• חברים
  • ביקורות
  • דירוגים
  • פורומים
  • רשימות
  • נושאים
  • מחפשים בנרות
  • ספרים חדשים
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
סימניה - סופרים ספרים וחברים • © 2006-2026
אודות•חנויות ספרים•ספריות•עזרה•תנאי שימוש•פרטיות
תוכן פרסומי רלוונטי
סימניה
•
•
•
•
מוקף באידיוטים

מוקף באידיוטים

מאת תומס אריקסון

הביקורת של תובל בן עמי

תמונה של תובל בן עמי
דירוג
דירוג
דירוג
דירוג
דירוג
3.0
מוקף באידיוטים

מוקף באידיוטים

מאת תומס אריקסון

הביקורת של תובל בן עמי

דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
3.0
תמונה של תובל בן עמי
הוצאה לאור:כנרת זמורה דביר
שנת הוצאה:2019
קטגוריה:ספרי ניהול וארגון
הקודמת
עומר ציוני
דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
1.0
לפני 3 שנים

“חנטריש. בנאדם מסיים תואר ראשון או שני במדעי החברה בלי התמחות מוגדרת. הוא הופך ליועץ, כלומר לא לוק”

5/9
ביקורות על מוקף באידיוטים
הבאה
המורה יעלה
דירוגדירוגדירוגדירוג

הביקורת

הביקורת נכתבה לפני שנתיים•2 דקות קריאה

3/5
ספר חמוד מאוד, אבל לא ספר מדהים וגאוני כמו שעשו ממנו.
אריקסון מעביר בצורה מסודרת, זורמת ונוחה להבנה את התיאוריה שלו שמחלקת את בני האדם ל-4 טיפוסים: אדום, צהוב, ירוק וכחול. התיאוריה למעשה די פשוטה ואינטואיטיבית, וכבר במהלך קריאת הספר אפשר להתחיל לנתח על פיה את האנשים בסביבתנו. בסופו של דבר, מדובר בעוד שיטה לסווג אנשים ולנסות להתאים את ההתנהגות שלנו אליהם. מעניין, אך לא משנה תפיסה.

בספר, לכל צבע מפורטים התכונות המאפיינות אותו וכן דפוסי התנהגות - איך הוא מתנהל בצוות, מה הוא מצפה מהאנשים שעובדים איתו, ומהם הגורמים שמוציאים אותו מאיזון. לאחר מכן, מוסברות המלצות איך להעביר ביקורת על כל צבע, וכמובן עצות איך להתנהל עם כל צבע בצורה שתשרת אותך.

יש לי מספר נקודות לביקורת על התיאוריה של אריקסון:
1. בכל הנוגע לחלוקה לקטגוריות, צריך לזכור שלעולם החלוקה תהיה גסה ולא מדויקת, וגם כאן. אין אדם שהוא רק צבע אחד ומכיל בדיוק את המאפיינים של הצבע הזה. ישנם אנשים רבים עם שילוב של 3 צבעים, ואף חלק מתכונותיהם סותרות את התכונות של הצבעים האחרים שקיימים בהם.
2. ישנם אנשים שמכילים אפילו את כל 4 הצבעים ביחד. בפרט, יש אנשים שיש בהם גם ירוק וגם אדום, למרות שאריקסון טוען שהתופעה הזאת לא אפשרית.
3. תיאוריית הצבעים למעשה מגדירה כל אדם שחושב על הפרטים - כאדם כחול. זאת הגבלה מאוד בעייתית בעיניי עבור תיאוריה שמתיימרת לחלק את בני האדם ל-4 קטגוריות שונות בסך הכול.
4. לתפיסתי, אריקסון מקדש יתר על המידה את התאמת ההתנהגות לאדם שעומד מולך. צריך לשמור על הגרעין הפנימי שלנו גם כאשר אנחנו מתאימים את עצמנו למי שמולנו. לסגנון הטבעי שלנו יש ערך בפני עצמו.

כמה מהתובנות המרכזיות שעולות בספר:
1. מנקודת המבט של אחד, לפעמים כל השאר נראים הזויים ולא ברור מה מוביל אותם לקבל החלטות ולמה הם מתנהלים כמו שהם מתנהלים. אני בהחלט יכול להזדהות לעתים עם התחושה הזאת.
2. צוות טוב - מכיל את כל הצבעים.
3. בכל הקשור לתקשורת, הנמען הוא שמחליט איך להבין את המסר. כמובן שאנחנו תמיד נרצה להעביר מסר שיובן כפי שהתכוונו, אבל צריך לזכור שההחלטה הסופית ל"פירוש" דברינו נמצאת בידי השותף לשיח.
4. כל אדם הוא פסיכולוג חובב.

