יש כלל בלתי כתוב לאנשים שעזבו מקום עבודה, בעיקר אם היו שם בדרגה ניהולית, ובוודאי אם נסיבות העזיבה לא היו משמחות כל כך. הכלל הוא : לא מביטים לאחור. לא חוזרים חזרה, לא באים לביקור, ובטח לא חוזרים על תקן יועץ מבחוץ או מישהו שמוכן להושיע בזמן קטסטרופה, כי די ברור שזו כוונה להפיל עליך את כל הבוץ ולצאת נקי. משום מה ד"ר קיי סקרפטה לא שמעה על הכלל הזה, וזה מה שמוביל לסיפור שלפנינו.

בהרבה סיפורי בלשים הדמות של הרופא הפתולוג היא דמות משנית ומעט אניגמטית. ישות שחיה במרתפים בין מקררים למעבדות, ולא יוצר הרבה אינטראקציה עם אנשים אחרים. לא ברור מה הביצה ומה התרנגולת, האם היותך רופא למטופלים מתים יוצר אותך מיזנטרופ או להיפך - היית מיזנטרופ ולכן בחרת להתמחות בתחום הזה מלכתחילה. כך או כך, מדובר במומחה שהשוטר או הבלש נזקק לו ולידיעותיו ולשיתוף הפעולה שלו לצורך פתרון התעלומה, אבל אין זה אומר שהקשר איתו גורם לבלש הנ"ל שמחה או קורת רוח רבה. פטרישיה קורנוול עשתה מין דבר הפוך ומעוקם, ויצרה את הבלש, כלומר הבלשית שלה, בדמות הרופאה הפתולוגית בכבודה ובעצמה. זו שמנתחת גופות ובוחנת ממצאים מהגופה ומזירת הרצח מתחת למיקרוסקופ. קראתי בעבר מספר ספרים של פטרישה קורנוול, ולמעשה של ד"ר קיי סקרפטה מהמכון לרפואה משפטית בוירג'יניה. אני לא זוכרת מהם הרבה, רק את הרופאה הרווקה ואת האחיינית לוסי, וכל מיני פרטים די מבחילים של בדיקת גופות.

הסדר של ספרות בלשית עם דמות בלש יחיד אינו חשוב לטובת העלילה הראשית, שלרוב עומדת בפני עצמה. הוא כן חשוב לפעמים בהקשר להתפתחויות בדמות הבלש בסטטוס האישי או המשפחתי שלו. הספרניות בספריה מיספרו את הספר הזה ברוב התחשבות במספר 13 המצוין במדבקה על שדרת הספר. באתר אין לו מספר, וגם לא הצלחתי כל כך לעקוב אחרי הסדר של הספרים האחרים בסדרה. דף הסופר של פטרישיה קורנוול מציג 18 כותרים, כולל ביוגרפיה על ג'ק המרטש ועוד כמה ספרים שבוודאות אינם בסדרה. הספר "על גופתה המתה" מוגדר הראשון, הספר "גוף ההוכחה" הוא השני בסדרה, הספר "אכזר ומוזר" הוא השלישי, והספר "חוות הגופות" הוא מספר 4. שאר הספרים אינם ממוספרים ונותר רק לנחש את הסדר. בספרים "חשיפה" ו"התחנה האחרונה" ד"ר סקרפטה עדיין מנהלת את המעבדה הרפואית בוירג'יניה, ולעומת זאת בספר "הטורף" היא כבר חוקרת עצמאית. בספר הנוכחי מגיע קול מהעבר - ד"ר מרקוס שעכשיו תופס את תפקידה של סקרפטה במעבדה הרפואית בריצ'מונד מזמין אותה חזרה על תקן יועצת כי יש איזו חקירה שהסתבכה.

בפעם הקודמת שעזבתי את סקרפטה היא היתה מנהלת, רווקה, מטפלת באחיינית מתבגרת שרק מגלה את זהותה המינית. עכשיו היא כבר לא מנהלת, אבל אני לא ממש יודעת באילו נסיבות היא עזבה או הועזבה. היא לא רווקה אלא בזוגיות שעליה לא נאמרים דברים מפורשים אלא רק ברמז. לוסי היא כבר אשת קריירה מצליחה ועשירה עם בת זוג בעייתית ומטופלת. בקיצור, התחושה היא כאילו נכנסתי באמצע מסיבה. המון דברים קרו לפני שהגעתי, אבל רק את חלקם אני מצליחה להבין בין השורות וזה לא סבבה בכלל. וכל המלל הזה בא לומר שנדרשת הסדרה של קורות הביוגרפיה של סקרפטה לאורך הספרים, וכמובן סימון הסדר שלהם. רק למי שממש משעמם.

