#
בתמונות הוא מופיע לרוב עם מקטרת. ברור שזה אחד האביזרים שהגיבור שלו, מגרֶה, עושה בהם שימוש שיטתי. סימנון הוא יליד ליאז' בבלגיה, שנאלץ בגיל 16 לעזור בפרנסת המשפחה ובזה הסתימה השכלתו הפורמלית. כשבגר חי בפאריז, עשור בארצות הברית ובשווייץ (אבל לא בבלגיה...). כסופר הוא היה פורה מאד, פרסם המון המון מלים – מחולקות לרומנים וסיפורים קצרים. יש אוהדים גדולים ממני לסימנון, שכמו גיבורו הוא כבד, מפותל, איטי וחסר הומור. סימנון, אגב, כתב גם ספרים אחרים אבל מוכר בעיקר בזכות סידרת ספרי מגרֶה, בלש המשטרה המשפטית(?) שהקריירה המצויינת שלו ממשיכה גם לאחר שפרש לגימלאות.

בסוף הספר מופיע תאריך כתיבתו – מרץ 1946. כמה חודשים אחרי שסימנון עבר להתגורר בארצות הברית. ההיכרות הדלה את המנטליות האמריקאת, השפה האנגלית הזרה לו, שיפוטו לחומרה את התנהגות "האמריקאים", כל אלה מופיעים בסיפור. מפקח ב- FBI, המלווה את מגרֶה בשהותו במקום הוא ג'ינג'י, לועס מסטיק, הטוען שחוקת ארצות הברית אינה מאפשרת לחקור אנשים שלא התלוננו במשטרה (ממש...)
מגרֶה נוסע באימפולסיביות לאמריקה לבקשתו של צעיר אחד, החושש לשלומו של אביו, שהוא איש עסקים עשיר החי בניו יורק. מגרֶה אורז לבדו(!) ומשאיר לגברת מגרֶה פתק המודיע לה שנסע... הוא שוהה בניו יורק כשבועיים או שלושה, רוטן על האמריקאים חסרי התרבות (זו פרשנות שלי), פוגש כל מיני דמויות ססגוניות – שאני בטוחה שאפילו באמריקה אין כאלה – שותה משהו, אוכל משהו, פותר את התעלומה בטלפון טראנס-אטלנטי בנוכחות כל בעלי העניין וחוזר הביתה לחייו בהם גברת מגרֶה דואגת לנוחותו בלי להטריד אותו בזוטות, והוא כבר מוכן לתעלומה הבאה.

כאמור אני לא מחסידיו המובהקים של סימנון, אם כי אני מעריכה את כתיבתו היסודית והחרוצה. משהו בכובד, באיטיות ובחוסר ההומור מקשה עלי להתחבר, למרות נסיונותי. בפרטי הספר כתוב שהוא נכתב ב 1931, בעוד בסופו מופיע תאריך מאוחר ב 14 שנה. תעלומה הראויה למגרֶה שאין לי ספק שהיה פותר אותה לאחר עיון במסמכים, ראיונות יסודיים לעדים והאשמת ההוצאה לאור בהטעיית הקוראים ובלבול העובדות.

חביב.
לא יכלתי שלא להשוות את סימנון לכריסטי, לאורך כל הספר.
ואין מה לומר, הוא בסדר גמור.
כיאה לספר מתח-בלשי הוא מציע מפרט עשיר: פיתרון מעניין, וצורת סיפור מעולה.
ההתחלה קצת קשה, אבל בהתחשב בספר הקצר הזה... זה בסדר גמור. הצלחתי להשאר אחוז אחרי כמה דפים, ואפשר לומר שנהנתי.

מה שכן, הספר הזה לא מיוחד, ולא מפתיע מאוד, הוא פשוט עוד ספר מתח-בלשי לא רע.
(ומה קרה כשחיפשתי שם את כריסטי? הו, מצאתי קצת, אבל לא בצורה משמעותית)

ועוד מה שכן, חירפן אותי (!) האובססיביות של המתרגמת (אני מאמין) לשים המון, אבל המון, סימני קריאה. לא יודע, לא ברור, העיקר שעברתי את זה.

פקד מגרה, איש המשטרה המשפטית בפריז, גיבורו הקבוע של סימנון - יוצא לחקור פרשת רצח מסתורית בצומת שלושת האלמנות. רק שם הצומת כבר יוצר את המתח והמיסתורין סביב מה שקרה שם. מגרה, בלש משטרה של שנות ה - 30 של המאה העשרים - ללא שום יכולות טכנולוגיות עדכניות- רק שכל חריף, אינטואיציה, ניסיון ויכולת הסקת מסקנות רבת שנים - מצליח להגיע לפתרון המפתיע של תעלומת הרצח בצומת - כאשר שוב ושוב כמו בהרבה מספריו (המרובים מאוד!!) אנחנו לומדים על האיפיונים האישיים של תושבי העיירות והכפרים בצרפת. סימנון הוא אמן הבלש הקצר ומגרה הוא גיבור ספרותי שלא נס ליחו.

