"משעשע"

"הייתי קצת סקפטית כשראיתי הוצאה מחודשת של ספר פנטזיה של אורי אורלב. התקציר והתקופה בה נכתב הספר - תקופה שבה ספרות הפנטזיה היתה עניין אזוטרי ולא מוכר לקהל הרחב - גרמו לי לחשוד שזאת לא ממש פנטזיה, שזה משל שנכתב בסגנון של אגדה עם נסיכות, דרקונים, אבירים, אבל משהו מאוד בסיסי ופשטני. אז נכון שלקורא המתוחכם בן ימינו הספר כן יראה קצת פשטני מדי (בן 10 סיים והודיע שהוא ידע מהרגע הראשון מה יהיה הסוף... אבל שימו לב, הוא סיים!) אבל הוא כן הצליח לבנות עולם קצת יותר מורכב ומעניין מעולם של טובים ורעים, עם יצורים מסקרנים והיסטוריה וקצת קצוות פתוחים. וגם המסר שלו הוא מסר מעניין ולא פשטני מדי."

"ספר פנטזיה חביב ולא מעט דידקטי. בן 10 בלע אותו בשעתיים+-"

"ספר פנטיזיה חביב ונטול סאבטקסט, פה ושם הומור מילולי או ילדותי מעצבן, למשל כשברונטה מחפשת יוד כדי להבין מה זה קוצו של יוד. ההשוואה לדיאנה ווין ג'ונס, שבספרים שלה יש הרבה פעמים סוג של טירלוול או עומק או אפלה שקורצים גם למבוגרים עושה עוול לדיאנה ווין ג'ונס."

"במובנים מסויימים, הסדרה הזאת היא המבריקה ביותר של סנדרסון. נכון, היא לא משתווה לסדרת הערפילאים בבניית העולם המורכבת, שפע הכוחות, הקסמים והיצורים, ובטח לא לסדרת גנזך אורות הסער עם בניית העולם, ההיסטוריה והמיתולוגיה המורכבות והאיטיות שבה. זאת סדרה קלילה יותר, מיועדת לנוער, מעבירה את הזמן בכיף ובלי להתאמץ. אבל חוץ מסדרת פנטזיה קלילה וכיפית לנוער הסדרה הזאת היא גם מעין סדנת כתיבה. סנדרסון מצליח בו זמנית לספר סיפור וגם לספר לנו איך הוא מספר את הסיפור הזה, או אולי איך בכלל מספרים סיפור, איך יוצרים מתח, איך מכווצים או מרחיבים את הזמן, איך מטעים את הקורא ומפנים את תשומת ליבו למקומות שונים כדי להפתיע אותו. התוצאה היא ספר פנטזיה קליל, משעשע מאוד, שגם נותן הצצה למוח של סנדרסון ולאופן בו הוא כותב"

"האמת, לא קראתי בכלל. התחלתי את הראשון בסדרה שמשום מה לא מופיע באתר ולא סיימתי. גנרי מאוד, נוסחתי, סביר"

"רוצים הצלחה לפי נוסחה? הרי לכם. נערה יפהפיה, מחוננת וקוראת מחשבות (ולכן היא כמובן דחויה חברתית כי נערות יפהפיות וחכמות הן תמיד דחויות חברתית, מה לא?) מגלה שהיא בעצם שייכת לעולם אחר, עוברת אליו (היא במילא מעולם לא הרגישה שייכת למשפחה שלה, מה, כשהם שמנמנים וכהי שיער והיא בלונדינית ורזה?? קשה לדמיין פער גדול מזה) ומיד מתגלה כמבריקה ומיוחדת גם בעולם האלפים (אה, כן, העולם שהיא שייכת אליו הוא עולם האלפים, והגובלינים וה-אה, נו, כל יצורי הקסם) ויש בית ספר מיוחד, והיא מדלגת בקלילות מקבוצת החנונים לקבוצת המקובלים והשווים (ומה עם החנונים המסכנים שהיא נוטשת? פחחח למי אכפת) וכל הבנים מתאהבים בה, כמובן, ומזימות וחטיפה והצלה והכל סינטתי ופלסטיקי וקריא וקולח, כן, לא דורש שום מאמץ או פענוח, לא מלחיץ את הקורא או מעמת אותו עם קושי רגשי כלשהו (כלומר יש לכאורה קושי רגשי - כי הגיבורה עוזבת את משפחתה האנושית וגרה עם זוג אלפים שאיבדו את בתם אבל גם האבל סינטתי, לא אמין, מספרים עליו ולא מרגישים אותו). ילדים חובבי הרפתקאות יאהבו, כנראה, מבוגרים ירגישו שהוא ילדותי, ובצדק."

"לחובבי פיטר פן שבכל זאת התבגרו קצת"

"חמוד"

"חביב"

"ההשראה של הארי פוטר, אפל ומצמרר ולא לטעמי אבל שיתחברו דווקא למוזרות הזאת"

"הרעיון של שילוב בין מערבון לפנטזיה הוא נחמד+, הביצוע בינוני, נראה שמכוון לתסריט או לפחות לילדים שרגילים יותר לסרטים מאשר לספרים."

"ברררררר בלתי קריא בעליל"

"חמוד+"