, הם גברים שרובם לא רואים פחיתות כבוד לגנוב (עבודה, גוף) של אישה, שהיא במילא חצופה לדרוש את אותם סטנדרטים ואותה הערכה כמו גבר.

מה שכתבתי בפיסקה הקודמת מבטא העדפה לערכים עכשוויים. בשנות החמישים באמריקה נשים ברובן הגדול לא חלמו להשתוות לגברים. אישה נשואה לא עבדה וטיפלה בבית ובילדים. הטרדות מיניות היו נורמה וחלק מהנשים אף ראו בהן מחמאה(!) על מראן המושך. ילדות חונכו לא להיות חכמות יותר מדי, ואם כן – לא להראות את זה כי זה לא מושך בנים. הריון היה בעיה של האישה (גם אם היום אנחנו יודעים שיש גם גבר בפעילות הזו) והיה בהחלט בושה גדולה לאישה הלא טהורה. ילדים שנולדו לנשים לא נשואות היו "לא חוקיים" (הידעתם שביהדות אין דבר כזה "לא חוקיים"? פרט לממזרים, שמוגדרים בסיבות ידועות, ילדים שנולדו לנשים לא נשואות אינם בלתי חוקיים).

יש פה אישוש לרעיון שסופר טוב זה יותר מכישרון כתיבה. גרמוס כותבת סיפור סוחף בכישרון כתיבה לא מבוטל, יכולת סיפורית טובה ועוד משהו חמקמק, הגורם לקורא(ת) לקבל את הסיפור למרות פגמיו ולהנות ממנו.
בלי מעט עוקץ אי אפשר. הסוף, נקודת התורפה של סופרים רבים, הוא בנאלי וקצת קלקל לי את ההנאה מהספר. הוא סוגר את כל הקצוות ומהדק, הופך את כל המקריות התמוהה ל... מקריות תמוהה. חבל שקראתי את הפרק האחרון. בלעדיו זה סיפור מהנה, כתוב בשנינות רבה, מגדיר מצויין מיהם הטובים והרעים בסיפור, ועם יחס חיובי ביותר לכלבים שגרם לי הנאה למרות המופרכות ביסודו.

לפני שנה•
★★★★★
•yaelhar
שיעורים בכימיה

שיעורים בכימיה

בוני גרמוס

מאוד אהבתי את הספר!
ספר שנון ומצחיק ועם זאת לא ילדותי או רדוד.
הדמות הראשית היא אישה משכילה בשנות ה 60 של ארה"ב השוביניסטית והסקסיסטית אשר מנסה להילחם על מקומה בשוק התעסוקה הגברי בזכות כישוריה ויכולותיה.
הספר מביא את סיפור חייה בשנים הללו וגם מפגיש אותנו עם החלקים הלא יפים של אותה חברה שמרנית בארה"ב שלא הצליחה לתת לנשים לפרוץ החוצה.

למרות החיים הלא פשוטים של אליזבת היא לא נותנת לאף גבר לחנך אותה או לקבוע לה. היא טיפוס קיצוני (חכם ומצחיק) אפילו לתקופה של היום אז בוודאי שבשנות ה 60 של אז.
יחד עם עלילה מעניינת יש גם הרבה שנינות וסרקזם שמאפיינות חלק מהדמויות.
אני ממש יכולה להבין למה הפכו את הספר הזה לסדרת טלוויזיה והייתי מאוד שמחה לצפות בה.

אין הרבה ספרים שמצליחים לשמור על איזון טוב בין עלילה מעניינת ושנינות עוקצנית. זה בהחלט מצליח.
בסוף הספר אתה קצת מאוהב בדמויות ואתה רוצה להיות חבר שלהן... זה אומר הכל.
נהניתי מכל רגע