פקד מגרה חוזר בעוד תעלומת רצח מפרי עטו הפורה של סימנון. הפעם לשם שינוי מגרה לא מוביל את חקירת הרצח, אלא נקלע לתעלומה שהוא מלווה אותה ויחד עם שאר משתתפי העלילה חוזה בפתרון הרצח כמשתתף בסצינה הלקוחה כאילו מספרי אגתה כריסטי - יושבים כל החשודים האפשריים בארוחת ערב ואחד מהם מצהיר כי הרוצח יושב ביניהם ועד חצות הוא ימות - מגרה הוא אחד מהיושבים סביב השולחן כמי שנכח די במקרה באירוע הטרגי של מות הרוזנת בעלת הטירה ואשר במקרה מגרה גדל בטירה זו כבנו של מנהל הטירה. ספר קצר עמודים 164 סה"כ, אבל כל כך בסגנון הטוב והמוכר של סימנון. לקוראיו המסורים של סימנון (אני ביניהם) - מומלץ.

פעם די מזמן את ג'ורג' סימנון - קראתי בשפת המקור - צרפתית.

הפקד מגרה היה דמות חד פעמית בשנינותו באלגנטיות ובשיק צרפתי שכבר לא נתקלים בהם לאור ספרות הבלשות
הבריטית, אמריקאית והנורדית.

הפקד המהולל מגרה חוזר לכפר הולדתו - אל האחוזה בה גדל כבנו של איש האחזקה הראשי, ביתה של הרוזנת סנט-פיאקר.
פתק מסתורי הגיע אל המשטרה המקומית, פתק המתריע על רצח עתידי העומד להתרחש בכנסיה בו מתכנסים כולם בכמה סבבים
לתפילה של יום כל הנשמות.

מגרה מתאכסן באכסניה המקומית שם הוא מרגיש בבית.

כל אנשי הכפר מתכנסים בכנסיה, מפלס המתח אצל מגרה עולה, מי ימות? הוא מתבונן סביבו, הכל נראה כשורה התפילה עומדת להסתיים ואז.....הרוזנת נופלת, ללא רוח חיים.

מגרה פותח בחקירה, מזכירה האישי של הרוזנת , יש אומרים כי הינו גם מאהב שלה, בנה הסורר השקוע בחובות ופילגשו, כולם לוטשים עיניים להונה הההולך ומדלל, מנהל הטירה החדש ובנו הבנקאי - אשר גם הם בוחשים בהונה של הרוזנת.
אל התמהיל נכנס גם הכומר, פרח הכמורה ושאר תושבי הכפר.

על הכל מנצח הפקד מגרה, ביד אומן הוא פורם את התעלונה, מי רצה במותה של הרוזנת, ומי גרם למותה, ואיך.

ג'וררג' סימנון, "אביו מולידו" של הפקד מגרה השנון הדמות המובילה במעל 70 ספרים פרי עטו, סרטים ועוד.

ניחוח של נוסטלגיה. נהנתי מאד.

אם אתה לא אחד שרגיל בספרי מתח בשביל שיהיה לך מותח אני חושב שצריך אחד משני דברים.
אחד זה שיהיה לך אכפת על האנשים שמסופר עליהם.
השני זה שאתה תבין חצי מהדברים ותהיה סקרן לדעת את החצי שלא הבנת אותו לבד.

אני יגיד לכם את האמת אפילו שזה קצת פדיחה בשבילי. אני לא הבנתי אפילו עשר אחוז ממה שקרה שמה יעני הבנתי מה שסיפרו שזה הלך לפה ואחר כך הלך לשם וכל זה הבנתי אבל לא הבנתי מזה שום דבר יעני לא ראיתי כמו שאומרים את התמונה הכוללת. אפילו לא ראיתי עשר אחוז ממנה ובגלל זה לא הייתי סקרן על השאר. אתה צריך איזה מינימום בשביל הסקרנות ואני המינימום הזה לא הגעתי אליו.
לגבי הדבר הראשון שיהיה אכפת לך על הבני אדם אז הבעיה שיש פה בן אדם אחד שהיה אכפת לי עליו וזה המפקח מגרה. הבעיה שידעתי כבר שזה סדרה ושזה החלק הראשון ממנה אז איך ימות? אחרת לא יהיה סדרה ככה שהייתי רגוע שהוא הולך להיות בסדר בשביל הספרים שאחר כך.

