"לא אהבתי. לא טראש מספק כמו רומן רומנטי, ובטח לא איכות ספרותית כמו ספר פרוזה של ממש. בתור תוצר בינוני בשני המדדים, הוא די מאכזב."

"קראתי לצורך אחד הקורסים שלי, ונהניתי מכל רגע. רהוט, שנון ואינטליגנטי, מארק בלוך פורש את האני מאמין שלו כהיסטוריון. הספר הוא בעצם טיוטה, וסופו חסר, שכן בלוך לחם במסגרת הרזיסטאנס במלחמת העולם השנייה, נתפס והוּצא להורג. על אף מותו בטרם עת, האסכולה ההיסטוריוגרפית שהיה בין מקימיה משפיעה עד היום. אולי אכתוב עליו ביקורת, אם יהיה לי זמן (חה) - זה מגיע לו. --- הא! כתבתי. אני די גאה בעצמי, לא חשבתי שזה יקרה. זנחתי אותו לכל כך הרבה זמן שאני כבר אמורה להגיש מטלה על הספר הבא."

"שוב, כי אף פעם לא יימאס לי ממנו"

"הספר הזה <I>כל כך</I> טוב, וואו. חכם, מסתורי בדיוק במידה הנכונה, סגנון הומור ייחודי, ושרלוק הולמס זה בכלל בונוס."

"קניתי במבצע הודות להמלצה החמה של רויטל, ואוי, הוא כל כך שווה את זה. התאים לי מאוד עכשיו ספר שמשפט אחרי משפט מספק הזדמנות לגחך ולפעמים אפילו לצחוק בקול. החיים קצת לא הוגנים; תראו את יו לורי, ותראו אותנו, בני התמותה הפשוטים, שבורכו לכל היותר בכישרון אחד, ולא חולמים אפילו על שניים. לא בסדר."

"ספר קטן ונפלא. הומור יהודי משובח יחד עם איזו עצבות עמוקה של עם שאין לו מקום. "תחילה התווכחו אם יש להם או אין להם זמן להתווכח". קלאסי."

"אני יודעת שכולם שונאים אותו אבל אני בכל זאת נוטה אליו חיבה קלה. הוא חמוד."

"השאלתי אותו לחברה והוא שכב אצלה חצי שנה בלי שקראה אותו אפילו (בזמן שאני התגעגעתי אליו נורא ולא זכרתי, בטיפשותי, למי השאלתי אותו). עכשיו היא עברה דירה ובמסגרת המעבר סידרה הכל, נתקלה בו והחזירה לי אותו סוף סוף. קראתי אותו מיד. להווי ידוע לכם שזה ספר נהדר, והעובדה שיש לו המשכים שלא תורגמו היא חרפה. אני אשיג אותם באנגלית, אני מקווה."

"כי דיברנו עליו בשבת וזה עשה לי חשק."

"כן, שוב"

"שם קולע לסיפור עצוב. יהודים היו, במקומות רבים, למעשה בכל מקום שבו פרצה כלשהי אפשרה להם זאת, עילית אינטלקטואלית, לרוב ליברלית. רבים מהם היו פטריוטים נלהבים של מולדתם המאומצת - ששנאה אותם ובגדה בהם פעמים אין ספור. שיא הטרגדיה הם היהודים הגרמנים, שאפילו הנאצים לא הצליחו לבטל לגמרי את תרומתם לתרבות הגרמנית המהוללת... ושחטפו בפרצופם את הפיתרון הסופי. אין אדם יכול להיות גרמני אם מזכירים לו ללא הרף את מוצאו היהודי; וכך, שנים לפני היטלר, חיו יהודי גרמניה המשכילים במין דואליות מוזרה, אמפיבית, קרועים בין משיכה לדחייה, אזרחי העולם ואזרחי גרמניה ואזרחי-אין-מולדת, ואולי הדואליות הזו עצמה העניקה להם את אותו ריחוק אירוני, את אותו חוש מוסרי יציב ולא מושפע, את הגעגועים חסרי השם למשהו שלא היה להם מעולם. זה סיפור שיכול היה מלכתחילה להיגמר רק ברקוויאם, אבל כל גיבוריו העדיפו לחלום אחרת."

