•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
רשימת קריאה של רויטל ק
"הייתי קצת סקפטית כשראיתי הוצאה מחודשת של ספר פנטזיה של אורי אורלב. התקציר והתקופה בה נכתב הספר - תקופה שבה ספרות הפנטזיה היתה עניין אזוטרי ולא מוכר לקהל הרחב - גרמו לי לחשוד שזאת לא ממש פנטזיה, שזה משל שנכתב בסגנון של אגדה עם נסיכות, דרקונים, אבירים, אבל משהו מאוד בסיסי ופשטני. אז נכון שלקורא המתוחכם בן ימינו הספר כן יראה קצת פשטני מדי (בן 10 סיים והודיע שהוא ידע מהרגע הראשון מה יהיה הסוף... אבל שימו לב, הוא סיים!) אבל הוא כן הצליח לבנות עולם קצת יותר מורכב ומעניין מעולם של טובים ורעים, עם יצורים מסקרנים והיסטוריה וקצת קצוות פתוחים. וגם המסר שלו הוא מסר מעניין ולא פשטני מדי."
"ספר פנטיזיה חביב ונטול סאבטקסט, פה ושם הומור מילולי או ילדותי מעצבן, למשל כשברונטה מחפשת יוד כדי להבין מה זה קוצו של יוד. ההשוואה לדיאנה ווין ג'ונס, שבספרים שלה יש הרבה פעמים סוג של טירלוול או עומק או אפלה שקורצים גם למבוגרים עושה עוול לדיאנה ווין ג'ונס."
"במובנים מסויימים, הסדרה הזאת היא המבריקה ביותר של סנדרסון. נכון, היא לא משתווה לסדרת הערפילאים בבניית העולם המורכבת, שפע הכוחות, הקסמים והיצורים, ובטח לא לסדרת גנזך אורות הסער עם בניית העולם, ההיסטוריה והמיתולוגיה המורכבות והאיטיות שבה. זאת סדרה קלילה יותר, מיועדת לנוער, מעבירה את הזמן בכיף ובלי להתאמץ. אבל חוץ מסדרת פנטזיה קלילה וכיפית לנוער הסדרה הזאת היא גם מעין סדנת כתיבה. סנדרסון מצליח בו זמנית לספר סיפור וגם לספר לנו איך הוא מספר את הסיפור הזה, או אולי איך בכלל מספרים סיפור, איך יוצרים מתח, איך מכווצים או מרחיבים את הזמן, איך מטעים את הקורא ומפנים את תשומת ליבו למקומות שונים כדי להפתיע אותו. התוצאה היא ספר פנטזיה קליל, משעשע מאוד, שגם נותן הצצה למוח של סנדרסון ולאופן בו הוא כותב"
"האמת, לא קראתי בכלל. התחלתי את הראשון בסדרה שמשום מה לא מופיע באתר ולא סיימתי. גנרי מאוד, נוסחתי, סביר"
"רוצים הצלחה לפי נוסחה? הרי לכם. נערה יפהפיה, מחוננת וקוראת מחשבות (ולכן היא כמובן דחויה חברתית כי נערות יפהפיות וחכמות הן תמיד דחויות חברתית, מה לא?) מגלה שהיא בעצם שייכת לעולם אחר, עוברת אליו (היא במילא מעולם לא הרגישה שייכת למשפחה שלה, מה, כשהם שמנמנים וכהי שיער והיא בלונדינית ורזה?? קשה לדמיין פער גדול מזה) ומיד מתגלה כמבריקה ומיוחדת גם בעולם האלפים (אה, כן, העולם שהיא שייכת אליו הוא עולם האלפים, והגובלינים וה-אה, נו, כל יצורי הקסם) ויש בית ספר מיוחד, והיא מדלגת בקלילות מקבוצת החנונים לקבוצת המקובלים והשווים (ומה עם החנונים המסכנים שהיא נוטשת? פחחח למי אכפת) וכל הבנים מתאהבים בה, כמובן, ומזימות וחטיפה והצלה והכל סינטתי ופלסטיקי וקריא וקולח, כן, לא דורש שום מאמץ או פענוח, לא מלחיץ את הקורא או מעמת אותו עם קושי רגשי כלשהו (כלומר יש לכאורה קושי רגשי - כי הגיבורה עוזבת את משפחתה האנושית וגרה עם זוג אלפים שאיבדו את בתם אבל גם האבל סינטתי, לא אמין, מספרים עליו ולא מרגישים אותו). ילדים חובבי הרפתקאות יאהבו, כנראה, מבוגרים ירגישו שהוא ילדותי, ובצדק."
