מציאות ואבדות / שי צור (עורך)
"מציאות ואבדות" הוא אסופה של 18 סיפורים קצרים שאיכותם משתנה מאוד מסיפור לסיפור.
חלק גדול מהסיפורים מרגישים כמו התחלה מצוינת של משהו שלא הבשיל לכדי נובלה, חלקם גם הרגישו שהם מתאמצים מדי כדי להתאים את עצמם לרעיון המרכזי של הספר, והקטע הקצר מתוך הסיפורים האלה שכן הובא לאור בספר הוא סתום, ללא פואנטה או תוכן ממשי.
עם זאת, מתוך 18 הסיפורים היו גם כמה פנינים מעולות (חלקם קצרים יותר חלקם ארוכים מהשאר) שהיו שווים את הקטעים הפחות מוצלחים, ועליהם ארחיב קצת:
"הרגע הזה" - סיפור מקסים מהחיים, מעין מחשבה ארוכה שעברה מתישהו לכל אחד מאיתנו בראש לגבי דמות מהעבר ומה היינו עושים לו היינו נתקלים בה פתאום.
"עורב לבן" - אחד הסיפורים השלמים והיפים בספר. היה בו משהו קסום ונהדר על רגעים גדולים בחיים שמתגמדים עם הזמן והחיים שעוברים במהירות.
"הדשא של כבודראשממשלה" - סיפור קסום על ילדות אבודה, התבגרות וגם קצת ניים דרופינג משעשע. הזכיר לי חברות גדולה עם חברה טובה שנעלמה בהתקף עצבים אחד שלי אחרי ניתוח קשה בגיל צעיר וטיפשי מדי.
"הכישוף של דיאדרה" - סיפור נסיכים, נסיכות וייצורי ביצה מקסים ושלם. פשוט לקחת נשימה ולצאת למסע של כמה עמודים יחד עם הסיפור.
"כל יום שלישי" - סיפור מאוד אנושי ועצוב על ויתורים, חרטות וחיים קצרים. יש בו המון מוסר השכל וגם סוג של מראה משקפת על בני האדם והמסיכות שהם עוטים.
"כל העונות" - סיפור פשוט ואמיתי שכל מהגר, זמני או קבוע, יתחבר אליו ויבין את הניאונסים הקטנים שבו.
בכל בחירה לקרוא אסופת סיפורים קצרים יש קצת סיכון, במיוחד אם מדובר על כותבים שונים, אבל לשמחתי בספר הזה מצאתי כמה סיפורים שאני יודעת בוודאות שעוד אחזור ואקרא בהם בעתיד, וזה היה שווה את הקריאה.

















