• חברים
  • ביקורות
  • דירוגים
  • פורומים
  • רשימות
  • נושאים
  • מחפשים בנרות
  • ספרים חדשים
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
סימניה - סופרים ספרים וחברים • © 2006-2026
אודות•חנויות ספרים•ספריות•עזרה•תנאי שימוש•פרטיות
תוכן פרסומי רלוונטי
סימניה
•
•
•
•
מאה ימים של אושר

מאה ימים של אושר

מאת פאוסטו בריצי

הביקורת של Slam(وخير جليس في الزمان كتاب)

תמונה של Slam(وخير جليس في الزمان كتاب)
דירוג
דירוג
דירוג
דירוג
דירוג
5.0
מאה ימים של אושר

מאה ימים של אושר

מאת פאוסטו בריצי

הביקורת של Slam(وخير جليس في الزمان كتاب)

דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
5.0
תמונה של Slam(وخير جليس في الزمان كتاب)
הוצאה לאור:כנרת, זמורה-ביתן
שנת הוצאה:2017
קטגוריה:ספרות מתורגמת
הקודמת
תושיק
דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
4.0
לפני 8 שנים

“מאה ימים של אושר / פאוסטו בריצו נהניתי מאד מהספר למרות הסוף העצוב הידוע מראש, מותו של הגיבור ממחלת”

4/11
ביקורות על מאה ימים של אושר
הבאה
puapua
דירוגדירוגדירוגדירוג

הביקורת

הביקורת נכתבה לפני 4 שנים•2 דקות קריאה

ספר פנומנלי, יוצא מן הכלל, מרגש מאוד
זהו ספר על אדם בשם באטיסטיני, אשר חי ברומא, ועובד כמאמן אישי לכדור-מים ,בכדי לפרנס את משפחתו, ביום מן הימים תוך כדי אימון, אחרי זריקה לשער , הרגיש כאב עז , בהתחלה חשב שמדובר בעניין של מה בכך, אך כאשר שיתף את אשתו פאולה, הזמינה לו תור לאולטרסאונד .
הבשורה המרה, הייתה כאשר התגלה שקיים אצלו סרטן בתאי כבד בשלב מתקדם.
יתרה מזאת, הוא עשה סי טי חזה ע"פ המלצת האונקולוג, וגילה שנשלחו גרורות מהכבד לריאות, והמצב רק מחריף מיום ליום, ומודיע לו שלכל היותר נותרו לו 100 ימים לחיות.
אבל, באטיסטיני עקשן במובן החיובי של המילה, מחליט לא להרים ידיים, קודם כול הוא מחליט לקרוא לסרטן "החבר פריץ" , בכדי שיוכל להתמודד עם מחלתו ביעילות , ולא להרגיש פחד וחרדה מהמילה סרטן.
בשלב השני, הוא מחליט ליהנות מכל רגע בחברת מכריו, ובייחוד משפחתו , עם בניו אווה ולורנצו , בנוסף לכך, הוא מתחיל להסתכל על הדברים שקיימים בחייו, באור חיובי ואופטימי יותר, על אף , ההתדרדרות המתמשכת במצבו הבריאותי.
הוא הופך כל רגע בחייו לרגע קסום ומשמעותי, ומממש את כל תכניותיו.
ואחרי מימושן, ובעיקר אחרי מסע עם בניו ואשתו באיטליה, שגרם לו להתחבר יותר לבניו ולהכיר אותם לעומק, ואחרי החוויות המדהימות והמיוחדות, שהיו לו במהלך 100 הימים האחרונים שלו הוא מודיע לאשתו שהוא מתכוון לעשות המתת חסד, ולהמית את עצמו, מפני ש-השלים עם עובדת המוות, ושהם חלק אינטגרלי ומהותי מהחיים.
התחברתי מאוד לסגנונו הייחודי והקליל של בריצי .
ניתן ללמוד הרבה דברים על החיים מהספר הנ"ל , ובעיקר שהחיים מאוד יפים וצריך לנצל אותם עד תום באופטימיות ובתקווה.

