קלע הכשף הוא ראשון בסדרה של ספרי פנטזיה לנוער. הגעתי אליו בתקופה שבה אני בודק כל מיני סדרות פנטזיה לראות אם הן מעניינות אותי לקריאה או שאפשר לוותר. והספר הזה לגמרי ריתק אותי בסיפור שלו.
הסיפור הוא סיפור פנטזיה משובח, הוא כתוב בצורה ממגנטת, עם דמויות מופלאות, עם תיאורים מעולים של קסם, של נוף, של דמויות ורגשות ולמרות שהדמות הראשית בו היא נער, ובדרך כלל זה מביא איתו כתיבה שמותאמת יותר לבני נוער, מצאתי בו המון עומק ובגרות שבהחלט ראויה לעולמות פנטזיה בעיניי.
דה קסטל כותב נפלא, הוא מציג עולם קסם עם חוקיות מרתקת, עם סטייל מיוחד, עם תיאורי מקום ובמיוחד תיאורי קסם מרגשים, והכי טוב היה החיבור הבין אישי בין הדמויות שלפעמים מרגיש יותר מידי נדוש אבל החיבור כאן היה מרגש.
אהבתי גם את נגיעות ההומור ואת הרומנטיקה החיננית, ובמיוחד את הקשר בין ההורים ולילדים.בקיצור, סיפור טוב, מהנה, מעניין, מרגש, מלא אקשן וחיבור טוב לדמויות.
תהנו...

קניתי את הספר הזה לפני כמה שנים, כמובן בעיקר בגלל הכריכה שלו. מהציור עם רקע קלף, הסמלים המגניבים שמקיפים את הכריכה ועד לדפים שצבועים באדום. קלע הכשף כאילו עושה הכול כדי למשוך תשומת לב. ניסיתי לקרוא את הספר אבל אחרי שני הפרקים הקצב האט וזה שיעמם אותי אז הפסקתי לקרוא את הספר לדי הרבה זמן. לפני כמה זמן התחלתי לקרוא את הספר מחדש ואחרי הפרקים הראשונים הבנתי שקלע הכשף הוא יותר מהכריכה שלו. סיימתי את הספר אתמול ויש לי כמה מחשבות. יהיו קצת ספוילרים.

שקראתי את הפרקים הראשונים היה לי את הרושם שהספר היה על איך קלן עולה בדרגות של הבית ספר ומצליח במבחנים בעזרת שקרים ומניפולציות כמו בקרב בהתחלה. מסתבר שהספר הולך בכיוון מאוד שונה ומעניין. משהו מגניב בקלע הכשף זה ככל שקוראים מבינים שאין בהכרח צד טוב בסיפור כולם ואפילו קלן פשוט עושים מה שהם מאמינים שהוא לטובה.

אז לגבי רייקס(החתול על הכריכה) לא אהבתי את זה שהוא מדבר. הסופר עשה עבודה ממש טובה בלהעביר את הרגשות שלו לפני זה והייתה לחייה אצילות מסוימת שנעלמה מייד אחרי שמבינים מה הוא באמת חושב ואומר. ואפילו שפחות שנאתי את זה אחרי הפעמים הראשונות שהוא דיבר כי הוא באמת די מצחיק זה עדיין מיותר לדעתי, קלן(בראש שלו) ופריוס סיפרו מספיק בדיחות בכוחות עצמם. היה אפשר לעשות שקלן פשוט היה מרגיש את המחשבות הכלליות של רייקס כמו שהוא פגש אותו בהתחלה בלי שרייקס אשכרה יומר דברים, אני בטוח שהיה אפשר לגרום לזה לעבוד. גם היה קצת מוזר שמשתמשים בקללות מתונות כמו "מנוול!" ו"לעזאזלים" ואז רייקס פותח את הפה וממש מקלל.
טנאט הייתה דמות שחשבתי שיעשו איתה יותר. בקרב הראשון לא נראה שההפסד מול קלן תיסכל אותו והראו שיש לו גם חיבה לאחותו(שלא הוזכרה אחרי זה) אכזב אותי לראות שהוא בשוט נשאר בריון גנרי עד סוף הספר