עכשיו, אחרי שהכברתי מילים מסביב, לספר עצמו ולעלילה. לא ברור לי למה לספר קוראים "עקבות" ועוד מסומנות עקבות ליד המספר של כל פרק ופרק. לא ראיתי לזה יותר מדי משמעות בעלילה. ד"ר מרקוס, כאמור המחליף של סקרפטה, מזמן אותה לעזור לו בחקירת מותה של גיילי, ילדה בת 14 שלכאורה מתה מדלקת ריאות אבל למעשה הדלקת ריאות שבה חלתה כבר היתה לקראת ריפוי, והמוות נגרם מסיבה עלומה אחרת. את זה מרקוס לא יודעת לומר, הוא רק שילב את סקרפטה בחקירה כי היה לחץ מצד המושלת ומצד ה-FBI. ד"ר סקרפטה לא שואלת הרבה שאלות, דבר שהיא מתחרטת עליו לא מעט אחרי זה, מביאה איתה את העוזר הנאמן פיט מרינו, ויחד הם מנסים לבדוק את הדברים. הדבר הראשון שהם מגלים זה שהבניין הקודם של המעבדה הרפואית נהרס. חוץ מזה הם מגלים ניהול לקוי, עובדים ממורמרים, נהלים לא ברורים. וגם סיבים מסתוריים שמופיעים בפה של גיילי וגם על גופה של פועל טרקטור שנהרג במהלך העבודות להריסת הבניין הישן, שני מקרי מוות עם פער של שבועיים ביניהם ושום קשר סביר שיחבר שבבים דומים בשתי הגופות. מעבר לכך יש כל מיני דברים אחרים מוזרים בבית שבו גרה גיילי ובדרך שבה אמא שלה מתנהגת לאחר האסון שבו נהרגה הבת היחידה שלה. במקביל קורים כל מיני דברים אצל לוסי ואצל הנרי בת הזוג הבעייתית שלה שמותקפת באכזריות. לוסי עשירה. כבר אמרנו שהיא עשירה? אז נסביר ונדגים עד כמה היא עשירה, נוהגת ברכבי יוקרה ומתגוררת באחוזה יוקרתית, כי כבר אמרנו שהיא עשירה? ובמפתיע למרות המרחק הגדול הדברים קשורים זה לזה. באופן כללי מאוד נוח לסקרפטה שומרת החוק והנהלים שיש לה אחיינית שפועלת מתחת לראדר ומרשה לעצמה לעשות דברים שהחוקיות שלהם מפוקפקת.

בחיים יש הרבה תעלומות שבסוף לא נפתרות. יום אחד קבעתי תור במרפאת שיניים חדשה, אבל כשהגעתי לשם לא הייתי רשומה בתור, זה בכלל לא היה היום של הרופא שאותו רציתי וכל מיני דברים שנאמרו לי בשיחת הטלפון המקדימה כמו זמן נדרש לפתיחת תיק לא התקיימו. ביום אחר הגעתי לכנס, בטעות שבוע לפני הזמן, שזה משהו שקורה, אבל לא מסביר למה גם המקום נערך לכנס והכין הכל ואז התפלא שחוץ ממני אף אחד לא מגיע. אז אלה תעלומות קטנות כאלה והן מציקות כי אף פעם לא נדע מה באמת היה. בספרי מתח זה לא אמור לקרות, בסוף כל החוטים של העלילה אמורים להתחבר יחד למארג אחד מופלא. לכן אנחנו אוהבים לקרוא אותם. ובכן, בספר הזה יש קצוות שנשארים פרומים גם בסוף. הרוב מסתדר ומתחבר יחד, אבל לא הבל. למשל הסיוטים של ד"ר מרקוס, הפוביה שלו מפני משאיות איסוף זבל, שגרמו לו לפספס את הפגישה עם המושלת שמינתה אותו לתפקיד, זה משהו שמופיע בספר אבל לא מתחבר לשום דבר אחר, וזו רק דוגמה אחת. מגלים מי הרע, זה כן, וגם מה הסיבות שהוא תוקף בחולניות רבה אנשים, אבל התחושה הסופית היא שלא הכל סגור למרות שהקריאה עצמה מהנה. אפשר לוותר על הספר.