"(שוב.) הרהור פתאומי: הארנבונים של ווטרשיפ מצליחים כי הם יודעים לנצל לטובתם איתני טבע (נהר) או גורמים מסוכנים אחרים (קיהאר, הכלב במלחמה מול אפרפא). באופן מוזר זה מזכיר את מקאטוזי מ"אחרון לוחמי השבט"."

"זה אחד הספרים האהובים עלי, בעיקר מפני שהוא מתעסק בשאלות מסוכנות, ועונה עליהן בזהירות רבה, אבל עדיין בחוצפה. על הדרך הוא גם כתוב בכישרון אדיר ומכיל דמויות חיות להפליא ומערכת חברתית-פוליטית סבוכה ומרתקת. חוץ מזה הוא בכלל סוג של פאנפיק. הייתי אלפבה באייקון וזה היה נהדר, ומפה לשם נתקפתי דחף לקרוא אותו שוב. גם בפעם החמישים, הוא סוחף עד העמוד האחרון."

"קראתי בהמלצה נלהבת מאוד, והיא השתלמה. זה הספר השני של נוויל שוט שאני קוראת, ובשני הספרים התפעלתי מהעדר הדרמה שלו. יופיין של הדמויות שלו הוא בכך שאינן גדולות מהחיים. על רקע הדרמה הגדולה של הרקע (ב"על החוף" - אפוקליפסה; ב"נאות דשא" - מלחמת עולם) מתבלטים הגיבורים שלו דווקא באנושיותם היומיומית הפשוטה, ובזה קסמם."

"משלימה את השכלת האסטריקס שלי. בחיים לא ראיתי כל כך הרבה רפרנסים לפתגמים לטיניים במקום אחד. ההומור בסדרה הזאת גאוני."

"חוץ מהתרגום המזעזע, ספר נהדר. (don`t, יקיריי, זה אל, לא על. כמה גרוע יכול תרגום להיות?)"

"קראתי בהמלצתה של ****, שאף פעם לא טועה בדברים האלה. כשאני מסתכלת למטה בדף הספר אני רואה שמתוך ארבעה מבקרים שאני מעריכה, שניים נתנו לו שלושה כוכבים ושתיים נתנו ארבעה, והנתון הזה די משקף את הספר. בעיניי איגן מצליחה להעביר שתי תמות מוכרות בצורה חיה מאוד: את תחושת הכמיהה המכרסמת למשהו גדול שהיה באוויר כאילו לפני רגע ועכשיו פתאום איננו (האמונה האקסטטית של הסיקסטיז בעתיד וביכולת לשינוי, בעולם צבעוני ומלא אפשרויות, במקרה זה), כמו גם את הריקנות המוחלטת הזאת שלא משאירה מקום לכלום. הכתיבה עשירה ומדויקת והשינוי שעובר על הגיבורה עדין וחכם. ספר עצוב-מריר ויפהפה."

"בייק מתעקשת שהסדרה הזאת פארודית. אם היא פארודית, היא מבריקה. אם לא, הרי זה אחד הספרים המטופשים שקראתי מימיי. אבל היא הצליחה לנטוע בי ספק סביר אז אני כבר לא יודעת. (אף אחד לא יכול להיות <I>ברצינות</I> כל כך מטומטם, נכון?)"

"כבר קראתי פעם. עדיין קריא וחמוד."

"זה הספר האחרון בסדרה מעט מדי עמוסה, מעט מדי ארוכה, מעט מדי תבניתית, מעט מדי מעתיקה... ובקיצור, קצת מדי מכדי להיות באמת סדרת פנטזיה טובה. היא לא איומה, אבל כשמישהו מדמה את עצמו יותר מדי לטולקין נניח, אין לו מה להתלונן כשההשוואה לא מחמיאה לו."

"קורנליה פונקה סופרת מצוינת, וסדרת לב של דיו היא סדרה טובה. מוות של דיו לא עומד, לדעתי, ברמה של הראשון בסדרה, אבל בהחלט יותר טוב מהשני, ויותר מהכל אני פשוט שמחה שמגי ופאריד לא ביחד. תמיד היה לי הרושם שהוא אוהב איזו בת-דמות של מגי שהוא מדמיין לעצמו, ולא אותה עצמה, ובשום יקום, בדיוני או לא, זו לא מערכת יחסים בריאה."