אוקיי ספוילרים: הדרך שבה קלן מביס את ראמת בעזרת הדם של צ'יטרה דיי בא משום מקום, לא ניראה לי היה שום אזכור לפני זה שדם של חיות רנדומליות יכול לחזק כישופים. לקלן אין כשף דם אז מוזר שהדם בכלל עשה משהו חוץ מלקלקל את האבקה. אני חושב שהיה יותר טוב אם קלן היה מצליח להשתמש בכשף צל בגלל הצד האפל שלו ומביס את ראמת ככה. גם לפני זה היה קטע שקלן מתקיף את ראמת בזעם ולחץ מטורף מה שנוגד את זה שקסם דורש הרבה רוגע וריכוז, קלן אפילו אמר "אין בו כל פחד, רק בי יש פחד" היה יכול ליהיות מגניב קטע שקלן בטעות מפציץ את עצמו, גם היה מתקשר לזה שמגים חוטפים את הכשף שלהם על עצמם ברגעי פחד.

סך הכל אהבתי את הספר. אני חושב שהוא יכול להיות גם ממש טוב בתור סדרה אם יעשו אחת

מזהירה שיש טיפה ספויילרים, אכניס אותם לתוך סוגריים לאלה שלא רוצים לקרוא אותם.

בסדרת הספרים ששברו לי את המחסום קריאה, זה לא ספר שהיתי שמה במקום הראשון. הוא הרגיש לי מקוטע מעט ולקח לי מה שהרגיש כמו נצח לסיים אותו. אבל בדיוק עכשיו סיימתי, ואני יכולה לשבת לכתוב את הביקורת שרציתי לכתוב כבר מעל לחודשיים.
אוקי.
העלילה היתה טובה, אין לי כל כך ביקורת נגדה ונהנתי לקרוא על העולם ועל התרבויות השונות שסבסטיאן דה קסטל טווה בספרו. בני הג'אנטפ, השאטפ, המאדקים, ברבסקים, דרומנים וארגוסים- כולם עמים מרתקים, ואף שקיבלנו על רובם רק רמזים לתרבות שמסתתרת מאחורי כל עם, אני לא יכולה שלא לשקוק לקריאה נוספת בתוך העולם שהסופר יצר. בהחלט אקח את הספר השני בסדרה.
בנוגע לדמויות- חוץ מהקושי בלזכור שמות של דמויות בהופעת ראשונה, היה כיף להגות אותם והם לא היו דומים מידי מכדי שאזכור- חוץ מהשמות של הבנים של רא'מת, שוויתרתי מזמן על לנסות להבדיל בין מי מהם זה מי. טאנט היה היחיד שהצלחתי לזכור מיד בגלל שהשם שלו הזכיר לי לבנים ובטון. בטו =חומר קשה = מישהו חמום מח = האוייב הטיפש של קלן. כמו שאמרתי, קל לזכור.

אוז'ייפסט, נפניה, רייקס, קהיופס, שלה, הדוד ששכחתי את שמו, וקשה לי להודות בזה, גם רא'מת- כולם דמויות מעולות שנהנתי לקרוא עליהם. בעיקר קלן, שהיה קל להזדהות איתו והיותו דמות ראשית לא משנה את זה. לא קשה למצוא סדרות בעלות דמויות ראשיות משעממות וחסרות אופי. אבל קלן מצליח לספק פתרונות ופרשנות מהנה לסיטואציות אליהן הוא נכנס ועל זה אני מודה לו.
מה עוד? אה נכון, המזל של קלן- או יותר נכון- חוסרו. לראשונה זה זמן רב, מצאתי דמות ראשית בספר פנטזיה שמצליחה לצאת מסיטואציות באמצעות המח שלו ולא באמצעות ידו המכוונת של הסופר. פעמים רבות בספר הרגשתי שאין סיכוי שקלן יצליח להיחלץ ממצב קשה והוא הפתיע אותי כל פעם מחדש. הפסקתי לחכות לניסים שיקרו בשבילו, ובמקום זה ציפיתי לראות מה הוא הוא ינסה לעשות.