ד"ר קיי התחילה לטפל בגופה כרותה במזבלה ... בזמן ה P.M נמצאו מספר רב של שלפוחיות מלאות במים
ומשם זה רק מסתבך

"דלתות מתכת נפתחו ונסגרו ועברתי דרך מעבר אוויר אטום לחדר החלפה פנימי, או חדר צדדי חם שעל הקיר בתוכו היו תלויות חליפות הווניל הכחולות שכללו מקומות לרגליים וברדסים מכוונים. התיישבתי על הספסל ומשכתי עלי חליפה כזאת, רכסתי את רוכסניה וחיזקתי את הדשים במה שנראה כסרט אלכסוני אוטם. הכנסתי את רגליי למגפי גומי, אחר כך העליתי על ידי כפפות כבדות ,ומעליהן כפפות דקות מתחברות לשרוולים. כבר הרגשתי את החום פושט באיבריי, כשהדלתות נסגרו מאחורי, ודלתות אחרות ,ממתכת עבה אף יותר ,נפתחו בקול יניקה ואפשרו לי להיכנס לחדר הניתוח הקלאוסטרופובי ביותר שראיתי מימיי."
חשיפה פטרישיה קורנוול עמוד 178.הוצאת כנרת בית הוצאה לאור 1999 מאנגלית ליאורה כרמלי
להרגיע לא מדובר בקורונה זה רק אבעבועות שחורות

"כשעזב הרגשתי שאני עומדת לבכות ,כי חשתי שאיני מסוגלת להישאר ולו שעה אחת נוספת בבידוד. אומללה, ישבתי תחת השמיכות והסתכלתי החוצה. השמים היו תכולים בהירים, וקרעי עננים שטו על פני צלו החיוור של ירח הבוקר, העצים העירומים מעבר לחלוני התנועעו ברוח הקלה " עמוד 197
בקיצור ספר מתח מעולה רלוונטי לזמן היום .עם נקודות למחשבה לא אמרתי קונספירציה אך אולי חשבתי

בסך הכל פטרישיה קורנוול סופרת די טובה והעלילה בסדר.
אפשר להתחבר לדמויות הגיבורים ולעלילה כמו גם בעוד ספריה.
הבעייה העיקרית היא כתיבתה הטכנית מדי במיוחד בנוגע לבוחנת קיי סקארפטה.
התיאורים יבשים,טכניים,רציניים מדי.
אין כתיבה ממקום של רגש והרצינות היתרה הזו היא בעוכרי סגנון כתיבתה של המחברת.
בערך אחרי הספר השלישי הפסקתי.

המטוס המריא, הקטנצ'יק נרדם, הצרפתייה לשמאלי מתפללת תפילת עומק (יש כנראה קליטה יותר טובה בגובה כזה), אז אני מתרווחת לי עד כמה שניתן (ולא הרבה...) ופותחת את הספר המבטיח "מסע מפרך ומטלטל" של ד"ר קיי סקרפטה, החוקרת הרפואית הראשית של וירג'יניה, לאחר שהותקפה באכזריות בביתה על ידי "איש-זאב". אמאל'ה! יש לי לפחות שעתיים וחצי של הנאה צרופה! חלום!

עמוד 7 – גברת סקרפטה אורזת את חפציה. היא מכריזה שהיא רוצה משקה! [האמת היא שגם אני קצת צמאה. שתי לגימות שקיבלתי עם ארוחת מטוסים לא ממש רוו אותי. אבל רק התחלתי את ה"מסע המפרך והמטלטל" הכל-כך מבטיח. אני כולי ציפיה דרוכה וקצת צימאון לא יפר אותה. – פ.]

עמוד 9 - הפקד מרינו שמארח חברה לגברת, לא התקלח ולא ישן 24 שעות לפחות. הגברת נתקפת בחילה בגלל הריח. היא פותחת עוד מגירה. הבחילה מעכבת [כנראה] את תנועותיה. הידיים שלה רועדות כשהיא מוציאה גרביים. [האמת היא שגם לי יש בחילה מאז ההמראה. אני מתעלמת ממנה כי אני עדיין כולי ציפיה דרוכה (טוב, כבר קצת פחות אבל עדיין...) – פ.]