לפני שנה•
★★★★★
•אוהבת לקרוא
שיעורים בכימיה

שיעורים בכימיה

בוני גרמוס

הספר מתרחש בשנות ה-60 באמריקה. חלומה של אליזבת הדמות הראשית, זה לעסוק במחקר בכימיה בסביבה בה שולטים גברים. הספר בוחן כיצד היא מאזנת את חייה המקצועיים ככימאית, וכיצד הדינמיקה המשפחתית שלה משפיעה על הבחירות והאושר שלה.
אליזבת נאבקת למצוא עבודה יציבה ולתמוך בבתה, היא מפוטרת מהמעבדה לכימיה בה עבדה כתוצאה מכך שהיא לא הייתה נשואה והיא בהריון. כשהוצעה לה הזדמנות להנחות תוכנית בישול, "ארוחת ערב בשש" על ידי מפיק טלוויזיה. היא נעתרה להצעה, למרות שלא היה לה עניין בבישול, אלא כי היא הייתה זקוקה לכסף על מנת שתוכל לדאוג לביתה. הספר עוקב אחר מסעה של אליזבת כשפית בטלוויזיה, שם היא משתמשת בידע המדעי ובשנינותה כדי ליצור מתכונים חדשניים ולבדר את הצופים. היא גם מתמודדת עם אתגרים ודעות קדומות מהתעשייה הנשלטת על ידי גברים, ומנסה להוכיח את עצמה כאישה מוכשרת ומקצועית. בדרך היא פוגשת אנשים שונים שעוזרים לה או מעכבים אותה.
אפשר לראות בספר את הדינמיקות המשפחתיות. זה מתבטא בדמות הראשית שהיא מגדלת את ביתה לבד לאחר מות בן זוגה, וזה מופיע גם במערכות היחסים המורכבת של אליזבת וקלווין עם המשפחות שלהם בתקופת הילדות עד שמצאו אחד את השנייה והרגישו לראשונה את החשיבות שיש לאדם שקרוב אלייך. ציטוט מתוך הספר ״זה שאנחנו נולדים למשפחות לא בהכרח אומר שאנחנו שייכים להן״.
בסופו של דבר מדובר בספר שכתוב היטב ומציע תובנות מעניינות אך העניין לא נשמר לאורך כל הספר ובאופן אישי ציפיתי יותר להתלהב ממנו.

לפני שנה•
★★★★★
•ליאור
שיעורים בכימיה

שיעורים בכימיה

בוני גרמוס

אליזבט זוט נולדה בזמן הלא נכון למשפחה הלא נכונה. ילדה מבריקה שנולדה להורים מתפקדים חלקית, בעלי מוסר רעוע, שמגיל 10 מבינה שעליה לדאוג לעצמה. במקום כללים שהמשפחה שלה לא הקנתה לה, היא לומדת לסמוך על חוקי הטבע והמדע. מבחינתה – אין בלתם. היא לא מאמינה בשום דבר אחר, גם לא במוסכמות חברתיות, ובטח שלא בחוקי הדת השמרניים.
אליזבת הופכת למדענית מחוננת, אלא שיש בעיה אחת: היא נולדה בשנות השלושים של המאה הקודמת. על פי חוקי הטבע שהיא מאמינה בהם – גם נשים יכולות. אבל הסביבה הגברית שהיא מוקפת בה בזה, משפילה, בוזזת ותוקפת נשים שמעזות לפרוץ את המעגל. אליזבת היא לוחמת. היא רגילה להיות אאוטסיידרית, וממש לא אכפת לה מה חושבים עליה, אבל היא מאוד מתקשה לעמוד מול הכוח העצום של החברה המדכאת נשים. ואז, היא פוגשת נפש תאומה – מדען מבריק שגם נסיבות חייו הטרגיות הובילו אותו להיות שונה. הם חשים מיד "כימיה יוצאת דופן" (כיאה לשני כימאים) וחיים בבועה הרמונית משלהם. אבל ההרמוניה לא מאריכה ימים.
אליזבת מוצאת את עצמה שוב לבדה – הפעם מטופלת בילדה קטנה. היא מוצאת את הדרך לנווט את ספינת חייה מחדש, ובלי שהתכוונה הופכת גם למגדלור לנשים אחרות, ולחלק ממהפכת השוויון לנשים.
טוב, זו לא יצירת מופת, וברור שהמהימנות של הסיפור לא גבוהה. אבל אני אהבתי אותו משתי סיבות: האחת, הסיפור מסופר היטב. יש בו גם עצב וגם צחוק (חוסר הנכונות של אליזבת לקבל מוסכמות חברתיות מייצר שלל סיטואציות קומיות), גם כעס וגם תקווה. ויותר מכל – זה סיפור על כוחה של אחווה. בראש ובראשונה – אחוות נשים – אלה שמגלות שחבל להן להילחם זו בזו, הרי הן באותו הצד של המתרס. וברגע שהן מתחילות לאחד כוחות – הכל אפשרי: אליזבת, השכנה ממול, אשת כוח האדם שקינאה בה ושנאה אותה בתחילה, מזכירת ההפקה... אליהן חוברות דמויות אחרות שנמצאות בשולי החברה השמרנית – אב יחידני שאשתו נטשה אותו עם ילדה קטנה וכומר שלא מאמין באלוהים. אה, ויש גם כלב אחד, חכם ושובה לב, שמפחד מקולות נפץ. כל הדמויות מקסימות, מתוארות בצורה אוהבת, וביחד מתאגדות למעין משפחה אלטרנטיבית, שמעניקה לכל החברים בה כוחות והזדמנויות שלא היו להם קודם.