מזהירה שיש טיפה ספויילרים בשורות הבאות, אם כי הם יותר תלונות על דברים מאשר הורסי סיפור: (פריוס פרפקס הפתיעה אותי בסוף. לשנייה אחת לא חשבתי שהיא לא מה שהיא אומרת שהיא. אמנם, לא עלה על דעתי אפילו לשנייה שהיא באמת מרגלת דרומנית, אך גם עברה האמיתי לא היה צפוי מידי, למרות שהיה הגיוני לחלוטין.
בחלקים מסויימים בספר הרגשתי שהמסקנות של קלן טיפה לא הגיוניות. משחק הקלפים שלו עם השבוייה היה מעניין לקריאה, אבל היה לי קשה לעקוב אחר קו המחשבה של שניהם. היתי צריכה פעמים רבות לקרוא שורות מספר פעמים כי התיאור לא היה מספיק מובן וקו המחשבה שלי נקטע באמצע.)

למרות זאת, לדעתי, הספר מקבל דירוג של חמישה כוכבים מלאים בקלות. מומלץ בחום ואלך לקחת ספר המשך בהזדמנות הראשונה.

נ"ב- נפניה הרגישה כמו הדמות הכי אמיתית ואמינה בספר. כאילו לקחו בת אדם מהמציאות ותחבו אותה בספר פנטזיה שכולם בו חכמים ממנה פי כמה וכמה. היא לא הדמות האהובה עלי, אבל בהחלט יש לה את הקסם שלה ואני שמחה ממה שסבסטיאן עשה איתה.

נ"בב- לחלוטין שכחתי לציין את הסיבה העיקרית שבגללה התחלתי לקרוא את הספר! אבל לא נורא, אני יכולה להוסיף את זה פה.
לאחרונה גיליתי שאני מתחברת לדמויות חלשות פיזית אבל חזקות אופי. בתקופה שבה החלטתי להשאיל את הספר מהספרייה פיתחתי חיבה רבה לסוג דמות בהן הדמות הראשית נשארת לוזרית חסרת כוחות בעולם קסום. דמות מסדרה שבדיוק ראיתי היתה בסיטואציה מאוד דומה- אך הדמות עדין קיבלה כוחות בדרך מזל ומתרחשת עלילה טובה אך בנאלית יחסית של סיפור פנטזיה וכוחות על. חיפשתי תכנים דומים ללא תפניות של מזל בתוכן והספר קלע הכשף הגיע כמו מתנה משמיים, כולו בולט ורק מתחנן שאקרא אותו. שוב- מומלץ בחום למי שרוצה סיפור פנטזיה מקורי ושונה מהרגיל.

זה כנראה הספר האהוב עליי אי פעם
עכשיו -רגע!- זה עדיין לא הכל
דבר אחד שגיליתי על הספר הזה, זה שהוא לא בשביל כולם. קראתי את הספר הזה לראשונה לפני בערך ארבע או שלוש שנים, כשהוא ממש רק יצא. מיהרתי להמליץ עליו לכל מי שאני מכירה, וכך גיליתי, שהוא לא בשביל כל אחד. היו לי חברות שעפו על הספר הזה כמו שהחתול סנאי דואה על כנף הרוח, והיו חברות שהחזירו את הספר בפרצוף מדוכא כשהן אומרות-"לא יודעת. פחות התחברתי."
הספר הזה הוא הספר האהוב עליי, כי הוא לא כמו שום דבר אחר שאי פעם קראתי. האם הוא הספר הכייי טובבב שאי פעם קראתי ושאני אי פעם אקרא? כנראה שלא. האם זה משנה משהו? לא. זה עדיין הספר האהוב עליי. הספר הזה הוא: מקורי, שונה, מעניין, מצחיק, מפתיע, ובואו- הכריכה! נהניתי לקרוא על ספר עם דמות ראשית מצחיקה, שהיא לא לאו דווקא תמיד הגיבור. על דמויות מעניינות מטורפות לגמרי, על עולם חדש מפותל ומסוכן שיגרום לכם פשוט להשתגע!
קלן הוא אחת הדמויות הראשיות אי פעם שהצלחתי ממש להתחבר אליהן, וזה עזר לי ממש לאהוב את הספר אפילו יותר. לאנשים שייתחברו לספר הזה, כנראה יש העדפה לסוג הספרים שאני מעדיפה. אם אתם נהנים מלקרוא על עלילה מהירה ומעניינת, דמויות מצחיקות, וקסם מסובך שיהפוך לכם את המוח, הספר הזה הוא כנראה בשבילכם.
הספר מספר על נער בשם קלן, שהוא כמעט בן 16, שכל חייו היה לוזר לא יוצלח. כוחות הקסם שלו חלשים באופן ניכר משל שאר בני השבט שלו, והדרך היחידה שלו להתקדם בסולם הדרגות ולהוכיח את עצמו לאביו, היא באמצעות תכסיסים ומרמות. נראה שהכל הולך לפי התוכנית, עד שיום אחד מגיעה דמות חדשה לעיר בשם פריוס פרפקס, ומשם הכל מתחיל להשתבש. באמצעות פריוס, חתול סנאי והאישיות הכובשת שלו (לא באמת) קלן חושף שקרים, ומוצא סודות שנקברו עמוק מתחת לשנים של יוקרה ופאר.
בקיצור- ממליצה ממש, ואם עוד לא קראתם אבל נראה לכם שזה בשבילכם, למה אתם מחכים?

