בספר יש באמת אוסף מרשים, החל מיוון הקלסית, דרך המזרח הרחוק (הודו,סין,יפן) ועד מאה ה-20 במערב. מעניין לראות שגישת חלק מהסופרים העתיקים למיניות בריאה הרבה יותר מהסופרים המאוחרים, מעניין גם לעמוד על השוני בין מזרח למערב. אני מסכימה עם הביקורת הקודמת שחלק מהסיפורים מעוררים חלחלה ומלמול תודה שנולדתי בזמן שנולדתי.

כדי לא לקבל "הרעלת אירוטיקה" את הקריאה בספר הנוכחי שילבתי עם ספר נוסף.
היות ומדובר בקובץ של סיפורים, אז המשימה לקפץ מספר לספר היא פשוטה, כי בין וכך אין קשר בין הסיפורים שכתובים בפרקים קצרים.
כל הספר מאגד בתוכו 50 סיפורים אירוטיים של גדולי הספרות העולמית: אוסקר ויילד, אדית' וורטון, פליקס סלטן, גיום אפולינר, סיי שונגון, ג'ון קליילנד, לי יו, קזנובה. יש ביניהם סופרים מוכרים יותר ויש מוכרים פחות.
כל הסיפורים נכתבו על ידי סופרים שמנציחים בעזרת עט ונייר את החוויות המיניות שלהם, אהבה ראשונה, פלרטוט, פרידה ראשונה ועוד.
הסיפורים המקובצים בספר הנוכחי הינם מתרבויות שונות, תקופות עתיקות ועד למאה האחרונה. סיפורים שמשקפים את עולם הרגשות של הכותב או הכותבת.
על חלק מהסופרים שמעתי וקראתי בעבר כגון: קזנובה, אוסקר וויילד, אידית וורטון, קאמה סוטרה ועוד.
על קזנובה אני מניחה שרוב רובם שמעו שהיה ידוע בכיבושיו המיניים. כנראה בשל כך לא לחינם קיבל קזנובה את התואר "גדול המאהבים". גם בספר הנוכחי הוא קיבל מקום "ראוי" שכן, שלושת הסיפורים מפרי עטו מופיעים בתחילת הספר.
אפלטון היווני ותלמידו של סוקרטס-כל כתביו ידועים בניתוחי מיניות.
זלצמן היהודי המכונה "פליקס הקטן".
לי יו-הסיני – סוג של "קזנובה סיני" ואני מודה שתיאוריו קצת שונים מהסופרים המערביים.
אוסקר ויילד האירי והביסקסואל שאת ספרו "תמונתו של דוריאן גרי" קראתי לפני מספר שנים.
אידית וורטון שספרה הידוע "עידן התמימות" חודש לא מזמן ובהשראתו, כתבה פרנצ'סקה סגל את ספרה החדש שיצא לאור בחודש האחרון בשם "עת התמימות".
קליאנה מאלה המשורר ההודי שכתב את "הקאמה סוטרה" והמדריך האירוטי של התרבות האיסלאמית.
בניגוד לסקירותיי שאני נוהגת להעביר "טעימות ציטוטים" לא עשיתי זאת בסקירה הנוכחית... והמבין יבין...
לדעתי, לאחרונה אנחנו בסוג של מתקפה של ספרי פורנו: "אהבה ברחוב דבלין", "אהבה בדרך ללונדון", "חמישים גוונים של כחול, אפור" וכו... ממה שהצלחתי לקרוא בהמלצות, הבנתי שספרים אלו נקראו בהתלהבות ואף היוו חלק משיחות הסלון. (קראתי וסקרתי את "אהבה ברחוב דבלין" ולא התמוגגתי ממנו במיוחד).
יש לי הרגשה שהרעיון של הוצאת הספר "כחול" בא בעקבות הביקוש של קהל קוראים מסוים הצמא לספרות פורנו.
"כחול" מאגד בתוכו סופרים ידועים, טובים ומצויינים מההיסטוריה ולדעתי פניו לקהל יעד מאוד יחודי.
הספר הנוכחי פותח חלון חדש של ז'אנר... אי אפשר להכניסו לז'אנר של פרוזה או מתח ובוודאי שלא למד"ב.
Sex - זה דבר הכי עתיק בעולם עוד מהיום שחוה פיתתה את אדם בגן עדן. מתיחות מינית בין המינים תמיד הייתה ותהיה קיימת.
חלק מהסיפורים לא היו נעימים לי. לדוגמא: לא אהבתי את הסיפור על "שיעורו של הכומר" שהצעירה ביניהן הייתה פעוטה. ילדה בת שמונה! ויש עוד כמה סיפורים ...
בספר הנוכחי נתקלים בסוג של "משחקי מלחמה במיטה" שלא תמיד בהסכמה גם כחלק מהמשחק, ואם תרצו "המשחק המקדים".
כל סופר וסגנונו שלו מאידך, אודה על האמת שחלקם היו דוחים לקריאה.
מלבד קהל קוראים שאוהב לקרוא על Sex, אני חושבת שלכתוב סיפור על Sex מצריך מיומנות ספרותית מכוונת מטרה.
אני מניחה, שהסיפורים הללו היו לפני הרבה שנים הארוטיקה של אז, וכונו "ספרות כחולה", וחלקם אף קראו לה "ספרות תועבה".
כשאני קוראת את הסיפורים הללו כיום, מרגיש לי כאילו קראתי מקרים על אונס וניצול נשים. יחד עם זאת, אני חושבת שיש הבדל גדול בין אז להיום ולמה כוונתי?
היום הנשים הרבה יותר אמיצות. הן לא פוחדות לדווח, לספר ולשתף והן לא מתביישות לדבר על אונס, או ניצול מיני.
לצאת מהארון וכל מה שהיה מוסתר אז - היום זה על הבמה. היום לא מהססים לשתף ברשתות, לכתוב, לבצע ניתוחים לשינוי מין, לארגן תהלוכות, מסיבות ועוד.
צר לי אני לא התחברתי לסיפורים הללו למרות שעסקינן באסופת סופרים דגולים כמו שציינתי בתחילת הסקירה.
לתשומת ליבכם על הכריכה נרשם:
"ספר. שכל אחד מחמישים סיפוריו יוכל להאיר באור חדש את האהבה שבחייכם!
אני לא בטוחה שהמשפט הנוכחי משקף את אסופת הסיפורים הללו.
לסיכום: אני בדעה "איש באמנותו יחיה"!
הקריאה לשיקולכם.
לי יניני

נ"ב: אם לא הייתי מקבלת אותו לסקירה אין סיכוי שהייתי מתקרבת לספר הזה!