כשראיתי את הספר בחנות פשוט חטפתי אותו מהמדף. איך אנשים לא התענינו בכזה נושא? ולמה ספרים של Avital Ronell לא זוכים לתרגום?. והרי הם מאוד חשובים להבנת המציאות, מה גם שהכתיבה שלה מאוד נגישה ומעניינת. בחלק הראשון היא מנתחת איך מעריכים ידע של אנשים (בסוף הפרק יש שאלות לקורא). היא שואלת מפילוסופים כגאשה,פוקו ורבים אחרים. בהמשך הפרקים מעלה שאלות מספרים קנונים (האיש ללא תכונות, האידיוט,מאדאם בובארי). באפילוג הספר פואמה של משורר אנגלי בה מדגימה המחברת האם הטיפשות מגלמת תפקיד בקיום האנושי. ללא ספק ספר שצריך לקרוא לפחות פעמיים.

בורהאן, אין לו מושג מפוסט קולוניאליזם. הוא לא יודע מה זה. הוא בדואי שחי בבקעת הירדן ואין לו הספר הזה והוא צריך לרעות את העיזים שלו עכשיו וגם לחלוב אותן ולקטוף כמה מלפפונים שנשארו. ואולי לשמוח. כי גשם, ולמרות שקר, זה נעים יותר מ 48 מעלות בצל ויש גג מעל הראש, כי החודש הרסו אצל מישהו אחר ואף אחד לא נגע באוהל שלו, אז טוב, טוב לו עכשיו.

אולי הגדולה שלו, זאת שלומדת עכשיו באוניברסיטה, שמעה משהו על פוסט קולוניאליזם. אולי בגלל זה היא לא לובשת עבאייה ולא מרשה שיחתן אותה עם מי שהוא רוצה. אולי כשהיא מבקרת את שש האחיות הקטנות שלה שגרות בטובס, לבדן, כי אי אפשר ללכת כל יום 8 קילומטרים לכל כיוון כדי להגיע לבי"ס וגם אי אפשר לנסוע בדרכים כי כל הזמן חוסמים אותן, אולי היא מספרת להן דברים.

אולי היא אומרת להן שיש אנשים שקורים אצלם דברים אחרים, שאצלם, למשל, אדמה זה משהו שקונים, ואצלם בנות יכולות כמעט כמו בנים ואצלם לא ממש אומרים לך מה ללבוש, אבל יכולים להגיד לך לא ללכת עם חיג'ב, ואת, לפעמים בהתרסה, מפני שאת יודעת שגם לך יש תרבות ושורשים שהם לא פחות טובים ולא יותר טובים אלא סתם אחרים והפנמת מה זה חופש ויכולת בחירה, אז את חוזרת אל החיג'ב ופתאום הוא לא רק מסורת והסתרה, הוא גם השלט הפמיניסטי שלך בקריאה לשיוויון, כי זאת המציאות הפוסט קולוניאליסטית שלך.

ובורהאן לא יודע כלום ממה שהגדולה מספרת לקטנות, הוא רק יודע כמה עולים עכשיו מים שעד לא מזמן אללה נתן בחינם, 25 שקל לקוב כדי שיהיה לו ולעיזים מה לשתות, כי לו אסור להעמיק לחפור ומקורות חופרים כמה עמוק שהם רוצים, והמעיין והבאר, הם מתייבשים, ולמרות שהוא קונה את המים שלו מהמתנחלים שמקבלים אותם ממקורות, "יותר זול ממך" הוא אומר לי, בעד שני שקל שלושים, ולמרות שבשביל מי שמרוויח 3000 לחודש, 25 לקוב זה המון, הוא יודע שאין לו ברירה וגם לא אכפת לו, העיקר שיהיה לו גג מעל הראש ומקסימום, אם יפרקו, הוא יבנה אותו שוב בדיוק במקום שבו גרו אבא שלו וסבא שלו, והוא ימשיך לקוות ולשמוח, כי גשם. וטוב לו עכשיו.