לפני 3 שנים•
★★★★★
•יעל
שיעורים בכימיה

שיעורים בכימיה

בוני גרמוס

מקורי, כתוב בשנינות, זורם, מעניין, משלב אלמנטים של feel good עם ביקורת נוקבת על מעמד האישה בשנות החמישים בארה"ב, בהנחה שתיאורי הכותבת נאמנים לתקופה, אזי מקומם לדמיין איך התנהלו הדברים עד לא כל כך מזמן... מסוג הספרים שמסיימים לקרוא מהר כי קשה להניח מהיד. ממליצה.

לפני שנה•
★★★★★
•ענת
שיעורים בכימיה

שיעורים בכימיה

בוני גרמוס

אחרי תקופת היובש של חודשי אוקטובר-נובמבר, זה היה הספר שהצליח להחזיר אותי מעט לקריאה. חיפשתי משהו קליל, משהו לא מחייב ולא מאתגר. אישה טובה המליצה לי עליו, וכך נסדק מחסום הקריאה. לא נפרץ, אבל נסדק. סיימתי אותו לפני זמן רב, אבל לכתוב עליו, לא היה לי מספיק כוח, זמן או חשק.

עכשיו יש לי קצת זמן פנוי, אז רק אומר שאת הספר אפשר לחלק לסקור משתי זוויות, הדְמוּת המרכזית, וסיפור המסגרת. הדמות, אליזבת זוט, היא אישה חיננית, מיוחדת, חכמה וסרקסטית, ובעיקר מתנהלת כאילו אינה מודעת לסביבה, ובהחלט יש בה משהו שובה לב. מדובר באישה חזקה בשנות השישים של המאה הקודמת, כימאית צעירה ומבריקה שלא מקבלת את ההכרה הראויה לה מפאת היותה אישה, או לפחות כך זה מוצג בספר. בניית הדמות והחיבור אליה הוא החלק היותר טוב בספר.
סיפור המסגרת הרבה פחות אמין, די בכך שנאמר שבמהלך העלילה היא נאלצת לעזוב את עבודתה במעבדת הכימיה ונעשית דמות טלוויזיונית מפורסמת, כמגישת תכנית בישול יוצאת דופן. יש להודות שהמהלך אולי מופרך אך כתוב בצורה לא רעה ואפילו משכנעת, בניגוד למסרים הפמיניסטיים הפלקטיים הגודשים את הספר ומבצבצים כמעט בכל עמוד. וכאילו לא די בכך, הם גם מוסברים היטב לקורא, שמא הוא לא שם לב אליהם. לא ארחיב יותר רק אומר שבכל זאת זה ספר חמוד וקליל, מנותק לגמרי מהמצב, ובזה הוא עושה את עבודתו היטב.
(גילוי נאות. עד היום לא היה לי מושג שמשודרת כעת סדרה המבוססת על הספר. אם היה לי זמן מיותר אולי הייתי מציץ...).

