וואווווו, קניתי את הספר ''התמים'' לכאורה בדוכן הפגומים לפני שלוש שנים שוכב אצלי במדף וכשגיליתי אותו התאהבתי שקניתי את שאר הטרילוגיה ואת הספין אוף.
ספר טוב, מצחיק ומאוד מעניין. ניל שוסטרמן ממש מגיע לפרטים הקטנים של העולם הזה שזה סופר משמעותי ומדהים, העליליה נוגעת מאוד.
לכל מי שחושב שזה ספר רומנטי או רומנטזי אז זה לא, כן יש אהבה קטנה אבל לא מדגישים אותה בספר הזה אבל ספר וואו.

לאור הביקורת המאוכזבת כאן באתר על הספר הזה, ולאור זה שלא אהבתי את הפריקוולים שעשו לסרטי מלחמת הכוכבים, ציפיתי להתאכזב גם מהספר הזה, שהוא סוג של פריקוול, אפשר לומר, לטרילוגיה המצליחה של ניל שוסטרמן.

הופתעתי לטובה, אולי בגלל מיעוט הציפיות או שאולי כי מדובר בבאמת אחלה של ספר. מדובר באוסף סיפורים קצרים, שרובם המוחלט ברמה טובה ומספקת, אשר עושים כבוד לעולם העמוק והמקורי שנבנה בשלושת ספרי הטרילוגיה. למי שרוצה לקרוא עוד סיפורי ליקוטים מסקרנים, לקבל עוד טעימה מהעולם ששוסטרמן יצר (החרמשות, הליקוטים, העננה וכ'ו), מומלץ בחום. כל השאר מוזמנים ללקט לעצמם ספר אחר.

אני, בכל אופן חיבבתי מאוד את הספר, כמעט כמו את ספרי הטרילוגיה (אולי טיפה פחות, אבל קשה להשוות כי זה פורמט של סיפור קצר).

טוב, איך מתחילים??? אני באמת לא בטוחה. את שלושת הספרים הראשונים בסדרה מאוד מאוד אהבתי. את זה? איך לומר... פחות!!!
לספר הזה אין שום קשר לעלילה של שלושת הספרים הראשונים, ומלבד זאת, הוא נורא מאכזב. הוא מבולגן, קופץ מסיפור לסיפור, אין שום קשר בין סיפור אחד לשני (זה לקט של סיפורים קצרים כאלה שקשורים לעולמות של החרמשים בכללי, ולא לגיבורים שהיו בספרים שלפני), ובקיצור - אני לא חושבת שהוא שווה את המאמץ. זה ספר אחד מבין כמה בודדים שנטשתי באמצע, פשוט כי אין לי זמן לבזבז על דברים שאני לא אוהבת ונשאבת אליהם. הייתי מוותרת עליו ונשארת רק עם ה3 שקדמו לו.

פשוט לא יאומן לאיזה מסע מדהים ספרים יכולים לקחת אותך... זהו הסיום של טרילוגית מד"ב מופלאה שמספר על העולם שלנו בעתיד הלא כל כך רחוק שבו בינה מלאכותית שולטת בכל מה שקשור לאנושות חוץ מאשר במוות עצמו. אבל מכיון שאין יותר מחלות ואנשים יכולים לחזור חזרה לגיל ביולוגי צעיר יותר בטיפול של הבינה המלאכותית, נוצר מצב של גידול עצום באוכלוסיה. בשביל לאזן את כמות בני האדם בעולם נוצרת קבוצה של מתנקשים מיומנים בכלי נשק, מכל הסוגים והתקופות, שנקראים "חרמשים" והם אלו שממונים על לקיחת החיים של בני האדם. הבינה המלאכותית שנקראת "העננה" מתעלמת מכל מה שהחרמשים עושים.
לאורך הטרילוגיה מסופר על דמויות של חרמשים ועל פועליהם ועל כל מיני קבוצות אחרות באוכלוסיה ועל איך שהן פועלות בעולם עתידי שכזה. הסיפור עוקב אחרי כמה דמויות מפתח שכתובות בצורה נפלאה ומקסימה ורק מקבלות רבדים נוספים מספר לספר. הכתיבה של שוסטרמן פשוט משובחת, הוא מתעסק עם רגשות בצורה נפלאה, הוא מתאר תפאורת עולם מרהיבה, הוא מציג סצנות אקשן מעולות והחיבור שלו לטכנולוגיה הוא מדהים וכל זה מצטרף לכדי יצירת מופת ראויה לשבח ולציון שמלאה בכל טוב, מפוליטיקה, ערכים, דת, כלכלה, טכנולוגיה מתקדמת ועוד ועוד.
חווית הקריאה ככל שמתקדמים הופכת להיות הרבה יותר עמוקה, עד שמצאתי את עצמי בסערת רגשות גדולה ככל שהעלילה נטוותה יותר ויותר לכיוון הסיום.
אני מקווה שזו לא יצירה חד פעמים של הסופר ונזכה לעוד ועוד בעולם של להב החרמש ובכלל.
תהנו...