ציפית לספר ענק. מעורר מחשבה, מרגיז, כועס, מחייב התמודדות אינטלקטואלית.
אני חייב לציין שקצת התאכזבתי.
אולי בגלל שהספר דן בהרצאה (או הרצאות) שניתנו כבר לפני 30 שנה.
אולי בגלל שקראתי את שלמה זנד (איך הומצא העם היהודי) ורק אחרי הספר הזה אני מבין מאיפה זנד שאב את רעיונותיו.
בכל מקרה - זהו ספר עיון מרתק. לכל מי שהנושא ה"לאומי" ובעיית ה"גזענות" מעסיקים אותו. אני שם את המושגים במרכאות, ומי שיקרא את הספר יבין. גדולתו של הובסבאום הייתה בהעלאת הנושא, הדיון בו, קביעת העמדות שלו (חריפות ונחרצות). הרבה דברים מתבררים בעקבות הקריאה בספר, לי למשל הוא הסביר את ה"פוסט-ציונות" וכרגע התופעה מטרידה ומפחידה אותי פחות.
למי שיש זמן ורצון לקרוא ספר אחר - ספר הגות שגרם לשינוי בדפוסי החשיבה של העולם האקדמי בסוף המאה הקודמת - מומלץ. עם זאת יש בו לא מעט חזרה על אותם נושאים ורעיונות. אז בבקשה, לקרוא עם סבלנות...

היום בו מכשפות וכישופים עוררו בי גיחוך וכעס

היה כאשר א.חברי לעבודה, שבדרך כלל נחשב לאדם מאוד רציונאלי, פנה למכשפה, מחזירת אהבות ישנות, בכדי להחזיר לו את אהובתו ששברה את ליבו. היא העניקה לו קמעות, ושיני שום נגד עין הרע, ובקשה ממנו לפזרם לאורך מסלול הליכת אהובתו.

במחשבה שנייה, חשבתי שהפתיח הזה, מתנשא ולועג לחולשת חברי, כעת בזיכרוני עולה אירוע עבר, אותו הדחקתי, שהוכיח לי שגם אני נזקקתי לסיועם של כוחות האופל, היה זה כשבני שכב בבית החולים פצוע אנוש. בלילה אחד של בדידות, וחוסר אונים, מצאתי את עצמי מעלה מהאוב בעיני רוחי את קורות סבי שבשנות העשרים של המאה הקודמת, נפל על מחרשתו, ונפצע אנושות בראשו, סבתי והוא עלו לירושלים, לחפש עזרה במסע של ייסורים שספו לא מנע את מותו. מצאתי את עצמי פונה בתחינה, לאבותיי המתים, כמו שמאן אינדיאני המעלה מהאוב את נשמות הקרובים, בקשתי מהם להילחם עבור בני, הנכד שלהם, כתיקון להם ולעצמי, בכדי שהפרשה הזאת לא תישנה, איני יודע אם זה מה שעזר לבני להחלים ולי לשרוד חודשיים בטיפול נמרץ, אבל אותו לילה העניק תחושת שייכות לשושלת שורדים הנאבקת על החיים שבקצה, הפעם אנחנו נעבור את זה לחשתי לעצמי ולבני.

א. ואני לא היינו הראשונים שבצר לנו פננו לכוחות על טבעיים, ממש כפי שאנשים אחרים במשך אלפי שנים, מצאו את עצמם, בחרדה או מצוקה מול עולם מפחיד וכאוטי ופנו למכשפה וכישוף בכדי לגייס כוחות מסתוריים שיסיעו בידם לשרוד את אי הוודאות, ולהעניק לעצמם עידוד בעולם מלא פחדים.

ספרו של ראסל מנתח את תופעת הכישוף לאורך ההיסטוריה, החל מעת העתיקה ועד לכישוף העכשווי, כתחום מרכזי בהוויה האנושית.חלקו הראשון של הספר עוסק בכישוף הקדום, תקופה בה האמונה הדתית התקיימה בהשלמה עם הכישוף שהיווה חלק מהפגאניות - אלילות קדומה, כנענית, יוונית, או אלליות אחרת כמו דיאנה האלה הרומית. בימי הביניים, תחומים כמו האסטרונומיה והאסטרולוגיה, חייו בהרמוניה כתחום אחד שבהמשך נפרד, למדע ולכישוף.

