סיימון שאמה התודע לי מסידרות טלביזיה של הBBC שנתקלתי בהן ממש באופן אקראי.
בסדרה הראשונה הוא סיפר את סיפור מלחמת ששת הימים במלאת לה 50 שנה (1967-2017), לאחר שעליתי על הסידרה הסתקרנתי לראות באיזה גישה הוא ינקוט כדי לתאר את השתלשלות הארועים. מאוד חששתי שאמה יביע עמדות אנטי ישראליות כפי שהן נפוצות בימינו בחוגי השמאל בבריטניה.
דווקא הופתעתי לטובה ו סידרה שמרה על ניטרליות עם נטייה קטנה להציג את ישראל כששה אלי קרב , מה שלדעתי לא היה ממש נכון מבחינתי , אבל לא על כך אדון פה.
לכן כשיצא הספר הסיפור של היהודים בשנה שעברה, מיהרתי לקנותו מאותה הסיבה שכל כך הסתקרנתי לראות את דרך הטיפול שלו בנושא מלחמת ששת הימים.
אפשר לאמר שממש לא התאכזבתי, ודרך הטיפול של שאמה בתולדות עם ישראל מימי ראשיתו ועד לגירוש ספרד הוא דוגמא נהדרת לטיפול חדשני של היסטוריון שמטפל בחומר היסטורי גדוש , מוכר ושעליו עברו מאז ימי קדם ועד היום עשרות, מאות ואולי אפילו אלפי היסטוריונים, כשמביאים בחשבון את העת העתיקה.
הספר מתחיל במציאת הגניזה הקהירית ותרומתה להכרת דברי ימי יהודי מצרים והארצות הים תיכון האחרות.
הוא מנתח בצורה ניפלאה את קהילת יהודי נב, קהילת חיילים יהודים, שכירי חרב שנישכרו על ידי מושלי מיצרים להגן על גבולה הדרומי של מצרים. הוא מתאר את מעמד היהודים את יחסיהם עם שכניהם המצרים הפלאחים , היוונים וכוי תוך התבססות על פאפירוסים שנימצאו בגניזה ומתארים זמנים ושאלות שנתעוררו בחיי היום יום של איש ואישה בני הקהילה, כולל שאלות של קיום מי צוות , מעמד הנשים ושאלות כלכליות שהשפיעו על מעשיהם ביום יום. שאמה גם מתאר את תהליך ההידרדרות ביחסים בין היהודים ליוונים שבסופם התחוללה שחיטה גדולה של היהודים וחיסול היישוב היהודי בנובמבר.
הפרק הבא ,בי, חוקר את הקשר שבין התנך להיסטוריה על פי המיוצאים הארכאולוגיים- מימי קדם ( ימי האבות) ועד לחתימת התנך- ספר עזרא ונחמיה ובניית בית המקדש השני.
מדרך כתיבתו עולה בבירור ובזכות המימצאים הארכאולוגיים בעשור האחרון , ששאמה איננו תומך בזרם של הארכאולוגים החדשים מבית מקדשו של פרופסור פינקלשטיין , ארכאולוג מאוניברסיטת תל אביב, אלא מסתמך על חקירותיהם של הארכאולוגים מהזרם המרכזי שמשלב את מימצאים הארכאולוגיים למתואר בתנ״ך ומשלב ביניהם תוך הסתמכות על התנך כבסיס לסיפור ההיסטורי.
מאוד אהבתי את דרך טיפולו בעליית בבל, בניית הבית השני וחידוש הקשר בין עם ישראל לתורת ישראל. מעניין ופורץ דרך חדשה בכתיבה היסטורית. חדשה.
פרק ג׳ מתאר ומבסס מציאות ארכאולוגיות בארץ ישראל במאה ה- 19 על ידי חוקרים בריטיים שהקשר שלהם לארץ מתבסס על אמונתם הבלתי ניתנת לעירעור על אמיתותה של תורת ישראל והקשר הבילוי יאומן שהתקיים בין תאולוגים בריטיים לבין הכתוב בתנ״ך.