מי אהב את הביקורת

אהבת?
תמונה של אַבְרָשׁ אֲמִירִי
אַבְרָשׁ אֲמִירִי
תמונה של עמיחי
עמיחי
תמונה של Mira
Mira
תמונה של רותי-פ
רותי-פ
תמונה של אנקה
אנקה
תמונה של yaelhar
yaelhar
6קוראים|גיל ממוצע51|67%נשים

על המבקר

תמונה של Slam(وخير جليس في الزمان كتاب)

Slam(وخير جليس في الزمان كتاب)

ותיק
חבר מזה 6 שנים
95 ביקורות•364 לייקים
ז'אנרים מועדפים:
ספרות מתורגמת•ספרות מקורית•מתח ריגול והרפתקאות
תמונה של Slam(وخير جليس في الزمان كتاب)
Slam(وخير جليس في الزمان كتاب)
ותיק
חבר באתר מזה 6 שנים
ביקורות95
לייקים שקיבל364
דירוג ממוצע3.9 ⭐
ז'אנרים מועדפים
ספרות מתורגמת44ספרות מקורית14מתח ריגול והרפתקאות10

דיון על הביקורת

2 תגובות
S
Slam(وخير جليس في الزمان كتاب)•לפני 4 שנים
תודה
אנקה
אנקה•לפני 4 שנים

אני אוהבת את כתיבת הביקורות שלך :)

2 תגובות בסך הכל

ביקורות נוספות של Slam(وخير جليس في الزمان كتاب)

חטופה

חטופה

צ'רלי דונלי

הספר הוא מותחן ברמה בינונית, עם תרחישים מתקדמים אך בקצב איטי מדי. העלילה לא הצליחה לייצר מתח משמעותי או לגרום לתחושת שיא. הפריע במיוחד המעבר בין קווי עלילה מרובים וחוסר מיקוד בדמויות המרכזיות, מה שפגע ברצף הקריאה ובהנאה הכללית. בנוסף, ישנה התמקדות יתר באירועים שוליים שאינם תורמים באופן מהותי להתפתחות העלילה

לפני חודש•
★★★★★
•Slam(وخير جليس في الزمان كتاب)
הזקן והים [מהדורת 2001]

הזקן והים [מהדורת 2001]

ארנסט המינגוויי

הספר מתאר דייג בשם סנטיאגו, המפליג באוקיינוס במטרה לדוג דגים. לאחר ניסיונות רבים ומאמץ רב, הוא מצליח ללכוד דג עצום ממדים.
בדרכו חזרה לביתו, תוקפים אותו כרישים ואוכלים את הדג, כך שלבסוף נותר בידיו שלד הדג.
הספר מבטא את הקונפליקט בין האדם לטבע, ובפרט את מאבקו של סנטיאגו בדג הענק ובכרישים. העלילה מתמקדת במסעו המפרך באוקיינוס, שבו הוא נאלץ להיאבק כדי לשרוד ולהוכיח את כוח רצונו.

לפני חודש•
★★★★★
•Slam(وخير جليس في الزمان كتاب)
פרש הברונזה

פרש הברונזה

פאולינה סיימונס

ספר בינוני
הספר כלל וכלל לא מצדיק את השבח ואת המילים הטובות שנאמרו עליו.ֿ
והסיבה לכך, שהספר נמרח לשווא סביב שני אנשים אלכסנדר וטטיאנה שמתאהבים בצל המלחמה
והמצור על עיר לנינגרד אך אין בו עלילה שמדרבנת ומעודדת את הקורא להמשיך בקריאה.

לפני 8 חודשים•
★★★★★
•Slam(وخير جليس في الزمان كتاب)
ספר שתי הדרכים

ספר שתי הדרכים

ג'ודי פיקו

" אחד הספרים המשעממים והמאכזבים שקראתי"
והסיבה לכך, היא שיש מעבר חד בין הנושאים, קריאה לא קולחת והספר נמרח ונמרח בלי מסר ברור, כמו כן, כאשר דיברה על האגיפטולוגיה ואתרי קבורה במצרים, הפרקים הללו היו מעט קשים להבנה וזה גרם לעלילה ללכת לאיבוד.
מדובר בסופרת כה מוכשרת ומעניינת, אך הספר הזה הוא ההפך הגמור לסגנון הייחודי שלה.