אזהרת ספויילר

מרגישה צורך לכתוב את דעתי הלא פופולרית על הספר.

אכזרי במקצת. ניל בונה עולם אכזרי מאד שבו הורגים אנשים סתם (לא סתם אלא כי יש יותר מדי), יש מלא רצח של אנשים שמתבצע בספר. בספר זה כמובן במעטפת מוסרית ואני תוהה אם אני היחידה שלא מבינה מי הפסיכופת שחשב על העלילה...
בסוף גם לספר אמור להיות גבולות, זה שזה ספר לא אומר שהוא צריך להיות משולל מוסר/ על מציאות אכזרית מאד ולא ישומית.
בסוף אני לפחות קוראת ספרים כדי להנות וספר שהסופר שלו חושב שמגניב להרוג אנשים מגניב אותי קצת פחות משאר הספרים ובכלל.
עד כאן דעתי הלא פופולרית על הספר.
כתוב טוב, עלילה טובה, מי שכתב אותו פסיכופת והוא אכזרי ובטח לא ספר שהייתי רוצה שאנשים שאני אוהבת יקראו.

ואוו, וואו, ושוב פעם וואו. הספר השני בטרילוגיה של להב החרמש הוא המשך ישיר לראשון. העלילה האדירה של שוסטרמן ממשיכה להיות מפתיעה ומתוחכמת. הדמויות שלו ממשיכות לקבל עומק ורבדים אנושיים, והתפאורה של העולם מתרחבת.
בספר הראשון התוודענו לעולם עתידני שבו אין מחלות ואין מוות והחרמשים לוקחים על עצמם להיות מבצעים של דילול האוכלוסיה אבל במהרה מוסד החרמשות - או בעצם רק חלק ממנו - מכניס לתוכו גם כאלו שמתחילים לאהוב את העבודה שלהם ונוצרות שתי קבוצות שמתנגדות האחת לשנייה. ולתוך הקלחת הזו נשפכים גם חרמשים צעירים שמושפעים כל אחד מהקבוצות השונות, ובינה מלאכותית אדירה שנקראת העננה שמנהלת את העולם כולו חוץ מאת החרמשים וכת של מאמינים במשהו עילאי לא ברור. ובספר השני העלילה ממשיכה עם הסיפור ולוקחת את הקורא אל תוך נבכי הבינה, אל תוך כאוס שחרמשים מסוימים רוצים ליצור ואל תוך קרשנדו אחד ענק שבו כל הדברים משתלבים יחד בצורה משובחת.
עם יותר פוליטיקה, עם יותר עוצמות, עם יותר הפתעות, עם יותר מחשבות ועומק הספר השני עולה על הראשון ומביא את הסיפור לגבהים חדשים. פשוט תענוג!
איזה כיף שיש חגים שאפשר לשקוע בהם בקריאה...
תהנו...

הטרילוגיה הזו נמצאת אצלי על המדף מאז שיצא הכרך השלישי, אבל היא לא הייתה בעדיפות גבוהה כי חשבתי שזה יותר ספר נוער וקצת שמרתי לילדים שלי, אבל כשראיתי תלמיד בבית ספר קורא את הספר באנגלית והוא אמר לי שהוא קורא את הסדרה כבר פעם שלישית אמרתי שאולי כדאי לנסות. והלכתי על זה...
הסיפור המדהים הזה מספר על עתיד שבו בינה מלאכותית שולטת בכל העולם מה שאומר שאין יותר מלחמות, יש שיוויון לכולם, אין יותר בעיות, אין יותר מחלות אבל זה גם אומר שאין יותר מוות, ואנשים יכולים להחזיר את עצמם אחורה מבחינה גנטית. המצב הזה יוצר בעייה חמורה של התפוצצות אוכלוסין בעתיד הקרוב אז בני האדם יצרו קבוצה של אנשים שהם מחוץ לשלטונה של הבינה המלאכותית שנקראים חרמשים והתפקיד שלהם הוא ללקט אנשים ולסיים להם את החיים שלהם לתמיד בלי אפשרות להחיות אותם אם הם מתים בטעות כמו שהבינה המלאכותית עושה.
בעתיד הזה נוצרים כל מיני סיעות בתוך עולם החרמשים ולא הכל הוא טוב כמו שהסתמן בהתחלה. יש חרמשים שמנצלים את הכוח שלהם לדברים שליליים ולרצח. בתוך העולם הזה החרמשים מנסים לגייס לעצמם שוליות שיוסיפו לאג'נדה שלהם כוח בעתיד וככה בערך מתחיל הסיפור...
הכתיבה של שוסטרמן והתרגום של אכמון הם פשוט נפלאים. היה תענוג לקרוא ולהתחבר לדמויות, עולם עתידני מופלא בנוי בצורה מצויינת וסיפור קולח מלא באקשן וערכים אנושיים. בקיצור, פשוט תענוג.
תהנו...