התזה העיקרית של ראסל היא הגדרת הכישוף וצייד המכשפות ברנסאנס ותחילת העת החדשה, תקופה של מתח בין דת לחילוניות שהולידה את רדיפת המכשפות והעלתם על המוקד, באשמת התחברות לכוחות הרשע ולשטן. הכנסייה במלחמתה במכשפות התגוננה מול העולם המשתנה, באמצעות רשע האינקוויזיציה, שהמשכה באידיאולוגיות רשע מודרניות, נאצית או סטליניסטית. כול תקופה של שינוי, ושל התפרקות מוסדות מסורתיים היא סוג כאוס, שהמציאה שטן משלה שהיה צריך להשמידו, בכדי ליצור שנאה קמאית כמכנה משותף להמונים.

החלק המבריק של הספר הוא תיאור הכישוף בעת החדשה, ראסל מעלה תפיסות כמו של מארי, לפיהן הכישוף הוא שריד לטקסים פגאנים של אלילות, או את גרייבס משורר וסופר שכתב את האלה הלבנה, הטוען כי הכישוף הוא שריד לדת האלה שנושלה על ידי התרבות הפטריאכלית. למעשה הכישוף המודרני קשה להגדרה, קיימים בו הבדלים רבים אותם ניתן להגדיר על דרך השלילה, כישוף המאופיין על ידי שונותו והתנגדותו לדתות המערביות המבוססות על הנצרות.

ספרו של ראסל מתחקה אחרי היסטורית הכישוף, בסיוע מחקרים אנתרופולוגים, וניתוחי תרבות ודתות משווים. הספר כולל הגדרות מחקריות חשובות, אך יחד עם זאת הוא קל לקריאה, מלווה בתמונות רבות ואנקדוטות ההופכות את הקריאה בספר למרתקת.

לא פעם חשבתי על החוויה הנוראית מדהימה שעברה על שאול המלך ערב מלחמתו בגלבוע, עת בשרה לו בעלת האוב מעין דור את אחריתו. בעידן המודרני קיימות מכשפות שחוזות את העתיד כמו בעלת האוב מעין דור, בטכסים המשמרים תרבות פגאנית אללית מרתקת שחשבנו שנעלמה מהעולם.

ב11 בספטמבר (השחור) היו 21 אנשי FBI שידעו ערבית. בכל ארה"ב באירגון החזק הזה היו 21 איש שידעו את שפת הטרוריסטים המדוברת ביותר...
זה מידע שגורם לי לשמוח שאני לא אמריקאית. כל כך הרבה גופי הגנה שפשוט לא מעריכים נכון את הסיכונים, ומעדיפים לרגל ולרדוף "סטיות", מתוך גאווה שמרנית הם חותמים בצלב ופועלים לפי תחושות בבטן אליהן התחנכו.
האויב האמיתי תמיד היה שם ולא הסתיר את כוונותיו, כך שכמות ההיסטריה אליה נכנסה ארה"ב היתה מוצדקת לגמרי.
רכשתי את הספר כי אני פריקית למידע מסוים וג'יי אדגר הובר הוא חוליה שנוגעת לאותו מידע, פ למדתי קצת יותר על הובר ותפיסתו באירגון.
הפרק הראשון בספר לא מתחיל עם הקמת הבולשת, אלא עם סוגיית הגזע והאופי של הFBI, בהמשך ישנן הוכחות למה שכבר ידוע- הבולשת אספה מידע על מנהיגים וסחטה אותם כדי שיאפשרו לה לפעול ביד חופשית תוך רמיזת זכויות האזרח.
לפחות המוסד רומס אזרחים בריטים ואיטלקים עם דרכונים מזויפים ולא מפשל על חשבון הישראלים ;)
ספר מרתק וטוב למי שלא מחפש עלילה וסתם להשכיל ולנקות ראש. ולפריקים על שב"כ מוסד ואירגונים מהסוג...

הספר אכן מתאר את ההיסטוריה של הכישוף, אלא שהוא מתרכז בעיקר בימי הביניים, תוך השמטת פרקים נבחרים של הכישוף עד לימי הביניים. נדמה שהמחבר פשוט ישב בספריה, וחיפש אחרי מסמכים שתאמו את השקפותיו, בלי לחקור מקורות קדומים יותר. ובכל זאת, למי שלא בקי בנושא של "רדיפת המכשפות" כדאי לקרוא את הספר, בעיקר בגלל שהוא מנתץ אמיתות מסויימות על מה שקרה.