לפני שנה•
★★★★★
•Slam(وخير جليس في الزمان كتاب)
הבקעה

הבקעה

ג'ומפה להירי

ספר בנאלי.
מדובר בסופרת מאוד מוכשרת ואינטלגנטית,שתמיד דנה בסוגיית המהגרים ההודים, הקשיים שחווים והדרך בה משתלבים ומתערים בחברה האמריקאית יחד עם זאת, היא מבליטה את ההבדלים התרבותיים בין שתי התרבויות.
הספר הנ"ל, על פניו נראה מעניין, אבל הוא יותר מסע האשמות שבו כל דמות מנסה להטיח אשמה בדמות אחרת וכל דמות מנסה להצדיק את מעשיה.
הסופרת מתמקדת יתר על המידה בעבר וזה העיב על ההנאה שבקריאה.

לפני שנה•
★★★★★
•Slam(وخير جليس في الزمان كتاب)
חוכמת האדישות

חוכמת האדישות

מארק מנסון

ספר מעניין, מרחיב אופקים.
ניתן לתמצת ולסכם את הספר הנ"ל במשפט אחד " האושר והדרור נובע מיכולתו של האדם לדעת ולגלות את הדברים החשובים והמשמעותיים בחייו, לרבות הסוגיות העיקריות אשר ראוי וחשוב להתמקד ולטפל בהן, ולנסות במידת האפשר להימנע מלהתעסק בדברים שטותיים ושוליים שלא מניבים שום תוצאות חיוביות".
יחד עם זאת, מחויבות הינה דבר מהותי והכרחי מאוד כי היא מצמצמת את הסחות הדעת בדברים השוליים ומסייעת לכל אדם למקד את תשומת ליבו ולהתרכז באספקטים החשובים והאפקטיביים בחייו, כגון: קשרים בינאישיים, עבודה, וכיוצא בכך. וכך האדם עשוי להיות יותר מאושר.
ספר מומלץ, אך העיב עליי הרפטטיביות ברעיונות לעיתים קרובות.

לפני שנה•
★★★★★
•Slam(وخير جليس في الزمان كتاب)
החשוד

החשוד

פיונה ברטון

מותחן עוצר נשימה, מהפנט.
זהו ספר על שתי נערות בנות 18 בשם רוזי ואלכס, אשר נוסעות לתאילנד לחופשה.
הוריה של אלכס מצפים שתתקשר בכדי להתעדכן לגבי הציונים שלה, אך היא לא מתקשרת, וכל ניסיונותיהם ליצור קשר טלפוני איתה או עם חברתה רוזי מעלים חרס, אז הם מחליטים להודיע לבלש ספארקס על היעדרותן בתאילנד, כעבור מספר ימים מודיע להם הבלש שבנותיהם נספו בשריפה שפרצה בגסטהאוס שבו שהו.
אך הוריהן לא מאמינים לגרסת המשטרה, ויוצאים לתאילנד למסע מורט עצבים בכדי לזהות את גופות בנותיהם, ולגלות מה בדיוק עלה בגורלן וכיצד מתו.
לאחר חקירות מעמיקות על ידי הבלש ספארקס והעוזרת שלו סמונד, מתברר שהבנות לא מתו בגלל השרפה שפרצה, אלכס נרצחה על ידי בחור בשם גיימי שהתארח באותו גסטהאוס שהייתה בו, ורוזי מתה כתוצאה ממנת יתר של סם.
מסוג הספרים שלא ניתן להניחו מהיד עד לפענוח כל תעלומותיו, נקרא בנשימה אחת, אני אישית מאוד התחברתי לסגנון הכתיבה ממליץ בחום לכל מי שאוהב ספרי מתח.

לפני שנה•
★★★★★
•Slam(وخير جليس في الزمان كتاب)
על רגל אחת

על רגל אחת

אוליבר סאקס

ספר מעניין, מרגש.
הספר מגולל את סיפורו העצוב של הנוירולוג אוליבר. אשר נהיה משותק ברגלו בעקבות תאונה קשה שעבר.
מה שבאמת מעניין בספר הוא שהמחבר מתאר את התופעות הגופניות והנפשיות השונות מנקודת מבטו הן כרופא והן כמטופל, ומהדרך בה הוא רואה את הדברים ולא מנקודת מבטם של אחרים, בנוסף לכך, הוא מתאר לפרטי פרטים את הדברים הסובייקטיבים שחווה לכל אורך שהותו בבית חולים עד להחלמה ולהתאוששות.
המחבר ניסה באמצעות דוגמאות ריאליות ומוחשיות להראות שבריאות היא דבר מאוד משמעותי ולא יסולא בפז בחיי האדם, ואין דבר יותר קשה ומתסכל מהרגשת המוגבלות, והעדר היכולת לקדם ולשנות דברים בעקבות מחלה מסוימת.