וואו וואו וואו. בשביל ספרים כאלה אני קוראת. אתמול גמרתי את הספר האחרון בסדרה ובקושי התאפקתי להיום בשביל לכתוב את הביקורת.
אז את הספר הראשון שאלתי מאיזה חברה כשלא היה לי מה לקרוא וקראתי אותו אחרי שגמרתי את כל שאר הספרים ששאלתי כי הספר לא היה נראה מעניין. אבל אתם יודעים - יש קטע כזה שכל הספרים הכי טובים (פרסי ג'קסון למשל בהוצאה הישנה, רומח הדרקון, שר הטבעות ועוד מלאא) לא נראים מעניינים אז כן קראתי וכל כך לא התחרטתי על זה.
אז בוא נתחיל- העולם של הספר מושלם! פשוט מושלם ומקורי ברמות! כל כך לא עולם בנאלי של פנטזיה עם קוסמים, גמדים ודרקונים, כלומר יש קוסמים אבל (ספוילר ממש להתחלה) הם לא בדיוק הטובים בסיפור. לא מצאתי עדין ספר עם עולם דומה לזה. הדמויות מעולות! הם מפותחות מורכבות ובכלל בכלל לא קרובות להיות מושלמות ומשעממות. הדמות הראשית למשל - קלן, הוא אחת הדמויות הדווקא חלשות באופן יחסי לדמויות אחרות ומנצח בקרבות לא בדיוק בזכות הכוחות שלו... ויש עוד דמויות כל כך טובות. אני לא אספיילר בכלל למרות שממש מתחשק לי להגיד את דעתי על שלה, אחותו של קלן והדמות הכי מעניינת בסדרה, אבל רק בשביל הדמויות הספר שווה קריאה.
עכשיו לעלילה. מבערך אמצע הספר השני העלילה מעולה, לא צפויה ותופסת קצב טוב, לא מהר מדי אבל גם לא נמרח. אבל בספר הראשון יש קטעים מסוימים של עלילה טיפה נמרחת אז תנו לזה צ'אנס ותמשיכו גם לשני. אני מבטיחה שלא תתחרטו בכלל.
ועוד נקודה ממש ממש טובה- יש המון המון דברים שמתגלים תוך כדי העלילה, בגידות סודות והמון דברים שגרמו לי להישאר עם פה פתוח. גם אם נראה לכם ששכחו דמות או משהו זה עוד יגיע בהמשך.
מודה שממש חיפשתי נקודה רעה אז הנה- המערכות יחסים של קלן לא ברורות ונורא משעממות וצפויות, אבל לא לדאוג- בניגוד לספרים אחרים זה לא חלק עיקרי בעלילה.
אז לסיכום, אחד הספרים הכי טובים שקראתי בזמן האחרון. מומלץ ברמות. אל תוותרו כי הספר הראשון קצת נמרח! זה לגמרי שווה את זה.
ואני שוב רואה שלא התאפקתי וביקרתי את כל הסדרה ולא רק את הראשון אבל תתמודדו

פתיחה לאחת הסדרות הבולטות והמצחיקות ביותר שיצא לי לקרוא בז'אנר הפנטזיה; ובכל זאת, לא ספר בולט במיוחד ולא מצחיק במיוחד. שווה קריאה רק למען ההמשכים. אחרי החלק הראשון של הסדרה (הספר השלישי) כל ספר מתעלה על קודמו.

