אני אתחיל מהסיכום- הסדרה הכי טובה שקראתי בחיים שלי! (ואני קוראת הרבה)

אני מתייחסת פה לארבעת הספרים בסדרה.

טוב אז הספרים ישבו לי שנה על המדף והאמת שהיה לי קשה להתחיל אותם מצד אחד ביקורות מעולות ונלהבות ומצד שני תקציר על סוף העולם שנראה לי כבד במיוחד.
הייתי בחופשה קצרה מהעבודה והחלטתי שזה הזמן להתחיל לקרוא את הסדרה- פתחתי את הספר וכן כמו שחשבתי סוף העלום הגיע, בלגן שלם, שישה ניצולים ומפה לאן עוד אפשר להתקדם?
נתתי צ'אנס אמיתי לספר ומעמוד לעמוד הספר שאב אותי יותר ויותר. בעמוד מאה כבר הייתי לגמרי בעולמם של הניצולים- חייה אותם, נושמת אותם, בוכה איתם, מתרגשת איתם, כועסת עליהם, רוצה לחנוק אותם עד העמוד האחרון של הספר הרביעי.
הסדרה כל כך טילטלה אותי, סחפה אותי וגרמה לי להרגיש רגשות שבחיים לא הרגשתי בשום ספר, ממש חייתי אותו- רק סופרת גאונה יכולה לגרום לקוראים שלה להתחבר בצורה כל כך עמוקה ולהרגיש את הרגשות של הדמויות בצורה כל כך חזקה ושלא נדבר על העלילה הכל כך מקורית ושונה. ופה מגיע את כל הכבוד לדנה לוי אלגרוד.
כל הרגשות והתחושות שרשמתי זה כלום לעומת כל מה שבאמת הרגשתי- אני לא חושבת שאני באמת יכולה להעביר לכם את עוצמת הרגשות וכאבי הבטן שהרגשתי במהלך הקריאה.

דמויות-
(ספויילר)
אית'ן- וואוו איתן, מה אני יכולה לומר עליו? הרבההההה! התאהבתי בו אהבה ממבט ראשון בצורה כל כך עמוקה- המפקד של החבורה, האיש שתמיד דאג לכולם,זה שכולם ניצלו ושרדו בזכות יכולתיו המדהימות,זה שכל מי שהכיר אותו ידע שאם מישהו בעולם הזה ישרוד זה יהיה איתן ומי שעם איתן ינצל, החייל הגדול והיפה בעל העיניים הכחולות העמוקות והאיש שאהב את אווה בצורה הכי חזקה שיש ללא תנאים ולא משנה איך היא התנהגה.
אהבתי את הדמות שלו בצורה מוחלטת- את ההתנהלות שלו, את הצורך שלו לגונן, את הפקודות שהוא אהב כל כך לחלק, את היחס שלו לחברים שלו ואת האהבה הכל כך חזקה שלו לאווה- שלפעמים חשבתי שממש לא הגיע לה אותו.ואפילו שהחבר הכי טוב שלו שהוא כמו אח בשבילו והאישה שהוא אהב יותר מעצמו, סוג של בגדו בו הוא סלח להם- תגידו לי איזה גבר היה מתנהג כך?
אני חושבת שהוא הדמות הגברית הכי מושלמת שסופרת יצרה בז'אנר הזה.

אווה- על אווה יש לי הרבה מה להגיד- איתה ניהלתי יחסי שנאה אהבה, מצד חד אהבתי את האהבה העצומה שלה לאיתן ולחברים שלה ומצד שני שנאתי את חוסר ההחלטיות שלה. שנאתי את זה שכולם פשוט התאהבו בה- נראה לי לא הגיוני בעליל יפה ככל שתהיה, עיניים מעלפות ככל שיהיו פשוט לא הגיוני.
שנאתי את מערכת היחסים המוזרה שלה עם אנטולי במיוחד אחרי שיש לה גבר מושלם כמו איתן. נכון אפשר לומר שזה לא בשליטתה מי מתאהב בה ובאיזה אופן אבל עצם זה שברגע של משבר היא הלכה עם אנטולי ובאותו הרגע הרגישה שהיא אוהבת אותו (למרות שעדיין היא אהבה את איתן) שבר לי את הלב, בחלק הזה כל כך כעסתי על אווה ואנטולי, בכיתי בשביל איתן ואני מודה לא סלחתי להם לגמריי אפילו בסוף שאווה לגמרי הייתה מאוהבת באיתן, לגמרי של איתן ושהוא היה האוויר לנשימה שלה.
כן אני אוהבת דמויות נאמנות ואני לא מתביישת להודות בכך. שתי האהבות באותו הגילגול שהיה אמור לרגש אותי ממש לא עשה את העבודה הנכונה אלא רק עצבן אותי יותר.
התאהבתי באיתן אפילו יותר בספר השלישי שהוא נתן לאווה לצאת למסע שלה לרוסיה בלעדיו למרות שהוא יודע על הרגשות של אנטלי לאווה. ושם אפילו עוד יותר כעסתי על אווה ועל הדרך שהיא הגיבה לאנטולי בכל מיני סיטואציות.
אבל הסוף היה שווה את הכל, אווה הוכיחה את אהבתה העצומה לאיתן בכל דרך אפשרית ואפשר לומר שהתאהבתי בה מחדש.
אבל אם איתן הוא דמות מושלמת אווה ממש לא- אני לא אזכור אותה כדמות שאהבתי במיוחד.