"בפעם המי יודע כמה. זה הספר האהוב עלי של אריך קסטנר (וזו כשלעצמה מחמאה ענקית) וכיוון שקראתי אותו אצל בייקר, שהיא חובבת תרגומים ישנים, קרה מה שלא קורה הרבה ונתקלתי בשתי מילים שלא ידעתי את משמעותן ולא שמעתי מימיי. מסתבר שקְלוּמִית היא קליפת קנה קש, ושרַחַת (מלעיל) היא מחבט טניס."

"don`t judje me ובאמת שהוא פחות גרוע מקודמיו, גלגלתי עיניים לא יותר מפעמיים בדקה"

"שאלתי מדז'נייב. חד, מעולה, לפעמים כואב, לפעמים מקסים. אסימוב מבריק ואף אחד לא יכול לקחת ממנו את זה."

"שוב, כי זה ספר נהדר ולמה לא"

"קראתי בעקבות הפצרות חוזרות ונשנות של דז'נייב. המלצה חמה - לא לקרוא כשעייפים. גם ככה קשה קצת להיכנס לפוליטיקה הבדיונית של אסימוב. אבל מרגע שנכנסים, זה ספר מעולה. כדרכו של אסימוב, פיתוח הדמויות לא מושלם, אבל העלילה טובה והוא מצליח להפתיע פעם אחר פעם עם רעיונות חדשים מבריקים (לרוב מבעיתים) ובכך הוא ספר מד"ב מעולה."

"סוף סוף קראתי (קיבלתי אותו ממש מזמן). חביב. מוזר לקרוא על מורטון ווילקין מנקודת המבט של ההגנה. "

"למירה קדר יש ספר חדש! יואב שורק הוא דמות ראשית! אעגעגעגעג. כן. ביי."

"קראתי בעקבות המלצה של חבר לקורס על רומא הקיסרית באוניברסיטה. ספר מעולה. המרחק בין סיפורי ההיסטוריונים לבין הסיפור של ויליאמס מרתק, האופן שבו הוא ממלא פערים. עמדתי לומר המרחק בין המציאות לבין הבדיון, אלא שיפה שרטט ויליאמס את האופן שבו הסיפורים הישנים הופכים לידע שלנו על מה שקרה. בכל אופן, מרתק. אני מקווה לכתוב עליו."

"ספר נפלא, נפלא. התענגתי על כל רגע. עליו אני באמת כותבת ביקורת, בי נשבעתי. מגיע לו."

"מעניין מאוד ומעורר מחשבה. נו, ואם שונאים את כל הדמויות זה רק אומר שהן אופיינו היטב, לא?"

"מרתק ועצוב. אני באמת צריכה לכתוב עליו."

"מצוין. אפילו כתבתי ביקורת."

"טוב מאוד. אני מתחילה ממש לחבב את היינליין."

"אני לעולם לא אפסיק לקרוא אותו"

"נפלא נפלא נפלא. אפילו כתבתי ביקורת."

"שוב. וצר לי לומר שהפעם הכתיבה החיננית וההומור לא כיסו על הלהט החצי-עיוור (סליחה!) שהפעם בהחלט הרגיז אותי. "

"ספר מטריד וחזק. קיבלתי המלצה עליו מ*****, והוא מאוד מתאים לה: האנשים הגדולים מהחיים, שאפשר למצוא גם אצל ווק, אצל אלן דרורי וכן הלאה. יהיה מוגזם לומר שנהניתי לקרוא, כי זה לא ספר שנעים לקרוא אותו, אבל אני שמחה שקראתי. במיוחד התרשמתי מרעיון התעודה. אני עוד צריכה לחשוב עליו."

"נפלא. נפלא נפלא נפלא. רגיש, מדויק, מעורר מחשבה, אף מילה מיותרת ועם זאת לא כבד בכלל. רגיש ויפהפה. אה, כבר אמרתי."