אני קצת משתומם לנוכח העבודה הענקית שכתב הלל ברזל. הפעם אני משתומם לנוכח השילוב המעניין בין היצירות של אסתר ראב, אמיר גלבוע, אבות ישורון ויהודה עמיחי. ישנן כמה פרשנויות הנראות לי שנויות במחלוקת. לעיתים אפילו מעט מאולצות. לדוגמא בעמ' 341 מנותחת השורה "וציפור שמשם מבד אל בד", והפירוש לבד הוא 'ענף' ו'כזב'- 'סיפורי בדים'. אני קצת לא הצלחתי להבין את ההקשר.
דוגמא אחרת היא ההתעסקות בקשר בין בתיה לישינסקי לאבות ישורון (סביבות עמ' 229), סיפור שהונהר בצורה מצוינת, אבל אישית התקשתי למצוא ממש בכתיבתו של זה.
לסיכום, ניסיתי להביא מספר דוגמאות הקשורות באינטרפרטציה ובפרשנות של הלל ברזל לארבעה משוררים מופלאים, בספר שצריך לקחת נשימה ארוכה ופרק זמן בלתי קצוב לקוראו (ובעיקר לעיין בו).