תובל בן עמי

מי אהב את הביקורת

אהבת?
תמונה של Mira
Mira
תמונה של חני
חני
תמונה של לי יניני
לי יניני
תמונה של עמיחי
עמיחי
תמונה של strnbrg59
strnbrg59
תמונה של הלל הזקן
הלל הזקן
תמונה של מורי
מורי
תמונה של ראנסיק
ראנסיק
11קוראים|גיל ממוצע64|45%נשים

על המבקר

תמונה של תובל בן עמי

תובל בן עמי

חבר מזה 3 שנים
6 ביקורות•39 לייקים
ז'אנרים מועדפים:
הסטוריה •עיון•פילוסופיה - כללי
תמונה של תובל בן עמי
תובל בן עמי
חבר באתר מזה 3 שנים
ביקורות6
לייקים שקיבל39
דירוג ממוצע4.0 ⭐
ז'אנרים מועדפים
הסטוריה 2עיון1פילוסופיה - כללי1

דיון על הביקורת

4 תגובות
strnbrg59
strnbrg59•לפני שנתיים

ניתן לקטלג את כל בני האדם

לשתי קבוצות: אלה שמקטלגים את בני האדם לשתי קבוצות, ואלה שלא.
מורי
מורי•לפני שנתיים

ללא קיטלוג אנשים חיינו היו כנראה נושקים לאסון. קיטלוג מקל על ההתנהלות עם בני אדם, מה שלא

אומר שהקיטלוג תמיד נכון, תמיד מדויק או קולע. יותר מגוחך הניסיון של כותבי הספרים המקטלגים האלה, אבל הספרים נמכרים היטב זה מראה על הצורך של הקונים, שלא הצליחו להתבונן בעולם בעיניים יותר מפוכחות וחכמות.
הלל הזקן
הלל הזקן•לפני שנתיים

סקירה מדוייקת + הנחת חבר...

אני נוטה לדפדף ספרים כאלה, כי כפי שאמרת (וגם יעל הוסיפה) - קיטלוגים של אנשים זה כמו אסטרולוגיה: לפעמים זה מסתדר...
yaelhar
yaelhar•לפני שנתיים

חותמת על תובנה מספר ארבע שהעלית.

ומוסיפה - מיון של אנשים לפי כל קריטריון שתבחר הוא החובבנות הפסיכולוגית הממאירה ביותר.
4 תגובות בסך הכל

ביקורות נוספות של תובל בן עמי

אש פנימית

אש פנימית

טל ניב

5/5 ספר מדהים וקסום. הרבה זמן ספר לא הצליח לגעת בי ככה. נהנתי כל כך לקרוא אותו, הקריאה הייתה זורמת ומרתקת.

לפני שנתיים•
★★★★★
•תובל בן עמי
מיתוס מול מציאות

מיתוס מול מציאות

אלי זעירא

אני מעניק את הציון 4/5. ספר מעניין ומלמד שמציג את מחדל יום כיפור מנקודת מבטו של אחד האנשים שהיו אחראים על הכישלון הגדול, ראש אמ"ן, אלי זעירא. אין ספק ואין זה מפתיע שהספר כתוב בצורה מגמתית, המציגה את התנהלות אמ"ן ערב המלחמה כחיובית, וזאת כדי לנפץ את המיתוס שנבנה במדינת ישראל "המחדל אירע כי אמ"ן לא התריע". למרות זאת, מצאתי בדבריו של זעירא בספר טעם רב משום שמרביתם מבוססים ומסומכים היטב, וניתן ללמוד מהם מסקנות רבות הרלוונטיות עד היום, על אחת כמה וכמה על רקע מחדל ה-7 באוקטובר 23'.

