סיפוריו של עגנון פשוטים ועם זאת עמוקים להפליא..הקריאה בהם היא חוויה רוחנית משל היו ספרי קודש ואכן מוטיבים רבים מן הדת היהודית שזורים בהם..העלילות סובבות סביב מעשיות יומיומיות שאף אנו נתקלים בהם בחיי היום-יום..אם כי הן מתוארות בעיירות אירופאיות של לפני קום המדינה..במקום או באדם שהרוח שולטת בהם אין צריכים בעלילות או בהפקות גרנדיוזיות או עתירות ממון..כשם שהזירה הקולנועית בארץ ידועה בהפקות דלות התקציב שלה (ביחס להוליווד) אך חכמתה ופיקחותה נראית בשטח, כך עגנון(כמו המינגווי) מיטיב לספר סיפורים פשוטים לכאורה אך עמוקים ברובדיהם עד בלי די...ועל כך, כמדומני, שניהם זכו בנובל הנכסף...

אהבתי: כמו בחיים- הגעיל, הצחיק, ריגש והדהים.כאילו חייתי בתוך הספר. לא סתם בלזק נחשב לגדולי הספרות הצרפתית.

מצד אחד אני מסכימה עם העניין של השפה שאנשים ציינו,שקצת מקשה על הקריאה. אבל מצד שני, היה שווה כל מאמץ בעיני. מאוד עניין אותי להרגיש איך זה היה לחיות בתקופה ההיא בצרפת, ואיך איש בלי סו לא היה שווה יריקה אפילו מצד בנותיו. מה שמדהים בספר שזהו ספר נצחי, הוא תמיד יהיה רלוונטי,גם אחרי קרוב ל 200 שנה! יחסים בין הורים וילדיהם, נטישת הזקנים, ודילמות של מוסר מול כסף תמיד יהיו בנמצא.
אסיים במשפט שרץ אצלי במשפחה(ותקף גם לאבות...): אמא אחת יכולה לדאוג ל8 ילדים, 8 ילדים לא יכולים לדאוג לאמא אחת :(

אני חושב שאני הייתי היחיד בכיתה שלי שקרא את הספר למרות שהוא היה חובה לבגרות. כל השאר דאגו לסיכומים ( הי , אני מהשנתונים הראשונים שעשו את זה - אני חושב שאפשר לקרוא לנו חלוצים :) )

ההתחלה מאד מאד מאד ארוכה ומשעממת - זה גם הסיבה שאילו שהתחילו לקרוא , נשברו בעמוד 40

אם אני זוכר נכון , אחרי 100 עמודים זה נהיה יותר מעניין.

סיפור של סטודנט צרפתי שמנסה להתערבב בחברה הגבוהה של צרפת דרך הבנות של זקן שגר איתו באכסניה ( אבא גוריו , אבא זב היה אז כינוי מעליב לזקן ). דווקא הבנות התחתנו טוב יחסית וזנחו את אביהם , אחרי ששתו ממנו את כל הכסף

בסך הכל ספר די מעניין - רק שיש עמודים על עמודים של תאורי סביבה ונוף , וגם שפה מאד קשה ( אני כבר לא זוכר איזה תרגום קראתי , אבל לא היה קל, המון מילים של פסכומטרי)

איכס איכס, פשוט נוראי, כל כך טרחני ומייגע...

לא נהנתי מהספר .
אני חושב שהספר מאד מחובר למציאות ,מקום ותקופה מסוימת - ומהווה ביקורת על המציאות הזו .

אחד הספרים שחייבים לקרוא בבית הספר.
וממש ממש מיותר....

לאחר שעוברים את עמוד 50 העלילה מתחילה לזוז ואז הוא הופך לספר ממש טוב, עד עמוד 50 הוא ספר משעמם לכן הוא זכה לציון "בסדר".

ספר מעניין לא מבחינת הסיפור אלא מההסתכלות על כתיבה בתקופת ראשית הרומן המוכר. קצת מעצבן בעיקר בכך שהוא מרוח בכמה מקומות. על הספר היה כנראה להיות באורך של 50 עמודים ולא יותר. אני באופן אישי לא נהניתי משהו, אבל הספר יכול להיות מעניין במובנים אחרים חוץ מ"עניין" במשמעות הפשוטה שלו.