אנטולי- הרבה התאהבו בדמות שלו, היו כאלו שאפילו היו עצובות בשבילו שאווה בחרה באיתן ולא בו ושנשבר לו הלב אבל אותי באופן אישי אנטולי עיצבן- אבל ממש עיצבן הוא הרגיש לי כמו קוץ. נמצא כל הזמן בכל מקום ומפריע ליחסים של איתן ואווה. נכון שהוא היה חבר טוב והיה יד ימינו של איתן אבל עדיין לא הצלחתי להתחבר לדמות שלו בצורה כל כך עמוקה.
בסוף הוא היה בסדר הצלחתי קצת להרגיש לגביו משהו חיובי אבל לא יותר מזה ועדיין לא סלחתי לו על הבגידה :)
וגם שהוא כבר לגמרי היה מאוהב במריה פחות אהבתי את היחס שלו אליה.

מריה- בחורה תמימה טובה ויפה אהבתי את הדמות שלה.

שרה- וואוו שרה מדהימה, חזקה, אמיתית ואף אחד לא יגיד לה מה לעשות אהבתי את הדמות שלה ואת סיפור האהבה שלה עם ראיין.
ראיין- גבר מדהים ושונה מאיתן ואנטולי השתלטנים.
איאן- מאוהבת בו לחלוטיןןן

בספר קיימות עוד דמויות רבות שמוסיפות לעלילה המיוחדת והמסעירה.

צורת הכתיבה- בספר הראשון בהחלט היה קצת בלגן בין הגוף הראשון שפתאום עבר לגוף שלישי בלי כל הודעה מוקדמת אבל מהספר השני בהחלט יש שיפור בעריכה ובצורת הכתיבה.
כמו שכבר ציינתי לדנה יש יכולות כתיבה מעולות אשר מצליחות להעביר את הרגשות בצורה מדהימה לקורא.

מי שמחפש סיפור שונה, שמדבר גם על אהבה, גם על הישרדות, אמונה ונתינה הסדרה המושלמת הזאת בדיוק בשבילו.
אני סיימתי אותה תוך שבוע בלי אוויר לנשימה ועם השאלה איך ממשיכים לספרים אחרים אחרי עלילה כל כך מסעירה ומטלטלת.

במילה אחת...מהמם!

הספר הזה הוא הספר השלישי בסדרת התשוקות.
מהספר הראשון ממש התלהבתי! השני היה המשך ממש נחמד...למרות שהיו בו כמה דברים שהפריעו לי.
והספר הזה...יש בו משהו מיוחד.

העלילה בסיפור ממש זורמת לאורך כל הספר, אין רגע אחד משעמם! דברים לא חוזרים על עצמם, כל פעם יש הפתעות חדשות.
בכל מקום חדש שהם מגיעים אליו יש משהו שונה שמאפיין את המקום, אם זה חוקים מוזרים, או אנשים הזויים. הם נאלצים להתמודד עם שלל אתגרים וסיטואציות הזויות על מנת לשרוד.

התיאורים בסיפור ממש ריאליסטים, גורמים לקורא להרגיש כאילו הוא נמצא שם איתם. שזה ממש תורם לחוויית הקריאה.

