•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
רשימת קריאה של כרמלה
"הספר המתין בביתי יותר מ-12 שנה. אהבתי את ההתחלה, ההמשך פשוט לא מספיק עניין אותי. הסופר כתוב בסגנון הראליזם המאגי. ואחרי 120 עמ' שקראתי לפני שנטשתי, הגעתי למסקנה שהמחבר מנסה לחכות את גרסיה מרקס, אך לא מצליח להתרומם לרמתו."
"פרק ראשון מצויין, הן מבחינת התוכן, הן מבחינת הכתיבה והשפה. ההמשך משעמם. נטשתי במחצית הספר"
"בפתיחה הורגשתי מותקפת על ידי המילים. גם בהמשך, למרות שאני אוהבת שפה גבוהה, השפה של הסופרת נראתה לי לא טבעית ומוגזמת."
"קראתי 150 עמ' די בהנאה ונתקעתי. עברתי לספר אחר. כשסיימתי לא הרגשתי שום צורך לחזור לשייבון. "
"בלב כבד נטשתי את הספר אחרי 150 עמ' (שליש מהספר). זהו ספר השואה הראשון שאני נוטשת. לא יכולתי להחזיק מעמד יותר. הכתיבה מאד מסורבלת ויבשה. מבנה הספר, פרקים המדלגים בין לא מעט דמויות, פוגם בזכרון הרצף העלילתי. חמישה כוכבים לבני משפחת קורץ שהצליחו לשרוד, אך לא לספר עצמו."
"כתיבה רדודה ומשעממת. החזקתי מעמד עד עמ' 95. הסיפור המרכזי - היהודים שהגיעו לרפובליקה הדומיניקנית שהיתה המדינה היחידה שהסכימה בועידת אוויאן ב38' לקלוט פליטים יהודים. אך נראה שבעיני המחברת, הנושא אינו יכול למלא ספר מלא. לכן היא שוזרת אותו בסיפור אב מזדקן עם סממנים דמנטיים ויחסיו עם בנו. הסיפור לא מעניין וגם נמאס לי מהטרנד לשבצו בכל ספר שצריך למלא את דפיו."
"ספר תיעודי: נושא מעניין - גרג מורטינסון מטפס הרים שהחליט לסייע בהקמת בתי ספר באזורים נידחים בפקיסטן. בין היתר, קיווה שהשכלה תימנע קיצוניות דתית והצטרפות לטאליבן. נזנח, אחרי 80 עמ': כתיבה נוראית ומשעממת. לאחר שזנחתי, קראתי ביקורות באנגלית והתברר כי ישנם בספר (שנכתב ע"י עיתונאי בשיתוף מורטינסון עצמו) לא מעט אי-דיוקים בתיאור פועלו."
"טובע בפרטים ובמלל שרובם משמעממים. נזנח אחרי 160 עמ'. חבל שלא העזתי לזנוח לפני."
"אוהבת ספרות יפנית, אך לאחר 60 עמודים לא התחברתי לספר וזנחתי אותו."
"אחרי פתיחה נפלאה בת כמה עמודים, הספר הפך לבלתי קריא עבורי. הספר כולו כתוב כפסקה אחת בת 147 עמודים, וכולו ערבוב בין מציאות לחלום והזייה . צירוף מאפייני כתיבה אלו גרם לי לא למצוא את רגלי וידיי. זנחתי אחרי כ-30 עמ'."
"לאחר שנטשתי פעם ראשונה, הורמו הרבה גבות בסביבתי ושכנעו אותי לנסות שוב. גם בקריאה שניה לא מצאתי עניין, והפעם הספר ננטש לעולמים"
"רציתי מאד לקרוא התרשמות של אדם מצרי מהארץ. חלק מההתרשמויות כל כך מוטעות שלא היה לי עניין להמשיך, גם אם הספר הזה הוא שיר הלל לישראל."
"נושא חשוב - מזרח גרמניה. כתוב בדילוגים בין דמויות וזמנים. לא מצאתי את ידי ורגליי."
ניתן לסמן ולהעתיק את הרשימה
ובכן, שמחה לראות שלא רק אני היחידה בתבל שנטשה את "הקפות ביער" אף על פי שניסיתי לסיימו בכל מעודי. בשלב מסוים הותשתי.