לא מזמן צפיתי בסדרה מרתקת שנקראת "עולם מופלא", בה מראים לנו את אלה שאנחנו שוכחים מעצם קיומם לעיתים קרובות- החיות. אלא אם כן מדובר בזבוב טורדני או חיית מחמד חביבה.
הצילומים בסדרה הזאת מרהיבים. האיכות מעולה, והתמורה מצדיקה את הזמן מול המסך.
באחד הפרקים, צילמו את מה שקורה בקוטב הדרומי. החל מדובי הקוטב והפינגווינים החיים על היבשה, וכלה בחיות הים שנמצאות מתחת למים.
בעיקר הוקסמתי מהפינגווינים. לא מדובר רק במראה המתוק שלהם, אלא בכל צורת חייהם. בהגנה בכל מחיר על הצאצאים שלהם, בדרך של התקבצות כללית של כל זכרי הלהקה, ששומרים על הביצים, בזמן שהנקבות עושות מסע מפרך וארוך לאסוף אוכל עבורם. הכל קורה בחורף קשה וקפוא, כך שאסור לרגע לתת לביצים לקפוא- השמירה צריכה להיות תמידית.
כאשר הנקבות חוזרות, יש צליל מיוחד שהן משמיעות כדי לזהות את הפינגווין איתו הזדווגו, והן נותנות אוכל לגוזל הרך שבקע.
הספר הזה עוסק בפינגווינים. ובבני אדם. ובקור הבלתי נסבל של היבשת הדרומית, הלא היא אנטרקטיקה.
דב וקלר מוצאים אחד את השני בעת שהותם ביבשת, כל אחד מסיבותיו. הם מתאהבים, אך משאירים את מערכת היחסים שלהם ליבשת בלבד, ולא נפגשים אלא רק בפעם הבאה שיוצאים למסע ליבשת הקרה.
כל הסיפור מתרחש כהכנה לאסון שעומד לקרות- טביעת ספינת תיירים עליה קלר שהה. מאסון זה היו ניצולים, אך האם קלר ביניהם? או ימצא את עצמו שוקע בקיפאון המים שרבים בו מצאו את מותם?
זהו סיפור יפה, על תיאור נופים מרהיבים, על חשיבות שמירת איכות הסביבה, על בדידות ועל אהבה. על מתן עזרה לזקוקים לכך גם כשאפשר לבחור להציל רק את עצמך.
אם כבר סיפור אהבה, אז שיתרחש בחיק הטבע המופלא שלנו.


















![ענבי זעם [1988]](https://cdn.simania.co.il/bookimages/covers0/2201.jpg)