התובנות המרכזיות שלי מהספר:
1. אתחיל מהסוף, ואתייחס לדמיון המדהים והנוראי בין מחדל ה-6 באוקטובר 73' למחדל ה-7 באוקטובר 23'. קווי הדמיון הם רבים, על אף נקודות השוני, והדבר העצוב הוא שנראה ששכחנו את הלקחים שלמדנו מיום כיפור וכשלנו שוב באותם מקומות. עולה כאן השאלה, מה ניתן לעשות כדי שאסון דומה לא יקרה שוב עוד 50 שנה?
2. בעקבות קריאת הספר אכן השתכנעתי שהמחדל הגדול היה מבצעי-אסטרטגי והמחדל המודיעיני היה רק שני לו. עולה ששלושת הרכיבים המרכזיים של המחדל המבצעי-אסטרטגי היו:
- תכנון קווי ההגנה בסיני ("קו בר לב") ובגולן
- התבססות לא מציאותית על חיל האוויר בקרב ההגנה, ובמיוחד ביומיים הראשונים
- ההיערכות המבצעית הרדודה בצה"ל ואי גיוס המילואים בימים שלפני ה-6.10. זאת למרות הבנה חד משמעית שמצרים וסוריה צוברות כוחות בסדרי גודל אדירים על קווי הגבול, וכי יש בידם אפשרות לפתוח במתקפה תוך שעות ספורות.
חשוב לציין כי האחריות על שלושת המחדלים המרכזיים האלה היא על הרמטכ"ל ושר הביטחון, ולא על אמ"ן. אם כי גם לאמ"ן יש חלק בהם.
3. תפקוד ועדת אגרנט היה לוקה בחסר על גבול השערורייתי ויש להתייחס למסקנותיה בביקורתיות רבה. הועדה הגישה מסקנות שמבוססות על מידע משמעותי שחסר, נמתח ביקורת על כך שהועדה לא עמדה בסטנדרטים משפטיים בסיסיים, ובולט כי הועדה שפטה בצורה מגמתית את הדרג המדיני לכף זכות ואילו הפילה את מלוא האחריות על הדרג הצבאי.
4. בהמשך לכך, מסתמן כי הדרג המדיני (ראש הממשלה גולדה מאיר ושר הביטחון משה דיין) הסתירו מידע קריטי מועדת אגרנט וזאת כדי לברוח מאחריות על המחדל.
5. מספר מסקנות שעולות לגבי התנהלות המודיעין בישראל: המודיעין חייב לדעת להגיד "אנחנו לא יודעים" כאשר לא יודעים, אין להסתמך על הערכת כוונות האויב אלא על יכולותיו - ההיסטוריה מראה שגופי המודיעין בעולם לא הצליחו ב100 השנים האחרונות לצפות מראש הפתעות המבוססות על כוונות האויב (מבצע ברברוסה, פרל הארבור, מלחמת ששת הימים, הפלת מגדלי התאומים וכו').
6. מספר מסקנות לגבי קשר מפקדים-קמ"נים: אסור למפקד להתמכר למודיעין - המודיעין לעולם יהיה חלקי, המפקד חייב להיערך לדפ"א (דרך פעולה אפשרית של האויב) המסוכנת גם אם הסבירות שלה נמוכה, על הקמ"ן להיזהר לא להגיד את שהמפקד רוצה לשמוע אלא מה שהוא צריך לשמוע, המפקד הוא זה שנושא באחריות וברשותו הסכמות.
7. מספר מסקנות על ניהול תהליכים וקבלת החלטות: יש לעבוד בצורה מסודרת על פי התקנים המקצועיים - אי אפשר להתנהל ב"שכונתיות" ולצפות שיהיה טוב. יש לבצע בקרה להנחיות שמתקבלות - אחרת הדברים לא קורים. הדברים נשמעים מובנים מאליהם אך במציאות עניינים רבים אינם מנוהלים כך.
8. חשוב לקרוא את הספר בצורה ביקורתית ואובייקטיבית מפאת ההקשר וזהות הכותב. בנוסף, יש לשים לב שאמנם הספר מבוסס על עובדות, אך הוא אינו אובייקטיבי בבחירת העובדות עליהן הושם דגש לאורך כל הספר ואינו אובייקטיבי באי ציון עובדות אחרות או בציון עובדות מסוימות כבדרך אגב, אף על פי שהן חשובות להבנת המחדל המודיעיני. בסיום קריאת הספר אפשר כמעט לשכוח שהיה מחדל מודיעיני, אך יש להיזהר בהקלת חומרתו של מחדל זה.
9. שרים המופקדים על ביטחון אזרחים חייבים להיות מקצועיים ובעלי ניסיון בתחום, להיות חדים וגם מחמירים. עליהם האחריות לשמירת חיי אזרחים - זאת אחריות כבדה מאין כמוה ואין להקל בה ראש ולו לרגע, לא בבחירת השר לתפקיד ולא תהליך קבלת ההחלטות.
10. המנהיגים חייבים להיות האנשים הטובים והראויים ביותר במדינת ישראל. אנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו מנהיגים שאינם כאלה.

תובל בן עמי

לפני שנתיים•
★★★★★
•תובל בן עמי
תפיסת הביטחון של ישראל

תפיסת הביטחון של ישראל

יצחק בן-ישראל

ציון 5/5 ביחס למטרות הספר ולעמידה בהן.