בשורה התחתונה...ממש נהנתי! מאוד ממליצה! כדאי לכל מי שלא קרא עדין..
התחלתי כבר לקרוא את הספר הרביעי, עדכונים בהמשך :)

הספר הראשון "התשוקה לשרוד" היה באמת ואוו!!!
הספר הזה... טיפונת אכזב לעומתו, אבל בכל זאת הוא מעולה ולכן אני מדרגת אותו 5 כוכבים.
ועכשיו אני אסביר...

אווה הדמות הראשית ממש מעצבנת לפעמים, היא כאילו בכוח מחפשת להסתבך בכל סיטואציה שרק אפשר! אם יש סכנה, היא תמיד חייבת למצוא את עצמה שם. זה הרגיש לי פחות אמין בסיפור ואפילו די ילדותי.

כל התיאורים על כל הגברים שמשתגעים ממנה ומהעיניים המהפנטות שלה היו טיפה מוגזמים. כאילו בסדר...הבנו! היא מלאכית מושלמת!
כשזה מגיע פעם אחת או פעמיים זה נחמד...אבל כשכל רגע מציינים את זה, זה הופך לסתמי ולא אמין.

כמו כן, גם תיאורי סקס היו קצת מוגזמים לטעמי, כשזה מגיע בקטן, ברמזים, בנגיעות זה מרגש וקסום. כשמגזימים עם זה, כל הקסם הולך לאיבוד וחבל.

למרות כל זה, אני חייבת להודות שהספר הזה עדין ממש זורם כמו הקודם, מרתק, סוחף, מסקרן וכייפי. סיימתי אותו ביממה...זה כבר אומר הרבה.
יש בסדרה הזאת איזה קסם מיוחד, שאתה פשוט נשאב לתוכו ולא בא לך להוריד את הספר מהיד.
לסופרת יש כשרון כתיבה אדיר, הכתיבה שלה מאוד סוחפת, אני מקווה לקרוא את שאר הספרים שלה.
הספר השלישי של הסדרה כבר מונח אצלי על המדף, מחכה להזדמנות להתחיל אותו :)

התשוקה לשרוד - הספר הראשון של סדרת התשוקות,

העלילה של הסיפור ממש מרתקת. צונמי ורעידות אדמה הרסניות הכו כמעט בכל כדור הארץ.
קבוצה קטנה של ניצולים מנסים לשרוד ויוצאים ביחד למסע מרתק, בדרך הם פוגשים עוד ניצולים ועוברים הרבה חוויות.

אף פעם לא חשבתי איך יראה סוף העולם...
איך ממשיכים לחיות אחרי שאתה מאבד הכל ואתה מוצא את עצמך ממש לבד? בלי בית, בלי משפחה, בלי חברים...בלי כלום ושום דבר.
הם נאלצים להתחיל הכל מאפס, ועושים הכל כדי לשרוד.
פתאום מתחילים להעריך את הדברים הקטנים, את הברור מאליו...ולהנות מהדברים שנראים לנו בנאלים ביום יום.

ספר סוחף ועוצר נשימה על אהבה והישרדות, סיימתי לקרוא אותו תוך יומיים.
כל כך נשאבתי לסיפור, פשוט לא הצלחתי להוריד את הספר מהיד.
ממליצה מ-מ-ש!

מהמם, סוחף!
אחד הספרים המרתקים שקראתי לאחרונה.
ממליצה!!

מצוין!! נהנתי לקרוא מהרגע הראשון ולא הצלחתי להוריד אותו מהיד!
גורם לחשוב...

הספר הזה <B>החליא</B> אותי. כן, זאת מילה חזקה. אבל מה לעשות, גם הרגשות שהוא עורר בי היו חזקים.
שלא תבינו לא נכון, זה ספר מאוד ראוי. הוא ראוי להיגרס על ידיה של אחותי הקטנה (שכבר לא בגיל של לקרוע ספרים אבל לא משנה כרגע) לחתיכות זעירות שאותן צריך לשרוף כדי שלא תהיה שום עדות או משהו לקיומו ושאנשים תמימים וטובים לא יפלו בפח ויקראו אותו בטעות חלילה וחס רחמנה ליצלן.

"היי בואיי תראי מה הבאתי לך! ספר לקרוע!"
"כן. לקרוע."
"כל הכבוד. אני גאה בך *: "
"לאא אמא מה את עושה?? היא באמצע שירות חשוב לאנושות!!"

הממ.
בואו נעשה את זה מסודר:

<U><B>דמויות</B> </U>- מינוס 2,935,678 מתוך 10, אוקיי?

