"באורה החיוור של הזרות", ספרה השני של בלה שגיא, הוצאת שתיים, הוא יצירה שלא משאירה את הקורא אדיש. את ספרה הראשון אהבתי מאוד, והוא זכה בצדק בפרס שר התרבות לספר ביכורים. את בלה הכרתי כאשר היא התארחה במועדון הקוראות שלנו, והמפגש עמה היה אחד היותר מוצלחים שהיו לנו, התנסויותיה, הרקע המקצועי שלה וסיפורי חייה קיבעו אותה בעייני ככותבת מיוחדת במינה.
כמו ספרה הראשון, גם "באורה החיוור של הזרות" מורכב מסיפורים קצרים – ז'אנר שאני מאוד אוהבת ובוודאי גם ז'אנר שמאתגר את כישוריהם של הכותבים. החוט המקשר בין הסיפורים בספר הוא התמות הרגשיות שנוגעות ללב, והיכולות של שגיא לחדור לנבכי הנפש האנושית הן מרשימות. ושוב, כמו בספרה הקודם, הרקע המקצועי שלה כמטפלת בטראומה ובטראומה מינית, נוכח בספר.
בהיבט של הכתיבה, שגיא מצליחה לרגש ולרתק עם קולות נשיים ורגישים. חוויותיה משתקפות בצורה עמוקה ומורכבת במציאות של כאב – כאב של אובדן, של הגירה ובדידות, כאשר תחושות אלו חודרות, בראש ובראשונה, לתחומי החיים הנשיים והילדיים. כל סיפור הוא כמו דלת שנפתחת לעולם פנימי עשיר, מלא בשאלות קשות אך מעוררות מחשבה.
והנובלה המיוחדת "אין אפרסקים בשלג" שחותמת את הקובץ – וואו. זו נובלה מהפכת קרביים, ושואבת את הקורא לתוך מאבקי החיים והתמודדות עם כאב ומורכבות. תמיד מדהים לראות כמה חוויות קשות של הגירה ואובדן יכולות להניב ספרות כל כך יפה וטובה.
איור העטיפה של אן בן אור הוא תוספת מרהיבה ומדויקת, שמשלימה את החוויה הספרותית ומהווה הזמנה לקריאה.
לסיכום, "באורה החיוור של הזרות" הוא ספר מרגש ומעמיק, הממשיך את הקו המיוחד של שגיא. אני ממליצה עליו בחום לכל מי שמעוניין לחקור את המורכבויות של הקיום האנושי דרך עיניים נשיות. ספר שיגרום לכם לחשוב, להרגיש, ולהתחבר מחדש לבני אדם שהחיים לא תמיד היו הוגנים כלפיהם.
נב ואני כמובן ממליצה שוב על ספרה הראשון "שבר ענף ירוק" שגם עליו כתבתי סקירה כאן בסימניה.
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
