''אילו הכרישים היו בני־אדם הייתה להם כמובן גם אמנות. היו תמונות יפות, שבהן השיניים של הכרישים מצוירות בצבעים מרהיבים, והלועות שלהם מוצגים כגני תענוגות, שבהם אפשר לפזז. התיאטרון על קרקעית הים היה מציג איך דגיגים גיבורים שוחים לתוך לועות הכרישים בהתלהבות, והמוסיקה הייתה יפה כל כך, שלצליליה, בהובלת המקהלה, הדגיגים היו זורמים שרויים בשרעפים וחלומות נעימים אל תוך לועות הכרישים. גם דת היתה, אילו היו הכרישים בני־אדם. היא היתה מלמדת שהדגיגים מתחילים לחיות באמת רק בבטן הכרישים''(סיפורי מר קוינר-ברכט)
נתקלתי בספר הזה לאחרונה כשניסיתי לחפש הוצאה מתאימה לספר שכתבתי, ראיתי סיפור אחר של קוינר, אבל אחד הסיפורים שמשכו את עיני זה אילו הכרישים היו בני אדם.
האסופה המאוד מעניינת של ברכט היא מיוחדת הוא למעשה ספר עם סיפורים קצרים עם מסרים פילוספיים, מרתקים ומאוד נוגעים ללב. מאוד אהבתי את הספר, ואני מודה שאני פחות קוראת סיפורים קצרים, הסיפורים מאוד נגעו ללב, אחד לאחד ממליצה לכל אדם, לקרוא קטע קטנטן מהספר ובטוחני שיומו יהיה יותר טוב.

עשיתי לי מנהג כל ערב לקרוא מכתב אחד מהאוסף...
מלבד העובדה שקפקא תמיד יהיה אחד הסופרים שהכי אתחבר אליו (ולפעמים הכי לא אבין מה הוא רוצה ממני,אבל זה לביקורת אחרת),
הצחיק וריגש אותי משפט אחד שנכתב בסוף מכתב בתחילת האוסף:״כמה זמן אפשר להחזיק שוקולדה בלי שתתקלקל?״-מראה לכולם שאפילו סופר עמוק,פסיבי,דיכאוני,שראה וקרא את העולם מהשוליים בצורה שאף אחד לפניו ואחריו לא יצליח גם אם ינסה-אהב שוקולד בדיוק כמו כל בן אנוש אחר:)
מומלץ לכל חובבי קפקא,הצצה לפן קצת אחר באישיותו שיפתיע לא מעטים..

היונה שעל הגג.

קפקא האדם הוא דמות שונה. דמות סגורה, מכונסת ולעיתים סובלת, לעיתים גם חלשה אך מרתקת ומסקרנת מאד.
קשייו הרגשיים של קפקא היו לא פשוטים. כשדנים ומעמידים את קשייו הרגשיים, אין מנוס מלהעמיד במרכז הבולט והבלתי מעורער את הקשר הלא-פשוט והמורכב עם אביו, המציג תמונה לא קלה של יחסי אב-בן.
ישנם הטוענים כי המכתבים של קפקא מראים את האדם שהיה, ומעניקים הצצה אל קפקא האיש, ששווה להסיט את המבט אל עבר מכתביו האישיים, כדי לדעת ולהכיר את האמן מצידו האנושי. אני רואה את הדברים בצורה מעט שונה, מעט מורכבת יותר -
בעיניי, לא רק שהמכתבים מעניקים זווית ראייה על חייו של קפקא, לא רק שהם נותנים הצצה אל אחד הסופרים הגדולים והדגולים שידעה הספרות, במאה ה-20 ובכלל, אלא בעיקר משום שבעיניי קריאה של סיפוריו הקצרים, הנובלות, הרומנים של קפקא ללא קריאת מכתביו האישיים (שכאלה יש לו המון, נהג לכתוב כמות אדירה של מכתבים)היא קריאה לא שלמה. לא מלאה. התוודעות אל המכתבים של קפקא היא צד מאד חשוב. המכתבים של קפקא טומנים בחובם לא מעט ניצוצות חיים, ניצוצות של רצון לחיים, לחיות את החיים החברתיים והיומיומיים 'בהצלחה'. רצון שנדמה כי קפקא האדם נכשל בהגשמתו, דבר שייתכן וניתן לומר שהצמיח בו את הראייה שהביאה ליצירות הספרותיות המיוחדות והכבירות שלו. שכנראה ונכתבו מתוך חווית כישלון. כישלון לחיות את החיים.
כאמור, כדאי מאד לקרוא ולא לפספס את המכתבים ואת הרשימות ואת הפרגמנטים שמופיעים בכרך המרתק הזה, הכתובים בצורה מרתקת ומעניינים ומעשירים ומרגשים. ה'מכתב אל אבא' (שמעולם לא נשלח אל יעדו) הוא מופת אמיתי של הבעת רגשות על כתב.