לפני שנתיים•
★★★★★
•יוסף
שיעורים בכימיה

שיעורים בכימיה

בוני גרמוס

ספר מצויין ושונה, ממזמן לא קראתי ספר כל כך מדוייק. אני מכירה באופן אישי ממש שלושה מקרים כאלו של גברים-פרופסורים, שפשוט לקחו לעצמם את המחקרים של הדוקטורנטיות שאיתן הם היו בקשר. מקרה אחד בקשרי עבודה, מקרה שני- קשר של פרופ' ודוקטורנטית ומקרה שלישי-רומנטי. סטודנטית מבריקה שהתאהבה במרצה בינוני וכתבה לו את המאמרים המעולים שפירסם ובזכותם היתקדם. היא כמובן מעולם לא קיבלה קרדיט אפילו כשותפה בהם.
זר (ותסלחו לי לי- גברים, לא בהכרח יבינו את הסיטואציה).
ג.ג

לפני 4 חודשים•
★★★★★
•גלוש
שיעורים בכימיה

שיעורים בכימיה

בוני גרמוס

"והנה, הדברים האלה מציגים בפני המדענים מצב מעניין ביותר, אם כי מביך במקצת, משום שהדרך שבה מגיע אלינו המידע הזה מנוגדת לחלוטין, על פניה, למשמעותו של מידע זה"
(דאגלאס אדאמס, שעת התה הארוכה והאפלה של הנפש, בתרגום עמנואל לוטם, עמוד 85)
====

שאלה מעניינת יכולה להיות האם גיבור ספר כלשהו היה אוהב את הספר שנכתב עליו, או את הסוגה, או בכלל היה טורח לקרוא משהו. טוב, אולי זו לא שאלה מעניינת בכלל, ודי ברור שרוב הגיבורים של רוב הספרים לא היו אוהבים את הספרים שנכתבו עליהם. בכל מקרה זאת הפעם הראשונה שהשאלה עלתה לי בראש כי במקרה של "שיעורים בכימיה" מאוד ברור שהגיבורה, אליזבת זוט, היתה מתעבת את הספר שנכתב עליה ואת הסוגה הקלילה והרומנטית שהוא משתייך אליה. אליזבת היא אישה רצינית, מדענית, אוהבת כימיה, נוסחאות, הסברים מוצקים ורציניים על הדרך שבו העולם עובד והחומרים שבו מתחברים זה לזה. היא מתעבת שטחיות, מגזיני נשים על עצות בשקל, קומדיות רומנטיות, או בכלל טלויזיה. היא אוהבת מידע ועובדות, ואני מניחה שבכלל סיפורת, גם לא כזאת קלילה ו"נשית" היתה עוברת לה מעל הראש.

אלא שהעידן שבו אליזבת זוט חיה עובד נגדה. אלה שנות החמישים והשישים של המאה הקודמת. היא לא יכולה לסיים את התואר שלה בכימיה או לקבל עבודה רצינית כמדענית, כי רוב הגברים שהיא פוגשת הם גם עצלנים, וגם מזלזלים בעבודה שלה ומכשילים אותה על כל צעד ושעל, שלא לומר גונבים את עבודתה. בצר לה, ובהיותה גם אם לא נשואה שצריכה לפרנס את היחידה הקטנה והלא מקובלת בחברה שלה, היא מוכרת את נשמתה לשטן השואו-ביזנס, ומגישה רצועת בישול בתוכניות אחר הצהרים. מה שכן, אליזבת עושה כאן הפוך על הפוך, ומשנה את הכיוון של התוכנית - מתוכנית הבישול לעקרת הבית הנמצאת בבית וצריכה גם היום, כמו אתמול ושלשום וכמו מחר ומחרתיים, להכין אוכל להזין את המשפחה שלה - אליזבת עושה מהתוכנית שיעורים בכימיה ומייצרת משמעות ואפילו קריאה פמיניסטית עבור קהל הצופות.