לפני שנה•
★★★★★
•Slam(وخير جليس في الزمان كتاب)
אינטליגנציה רגשית

אינטליגנציה רגשית

דניאל גולמן

ספר מעניין מאוד, מרחיב אופקים מעשיר
הספר הזה מבהיר נקודה שהיא מאוד חשובה ונחוצה לכל אחד ואחת מאיתנו והיא האינטליגנציה הרגשית.
המחבר ניסה באמצעות המון דוגמאות שהציג להבהיר שאינטליגנציה רגשית לא נמדדת על פי הישגים אקדמיים גבוהים אלא באמצעות היכולת להתמודד בחוכמה ובתבונה עם סיטואציות חברתיות ובכל המישורים.
לדבריו, השגת ציונים גבוהים באוניברסיטה היא לא תנאי לשיפור יכולותיו של האדם בהתמודדות יעילה עם החיים בכלל ועם העבודה בפרט.
ככל שהתעמקתי בקריאה הייתה לי הרגשה שהמחבר חוזר על אותם הרעיונות אך בדרך שונה, כאשר התייחס בין היתר לשנות חייו הראשונות של הילד.
הייתה התייחסות גם לאופן ולמנגנון שבו מתפתחות מחלות נפשיות קשות, כגון: דיכאון.
ספר מומלץ מאוד ומפושט.

לפני שנתיים•
★★★★★
•Slam(وخير جليس في الزمان كتاب)

ביקורות נוספות על "מאה ימים של אושר"

מאה ימים של אושר

מאה ימים של אושר

פאוסטו בריצי

מי היה מאמין שאחרי שלוש שנים, מאז שהתחלתי לקרוא את הספר, אני יכולה לומר שזהו, סיימתי
הרעיון מדהים בעיני, לא יודעת מה חשבתי למצוא בו, לא יודעת למה ציפיתי, אבל הספר מאוד ריאלי וסטטי.
היה מאוד קשה לסחוף אותי ולגרום לי להמשיך לקרוא עוד פרק.
כן הסוף ריגש מעט, אבל זהו. זה היה רק בסוף
לא חושבת שאמליץ קריאה איי פעם.

לפני שנה•DreamCatcher
מאה ימים של אושר

מאה ימים של אושר

פאוסטו בריצי

אומרים, כי אין אדם יודע את יום פקודתו, אך לוצ'ו באטיסטיני, גבר בן ארבעים, נשוי ואב לשני ילדים, יודע אותו היטב.
יתרה מכך, הוא זה שקבע את התאריך, אחרי שהתוודה לסופיותה של מחלתו.
נותרו לו מאה ימים לחיות לפני נקודת הסיום.
את אותם הימים הוא מתכוון לנצל היטב, ויש לו תוכניות רבות, ובהן: ראשית - להתפייס עם אישתו.
הבשורה על הסרטן תופסת את לוצ'ו בטיימינג לא נוח... הוא בדיוק בגד באשתו - בגידה טיפשית וחסרת טעם, בעיניו,
אך אשתו האהובה, למרבה הצער, רואה אותה באור מעט שונה.
מאה ימים כדי להותיר מאחור זיכרון יפה לילדים שלו, ולשחק עם החברים.
מאה ימים שבהם לוצ'ו מחליט להשקיע את כל כולו בדבר הקשה מכול: להיות מאושר.
והמוטו שלו: "יום שלא צחקנו בו - הוא יום אבוד."
ספר נפלא, ולמרות הנושא המורבידי, הספר שופע אופטימיות, הומור נפלא, תובנות על החיים, ואפילו העשרה בסגנון אתר "הידעת"
כל כך כל כך אהבתי !!!