איך נראה לכם שאדם חכם, ציני עם אהבה לספרות ותיאטרון, עם רעיונות נשגבים על צדק ושיוויון ישרוד שניים מהמשטרים הטוטליטריים, הרצחניים והמסוכנים ביותר במאה העשרים? באמצעות בריאת איזו דמות דמיונית שתוכל לומר את מה שאסור לומר, שבמסווה של הומור או פילוסופיה תאפשר ליוצרה מעט חופש דיבור. גבירותי ורבותי - הכירו את מר קוֹיְנֶר.
ברכט המוכר אצלנו מעט בזכות השנינות והדרמטיות בה כתב מחזות, בזכות החיבור למוסיקה של קורט וייל ב"אופרה בגרוש", ברכט זה המציא את מר קוֹיְנֶר שליווה אותו במשך 30 שנות היצירה האחרונות שלו, היה לו לפה ואיפשר לו לחיות וליצור בגרמניה המזרחית, הקומוניסטית שאולי אם מישהו אחר, ולא מר קוֹיְנֶר היה אומר דברים דומים, גורלו היה נחרץ.

- "מי שנושא את הידע אסור לו להילחם; ולא לומר את האמת; ולא לעשות לו טובה; ולא להימנע מלאכול; ולא לדחות כיבודים; ולא לגלות את זהותו; מי שנושא את הידע אין לו מכל המידות הטובות אלא מידה אחת: שהוא נושא את הידע".
- "מר קוֹיְנֶר אומר שהוא בעד הצדק. לכן טוב הדבר שלדירתו תהיה יותר מיציאה אחת".
- "איש אחד שאל את מר קוֹיְנֶר אם יש אלוהים. 'שקול בדעתך' ענה מר קוֹיְנֶר 'אם התנהגותך תשתנה בעקבות התשובה. אם לא תשתנה, אפשר להניח לשאלה. אם היא כן תשתנה, כבר החלטת: אתה זקוק לאלוהים'".
- "טעות היא לחשוב שאין להפריך איוולת אלא בעזרת החוכמה. הרבה מאד דברי איוולת הובאו לעולם כדי להפריך דברי איוולת..."

הספר הזה הוא אסופה של קטעים קצרצרים. רובם כוללים מספר משפטים והתמצות מועיל להם: חלקם שנונים ואפילו מצחיקים, את חלקם לא הצלחתי לפענח. הספר הזה הוא ספר צפנים, ששימש את ברכט איש המלים, להגיד דברים שאם לא ייאמרו הוא יתפוצץ. לא קראתי אותו כמו ספר קריאה - בעיקר כי התעכבתי ונסיתי לפענח למה הוא התכוון - מה הוא הסתיר מאחורי המלים? אבל חלק מהקטעים חכמים ונכונים היום כמו בזמן בו נכתבו - שנות השלושים, הארבעים והחמישים של המאה הקודמת, בגרמנית בה דיברו גם הנאצים וגם הקומוניסטים, ובה אסרו אלה וגם אלה להגיד הדברים שברכט אמר באמצעות מר קוֹיְנֶר.

אין כמו לקרוא מילים הכתובות ישירות מהלב, ללא מטאפורות או סיפורים.המכתב שכתב פרנץ קפקא לאביו. אמנם יש החולקים על האם הדברים הכתובים הם אמיתיים, אבל אני מרגישה ללא צל של ספק שרק מישהו שחווה את זה יכול היה לכתוב זאת כך.קראתי אותו לפני זמן מה וזוכרת שהיה לי קשה לקרוא את המכתב.המכתב מחבר אותך לקפקא כילד חסר אונים אל מול אביו וגרם לי לעצב רב בזמן הקריאה.ומה שעצוב עוד יותר הוא להבין מן הכתוב את ההשפעה עליו כמבוגר שאינו סומך על אנשים, מנותק חברתית וחסר ערך עצמי עם רגשות אשם. בעיני ספר חובה לכל הורה, מזכיר לכל ההורים אי שם את האחריות הרגשית שלהם כלפי ילדיהם.מעבר לעצב בזמן הקריאה עלה בי גם כעס כלפי אביו ואני מניחה שזה קרה בין השאר בגלל העובדה שלמרות שהוא מתאר שם יחס נוראי מצד אביו (אגב, בין השאר היה יחס מזלזל כלפי הכתיבה שלו) הוא אינו כועס עליו וגם לא כעס,ופוטר אותו מאחריות על צורת ההתנהגות שלו.למרות שהוא מתאר את העולם השלילי בו גדל וכביכול מודע להשפעה השלילית של אביו הוא עדיין שבוי רגשית בעולם הזה למרות ההבנה.הספר מכיל כתבים נוספים של קפקא, ולאחר קריאת המכתב אל אביו ניתן לשער את הכתוב גם מנקודת מבטו של קפקא.מומלץ ביותר לקרוא.

מי שרוצה להכיר את קפקא בתור בן אדם ולא רק כמו שמשתקף מספריו זה הספר.
מכתב מרגש ואינטימי לאביו, אולי ניתן להבין מהמכתב את הסיטואציה הקפקאית ומאיפה היא נובעת(את החוסר ידיעה,האני הקטן בעולם הגדול,האבסורדיות וכו...)
בספר גם טקסטים רבים נוספים וקצרים מכתביו של קפקא שנותנים לנו מקור נוסף של מידע על האיש דווקא כי אינם גמורים וכי נכתבו לא למטרת פרסום.
חוץ מזה בסוף קצת פרשנות של המחברת שמוסיף המון לפי דעתי.