"הרעיון של שילוב בין מערבון לפנטזיה הוא נחמד+, הביצוע בינוני, נראה שמכוון לתסריט או לפחות לילדים שרגילים יותר לסרטים מאשר לספרים."
"ספר פנטזיה (דיסטופיה) לנוער שהוא גם מרתק וגם עם ערך מוסף של רעיונות ומסרים חינוכיים וחיוביים. כן, הוא לא מאכיל אותם בכפית ומעודד חשיבה. לא, הוא לא מספיק רב רבדים כדי לתפוס גם את העניין של המבוגר מאחורי כתפו של הילד... אבל בעצם, מי אמר שהוא חייב? לנוער אצלי בבית הוא גרם לחשוב, וזה לא מעט."
"בעוד לא הרבה שנים - ספרים כאלה ייכתבו ע"י אלגוריתמים חכמים שיאספו מידע מסדרות פנטזיה פופולריות לנוער וישכפלו אותן בשינויים קלים כדי למקסם את ההצלחה. בעצם, אולי זה כבר קרה."
"אל תדאגו, אין פה רוחות רפאים, דואגים בכל זאת? תרגעו, באמת, אין פה גם הרבה עניין או מתח. ספר פוליטיקלי קורקט כזה, מעביר את הזמן ונשכח בקלות"
"האבא הרוחני של הנסיכה הקסומה. פרודיה מודעת לעצמה על סיפור פנטזיה המתפקדת עבור הילדים כסיפור פנטזיה. אותי אישית כל המודעות העצמית הפרודית הזו מתישה. פרודיה מתאימה לסיפור קצר, לא לספר שלם."
"יש דרקונים, יש גיבור שרוכב על דרקון, ויש את קורנליה פונקה המוכשרת. רע לא יכול לצאת משילוב כזה."
"קרלסון הוא הילד הנצחי. את הילדים הוא קצת מעצבן (והרבה מצחיק), להורים הוא לפעמים מזכיר את הילד שלהם... בגיל נטול מודעות עצמית שה"אני" עומד במרכזו"
"אפילו הספר הראשון בסדרות האינסופיות והממוחזרות של ריירדן לא הכי מקורי, וכשיצא לאור סבל קשות מההשוואה להארי פוטר. נחמד, מותח, מלמד קצת (באמת קצת) מיתולוגיה ומעביר את הזמן."
"חביב אך קצת קרטוני. עולם מעניין, דמויות פלקטיות שאי אפשר להיקשר אליהן."
"קלאסי, נוצרי מאוד, קצת קודר אבל אלו שני דברים שעוברים מעל הראש של הילדים, שנהנים מהמתח וההרפתקאות."
"מה אפשר להוסיף על כזה שם? יש מסע בזמן, יש אוגר, יש סוף טוב ובאופן כללי - כיף."
"קצת איטי ביחס לפנטזיה המודרנית, ואולי לא הכי טוב של אסטריד לינדגרן, אבל בכל זאת - אסטריד לינדגרן!"
"אולי לא בדיוק פנטזיה, אחרי הכל - החלקים הפנטסטייים נמצאים בראש של חנהל'ה המספרת, אבל כמה דמיון וקסם."
"ומהו מוסר ההשכל ילדים? נכון, הקסם לא משתלם. אבל הכתיבה עליו כנראה כן משתלמת... וגם הקריאה. מומלץ."
"פנטזיה מודרנית חביבה. לא מדהים, לא יוצא מן הכלל, לא רע."
"לא שרדתי יותר מספר אחד בסדרה. ז'אנר הפנטזיה-אגדות ילדים קצת נמאס עלי, והספר לא היה כתוב טוב מספיק."
"פרודיה מתוחכמת על ספרי פנטזיה ועל היחס של מבוגרים רציניים (ובפרט ספרנים) לספרות פנטזיה. חוץ מזה, הוא גם ספר פנטזיה כיפי בפני עצמו."
"סתמי מאוד, בקושי סיימתי ולא הצלחתי להמשיך הלאה. מרגיש כמו ערבוב של הרבה ספרים קודמים, ולא מהמוצלחים."
"אם אפשר איכשהו להכניס את אריך קסטנר לרשימה - מכניסים. לא פנטזיה קלאסית, אבל בכל זאת פנטזיה, קצת נונסנס והמון כיף."
"לא סובלת אותו, אבל הוא לא מזיק במיוחד ויכול להתאים לילדים חובבי פנטזיה."
ניתן לסמן ולהעתיק את הרשימה