ספר טוב מאוד, כתוב בצורה מסודרת, עניינית, מעניינת וברורה. הוא נוגע בכל הדברים החשובים על פי ראשי פרקים ופורט אותם להסברים ותתי פרקים. אהבתי מאוד את הנספח בסוף של סקירת הביטחון של בן גוריון מ-1953, מלמד המון ומרתק לקרוא את המקור, תזכורת לאיזה מנהיג הגדול בן גוריון היה.
הספר יצא לאור בשנת 2013, ונכתב ע"י אלוף במיל' יצחק בן ישראל שבין היתר: כיהן כחבר הכנסת במפלגת קדימה, היה ראש מרכז הסייבר באוניברסיטת תל אביב, היה יושב ראש סוכנות החלל הישראלית במשרד המדע והטכנולוגיה בין השנים 2005-2022, וזכה בפרס ביטחון ישראל פעמיים על פועליו. אדם מרשים ללא ספק.
בן ישראל מחלק בספרו את תפיסות הביטחון של ישראל ל-3 תקופות:
1. טרום הקמת המדינה - תפיסת הביטחון של ז'בוטינסקי - "סכסוך שכנים" עם ערביי א"י
2. הקמת המדינה עד שנות ה-80' - המהפך של בן גוריון - איום של צבאות פולשים
3. משנות ה-80' עד היום - העידן השלישי - טרור וטילים
בכל תקופה מסוקרים האיומים שעמדו מול היישוב/המדינה, המנהיגים הבולטים שבנו את תפיסת הביטחון לאותה תקופה, ואיך תפיסת הביטחון בוצעה בפועל.

4 ציטוטים בולטים מהספר:
1. ז'בוטינסקי: "בארץ ישראל יישבו תמיד שני עמים. יש לתת זכויות לאומיות לכל העמים החיים במדינה אחת… שוויון זכויות מוחלט. הנני מוכן להישבע בשמנו ובשם צאצאינו שלא נפר לעולם שוויון זכויות זה ולא נעשה ניסיון לדחוק את רגליו של מישהו"
2. ז'בוטינסקי: "על הסכם מרצון בינינו לבין ערביי ארץ ישראל אי אפשר לחלום. לא עתה וגם לא בעתיד הנראה לאופק. זאת משום שאין תקדים בהיסטוריה לעם שהסכים מרצונו ליישוב ארצו על ידי מי שבא מבחוץ"
3. בן גוריון: "בלי עם אחיד לא יקום עם לוחם!"
4. בן גוריון "אין מומחה צבאי שאינו מכיר שהמורל - או בעברית הרוח - של הצבא הוא הגורם הראשי, אם לא היחיד, בניצחון"

תובל בן עמי

לפני שנתיים•
★★★★★
•תובל בן עמי
על הדברים החשובים באמת

על הדברים החשובים באמת

חיים שפירא

בעיניי ספר לא טוב 1/5.
סיימתי את הספר בתחושה שהוא נתן לי מעט מאוד ובמקביל לקח לי זמן לא מבוטל.
הספר מתיימר להעביר לנו מסרים על הדברים החשובים ביותר בחיים, אבל לא עומד בהבטחתו. הספר כתוב בצורה של אנקדוטות רבות שאין ביניהן קשר לעתים, הוא נוגע בתחומים רבים מדי ובצורה שטחית, אין קו רציף שנבנה ומחבר בין הפרקים השונים, והפואנטה המיוחלת לא מגיעה. הכתיבה של שפירא, למרות ניסוחה בשפה "ידידותית" כביכול, גרמה לי לכאבי ראש. כמות ההערות, המאמרים המוסגרים, וההפניות לסרטים/ספרים/מחזות אחרים מרגישה אינסופית מסורבלת וחסרת פואנטה. לפרקים זה מרגיש כאילו הוא "משוויץ" בעולם הידע הרחב שלו וההומור שלו אותי לא הצחיק והרגיש לי מתנשא, וזאת מבלי לתת לקורא ערך מוסף אמיתי.
כן לקחתי איתי מהספר מספר ציטוטים מעניינים וחכמים שאהבתי, אבל הם לא היו שווים את כל הקריאה:
בפרק של פו הדוב מספר נקודות מעניינות על אושר, בפרק של הנסיך הקטן מספר אמרות מעניינות על אהבה, אבל הפרק של אליס הלך לאיבוד בארץ הפלאות.

חיים שפירא אדם חכם מאוד ומרצה מעניין, אבל מהספר הזה התאכזבתי לגמרי.

לפני שנתיים•
★★★★★
•תובל בן עמי
לחשוב מהר לחשוב לאט

לחשוב מהר לחשוב לאט

דניאל כהנמן

ספר מדהים, ספר חובה! 5/5
ספר חשוב שבסוף הקריאה שלו אתה מרגיש בן אדם קצת חכם יותר ממה שהיית לפני. הספר מסביר בצורה מפורטת וברורה איך אנחנו בני האדם מקבלים החלטות, מנתחים אפשרויות, ומבצעים בחירות ושיפוטים. הספר מעמיק בהטיות חשיבה שיש לכולנו, ונותן כלים מצוינים שיעזרו לצמצם את השפעתם המטעה, שמובילה אותנו פעמים רבות לקבל החלטות לא רציונליות.
דן כהנמן מצליח כאן לקבץ עשרות מחקרים אקדמאיים מקיפים, ולהעביר לנו את מסקנותיהם בצורה ברורה, באמצעות מושגים קליטים ודוגמאות מחיי היומיום.
הספר הוא ספר חובה לכל מי שמקבל החלטות בחיים (כולנו...), בדגש לאנשים שעוסקים בניתוח מידע מודיעיני, אבחון רפואי, שיפוט בתחום החוק, פילוסופיה, פיננסים, סטטיסטיקה ואסטרטגיה צבאית.