כי:

<I>אווה.</I>
אז אף אחד פחות או יותר לא קורא לה אווה. הדמויות רואות לנכון להמציא לה כינויים מפה ועד אוסטרליה - אמרלד (בגלל העיניים המדהימות למות שלה כמובן, שכל מי שנתקל בה חייב לומר משהו עליהן גם אם זה חסר טקט בצורה בוטה), נסיכה (בגלל ש..? עזבו הלכתי להקיא), ילדה (היא בת 20 בערך אוקיי? זה נכון שאם לא תדעו את פיסת המידע הזאת תוכלו בקלות לחשוב שהיא בת 3 אבל בכל זאת, "ילדה" זה כינוי משפיל כשהוא לא מתייחס לילדות לדעתי האישית. גם בשירים מזרחיים זה מעצבן אותי כל העניין הזה. אם זה בצחוק אז סבבה, אבל זה לא) , יפייפיה (כן, זה כינוי. זה לא שאומרים לה "את יפייפיה" כציון עובדה, זה "יפייפיה בואי רגע" "יפייפיה לכי לשם". ממש שם חדש שמנציח את מה שבאמת חשוב -__- ), חתלתולה (אני מרגישה קיא חדש עולה לי בגרון), ומדגסקר (אלא מה?). טוב. אם שכחתי כינוי כלשהו (מה שהגיוני בהחלט) אני ממש מתנצלת. זה לא יקרה שוב. בעיקר בגלל שאין לי שום כוונה להמשיך את הסדרה הזאת.
אז מי זאת אווה? בחורה תלותית, מפונקת, תמימה, נכנעת ואחת שמקבלת פקודות והוראות בלי התנגדות. אם היא כבר מתנגדת זאת תהיה התנגדות ילדותית ומעוררת רחמים.
לא רק הדמות של אווה בפני עצמה מעצבנת אותי. מעצבנים אותי גם היחסים בינה לבין כולם. היחסים בינה לבין אית'ן,שהם ההגדרה המילונית ליחסים לא בריאים בעליל, היחסים בינה לבין כ ל גבר אחר שם כי כמובן שכל גבר שהיא נתקלת בו מתאהב בה נואשות ומדמיין אותה כשהוא שוכב עם אחרות (אהמ אנטולי) או לחילופין סתם מנסה לאנוס אותה (אהמ אלכס). אפילו היחסים בינה לבין לילי, שהיא על תקן הילדה החמודה, מעצבנים אותי. כל כך מתוקים, דביקים ולא אמינים בשיט.

<I>אית'ן.</I>
אז מה יש לנו כאן. חייל שלא השתחרר נפשית מהצבא ככל הנראה, אז הוא נוהג לפקד על אזרחים בזמנו הפנוי.כולל על אהובתו הנערצת אווה. אית'ן הוא אטום. אם אווה היא רגשנית ומתוקה עד בחילה אז אית'ן אדיש. לפחות עד שזה מגיע לאווה או במיוחד לאווה+גברים אחרים שמאיימים ברוב חוצפתם על הנקבה ששייכת לו, כי אז הוא נהיה קנאי, מגונן מדי, עצבני ואלים. הוא גם חושב משום מה שיש לו את הזכות להגיד לאווה מה ללבוש, מה לשתות ומה לעשן ( או יותר נכון, מה לא ללבוש, לא לשתות ולא לעשן).

<I>לילי.</I>
אז כמו שכבר אמרתי, לילי היא על תקן הילדה החמודה. הם אשכרה לוקחים אותה כמו בובה ניידת נוטפת שמחה ואושר וכשנתקלים במישהו עצוב אז "לילי לכי תחבקי את מריה". כאילו מה?? ילדות בנות שש לא מתנהגות ככה ומטפלות במסירות בבחורה שהן לא מכירות! או בכללי מתחברות לאנשים מבוגרים בפחות ממאית שניה! אחותי בת שש לעזאזל. (ו הנה היא מופיעה בביקורת הזאת שוב..).

<I>גברים אחרים שהם לא אית'ן.</I>
להם יש תפקיד נורא משמעותי. להתאהב באווה ולעצבן את אית'ן. יאיי. אני באמת חושבת שאם הייתי גבר הייתי נפגעת מאיך שהם מוצגים פה, כיצורים שההורמונים נטו מניעים אותם.

<I>נשים אחרות שהן לא אווה.</I>
להן יש תפקיד משמעותי אפילו יותר! לקנא באווה ולהתאהב באית'ן. יאיי כפול.