עמוד 11 – הגברת החוקרת מדמיינת את גופתה המרוטשת, דם מותז לכל עבר...היא מרחמת על מי שיגיע לטפל בגופה שלה – מי שזה לא יהיה...היא עונה לטלפון ומספרת לאחיינית שלה שהיא אורזת. האחיינית שלה, לגמרי במקרה, היא סוכנת פדרלית בדרגה גבוהה. העובדה הזאת לא מזרזת את החוקרת שלנו במלאכת האריזה המורכבת ביותר שכוללת מזוודה אחת ותיק יד.

עמוד 18 – מרינו, הפקד המסריח עם הידיים הענקיות בתוך הכיסים, שהוא "אולי נראה גזען, מדבר כמו גזען, מתנהג כמו גזען, אבל הוא נורא חכם, רגיש, ומאוד חריף", אז מרינו הזה מתחיל להתגעגע לסיגריה. [העלילה הופכת להיות יותר ויותר, איך לומר? אהה. מסריחה. – פ.]

עמוד 21 – הגברת החוקרת והאורזת עוברת תחקיר שטח על תהליך התזת צנצנת של פורמלין לתוך עיניו של התוקף, איש-זאב המרושע. היא מתקשה להסביר מדוע החזיקה בכימיקל הקטלני בביתה...זה מעכב קצת יותר את תהליך האריזה שבו התרכזנו עד עכשיו.

עמוד 22 – "כאב דוקרני חודר את עיני הימנית. אני חוטפת מיגרנה. " – מדווחת לנו החוקרת האורזת. [למה יש לי הרגשה הולכת וגוברת שהציפיה הדרוכה שלי חומקת ממני במהירות טיסה של בואינג אל-על לצרפת? – פ.]

עמוד 23 – "אני לא יכולה לסבול את זה יותר." – מכריזה הגברת ודוחפת חולצת טריקו מקופלת בקפידה לתוך תיק היד שלה, ואחר-כך גם דוחפת מכנסיים מעל חולצות הטריקו ואז משנה את הסדר, ומניחה את החולצות מעל כדי שהן לא יתקמטו. [הציפיה שלי כבר לא איתי אבל מנחמת אותי העובדה שהיא לפחות אורזת לבד אז למקרה שישאלו אותה בשדה תעופה, היא לא תצטרך לשקר, להזיע ולחטוף מיגרנה נוספת. – פ.]

עמוד 24 – תפנית דרמטית בעלילת האריזה! - "אני מפסיקה לארוז. אין לי שום כוונה לארוז בגדים תחתונים כשמרינו מסתכל." [הוווופה. המתח מבצבץ לו מתוך המזוודה. מה יהיה עכשיו? – פ.]

עמוד 25 – הפקד האימתני יוצא מהחדר וסוגר את הדלת. החוקרת הולכת לחדר האמבטיה, מחטטת בכמה מגירות ומפילה כמה שפתונים על הרצפה. [המתח מת. למה לא לקחתי איזה ספר טיסה קליל ולא מחייב?? – פ.]

עמוד 26 – מישהו דופק על דלת חדר השינה של הגברת-שיא-גינס-במהירות-אריזת-מזוודה-אחת-ותיק-יד. מי זה יכול להיות?? [מנסה לעשות החייאת חירום למתח המת. – פ.]
"רק רגע" – צועקת הגברת, מכחכחת בגרונה, מתיזה מים קרים על הפנים ותוקעת בקבוקון של בושם בתיק היד שלה. [התקדמות משמעותית במלאכת האריזה הקפדנית, יש להודות, למרות הכל. – פ.]
היא מצפה לראות את מרינו המסריחול אבל מקבלת במקומו את ג'יי טלי, הסוכן והאגדה, בעל יופי כהה ואפל. היא מודה שהוא אחד הגברים הכי יפים שהיא הכירה מעודה. "הגוף שלו מחוטב כיאות, וחושניות נוטפת מהנקבוביות שלו כמו מושק". [[[[ הצילו!!!!! איזו טעות איומה!!! למה לא לקחתי ספר טיסה???? – פ. ]]]]]

טרקתי את הספר בחבטה.
הצרפתייה המתפללת הסתכלה עליי במבט תוכחה וחזרה להתפלל במלוא המרץ.
איך אני מקנאה בה! לפחות יש לה ספר שהיא אוהבת! ואני נותרתי נטולת ספרים למשך 8 ימים רצופים! לעולם לא אדע האם החוקרת המיגרנית הצליחה לסיים את מלאכת האריזה המסורבלת ביותר בגלקסיה ואיפה הייתה התחנה האחרונה.