עד כאן זה פחות או יותר הפרק הראשון בספר, אותו קראתי עוד בחנות הספרים, וזאת על מנת להבין מה מנצח - העטיפה היפה והשם המסקרן, או הסופרלטיבים הנאלחים של המגזינים על העטיפה הזאת. באתר סימניה לא היו סקירות או ביקורות על הספר שיכולתי לשאוב עליהן מידע, אולי הספר חדיש מדי. אז הפרק הראשון היה כתוב היטב, משעשע ומבדר במידה והיה נראה מצדיק את רכישת הספר במחיר הקטלוגי המלא. כך שעד עכשיו לא כתבתי שום דבר שהוא ממש ספוילר, מה שאני לא מבטיחה שלא יקרה בשורות הבאות. מי שרוצה לשמור את מתח הקריאה מוזמן לעצור כאן ולא להמשיך הלאה, למרות שיש לי עוד מה לומר.

הגעתי הביתה, חיכיתי לשבת, והתחלתי בפרק השני. מההווה המשעשע שבו אליזבת זוט מקבלת הצעת עבודה בטלוויזיה, בוני גרמוס זורקת את הגיבורה שלה עשר שנים אחורה, לזמן שבו הכל התחיל. היא תופרת לאליזבט רקע דרמטי עם הזנחה הורית א-לה "משכילה" עם אב מטיף נוצרי פונדנמנטליסטי ואמא מרפאת ברפואה אלטרנטיבית ומעלימת מיסים. בניגוד לטארה ווסטאובר, גיבורת "משכילה", הרקע הזה לא ממש משפיע על אליזבט, חוץ אולי במקטע של הניתוק הרגשי. היא מפתחת תשוקה וידיעה של מדעים, בעיקר כימיה. אבל היא לא מאוד מצליחה, בגלל השוביניזם המובנה שגורם לרוב הגברים לפנות נגדה. חוץ מאחד, שבו היא מתאהבת אהבת אמת, כל השאר חוסמים את ההתקדמות שלה, גונבים לה את העבודות, וחלקם אף מטרידים אותה מינית. במהלך חיים טראגי למדי שלוקח חצי ספר אליזבט מוצאת את עצמה לבד, בלי עבודה רצינית, עם תינוקת שלא רצתה בה ומגיעה כמעט עד פת לחם. אני מדלגת כאן על פרטים, אותם אפשר לקרוא בספר, ומגיעה לטלוויזיה.

בעולם הטלוויזיה מציעים לאליזבת את התפקיד הקטן של האישה הקטנה בפינת בישול. וראה זה פלא, אותה אישה שלא הצליחה להילחם במנגנון האוניברסיטאי המלא פרופסורים לבנים ועצלנים, מצמיחה עמוד שדרה חזק ואסרטיבי מול מנגנון טלוויזיוני המלא מפיקים ומפרסמים דורסניים. מעל ומעבר לחוסר האמינות המובנה בז'אנר, המהלך הזה לא אמין. יחד עם שכנה נאמנה, כלב נאמן לא פחות, הבת שלה בעצמה ועוד כמה אנשים טובים היא יוצרת מהפכה של ממש, ופינת הבישול הקטנה הופכת להיות לא רק שיעורי כימיה אלא גם מוקד להעצמה נשית. אבל זה לא מספיק, כי בוני גרמוס רוצה להחזיר את הכוכבת שלה לאקדמיה, לתפקיד משמעותי ולמחקר המקורי שלה. וכאן, האמת, כאן מצוי הכשל הגדול. המהלך המוביל הכל חזרה למקומו בעזרת אפוטרופוס עשיר מופלא שמתגלה במפתיע סטייל אבא ארך רגליים וירושה אבוט - ובכן, הוא מנוגד על פניו למשמעות שהספר הזה מנסה להוביל. וזה מה שאליזבת זוט היתה דוחה בשתי ידיים.

לפני 3 שנים•נצחיה
שיעורים בכימיה

שיעורים בכימיה

בוני גרמוס

אחד הספרים שהכי נהניתי בהם, צחקתי בקול רם, נפעמתי מהדמות הראשית ומהניסוח. וזה אחרי שכבר ראיתי חלק מהסדרה בעבר. פשוט תענוג צרוף! שנון, מושחז, מרתק גם כשאין מתח יותר מדי. כואב ומרגש. הכל ביחד! ממליצה בחום!

לפני חודשיים•
★★★★★
•ליאת