אברהם רייזן, דווקא מהדמויות היותר מוכרות מהעולם של ספרות היידיש, היה משורר, סופר, עורך, ובין היתר נלחם גם למען שפת היידיש (היה בועידת צרנוביץ, שם ניסו להחליט איזו שפה תהיה השפה הלאומית של העם היהודי) ובקיצור, לא חסר מן הפופולריות שאפפה אותו בתקופתו.
מה לגבי היום? התקשיתי בלמצוא אחריו עקבות מתורגמות, ומשהו זמין בצורה נוחה היה רק הספר הזה, שהואילה בטובה רבקה שיין כחלון לאגד ולתרגם משלל יצירותיו לכדי ספר עם נושאים. היא טוענת שהתחברה אליו כחלק מהלימודים שלה, לסיפורים ולשירים שלו, וגם העובדה שהקורא העברי לא כלכך מודע אליו או בעל נגישות, גרמה לה לחבר את הספר הזה.
הספר מחולק לכל מיני נושאים, ובכל נושא יש כל מיני קטעי פרוזה ושירים.
ולעניין התוכן, הייתי רוצה לכתוב שהתאכזבתי, אבל זאת כבר אשמתי כי פיתחתי איזו ציפייה בגלל כל ההמתנה והזמן שלקח לי למצוא את הספר הזה, וסתם לא התפעמתי מהסך הכולל.
הפרוזה המדוברת לא התרוממה ליותר מדי עוצמה, ואולי חוץ מכמה סיפורים בודדים, את כל האחרים יכול כל ברנש לכתוב, דווקא בגלל חוסר הסגנון או האופי שהיה חסר לי בהם. הם כן בסגנון היהודי המוכר של אותה התקופה, התיאור של ההווי היהודי וכל העניינים, ואולי זה רק אני, אבל כבר התחלתי לחפש את העניין הג'וסי שסיפורים כאלה מביאים (שממש לא חסר לסופרים מהתקופה), וסתם תיאור פשטני לא מעורר בי פלאים. שלא לדבר על השירה, שאולי התרגום לא החמיא לה (גם לקטעים הרגילים קצת לא הבנתי, בייחוד אחרי שפירשה מה זה "טשולענט" ו"עין רעה" שאני בטוח שרוב האנשים או לפחות מי שניגש לספר הזה - מכיר) אבל לא היה בה שום דבר מיוחד מספיק כדי לגרום לי לקרוא שוב או להפעיל מחשבה ורגש.
כמו כן ה"אחרית דבר" של המחברת שבסוף הספר לא התעכלה לי כמו שצריך. לפעמים היא הרגישה כמו הספד או נאום שנותנים לפני שקוברים את המת על כמה מיודענו הסופר היה בן אדם טוב ומליץ יושר (?? למה זה דבר טוב? מה אכפת לי? אני אמור להעריך אותו יותר אם את הכל הוא עשה מאהבה וגם השנאה שלו הייתה ממקום טוב ולא באמת שנאה? אז הנה אני מודיע שההפך, ומה אכפת לי אם היה אדם טוב או לא? אני, הצרכן האגואיסט רוצה מורכבות, רוצה שנאה, אני רוצה אנושיות, אין פה כלכך מה למכור לי, וגם אם זה תפס אותך טוב הלב של הסופר הנחמד, מה זה אמור לתת לי, הקורא? איפה האנושיות האמיתית שלו?) אבל מעבר לזה אני לא יכול לומר שלא מדובר באחרית דבר מכובדת, אחת כזאת שמקיפה פחות או יותר את חייו של הסופר, ואת פועלו (גם ביחס לשאר המשוררים והסופרים של התקופה) ובכללות היא לא נופלת גם מהתוכן של הספר עצמו.
בסופו של דבר מדובר בספר שבסדר גמור, נחמד, חביב, אולי יש כתבים יותר טובים שלו אולי לא, אבל זהו. זה לא רע, זה סתם כי אני לפעמים מצפה, אני מאמין שהקורא הרגיל ימצא בספר כל טוב, וזאת יחד עם איזו סגירת פינה של גיגול על רייזן ועל הסיפור שלו.


