גם קראתי את האחרית דבר שכתב דב אלפון בסוף של הספר. הוא מנסה לשכנע אותך שהסיפור הזה זה כאילו על המעמדות בצרפת ושהוא רוצה להראות לך איך האנשים הרגילים הם הכי חשובים ושלא צריך משהו מיוחד בשביל להיות בלש וגם לא צריך שתרגיש לא בסדר אפילו אם אתה נגיד נהג מונית ואתה יוצא לך ללכת למקומות של העשירים. אני מבין את זה וגם אני חושב ככה אבל אני לא הרגשתי שהסיפור הזה עוזר לי במיוחד בהרגשה הזאת. יכול להיות שעזר בקצת וגם בקצת עוזר להרגיש שאני בפריז אבל לא בהרבה. אני עוד צריך לחשוב על זה.

המזל זה שיש לי זמן ושאסור לי לנהוג עד יום שני שיוציאו את הנקז של הניתוח (אם מפריע לכם שאני מספר ככה על המחלה אתם יכולים להגיד ואני ינסה להוריד הילוך). בינתיים אני יכול לקרוא הרבה ספרים אז לא אכפת לי אם לא כל ספר מלמיליאן.

אני חסיד גדול של סימנון ושל פקד מגרה ומשתדל לקרוא כמה שיותר ממנו. גם הפעם נהניתי מאוד (במלון לאחר יום שלם של טרק) מדמותו של מגרה, מהאופן שבו הוא מטפל בפשעים בחשיבה היסודית שלו. העלילה מתרחשת בשנים בהן אין אמצעים טכנולוגיים משוכללים, לא מחשב, לא אינטרנט, לא סמארטפון - הכל דרך חשיבה יסודית, חקירה ממצה, בדיקה של כל בדל מידע ובדל פריט. אין על פקד מגרה וזאת דרך ההווי של רחובות פריז, הביסטרו הקבוע שלו, צוות השוטרים הנאמן שלו ושלל דמויות פריזאיות אותנטי. מחכה לספר הבא..

מצאתי את הספר הזה במן ספריה שיתופית שכונתית, מהסוג החמוד שכל אחד יכול פשוט לקחת ממנו. אני מאוד אוהב את סימנון וקראתי הרבה מהספרים שלו שתורגמו לעברית, אבל איכשהו אף פעם לא יצא לי לקרוא ספר מסדרת "הפקד מגרה" המפורסמת. אז הנה נקרתה לי ההזדמנות.
אז מה יש לנו כאן? ספר בלשי כמו בימים הטובים: תעלומת רצח סבוכה ומותחת, בלש גאון עם יכולות דדוקציה על-אנושיות, רעים שהם פשוט רעים, טובים שהם פשוט טובים... אם אתם בעניין אתם תבלו בנעימים ולא תניחו את הספר עד שתגלו את הפתרון. מה שכן ראוי לציון, הוא שסביב קו העלילה הפשוט-אך-מותח סימנון עושה את אחד הדברים שהוא הכי טוב בהם - ליצור אווירה. ממש אפשר להרגיש את פריז של פעם, על בתי הקפה והביסטרו, הנהר והטיפוסים השונים ומשונים.
מה פחות אהבתי? הדמויות כאן הן די שבלוניות ושטוחות, הן לא עוברות תהליך או משהו כזה, אבל אני מניח שזה פשוט הז'אנר. מה שיותר הפריע לי הוא שכמה חלקים בספר מדיפים ריח לא נעים של שוביניזם\שנאת נשים ושנאת זרים. אם אתם רגישים לעניין הזה כנראה שזה יעצבן אתכם. כשאני נתקל בדברים מהסוג הזה בספר, אני מנסה לקחת בחשבון את התקופה שבה הוא נכתב. כנראה שבשנות הארבעים גישות כאלה היו בתחום הסביר והמקובל...
בקיצור, אני נהניתי מהקריאה. הספר הזה הוא מה שהוא - ספר בלש קלאסי. אל תצפו למשהו אחר.

המפקח מגרה המי יודע כמה. סימנון מביא הפעם פרשיית רצח בפריז של פעם - אין חידוש משמעותי לעומת עלילותיו הקודמות של מגרה, הבלש המשטרתי של סימנון. הפעם מגרה קצת מוטרד מזה שממש בזירה שלו התרחש רצח של מי שרק רצתה להיפגש איתו וזה מניע אותו לחקור כדי לפתור לעצמו את המוטרדות כיצד היה יכול אולי למנוע זאת. קריא ולמזלנו (כקוראים) קצר.