האמת? קשה לי לכתוב על הספר הזה. על ספר כל כך מבולגן גם תהיה לי דעה מבולגנת וביקורת מבולגנת, אז מתנצל מראש. הדעה והביקורת תואמות לספר.
אז ככה. נתחיל מזה שאהבתי. אהבתי את הסגנון, נהנתי מהקריאה, ואני ממליץ על הסדרה.
ועכשיו לביקורת.

הספר הזה... לא עשוי היטב. ממש מרגיש שהסופר קם בבוקר והמשיך לכתוב את הרעיון שהיה לו בראש, ולמחרת – רעיון חדש, וכך הלאה. הפרקים קצרים, כך שכל פעם נראה שנסגרת עלילה אחת ונפתחת עלילה אחרת. העלילה לא עקבית – רגע אחד נראה שהספר הזה מתקדם לאנשהו, ורגע אחר כך פשוט חוזרים אחורה בעלילה. כן, זה נשמע מוזר. מה הכוונה לחזור אחורה בעלילה? אני אתן דוגמה סתם מהראש: ילד קם בבוקר והולך לבית הספר. הוא כמעט נדרס בדרך, נופל על שיח, ילדים צוחקים עליו והוא עובר דרך ארוכה עד שסוף סוף מגיע לבית הספר. רגע לפני שנכנס בשער, הוא נזכר ששכח את המחברת בבית אז הוא פונה הביתה. הבנתם? הסיפור התקדם, ואז חוזרים אחורה בעלילה.

ככה זה ב"קוטל המלכה". במשך כל הקריאה שאלה אחת הייתה תקועה לי בראש כל הזמן: מה הלו"ז? מה הלו"ז?? מה הלו"ז עם הספר הזה???
אי אפשר לנחש כלום! לא מבינים בכלל לאן הסופר חותר, לא מבינים את הפואנטה של הספר, מה המטרה של קלן, מי שאר הדמויות שסובבים אותו – הדמויות משתנות בלי סוף בסדרה הזאת וכל פעם קשה להיזכר במי מדובר כי השמות לא פשוטים. אין נקודת מפנה אחת, אלא כל כמה עמודים נקודת מפנה. הספר לא ברור בעליל(ה) והקונפליקטים שנוצרים הם מופרכים ולא אמינים, הסיבות להתנהגויות של דמויות הן מסובכות ולא ברור אם הסיבה היא רק לדעתך מטופשת או שהיא באמת מטופשת.
בגלל שהסיבות הן כאלה "ילדותיות" נוצרת אשליה שזה ספר פשוט לנוער. לכן מאוד הופתעתי שהספר מכיל אלימות קשה, אזכורים מיניים, שפה בוטה, עישון ואלכוהול, אלימות מינית, סצנת אימה וכל מה שמגדיר בנטפליקס +16. אמנם זה לא משמעותי כמו ספרים אחרים, אבל עדיין – זה ספר לבוגרים. קראתי ספרים בז'אנר נוער בוגר שהם פחות מזה. הייתה אלימות מזעזעת מאוד ושפה קשה.

עכשיו זה נראה לכם שזה ספר לא טוב, נכון?
אז לא. עצם האי ודאות הזאת של לאן הספר הזה מתקדם, לא ברור מה העלילה, מה יקרה בהמשך – זה מה שהכי סוחף. בעצם, בגדול, כל הסדרה הזאת היא על חייו של קלן – איך הוא שורד בחיים, איך הוא מסתבך בצרות כל הזמן ואיך כל הזמן רוצים במותו. וכשמבינים את זה ומקבלים את זה, ולא מצפים לעלילה מורכבת אלא פשוט לקבל שזה בלגן אחד גדול שמתפרק למלא בלגנים קטנים שלא ברור מה הקשר ביניהם, אפשר להיות רגועים ולהנות מהרפתקאות פנטזיה מופלאות.
רגע, אמרתי הרפתקאות מופלאות?
לא. הרפתקאות מופלאות היו יותר בספרים הקודמים.