לפני שנתיים•
★★★★★
•תובל בן עמי

ביקורות נוספות על "מוקף באידיוטים"

מוקף באידיוטים

מוקף באידיוטים

תומס אריקסון

דבר ראשון שעלה לי לראש כשקראתי את הכותרת: "או, לא רק לי זה קורה!"
העולם מלא באידיוטים, בעיקר בכבישי ישראל אבל לא רק: רעש בלתי פוסק של אנשים שמקשקשים בארוחה על משחק הכדורגל או מסע הרכישות האחרון, בוסים חירשים שמנסים להפיל עליך מטלות, אנשי מכירות נלהבים מדי ונותני שירות שרק מנסים לברוח מאחריות.
זו דרך אחת לראות את מהלך העניינים, מה שחכמינו היו מכנים "עין צרה" ואני "מציאות". או לפחות ככה יוצא לי לחוות את הדברים לעתים קרובות, מעיין נתק ביני לבין רוב האנשים, במיוחד באירועים חברתיים.
לעומת זאת, יש אנשים שאיתם זה בכלל לא ככה, שהשיחה זורמת בטבעיות גם אם פגשת אותם בפעם הראשונה, פשוט כיף לא נורמלי. או כאלה שהם קצת יותר שקטים, אבל אתה לומד מהר שניתן לסמוך על מילה שלהם כאילו היא חקוקה בסלע.
אז למה זה קורה? זאת השאלה הבסיסית של הספר, ואחת החשובות לדעתי מבחינה קיומית. אם אפשר היה ללמוד איך להסתדר גם עם מי שפחות "בא לך בטבעי" זה היה מקל מאוד על החיים וגם הופך אותם להרבה יותר מהנים, לא?
התשובה הקצרה היא שאנשים שונים. לא קצת, בהעדפות פה ושם, אלא מבחינה מהותית. מה שרואים על פני השטח זאת ההתנהגות המותאמת, זו שמאפשרת לנו להסתדר אחד עם השני. מה שלמטה שונה בהרבה. לב המנוע הפועם הוא ייחודי, ונובע משילוב של אופי בסיסי ואמונות עמוקות.
לגבי אמונות אין הרבה מה לעשות, אבל לפי הסופר תומס אריקסון את האופי של אנשים ניתן לקטלג למספר סוגים סגור וסופי. הצלחת לזהות את האופי הבסיסי של האדם היושב מולך? עם קצת הכוונה תדע מראש באיזה אופן הכי מוצלח לגשת אליו, וכבר הרווחת 'קשר' מוצלח חדש.
עד פה למעשה אהבתי את הגישה של הספר. אמנם זה לא אריק אריקסון המפורסם, אבל תומס (מותר לקרוא לו "טומי"?) שאל שאלה מצוינת והציע כיוון לפתרון. הבעיה הבסיסית היא, כמו בכל ספר עזרה עצמית, מאיפה לי שזה יעבוד?
אז בוא נראה: אריקסון מציע לחלק את האנושות לארבעה סוגים של אופי: אדום-שתלטן, צהוב-חברותי-מדי, ירוק-פשוט וכחול-חכם (טוב, יש עוד כמה דרכים לתאר את החלוקה אבל זו האהובה עלי).
האדום יודע מה הוא רוצה ויעשה מה שצריך כדי להשיג אותו, הצהוב יודע מה הוא רוצה להרגיש ויספר את זה לכולם, הירוק רוצה שיעזבו אותו בשקט והכחול רוצה הוכחות. נשמע נחמד, אבל אחרי שקראתי את התיאור המלא בספר (שחוזר על עצמו יותר מפעם אחת), פתאום קלטתי שאני לא מכיר אף אדם שעונה באופן מלא על אחד ההגדרות. התחלתי לבחון אנשים סביבי וראיתי כל מני שילובים חלקיים של צבעים. כאשר תגיעו לחלק מתקדם של הספר (וכנראה אתם לא צהובים), תראו שטומי עצמו אומר שצבעים מובהקים הם רק 5% מהאוכלוסייה.
עכשיו – האם אתם הייתם מנסים דיאטה כאשר הרופא אומר לכם שאחוזי ההצלחה שלה הם 5%?
גם בדרכי ההתמודדות, העצה הכללית הייתה לפנות לצד השני באותו סגנון שהוא פונה אליך, רק באופן מודע ומכבד. או בקצרה: "כמים פנים אל פנים כן לב האדם לאדם". נקודה יפה, אבל איך זה מוכיח את תזת ארבעת הצבעים?
ועדיין, רק התבוננות בסופר (שהוא גם מטפל) מנסה למצוא היגיון בטבע האנושי כאשר האינטואיציה לבדה כושלת זהו תהליך מרתק. חבל רק שכמו בספר "כוחו של הרגל" שסקרתי בעבר, העולם הרוחני והניסיון של טומי לא מרשימים במיוחד.
בקיצור, כמו שאומרים אצלינו במשפחה, "אסור לסמוך על שוודים". יאללה, חוזרים לפרקי אבות.