לפני 6 שנים•
★★★★★
•נילי
מאה ימים של אושר

מאה ימים של אושר

פאוסטו בריצי

לוצ'ו, גיבור הסיפור, הוא מאמן כדורמים שמנמן של קבוצה לא מוצלחת במיוחד שנאבקת להישאר בליגה. הוא בן 40, יש לו אישה שהוא אוהב ושני ילדים, ושני חברים טובים. אין לו תכונות יוצאות דופן ולא מוטיווציה להצליח במקומות שאף אחד לא ניסה, הוא אדם ממוצע בהחלט שלא כמו ליאונרדו דה-וינצ'י הגיבור שלו.
יום אחד הוא מגלה שיש לו סרטן קטלני בגוף (אני לא עושה ספויילר, זה כתוב בפרק הראשון) ונשארו לו מעט מאוד ימים לחיות לפני שהמחלה תפגע לו באיכות החיים. הוא מחליט לקחת את הזמן הזה ולהיות בו הכי מאושר שהוא יכול. האם הצליח? האם הצליחו לאפשר לו?
במקום להיות ספר פרידות מדכא של אדם בסוף חייו, הסיפור הזה כתוב בהומור ומשלב את תפיסת עולמו האופטימית של לוצ'ו עם הפדיחות שעשה בחיים, ועם הרצון שלו לצאת מהם במינימום נזקים.
לשמחתי, הספר חף מיקטש ניו אייג'י, ופונה את הקורא בכנות נוגעת ללב. צחקתי תוך כדי קריאה, הסתייגתי מחלק מהדברים והופתעתי מאחרים, ובעיקר - האמנתי והתרגשתי עם לוצ'ו ועם המחוות שעשה לאישתו וילדיו.
אה, וגם עשה לי חשק ליסוע לאיטליה ולהתאהב בשודד ים אמיץ ושרמנטי.

לפני 9 שנים•
★★★★★
•תמר-מילים
מאה ימים של אושר

מאה ימים של אושר

פאוסטו בריצי

מאה ימים של אושר / פאוסטו בריצו
נהניתי מאד מהספר למרות הסוף העצוב הידוע מראש, מותו של הגיבור ממחלת הסרטן. הספר מכיל הרבה קטעים מרגשים שגרמו לי לדמוע , הוא כתוב בצורה קולחת עם המון הומור והוא מעורר הרבה מחשבות על מהות החיים. הסיפור בא ללמדנו שאסור לנו להתייחס לשום דבר כמובן מאליו. צריך להעריך את החיים ואת המשפחה שלנו ולהקדיש לה זמן כי החיים שבירים ואי אפשר לדעת מה מחכה לנו. ממליצה בחום!

הספר מספר על לוצ'ו, גבר בן ארבעים, נשוי עם שני ילדים, שהיה צריך לגלות שהוא עומד למות בכדי להתחיל לחיות חיים מאושרים.
לוצ'ו מאמן בחדש כושר. הוא בגד באשתו עם מתאמנת שהכיר במקום עבודתו. הוא מרגיש לא טוב ולאחר בדיקות הוא מגלה כי הוא חולה בסרטן אלים שאותו הוא מכנה "החבר פריץ".
לוצ'ו מחליט כי את מאה הימים האחרונים שנותרו לו לחיות הוא יקדיש לאשתו, לילדיו ולחבריו הטובים. מעשה הבגידה פגע באשתו מאד והוא שם לו למטרה לזכות במחילה ממנה לפני שימות.
הוא רוצה שיהיו אלה מאה ימים אחרונים מאושרים. למה דווקא מאה? יש לזה סיבה, תקראו ותגלו בעצמכם בסוף הסיפור.
לוצ'ו נוסע לטייל עם חבריו, הם משחזרים ביחד טיול שעשו בעבר בהיותם נערים, הוא נוסע עם משפחתו ומלמד אותם שיעורים לחיים העתידיים בלעדיו.
לוצ'ו לומד להנות מדברים קטנים כמו משחק כדורמים, רגעים עם הילדה שלו ועוד.
הפרקים קצרים, כל פרק מכיל יום בחייו של לוצ'ו במניין מאה הימים האחרונים בחייו.
הפרקים הראשונים קצת משעממים אבל מרגע גילוי המחלה, הספר תופס תאוצה ונקרא בנשימה אחת.
חיו כאילו כל יום הוא היום האחרון, מצאו בכל יום רגעים קטנים שגורמים לכם להיות מאושרים וכמו שלוצ'ו אומר: "יום שלא צחקנו בו הוא יום אבוד".

לפני 8 שנים•
★★★★★
•תושיק
מאה ימים של אושר

מאה ימים של אושר

פאוסטו בריצי

כשרק לקחתי את הספר 'מאה ימים של אושר' מהספרייה, הייתי בטוחה שאני הולכת לעבור חווית קריאה מטלטלת.
מאה ימים של אושר? שאלתי את עצמי.
וואו! בטח אני הולכת לקרוא ספר ממש מיוחד ומעניין.
זה גם בטח הולך להיות ספר ממש עצוב ומי כמוני אוהבת ספרים עצובים, עם כל הבכי והדרמה מסביב.