"קוטל המלכה" מתמקד בפוליטיקה. קלן בן ה-18 מגיע לארץ דארום ומוצא להורג בגלל טעות שעשה, פוגש את המלכה בת ה-11, ונגרר למהלכים פוליטיים מורכבים במשך מעל 400 עמודים. אני חיכיתי לסוף. עניין אותי איך הפוליטיקה תסתיים.
ותנחשו מה? היא לא הסתיימה. יש ספר שישי, שהוא אפילו יותר ארוך מזה.
בלגן חסר פואנטה, כבר אמרתי.
הערה לסיום: אני מופתע שהספר 430 עמודים, הרגיש פחות. הוא איכשהו עמוס במלא אירועים שלא מובילים לשום מקום והם נשכחים מהר מאוד.
והערה לעצמי: יש! הצלחתי לכתוב ביקורת מבולגנת שסותרת את עצמה, כמו הספר עצמו – שמצליח להיות טוב למרות שהוא לא, ואי אפשר להסביר איך זה הגיוני! באמת, תנסו ותראו בעצמכם!

הספר הזה טוב בגלל שהוא גרם לי ממש לאהוב את סדרת הספרים. כובל הנשמות הוא הרביעי בסדרה, שממשיך את מסעו של קלן במדבר. אבל הפעם, הוא שומע על מקדש ההבנה - מקדש של נזירים בעלי הצל האפל. בתחילה הוא חושב שכנראה תהיה שם תרופה לצל האפל, אלא שעד מהרה הוא מגלה שכל מה שחשב יכול להשתנות בכל רגע.

פריוס לא נמצאת בספר, והיא הייתה חסרה, אבל לגמרי הצליח להיות מעניין בלעדיה. היה ניסיון לפצות על זה בכך שקלן מדמיין לעצמו מה היא הייתה אומרת אם הייתה נמצאת לידו. אבל עדיין לא ברור אם היא תהיה בהמשך או שנפרדנו ממנה.
היה מתח, קטעים מפתיעים, כתיבה קלילה וכיפית שיוצרת הזדהות עם הגיבור. ובכל זאת…

הספר הזה לא הכי טוב שיש, למרות שהוא בול הטעם שלי בספרים. אבל מרגיש לי שזה גם היופי שלו. מה שייחודי בו, כמו הבינוניות של קלן.
עדיין הכתיבה לפעמים לא ברורה (יכול להיות שזה התרגום, אבל כנראה זה צורת הכתיבה של הסופר), ובמהלך הקריאה החלטתי מתישהו לחזור 50 עמודים אחורה ולקרוא אותם שוב כדי לוודא שהבנתי הכל.
הקסם בסדרה הזאת לא ממש ברור. אומרים קסם נשימה, גחלת, דם… אבל יש מישהו שקרא ויכול להסביר מה כל קסם עושה? לא נראה לי. אין פירוט על זה, אולי רק בפעמים שזה נחוץ - מה שכאילו אומר שההמצאה הזאת הייתה באותו רגע ולא ידענו על האפשרות הזאת מראש.

אבל שלא תבינו אותי לא נכון - מאוד אהבתי את הספר! העלילה הייתה ממש מעניינת, הדמות של קלן הייתה מפותחת הרבה יותר ממקודם, הסיפור נהיה ארוך יותר מה שגורם לו להיות מושך יותר ובלתי נשכח מבחינתי. אני חושב שבכל ספר אני אמצא קצת פגמים שיפריעו לי מלחשוב שהוא מושלם, כי אין דבר כזה מושלם. ספר וסגנון כתיבה לא יכול למצוא חן בעיני כולם לכל אורכו.
נהנתי מהספר? כן. קלע הכשף היא אחת מסדרות הפנטזיה האהובות עליי? חד משמעית. אז מגיע לקלן 5 כוכבים כי אין על הדמות שלו וההרפתקאות שלו, והפרקים המהירים שנותנים לנו הרבה סצנות ולא רוצים שייגמר… טוב, מינוס אחד בכל זאת בגלל כל השאר (שזה דברים קטנים שלא לגמרי מובנים מדי פעם ולא אכתוב כי זה ספוילר).