לפני 4 שנים•
★★★★★
•פילנפיל
מוקף באידיוטים

מוקף באידיוטים

תומס אריקסון

עם שם ספר כזה מעניין, לא אקרא? לא ארכוש? כמובן שכן.
הסופר מחלק את אוכלוסיית בני האדם ל-4 סוגים, או יותר נכון 4 צבעים. אדום, צהובים, כחולים וירוקים. העניין של לחלק אנשים לסוגים הוא לא חדש. יש מלא מבחנים באינטרנט שאפשר לעשות. אבל הספר פה נותן מידע איך לגשת לאנשים הללו.
למשל אני הבנתי שהבוסית שלי היא אדומה. לא מעניין אותה לשמוע את מה שעשיתי, היא רוצה רק את התוצאה. ואולי זה מוזר שהייתי צריכה את הספר בשביל להבין את זה, אבל זה עזר לי לשנות גישה ופתאום היא אוהבת אותי. טוב, יותר נכון להגיד סובלת אותי. כי אדומים הם אנשים קשים שצריך להתנהל איתם בצורה מאוד מסויימת. כמובן שיש להם יתרונות כמו שאר הצבעים.
אני למדתי המון מהספר. מה שחבל לי שזה מדובר פה רק על יחסי עבודה. לא כתוב איך להתנהל בצורה חברית עם אנשים וזה נראה לי לא פחות חשוב.
חוץ מזה כריכה כל כך יפה, לא תקראו?

לפני 4 שנים•
★★★★★
•יעל
מוקף באידיוטים

מוקף באידיוטים

תומס אריקסון

חנטריש.
בנאדם מסיים תואר ראשון או שני במדעי החברה בלי התמחות מוגדרת.
הוא הופך ליועץ, כלומר לא לוקח אחריות על שום דבר ורק נותן עצות.
ואחר כך הוא כותב ספר שבו הוא מנסה כאילו לקבוע בצורה חד מימדית ארבעה טיפוסים של אנשים.
ואז הוא נותן לספר הזה שם מפוצץ - והופ! הספר מתורגם לעברית כאילו יש שם איזו בשורה או תובנה שרק האיש הזה יודע.
חבל על הזמן וחבל על הכסף, או כמו שנחמיה שטרסלר אמר "שלא יעבדו עליכם..."

לפני 3 שנים•
★★★★★
•עומר ציוני
מוקף באידיוטים

מוקף באידיוטים

תומס אריקסון

אחד מספרי ההתפתחות הטובים שקראתי, ובכלל. המחבר ממשיך את כל התנהגויות בני האדם לארבעה סוגים של אנשים. הצלחתי די בקלות להתחבר לאחד הצבעים לאורך כל הספר ולחבר לצבעים אחרים את שסביבי. הספר נותן פרספקטיבה יפה מאוד על החיים וכלי התמודדות מול "הצבעים האחרים". מומלץ!

לפני שנתיים•
★★★★★
•ג'ינג'י
מוקף באידיוטים

מוקף באידיוטים

תומס אריקסון

ספר פרקטי מאוד להבנה והתמודדות עם מגוון הטיפוסים במרחב שלנו , שימושי בעיני לכל אדם ולא משנה מה עיסוקו
(לא לקחת ללב אם אתם צהובים או ירוקים )

לפני 3 שנים•davidarosh
מוקף באידיוטים

מוקף באידיוטים

תומס אריקסון

באמצע היום
הצבע האדום
פגש ברחוב
בצבע הצהוב

השם יותר מושך מהתמונה על הכריכה, אבל זה קשור זה זה. המחבר הותנע מאירוע אנקדוטלי בו אדם צעק בכעס "למה אני מוקף באידיוטים". ההבנה שזו תחושה אוניברסלית גרמה לו לנסות להבין למה אנשים חושבים שאנשים אחרים, או לפחות חלק מהם, הם אידיוטים. התיאוריה שלו היא שיש ארבעה סוגי בני אדם, שהוא מאפיין בעזרת ארבעה צבעים. החלוקה היא בשני צירים אחד שהוא התקדמות מול שמרנות והשני משימות מול מערכות יחסים. למשל "אדומים" הם מכווני משימה והתקדמות, והם גם העיקריים שחושבים שכל השאר אידיוטיים. צהובים אוהבים להתקדם אבל ממוקדים במערכות יחסים ולא במשימות ולכן קצת קשה לנווט אותם לעשייה בעבודה. הכחולים לעומת זאת נמצאים בקוטב השני מהצהובים. הם זהירים ואנלטיים, המשימה מעניינת אותם, אבל חשוב להם שתבוצע במלוא הזהירות והדקדקנות, מה שכמובן מטריף את כל מי שלא "כחול". ירוקים הם שמרנים ומכווני מערכות יחסים כך שהם מאוד נעימים ורוצים לרצות אחרים, אבל באופן כללי משתדלים להימנע מעבודה, בעיקר אם היא כרוכה בשינוי של סטטוס קוו. שטחי, אני יודעת.

