"יהונתן גפן עוקצני. אבל לא כצרעה מזמזמת, יותר כמו קיפוד עוקצני, קצת ביישן, אולי. גם את הספר הזה קראתי לפני זמן די רב, והיתי שמחה לקרוא בו שוב. יש שם שירים נהדרים הנחבאים אל הכלים, וחבל שכך."

"אכן, שירים אחרים. היו כמה שירים מפתיעים ומפעימים, ואת שלושת השירים הראשונים התקשיתי להפסיק לקרוא שוב ושוב. היו שירים יותר, ושירים פחות. היו כאלה שהרבה פחות. וכמעט כולם נגועים באיזו מלנכוליה עדינה, כאובה, נואשת. אבל מלאת חיים."

"אני לא חושבת שאוכל לקרוא בו שוב, לא בזמן הקרוב. ואם כן אחליט לקרוא- אקח נשימה עמוקה לפני, כי הצלילה היא עמוקה, וארוכה, ומעט חונקת. אבל הרב ניר כותב מופלא, בחסד עליון, ויש לו כל כך הרבה דברים אמיתיים לומר. על כן, שוה לצלול לעמוקים, גם אם המים מעט עכורים."

"כל כך כל כך מתוק. רק מהסיפור על שיבטה ז"ל, על אישה קשישה ומעט ערירית שהתחילה לכתוב כשהיתה בת 94 אפשר להרגיש כזו נעימות, אנחה שקטה ורגועה, שלוות נפש. השירים קצרים, עם אמירות עדינות על החיים, דברים ששיבטה נזכרת בהם, דברים שלמדה מהחיים. מתוק, זו המילה שלי לשירה שלה."

"זה היה טוב לתקופה. למדתי את תורת ה'מותר', את 'מותר לי להרגיש את כל מה שאני מרגישה'. זו לא השירה שמדברת אלי, ובכל זאת- במילים שבספר יש יכולת ריפוי. לא עמוקה, אבל בסיס טוב לשינוי, ולאהבה וחמלה עצמית."

"קראתי לפני המון זמן, ואמנם זו לא שירה גבוהה ועילאית, אבל המילים נעימות, והחרוזים פשוטים ומקסימים, ומה שברק רוצה לומר- הוא אומר יפה. חביב מאוד."