עננה (להב החרמש 2), ניל שוסטרמן
סוגה: מד"ב/דיסטופיה
במילה אחת: החיים שאחרי כשאין מוות
דירוג: 5 כוכבים

בקצרה: אחרי שבספר הקודם התוודעו שוליות החרמשים סיטרה ורואן לעולם של הרג, נהפך רואן לרודף צדק ומקים משמר שמטרתו להרחיק חרמשים מושחתים. סיטרה בוחרת הפעם לפעול בחמלה, בניגוד לאידיאלים של "הסדר החדש", אך כאשר חייה מאוימים, מתברר שלא כולם פתוחים לשינוי.
המאבק באויבים ישנים וחדשים צובר תאוצה, וכשהשחיתות פושה בחרמשות, רואן וסיטרה מתחילים לאבד תקווה. האם העננה תתערב או שמא יתחיל עולמם להתפרק?
סיטרה ורואן מתוודעים לעולמם של החרמשים ולומדים לשלוט ב"אמנות ההרג", אך שניהם יודעים היטב שכישלון עלול להוביל לסוף חייהם שלהם.

מד"ב: בדומה לספר הראשון, גם בספר זה יש נגיעות של מד"ב הנוגעות לחיי הנצח. אבל רוב הספר נוגע יותר בדילמות סוציולוגיות ולא עמוס במדע.

מתח: פה ושם הספר צובר תאוצה ומרגיש מותח, אבל כספר למבוגרים צעירים, הוא לא באמת מותח – ספרים כאלה מנגישים הרבה מהמחשבות (הקצת תמימות של הגיבורים) על חשבון העלילה והקצב.

אלימות: כספר על מוות, אלימות לא חסרה. אבל הכל די רך אם מתעלמים מהעובדה שרצח זה לא מעשה רך. ברמה הפילוסופית, זה לא רצח אלא סיום חיים נדרש.

PG: מתאים לבני נוער.

מתאים ל: קוראי הספר הראשון (החרמש) בסדרה.

קריאה חוזרת: הספר הבא שאקרא יהיה הספר האחרון בסדרה (חלק 3).

ספרים נוספים בסגנון (שקראתי): לא מכיר ספרים דומים.

סיכום: הרבה פעמים, הספר הראשון בסדרה/טרילוגיה, הוא הספר הטוב ביותר ומשם יש תחושה של מיצוי ודעיכה. בעננה, הספר השני בסדרה, העלילה משנה קצת זווית ופוקוס ולא מתמקדת רק בשני הגיבורים הצעירים. הרבה אינטריגות בין החרמשים מוסיפים עניין ופלפל לסיפור והופכת אותם לדמויות חשובות בסדרה.
לתחושתי, הגיבורה האמיתית של הספר הזה היא העננה (סביבות-העל של הענן של היום). ההגיגים הפילוסופיים והסוציולוגיים שהיא מעלה מאוד מעניינים והופכים את העננה לדמות ראשית. הרבה מחשבות עולות מאי-היכולת למות. אין אלימות, אין תחרותיות, החיים רגועים – אז בשביל מה לחיות בכלל? העננה הכל-יכולה מתייסרת בינה לבין עצמה ומציגה את עצמה כפגיעה. מאוד מרתק ומעלה חיוך לא פעם.
כפי שכתבתי על הסופר בספר הראשון, הוא ממש גאון. הוא ממש רקם עולם שאינו דומה לספרים אחרים. אין כאן מחזור של רעיונות או סיפורים אחרים. יש לו חוש הומור עדין שמתגלה מידי פעם בספר. הרעיונות שלו לאורך הספר מאוד מעניינים.