כבר הזכרתי את המושג "קריאת הר געש", והוא הנוהל שלי להתפרץ על בעיות בעת קריאת ספר, אבל להמשיך לקרוא בכל זאת, בעוד ועוד התפרצויות. כי החלוקה הזאת לארבעה סוגים היא מאוד שטחית, ושיוך הצבע הוא טפשי מאוד. בטח בספר שמודפס בשחור לבן. מה עוד שהירוקים הם הרוב. איזו מן חלוקה לארבעה זו כשהרוב שייך לסוג אחד. בנוסף אריקסון מביא דוגמאות של מפורסמים לכל סוג, אבל מפורסמים שבדים, ועורך התרגום לא דאג מצוא חלופות שידברו יותר לקורא הישראלי.

עוד בתרגום: בתיאור האנשים הכחולים המחבר כתב את רשימת התכונות בסדר אלפא-ביתי כי זה מה שכחולים יעריכו. המתרגם כתב את זה, אבל לא שינה את סדר התכונות בהתאם לאלף-בית העברי, וזה: א. מאוד מאוד רשלני מצידו, ב. אומר שאולי אני קצת כחולה.
כו, יש אפשרות להיות קצת וקצת. אפילו בשילוב של שלושה צבעים (אבל אף פעם לא ארבעה) זה ריכך לי קצת את ההתנגדות והמשכתי הלאה למאפייני הצבעים האחרים. אז גיליתי שלפי כל הסימנים אמא שלי מאוד מאוד צהובה. מה שאומר שמאוד נעים לשוחח איתה, אבל כשהיא מספרת סיפור היא לא טורחת להתעמק בפרטים, ומספרת כל פעם סיפור קצת אחר בהתאם למה שהיא זוכרת. והיא גם לא זוכרת לעמוד בזמנים כי אלה פרטים מעצבנים. אז בסוף השתכנעתי שאולי הספר צודק. לפחות קצת. ושמאפייני הצבעים מסייעים לזכור את התזה העיקרית שלו: אדום הוא חם מזג, מעשי, ומתעצבן במהירות, צהוב הוא שמש מחממת ונעימה, כחול הוא כמובן קר ואנליטי. הירוק לא מותאם אבל הוא פשוט מה שנשאר.

אז אולי מחבר הספר לא כל כך אידיוט כמו שנראה בהתחלה. אולי.

לפני 5 שנים•נצחיה
מוקף באידיוטים

מוקף באידיוטים

תומס אריקסון

ספר שטותי, תיאוריה שלא עומדת במבחן המציאות. מיותר.

לפני שנתיים•
★★★★★
•Haimon41
מוקף באידיוטים

מוקף באידיוטים

תומס אריקסון

מודה שמה שהכי התלהבתי ממנו הוא שם הספר, אבל חשבתי שזה בצחוק... משחק מילים על כך שכל אחד חושב שכולם סביבו אידיוטים אבל יודע שזה לא כך.
מסתבר שלא.. יש אנשים שבאמת ובתמים משוכנעים שמי שהוא לא הם הוא בהכרח אידיוט
אבל על כך בהמשך.
קצת רקע -
המחבר מחלק את האנושות לארבעה טיפוסים בעלי מוטיבציות שונות - כך שעל ידי הבנת המוטיבציה נוכל להבין טוב יותר איך לתקשר עם כל טיפוס.

השיטה הזו דומה לסיווגים אישיות אחרים שראיתי.
הסיווג מצד אחד מפשט את החיים, אבל הבעיה עם שיטות הסיווג האלה לדעתי - וגם לדעת אחד המשתתפים בסדנאות שהעביר המחבר, שציטוט שלו מובא בספר - היא שיש גם השלכות שליליות לסיווגים האלה, לניסיון לשים אנשים בקופסאות.
וחוץ מזה - כפי שנוכחתי לדעת במהלך הספר - אני לא מתאימה לאף אחד מטיפוסי האישיות האלה...