ספר מצויין של סופרת מתח שאני מעריך ואוהב.
אחד המוקדמים מסדרת הבוחנת הרפואית הראשית, ד"ר קיי סקארפטה (הפתלוגית, חוקרת מקרי מוות).
אשה צעירה נרצחת בברוטליות, האישה, סופרת מזה כ- 15 שנים, התלוננה על איומים, ברחה מביתה לתקופה לא קצרה, וכשחזרה, הותקפה בביתה ונרצחה. ד"ר סקארפטה, וידידיה - הבלש פיט מרינו וסוכן האף. בי. איי. בנטון וסלי, מנסים להבין ולפענח את הפשע.
כדרכה ד"ר סקארפטה נכנסת למעורבות אישית בעקבות חקירת המוות, וכשמתברר שהרצח הראשון אינו הגופה היחידה העלילה המורכבת מסתבכת יותר ויותר.

חבל על הזמן ,ספר מבולבל ,מישהו גזל את זמני,אבל לשמירה בגן הילדים לא היה לי משהו אחר מתביש למכור את הספר

גב הכריכה שולח אותנו אל האתר של פטרישיה קורנוול. נכנסתי כדי לראות את ד"ר קיי סקרפטה מביטה בי משלל תצלומים. פטרישיה? קיי? קורנוול מתארת את הגיבורה שלה בצלמה ובדמותה. איפה מתחילה קורנוול ואיפה מסתיימת סקרפטה, או הפוך?
פטרישיה קורנוול היא אמם הורתם של סדרות טלוויזיה כדוגמת C.S.I, היא שימשה עיתונאית המסקרת את המכון לרפואה משפטית (האבו כביר שלנו) בריצ'מונד, וירג'יניה, וכך רכשה את הידע הנרחב שלה על האופן שבו מתים מדברים.

עד שייסדה קורנוול את הז'אנר, עקבות בספרים היו טביעת סוליה, כפתור שנתלש, תרמיל של קליע, טביעת אצבע, כרטיס אוטובוס או קווצת שערות.
מאז הגיעה ד"ר סקרפטה אל קדמת הבמה של ספרות המתח, עקבות נשאבו לתוך שואב אבק: סיבי מעיל, גרגיר חול, פיסה מיקרוסקופית של נוצת פוך נדירה, קיסמים מזעריים, טיפת נוזל שהקרישה, פיסות עצם בגודל של מאית סנטימטר, נשורת של צבע קיר. תערובת כימית מיוחדת האירה עקבות דם ששקע ברצפה שנים קודם לכן, והעלתה על פני השטח פשעים שנקברו מזמן. פיסות עור דקיקות גורדו מתחת לציפורני הקורבן וגופותיהם של המתים נותחו בידיה המומחיות של סקרפטה, עד שהצביעו אל רוצחיהם היישר מן העולם הבא.
ביחד עם המומחיות הנדירה שלה, הביאה קורנוול אל הספרים את לוסי, אחייניתה גאונית המחשבים של קיי סקרפטה, ומתקדמים מבחינה מדעית וטכנולוגית, המשיכו סקרפטה, לוסי, פיט מרינו, הבלש החוקר ובנטון וסלי, פסיכולוג ה-F.B.I, לפצח תעלומות.
מכאן כוחם של הספרים ופה טמונה חולשתם. כיוון שאנחנו מלווים את הרביעייה החל מן הספרים הראשונים (וסלי האריסטוקרט הגיע באיחור), אנו מכירים את אהבותיהם ושנאותיהם, את הוויכוחים המרים והמריבות האינסופיות שביניהם, כמו גם את האהבה שלהם זה לזה ואת התלות ההדדית, איש במומחיותו של רעהו.
אנחנו אוכלים את בישולי הגורמה של סקרפטה, ומציצים לתוך צלחת האוכל המהיר, השמנוני ועתיר הכולסטרול של מרינו. חוקרים את צפונות מוחם של הפושעים עם וסלי ומתחבטים עם בעיות הזוגיות של לוסי הלסבית.
הגיבורים מתבגרים לעינינו ונעשים חלק מהמשפחה, אבל קורנוול מותחת את החבל עד הקצה. מי שקורא באקראי אחד מספריה פשוט לא מבין מי הוא מי ומה קרה קודם. ובלי להבין את ההקשרים, חוויית ההיכרות נעשית מוקש רציני. אי אפשר לצנוח אל אחד מספריה המאוחרים וליהנות מן הקריאה באופן מושלם. אפילו אני, שקראתי את רוב הספרים נתקלתי לפעמים באיזכורים (ששכחתי) מספרים קודמים, שהעיקו על הבנה ולא נתנו לסיפור העכשווי לעמוד בפני עצמו.

