״יקירתי, אם אני הלילה האפל, את הכוכבים.״

כבר זמן מה שאני רוצה להתחיל לקרוא את סדרת הספרים הזו. אהבתי את הרעיון של הריטלינג, לקיחת אגדה מוכרת ולעבוד עליה מחדש ולספר סיפור שונה, אך עדיין דומה. אמילי מקינטייר עשתה זאת מעולה, אפילו צחקתי מכמה מהרעיונות שלה, כמו חברת התעופה של פיטר, ״אבקת הפיות״ וכו׳. נהניתי מאוד לחוות את הנוסטלגיה לאחד מסיפורי האגדות האהובים עליי.

ג׳יימס ״הוק״ ברי פרח בעולם הפשע. הוא היה בעמדת כוח בה כולם הכירו אותו ואף פחדו ממנו.
אך הוא בעיקר התעניין בדבר אחד - נקמה.
במקרה האדם בו הוא רוצה לנקום היה אביה של הבחורה המתוקה ונדי.

ונדי היא סיפור אחר לגמרי.
היא חיה את חייה בבית עשיר ועם המון כסף, עם אחיה האהוב. אך את אהבתו של אביה היא הפסיקה לקבל. הוא כמעט לא היה בסביבה, העדיף להיות בעבודה והיא רק רצתה שהכל יחזור לקדמותו.

לספר יש טוויסט מעולה, שהפך את קרביי, האיץ את קצב פעימות ליבי ועצר את נשימתי. כל מה שרציתי זה שהכל פשוט יסתדר.
ולבסוף זה קרה.
הוק מצא את עצמו דואג למישהי למרות הרצון הגדול שלו לנקמה. וונדי סוף כל סוף התחילה לחיות את חייה.
ממליצה בהחלט.

מאוד אהבתי את הרעיון והיו לי ציפיות לגבי הספר הזה, אבל הוא קצת איכזב אותי. היו כמה דברים בעלילה שנראו לא הגיוניים ופשוט לא הסתדרו עם קו האופי של הדמויות. באופן כללי אני מאוד אוהבת ספרים אירוטים וכשמשלבים אותם עם ז'אנרים נוספים כמו מתח או פנטזיה יש לי רצון להישאב למילים ולצערי אין הרבה ספרים כאלה שהם מעולים. להיפך, מהספרים האחרונים שיצא לי לקרוא מהז'נאר, מרגישה כאילו מזלזלים באינטליגנציה שלי בתור קוראת. כבר פעם רביעית ברציפות שאני מאוכזבת מקריאת ספר אירוטי וזה מבאס אותי נורא.

לסיכום, לא עפתי ממנו (אבקת הפיות היה חלש)