אבל כן יכולתי לזהות את טיפוסי האישיות (שמוגדרים כצבעים) האחרים באנשים שאני מכירה,
ולספר לכם מה אני שונאת בכל אחד מהם

נתחיל באיש הצהוב

מוטיבציה: להישמע.
האיש הצהוב זה הבחור שכל הזמן מדבר ומדבר. על מה? מה זה משנה. כל עוד זה על הדבר המעניין ביותר בחדר - הוא עצמו. הוא מעלה רעיונות ועושה את הדבר המפתיע של לדבר על הרעיונות של עצמו ולציין כמה הם טובים. הוא מדבר ומדבר ומסביר עוד ועוד.
תרומתו לחברה: הצעת רעיונות. אל תדברו איתו על יישום.
(לכן גם אין סיבה שהוא יטרח לזכור דברים שהבטיח לכם. הוא גם הבטיח עוד כל-כך הרבה דברים לאחרים, ומה זה כבר לקיים? זה בטל בשישים וחוץ מזה הוא גם לא זוכר מה הבטיח...)
ולסיכום -
עם הצהוב פשוט תצטרכו לקבל את זה ש: הוא הגיע לפגישה אתכם באיחור של שנה וטוען שעברו רק חמש דקות...

האיש הכחול

מוטיבציה: להיות צודק
(את הכחולים זה כנראה יעצבן שכתבתי בתחילת הביקורת שתי נקודות במקום שלוש נקודות.)
אנשים שאוספים עוד ועוד ידע, קפדניים בפרטים הקטנים והקטנטנים... אך בענייני רגשות - קשה עד בלתי אפשרי לדעת מה הם מרגישים. זה לא שאין להם רגשות, אבל הם פשוט לא יודו בכך שיש להם, וגם אם עובר עליהם דבר רגשי ומשהו מפריע להם - הם ינסו לטעון בתוקף שכל הבעיה זו הטעות הרציונלית של אחרים, והם פשוט רוצים להעמיד את ה"עובדות" על דיוקן.
תרומתו לחברה: להיות מסודר ובקיא בכל הנתונים - הנחוצים והלא נחוצים, ובעיקר להסתכל עליכם כ"weirdoes" אם חלילה ניסיתם לפתח אתו שיחה נעימה.
ולסיכום -
עם הכחול פשוט תצטרכו לקבל את זה ש: הוא לעולם לא יודה שהוא לא יודע משהו. מה זה אכפת לו שאת כבר 20 שנים בתחום והוא רק קרא על זה מאמר באינטרנט? הוא יודע. נקודה.

האיש האדום
מוטיבציה: להתקדם (או יותר נכון "להתקדם")
(את האיש האדום - איך אפשר שלא לשנוא? אני חושדת שמחבר הספר ניסה לתאר אדומים באופן חיובי יותר ממה שהם באמת פשוט כי הוא חשש מחבריו האדומים שמוזכרים בספר.)
אדומים הם בגדול אנשים שרומסים אחרים אם הם יכולים להשיג מזה משהו, אבל (לפי דעת מחבר הספר) זה לא אומר שהם אנשים רעים. תרומתו לחברה: להגיד לכם שאתם אפסים ולצפצף על החוק
לסיכום -
עם האדום פשוט תצטרכו לקבל את זה ש: אם אתם לא חושבים כמוהו אתם אידיוטים שמותר לבזות אותם ואף לירות(!) בהם, (זו לפחות הדוגמה הראשונה לאדום שמובאת בספר, של מנהל מפעל שהכותב פגש בעבר).

האיש הירוק
מוטיבציה: להתעצל/לרצות אחרים.
לטענת הכותב הם מהווים רוב באוכלוסייה, האנשים האלה שפשוט אדישים. יושבים בישיבה בעבודה עם כוס הקפה שלהם ובוהים. כשמישהו מציע רעיון הם מהנהנים בהסכמה ואחר-כך מרכלים מאחורי הגב על מה שנאמר ומכריזים שלדעתם הרעיון היה טיפשי מאין כמוהו.
הם לעולם לא ינקטו עמדה, גם אם יש להם כזו, כי הם כנראה מחכים שמישהו אחר יעשה את זה...
תרומתו לחברה: הוא פשוט שם. הרוב הדומם.
ולסיכום -עם הירוק פשוט תצטרכו לקבל ש: כלום לא יקרה. (ות'אמת- אני לא יודעת מי באמת יותר גרוע - האנשים האדומים שעושים עוולות - או האנשים הירוקים שמאפשרים את זה. מה אתם חושבים?)

אז הבנתי איך להבין את כל הטיפוסים - אבל השאלה היא - האם אני רוצה להבין???

לפני 6 שנים•
★★★★★
•המורה יעלה
דירוג
5.0
לפני 6 שנים

“מודה שמה שהכי התלהבתי ממנו הוא שם הספר, אבל חשבתי שזה בצחוק... משחק מילים על כך שכל אחד חושב שכולם ס”