לדעתי בקריאה חוזרת אפילו אהנה יותר, כי אני כבר אדע מה יקרה ואז אוכל לקשר בין האירועים ולהבין את המורכבויות שיש לפעמים. למשל, כשקראתי את הראשון בסדרה - התקשיתי להבין את הסגנון. ואם אחזור ואקרא את הראשון שוב, אני כבר אבין הכל (כמו בסדרה משחקי הכס. לפעמים יותר כיף בצפייה חוזרת).

לסיכום: מחפשים ספר פנטזיה לנוער בוגר (אבל לא רק) עם קלפי קסם וגיבור כובש? תקראו את קלע הכשף, מבלי לבוא עם ציפיות בשמיים.

היום ראש השנה! חג שמח ושנה טובה לכולם! לכבוד זה אני מעלה ביקורת על ספר מומלץ:

כמו "המעון של מיס פרגרין לילדים משונים" – עוד סדרת פנטזיה שאני מתחיל לקרוא ולא מתאהב מהרגע הראשון, אומר "זה לא משהו", אבל אחרי קריאה של אלף עמודים אני מבין שזה מיוחד וטוב ואני נהייה אובססיבי. אז כבר אעגל ל-5 כוכבים כי אני מזהה שעם הזמן הסדרה נהיית טובה יותר לדעתי.

"קסמי קמע" (שהתאים לספר להיקרא גם "רקדן המטבעות", ואגב השם שהסופר נתן בתחילה הוא "מאתר כשפים") הוא ספר פנטזיה מיוחד מהסוג שכל נוער שאוהב פנטזיה חייב לקרוא כדי לחוות את הז'אנר במיטבו: נער עם חתול-סנאי ואבקות קסם, פורעת חוק עם קנה עישון ומשתמשת בקלפים ככלי נשק, מנסים לשרוד במדבר כשרודפים אחריהם על מנת להרוג. הם מגיעים לעיר "גיטברייה" המתקדמת טכנולוגית, שם מוצאים ציפור מכנית מסתורית שמשנה את מסעם.

מה שאהבתי בספר, כמו בספרים הקודמים, הוא שלא ברור מה עומד לקרות בהמשך משום בחינה – תמיד העלילה מפותלת, משנה כיוון, הרפתקה שממשיכה ולא ניתן לנחש מה יקרה ולאן יגיעו בסוף. הדמויות משתנות בכל ספר, מלבד הדמויות הראשיות, כמו גם הקונספט של כל ספר יוצא דופן. הפעם הקונספט הוא עיר מיוחדת, ציפור מכנית שיכולה להיות כלי נשק, מרדף של רעים/טובים כלפי טובים/רעים (אי אפשר באמת לדעת), ומרתק לקרוא איך הכל מסלים לכדי מלחמה ופרידה. בנוסף הסדרה מתפתחת: יש יותר עומק, מורכבות, עבר, יחסים רומנטיים ויחסי כוחות משפחתיים שמשתנים לקלן, חייו הופכים לא שגרתיים והוא הופך מנער עלוב לגיבור.

העובדה שהפרקים קצרים יחסית (יש 63) היא טריק - אני אומר לעצמי שאקרא רק עוד פרק אחד כי הוא קצר, ואז אני אומר ככה גם בפרק הבא, ובזה שאחריו, ואז יוצא שאני לא עוזב את הספר. גם אהבתי שהיו הרבה קטעים קומיים אז אני לא במתח כל הזמן. מה שעוד טוב בספר זה שאני חושב שמי שלא התחבר ל"קלע הכשף" (ואוהב פנטזיה) – אחרי שיקרא שלושה ספרים כבר יאהב את הסדרה. לדוגמה אני. בהתחלה היה לי קשה לקלוט מה קורה, לא הבנתי את הרעיון מבחינה ויזואלית ועלילתית, הדמויות נראו לי משונות וקשות לעיכול. לקח לי זמן להבין פחות או יותר (בכלל את הספר הראשון קראתי בתקופה שלא היה לי זמן לקרוא אז נאלצתי לקרוא בלי להבין הכל).

הספר השאיר טעם של עוד ועם סוף כזה אני חייב לקרוא את ההמשך, שנראה שהולך ונהייה טוב יותר. חייבים לעשות על זה סדרה בנטפליקס, כי הספרים ייראו מצוין על המסך. אחרי הכל, בדמיון שלי זה פשוט נראה כל כך טוב, ובגלל זה אני ממשיך לקרוא.