בספרים האחרונים נדמה שקורנוול ממחזרת את עצמה לדעת. גם פה, התהליך מעניין הרבה יותר מהגילוי הסופי, כי הפושעים שלה כמעט אף פעם לא מוכרים לקוראים וגיבוריה לרוב לא מגלים, שהדוד החביב עם המקטרת ותחביב הגננות, הוא מבתר גופות מקצועי. ומכיוון שלא פיתחנו יחס של חיבה לפושע, אין שום סיכוי שהמהלומה תטלטל אותנו ברגע הגילוי.

גם כתיבתה של קורנוול לוקה בחסר. היא רצינית עד אימה, מיקצועית וטכנית, ישרה כסרגל, נטולת שביב הומור, עצית וכבדה. לא בכי ולא צחוק. בשקית הראיות של ד"ר סקרפטה לא תמצאו עקבות של רגש.
האם זוהי תוצאה של שהות ארוכה בחדר המתים הקפוא? או שמא הבילוי השתקני בחברת אנשים שאין צורך להצחיקם לפני הניתוח, כי ממילא פרשו כבר לעולם שכולו טוב. או סתם ככה, קורנוול פשוט משוללת אותו תבלין ספרותי שגורם לקוראים לחייך לפעמים, גם כשהעולם מלא טרגדיות שותתות דם. מי חכם וידע.
אין צורך לומר שאמשיך להניח את ידי על כל ספר של פטרישיה קורנוול, מפני שגם אם אני לא שואבת הנאה צרופה מהספר, טיפשה יותר מאשר הייתי לפני הקריאה, לא אהיה. איסוף הראיות הוא מחכים ומלמד ויש לו ערך מוסף.
פטרישיה קורנוול היא סופרת חכמה וידענית גדולה. בלי לעבוד במכון לרפואה משפטית, אני בטוחה שבספריה יש מינימום של טעויות טכניות. אם הייתה חוברת לסופר אחר או לעורך מוכשר, שהיה מנכש את אימרות הקרש ומזרים קצת חום למקפיא של חדרי המתים, ספריה היו נשכרים. אולי לא היו נמכרים בעותקים רבים יותר, או זוכים בפרסים נוספים, אבל אז הייתי יכולה להעניק לה ברוחב לב 5 כוכבים.

(כל האמור לעיל הוא בבחינת העתק-הדבק לספרה "הטורף". ככה לא תאלצו לקרוא ביקורת זו פעמיים).

זה היה ספר מהיר.עלילה פשוטה אך רקומה היטב.ספר מעניין מאד,בעיקר למי שאוהב מעט פסיכולוגיה של רוצחים סדרתיים.

הספר אמנם מרתק, אך אותן דמויות מדכאות של דר' קיי סקרפטה הפתולוגית הדכאונית והרצינית מדיי. לצערי אני חוזרת לספרים של פטרישה קורנוול רק כי היא כותבת ספרי מתח מעולים אך תמיד אני מסיימת את הספרים שלה בתחושת עצבות, דכאון, ולפעמים אימה. החיים מתוארים בספריה כבית חרושת אחד של רוצחים סדרתיים פסיכופטים והיא מדגימה עד כמה קל לרצוח אנשים מבלי שיתפסו אותך כל כך מהר...