השמטתי בגסות את ג'ונתן ונטלי, שהם זוג מקסים (מרכאות כפולות) כי באמת שלא מקדישים להם יותר מדי עמודים. הם פשוט לא אווה ואית'ן, אתם מבינים.

<U><B>כתיבה</B></U> - אותו דירוג. לא, יודעים מה? אפילו פחות. מינוס 23,567,877,655,454 מתוך 10 בשבילכם. כי בחיי, יכולת כתיבה זה הדבר הכי בסיסי שסופר צריך שיהיה לו אם הוא רוצה, ובכן, לכתוב! אז אין לך רעיונות טובים לעלילה, סבבה. אז הדמויות שלך גרועות, אחלה. לפחות תדע ל כ ת ו ב. אני אפילו לא מדברת על כתיבה מעניינת, מושכת, מגניבה. רק כתיבה תקנית למען השם! דנה יקרה, את פשוט מוכיחה שוב שישראלים לא יודעים לכתוב. למההה?
אז כן. הכתיבה פה </I>נ ו ר א י ת</I> במלוא מובן המילה. היא עוברת <B>באמצע משפטים</B> בין גופים באלגנטיות מה שמקשה על ההבנה ומבלבל מאוד. פשוט אי אפשר לכתוב ככה ספר!

<U><B>עלילה</B></U> - אני אהיה מפרגנת פלוס פלוס ואתן 1 מתוך 10.
אז היא אמנם לא מקורית (חלקים מהעולם מושמדים, חבורת ניצולים יוצאת למסע אל המקומות שלא הושמדו וזבל כזה שנתקלתי בו כבר כ"כ הרבה פעמים) , משעממת ונמרחת אבל היא לא גרועה בצורה ממש ממש מזעזעת כמו הדמויות והכתיבה. הא, ואני מדברת על העלילה המרכזית בלבד כן? כי בתחום הרומנטי אנחנו חוזרים למינוסים.

<U><B>שם</B></U> - 1 מתוך 10 גם.
"התשוקה לשרוד?" ברצינות? למה זה לא הדליק לי נורה אדומה.

<U><B>כריכה </B></U> - 5 מתוך 10.
אין כ"כ מה להוסיף. אם הדבר הכי טוב בספר זה הכריכה שלו זה אומר הרבה.

בקיצור, ספר גרוע. מאוד. מאוד. מאוד. מאוד. לא מאחלת לאויבים שלי שהוא יתגלגל לידיהם. אני מתחרטת שקראתי אותו ואני רוצה את הזמן שלי בחזרה!!! יכלתי לעשות בו דברים הרבה יותר מועילים כמו לישון או משהו.

לאחר התנפלות המונית של קוראות על ספרה החדש "סחרור גורלי", החלטתי לנסות שוב את סדרת התשוקות. הספר הראשון היה מעניין ושונה משאר הספרים בז'אנר בעלילתו, וקיוויתי כי הוא יהווה יריית פתיחה לסדרה ראויה.
את הספר הזה (השני בסדרה של ארבעה) ניסיתי לקרוא שוב לאחר שנטשתיו בפעם הקודמת. החלטתי לנסותו שוב לאחר ששקלתי נטישה מוקדמת מדי. שגיתי.
אם בספר הקודם הייתה עלילה, הרי שהספר הוא תיאור סקס אחד ארוך עם מעט קטעי מעבר בין לבין.
העלילה בו זניחה, וקטעי הסקס שנדחפו לכל מקום אפשרי הרסו חוויית קריאה של סדרה שיכלה להיות מרתקת.
אמנם הכתיבה של אלגרוד מרעננת, אך הדבר אינו מפצה על השינוי הדרסטי בין הספרים.
ספר בינוני ומטה.

הספר שחותם את הסדרה וללא ספק הכי יפה. מתחיל בסיפור אהבתם של שרה וראיין שהאמת יותר אהבתי, שרה לוחמנית ויש לה ביצים וראיין למרות שהיא הפלפלית ביניהם מעמיד אותה במקום שצריך. אחרי שמסופר על דרך ההישרדות של שרה וראיין עם חבורתם יש את המפגש המרגש של כל החבורה ללא ספק סדרה מדהימה שתישאר איתי בלב לעוד הרבה זמן, מומלץ! מדובר בסדרת הספרים הכי טובה שקראתי!