חרמש, ניל שוסטרמן
סוגה: מד"ב/דיסטופיה
במילה אחת: גאוני
דירוג: 5 כוכבים

בקצרה: עולם מושלם. בלי רעב, בלי מחלות ובלי סבל. האנושות הצליחה להכניע גם את המוות. אבל לחיים בעולם מושלם כזה יש גם מחיר כבד – החרמשים. שני בני נוער, סִיטְרָה ורואן, נבחרים להיות שוליות של חרמש. זהו תפקיד שאיש מהם לא רוצה, ובדיוק בגלל זה הם נבחרו לו. בעולם ללא מוות, רק החרמשים יכולים לסיים חיים, והם חייבים לעשות זאת כדי למנוע פיצוץ אוכלוסין. זהו תפקיד מכובד ועתיר זכויות, אבל בכל מקום שאליו חרמשים מגיעים הם פוגשים רק פחד.
סיטרה ורואן מתוודעים לעולמם של החרמשים ולומדים לשלוט ב"אמנות ההרג", אך שניהם יודעים היטב שכישלון עלול להוביל לסוף חייהם שלהם.

מד"ב: בסיפור ישנם מוטיבים של מד"ב סביב חיי נצח, אבל שום דבר כבד שיבריח קוראים שיש להם פוביה ממד"ב. זה לא באמת מד"ב (כלומר כן, אבל לא).

מתח: יש קצת מתח בספר, אבל לדעתי הוא לא נכתב כספר מתח.

טכנולוגיה: למרות שאנחנו בעתיד הרחוק, הטכנולוגיה היא של היום. מתאים גם לטכנופובים.

אלימות: טוב, זה ספר על מוות, אז אלימות לא חסרה. אבל הכל די רך אם מתעלמים מהעובדה שרצח זה לא מעשה רך. ברמה הפילוסופית, זה לא רצח אלא סיום חיים נדרש.

PG: מתאים לבני נוער.

מתאים ל: כולם, בפרט לכאלה החולמים על חיי נצח.

קריאה חוזרת: הספר הבא שאקרא יהיה ספר ההמשך (חלק 2).

ספרים נוספים בסגנון (שקראתי): לא מכיר ספרים דומים.

סיכום: לעיתים רחוקות נופל לידי ספר הכובש אותי מהרגע הראשון והגורם לי לשאול איך לא חשבו על הרעיון הזה קודם. איזה גאון הסופר צריך להיות כדי לכתוב ספר עמוק המעלה שאלות רבות על חיי נצח ומצליח לסחוף אותנו בתיאבון רב לגמור את הספר כמה שיותר מהר.
למרות שזה מוגדר ספר נוער (שני הגיבורים הם בני נוער), אני מחזיק מזה ספר למבוגרים. הרבה רבדים יש בכתיבת הזו ועכשיו אני בכלל לא בטוח שאני רוצה לחיות לעד. גם לא לעבור תהליכי הצערה ובגיל 130 להיראות בן 30. בהרבה ספרי נוער, הכתיבה נורא פשטנית וילדותית וכל הסיפור נע לקראת נשיקה (או לא) בסופו. הכתיבה בחרמש היא די בוגרת ולמעט כמה סצנות בודדות בין הגיבורים (היא אוהבת אותי או לא?), יש חלקים עמוקים ומעט פילוסופיים.
למרות תחושה שהסיפור מתבסס על רעיון המבוך, ובהתחלה חשבתי שזה מתקדם לקראת משחקי הרעב, ישנן כמה שכבות בסיפור. בשכבה אחת, יש קצת מאבק מי ישרוד ומי ימות, אבל זה בשוליים. שכבה אחרת דנה בהיבטים פילוסופיים על חיי נצח. שכבה אחרת נוגעת בהיבטים סוציאליים כגון מה כבר נותר לעשות בחיים כאשר הכל כבר נעשה. יש גם את העננה (שזה סופר ענן מחשוב השולטת על החיים) ומה מקומה בחיינו – כמה שזה רלוונטי בימים אלה כשדנים על השתלטות ה – AI על האנושות.
נהניתי גם מכתיבה מעט מצחיקה ומעט צינית, בעיקר סביב נושא המוות (לא רוצה לשים כאן ספוילרים). המחבר השקיע רבות בתיאור מאוד רציני ומקצועי של כלי המוות (הרבה סוגי סכינים בגדלים שונים) המשמשים את החרמשים וכיצד הם הופכים למאסטרים של הרג. מישהו אמר מרוץ חימוש גרעיני?
זה ספר ראשון בטרילוגיה והוא ספר חובה. גאוני.