לאחרונה אני מבינה כמה אפשר ליהנות גם בלי טלטלה.
אני לא צריכה סערות ודרמות בשביל להרגיש השפעה, חוויה והנאה.
רוגע ושלווה מביאים עמם רעננות וקסם שלא קיים בעולם הסוער שקיים במוחי, רב הדמיון.

כך היה הספר הזה. לא מטלטל במיוחד, אך גם לא מאוד שגרתי. ספר, המספר סיפור חיים של אדם פשוט ולא מתחכם.

לוצ'ו מגלה לנו כבר בתחילת הספר שהוא עומד למות ממחלת הסרטן.
הוא אדם שגרתי לוצ'ו.מה לא שגרתי אצלו? כמות הסופגניות שהוא אוכל והכמיהה האדירה שלו לידע.
למדתי דברים חדשים ומסקרנים בספר הזה. במיוחד על לאונרדו דוינצ'י.
הוא התפשר על העבודה שלו, בגד באשתו, אוהב לאכול יותר מדיי ויש לו קבוצת חברים משעשעת במיוחד.

אין דרמה מיוחדת בספר. המלל ישיר, הגיוני, חד וקולע, אך יחד עם זאת היו רגעים קטנים, טבעיים שעשו לי חשק לבכות. וגם לצחוק. כמו בחיים האמיתיים.

הרגעים האלה,כאשר אדם מתכונן למותו מעסיקים אותי מאז ומעולם.
זה מרתק אותי לדעת כיצד אנשים חווים את הרגעים האלה שלפני המוות, מה הם מחליטים לעשות, איך הם לוקחים את הבשורה, מה הם מתכננים.
לקרוא על כך ספר הכניס אותי לשבועות מספר אל תוך החוויה, גם אם דמיונית, אני יודעת שיש בה קווי דמיון רבים למציאות.

ב-100 הימים של לוצ'ו הוא בעיקר התעסק ב-לגרום לאשתו לסלוח לו על הבגידה שלו.
הוא עשה זאת בדרך מאוד לא יצירתית. אף אישה לא הייתה סולחת. יצירתיות היא לא הצד החזק שלו.
הוא מעביר את הזמן הרבה עם עצמו, עם דברים חדשים שהוא מגלה ויחד חבריו, שהם חלק נרחב מחוויותיו ועולמו.

ב-100 הימים של לוצ'ו דמותו נפרשת למולי ברגעים אישיים, משעשעים, עדינים ומרתקים מלאי חששות ופחדים.

אהבתי את מאה ימים של אושר בעיקר בשל הפשטות שלו.
שיח מינימלי, מדויק ומעשיר.
ורגעים קטנים שהוציאו ממני רגש.

לפני 8 שנים•
★★★★★
•puapua
מאה ימים של אושר

מאה ימים של אושר

פאוסטו בריצי

הרעיון בבסיס הספר הוא טוב: אדם העומד למות מחליט לתעד את חודשי חייו האחרונים בצורת יומן. הוא משתדל להפיק הנאה מכל יום שעובר, להיפגש עם חברים וותיקים וחדשים, ולגלות מחדש את אשתו וילדיו.
אך התוצאה הסופית היא שהספר ברובו משעמם מאוד, קלישאתי או סתמי. יש פרקים רבים מיותרים וחסרי תובנות או עניין. אין גם מתח, כי הסוף ידוע וצפוי מהפרק הראשון.
סיימתי את הקריאה בתחושה שהספר היה "קליל" מידי, וברור לי שאשכח אותו מיד.

לפני 8 שנים•
★★★★★
•יסמין
מאה ימים של אושר

מאה ימים של אושר

פאוסטו בריצי

מאה ימים של אושר/פאוסטו בריצי
Fausto Brizzi
מאיטלקית: מונה גודאר
הוצאת 'כנרת זמורה-ביתן' שנת 2017
394 עמודים
96 ש"ח
---------------------------------
אחרי 40 שנה יחסית מאושרים, עם אישה מדהימה ושני ילדים קטנים וחמודים לוצ'ו מקבל את אחת מהידיעות הנוראיות שבאפשרותו של אדם לקבל – הוא חולה בסרטן סופני, או בשם שלוצ'ו נתן לו "החבר פריץ", זאת על מנת לתת לחדשות הללו משמעות מעט משעשעת...