הוא עוסק בגילויה ובחפירתה של ניקרת חיזקיהו, בחקר מקורות המים של ירושלים והדרכים שבהם ביקשו הבריטים להבטיח אספקת מים טריים וטובים לעיר הצחיחה, שאמה מתאר את חקר ארץ ישראל מבחינה היסטורית וגאוגרפית על ידי משלחות מחקר של האקדמיה הבריטית בשיתוף הצבא הבריטי. פרק שמחדש רבות ואפילו מפתיע מבחינת הממצאים שגילו הבריטים.
חלק הראשון מסתיים בניתוח כתביו של יוספוס פלאויוס ובמלחמת רומא ביהודה וחורבן בית שני.
אחד הדברים המעניינים שבו הוא עוסק בשאלה למה יהודי התפוצות לא באו לעזרת אחיהם במלחמה הקשה הזאת והאם תאוריו של יוסף בן מתיתיהו יכולים להחשב כתאורים למה שהתרחש באמת , או שכתביו בחלקם הם המצאה מדי יונו הפורה של האיש. בחצר השני של הפרק מוצא שאמה עינין ביהודי רומא מאותה תקופה ובשאלה האם הקברים ברומא תחתית ( הקטקומבות), הם אכן קברים של יהודים מתקופת האימפריה, או מתקופות מאוחרות יותר בשל הציורים של הדמויות והעברה על האיסור התנכי שלא לצייר ולעשות פיסלי אדם.
בלק השני עוסק שאמה בעליית הנצרות, במאבק בינה לבין היהדות , בהתנצרות אירופה ותחילת הרדיפות של ביהודים על ידי הכנסיה והשילטון האימפריאלי. הוא מ מרכז בתולדות היהודים בעיר אנטיוכיה
ובהרס והחורבן שבהם נהרסה קהילה עתיקה זאת
תוך הסתמכות על מימצאי הגניזה מנתח שאמה את תולדות יהודי צפון אפריקה ובמיוחד איזור קריניקה. אחד הפרקים המלהיבים לדעתי זה חקירת בית הכנסת העתיק והמדהים ביופיו בדורה- אירופוס ( כיום בתחום סוריה). מן המאה השלישית לספירה אאשר ציורי הקיר שבו הפריחו לחלוטין את ההנחה שיהודים נמנעו מציור תמונות. תוך הבאת הסברים ותיאורים של בתי כנסת מאותה תקופה ובערים אחרות אשר גם הם שופעים ציורים ופסיפסים יפיפיים אשר מתארים דמויות אדם בכל מיני הקשרים.בפרקיםו
סיפור גילויו של בית הכנסת ב 1933 , הוא סיפור מעורר השתאות של בניין בעל שלוש קומות שכל קירותיו נשתמרו ועליהן פרסקאות מדהימות ביופיין המתארות את סיפורי התנך , ואשר כלל לא נמנעות משימוש בדמויות אדם, דבר שנימצא גם בבתי כנסת אחרים וגם בארץ ישראל. דבר שמעורר את הויכוח על איסור המצווה ואת העובדה שבמאה השלישית לא היססו יהו די הארץ לעבור עליה.
בפרקים האחרונים מתאר שאמה את יחסי הקהילות היהודיות עם עליית הנצרות והפיכתה לדת המדינה. יחסים שלא פעם מסתיימים בשפיכות דמם, כניסת האיסלאם לתחרות על מעמד הדתות, מעמדם של יהודי ספרד ומעמדם לאחר סילוק המוסלמים והשתלטות הממלכות הנוצריות ( הכיבוש מחדש) על ספרד ועד לגירוש ספרד בסוף המאה ה15.

החלק הראשון של הסיפור של היהודים מאת סיימון שאמה הוא ספר של כתיבת היסטוריה במיטבה. אני ממליץ לכל אוהבי ההיסטוריה ובמיוחד תולדות בני עמינו לקרוא בספר מענג זה
ולהינות מכל שורה, דף ופרק.
טוביה