לאחר שהוא טעם מטעם הטיפולים הכימותרפיים הוא מחליט שהוא לא נותן לחייו להסתיים באופן כה נורא ומחליט שהוא קובע לעצמו "תאריך תפוגה". הוא מזמין את יום מותו בעמותה בשוויץ שמבצעת המתות חסד וקובע לעצמו 100 ימים שלמים שבהם הוא יוכל להיות האדם המאושר ביותר בעולם ולעשות את כל מה שהוא חפץ בו.

אך תוכניות לחוד וחיים לחוד.
ישנם ימים בהם הוא לא עושה דבר או חצי דבר אשר כלול כביכול בBucket List של אדם שחייו נגמרים. הוא מעביר את רוב הימים בחוסר מעש ואף בהליכה משמימה לעבודתו אך הוא כן גורר עצמו להציב מטרות כמו להשיג את אישתו מחדש אחרי שבגד בה, להשאיר לילדיו את הזיכרון מאביהם גם לאחר מותו ולנצל זמן, גם אם מועט, עם חבריו הטובים, 'ארבעת המוסקטרים'.

הספר הזה מהול בכל כך הרבה הומור עצמי והומור שחור שגורמים לעיתים לשכוח מכך שגיבור הספר עתיד למות. בכלל, נקודת המבט שממנה מסופר הספר היא מנקודת מבטו של לוצ'ו המנוח, כך מתחיל לו הספר וישר מחדיר בנו את העובדה הגמורה שגיבור הספר כבר לא קיים בעולם שלמטה.
ההרגשה שאופפת את הספר הזה היא רוב הזמן לא ברורה ולעיתים באופן סוריאליסטי מלאת תקווה שאולי הגורל ישתנה למרות שאנו יודעים את הסוף המר.

מלבד העובדה שהספר מתובל בהומור שנותן נופך אחר למחלה, הוא גם מרגש באופן שלו.
וכאן הנפילה בדיוק. בתור אדם מהשורה שרק רוצה להנות מספר טוב, שיצחיק וירגש אותי בו זמנית הייתי אומרת שזה ספר מצוין כי הוא הצליח! אבל בתור מי שלקחה על עצמה כתחביב לא תחביב לסקור ספרים אני חייבת להיות כנה ולומר שעם כמה שהספר טוב, זה טמון בעובדה שהסופר יודע לעשות את עבודתו של סופר שרוצה לגרום לרגש של סרטי דרמה-קומית.
אומנם הסוף הוא עדיין אותו סוף בו לוצ'ו מאבד את חייו למחלה אבל כל סופו של הספר, כל ההתרגשות היא התרגשות מוכרת שהייתי חווה גם מלראות את תחילתו של הסרט 'במבי'.

כל זאת לא משנה בהוא זה את העובדה שבין אם בתור סוקרת ספרים ובין אם בתור קוראת מן המניין נהנתי מהספר מאד, הוא ריגש אותי, הוא הצחיק אותי ברגעים הנכונים והוא נתן לי נקודות מעטות למחשבה.
על כן, אסיים עם המוטו שליווה את הספר
"יום שלא צחקנו בו הוא יום אבוד".

לפני 9 שנים•
★★★★★
•ראיה
מאה ימים של אושר

מאה ימים של אושר

פאוסטו בריצי

אהבתי את הספר מאוד. קולח, ענייני, עצוב ומצחיק. מהספרים שנוגעים בך, שגורמים לך לבכות מעצבות ויחד עם זאת גם לעצור ולחשוב, לראות את החיים מבחוץ.
לוצ'ו (גיבור הספר) נוגע בכל כך הרבה מחשבות נסתרות שלנו ומדבר על כולן בפתיחות וכנות ראויה לשבח. אני ממליצה בחום על הספר הזה.

לפני 6 שנים•הדר
מאה ימים של אושר

מאה ימים של אושר

פאוסטו בריצי

מה הייתם בוחרים לעשות אם היו נותרים לכם רק 100 (שנים...) לחיות?! כדאי לקרוא!

לפני 6 שנים•
★★★★★
•book-list
דירוג
5.0
לפני 8 שנים

“כשרק לקחתי את הספר 'מאה ימים של אושר' מהספרייה, הייתי בטוחה שאני הולכת לעבור חווית קריאה מטלטלת. מא”