הדואט "היום שאחרי" ממשיך מאותה נקודה את הדואט הקודם "הבוקר שאחרי" לאחר שנגמר בסוף פתוח ומותח מאוד.
דני ואדם ממשיכים לנסות לגרום למערכת היחסים שלהם לעבוד למרות ששניהם פונים לכיוונים שונים לחלוטין. אדם נשאר איי. ג'יי. אמן מפורסם בכל העולם, שאף אחד לא יודע שהוא ישראלי דובר עברית שוטפת ושמשפחתו ברחה מהמדינה לפני שנים. דני נשארת מתמחה בפרקליטות שהחרדות ממשיכות לתקוף אותה וכך גם אור הזרקורים המסנוור, למרות שאינה רוצה בכך. היא מגלה סודות על אביו של אדם וממשיכה לשמור את סודותיה שלה. מערכת היחסים של השניים נעשית מסובכת יותר. לאחר ביקור קצר בישראל בשל מחלתה של סבתו, אדם חוזר לארה"ב לקריירה הבינלאומית שלו ומנסה להישאר בן אדם רציונלי שהתהילה לא עלתה לו לראש. הם מנסים לגשר בין התסבוכות שהם נמצאים בה ביחד ולחוד.

סיימתי את שני הדואטים עם טעם טיפה מריר. הדואט הראשון התחיל טוב, הסוף נשאר פתוח במהלך כל הספרים, פרט לספר האחרון. אני שונאת סופים כאלה. לא כי אני לא אוהבת מתח - אם כבר ההפך הוא הנכון. אבל בספרים רומנטיים הסוף ידוע מראש ואין צורך למתוח את העלילה כמו מסטיק. וזה מה שקרה בספרים של נעמה טל.

העלילה מקסימה, הדמויות מקסימות, הסיפור מקסים. אבל! היה אפשר לסכם את הסיפור של דני ואדם בשני כרכים.
אני לא יכולה להגיד שלא ציפיתי שזה יקרה. תמיד כשיש יותר משני ספרים על אותו זוג, העלילה נמרחת עד אין סוף. הכי התאכזבתי לגלות שהסיפור עם אבא של אדם פשוט נאמר ולא היה צורך להעמיק בכך או לבדוק את האמיתות, במיוחד כי משפחת קליין הייתה אחראית לכך שמשפחתו של אדם עזבו את הארץ לפני שנים. מה הייתה הפואנטה בכלל? ואיך משפחת קליין ומשפחתו של אדם בכלל לא הכירו? האבות הרי היו חברים מאוד טובים... בקיצור היו חורים בעלילה אבל בגדול - סיפור אהבתם של דני ואדם הוא סיפור עמוק ומקסים. למרות שהרגשתי דה ז'ה וו בכל פעם שאדם ודני רבו והשלימו, זה קצת שיעמם אותי האמת. ציפיתי ליותר מידע מעולם המשפט וקצת יותר אקשן. במקום זאת קיבלתי זוג דביק ואובססיבי.
הסיפור של דני גם כן נמרח יותר מדי. חבל שהסופרת לא שיחררה קצת את הדמות הזאת מהטראומה במהלך הספר והשאירה הכל לדפים האחרונים. זה היה מאוד לא אמין בעיניי אבל ניחא.
ואם כבר מדברים, האמינות שהספר הציג בדואט הראשון נמחקו לגמרי בדואט השני.

לסיכום: מאוד רציתי לפרגן לנעמה טל כי הרעיון שלה היה מבריק, אבל לא יצא לפועל כמו שצריך.
אפשר לדלג על המון דפים מיותרים, במיוחד קטעי הסקס והריבים של דני ואדם. אם אתם כמוני, לא אוהבים למשוך את הדברים המובנים מאליהם - תוותרו. אם לא אכפת לכם להימרח בקריאה - ספר מעולה לכם.
בגדול העלילה טובה. אם היו מקצרים את הספרים האלו לשניים, שומטים את הפרטים הפחות רלוונטיים ומוסיפים את הפרטים הכן רלוונטיים, הייתי מרוצה מאוד.

אזהרת טריגרים (על כל הכרכים) - פוסט טראומה מינית, אונס, מחלת הסרטן, סצנות סקס ואזכורים כלליים על סמים ואלכוהול.

בדרך כלל אני לא אוהבת ספרי מקור, לא בגלל סיבה מיוחדת, פשוט לא מתחברת לדמויות ישראליות. להפתעתי אחרי שניסיתי כמה וכמה שהיו מוצלחים למדי, התחלתי דווקא לפרגן לסופרים מקומיים. אני עדיין מעדיפה ספרות מתורגמת אבל חוטאת מדי פעם בספרות מקור ואיזה כיף לדעת שיש סופרות ישראליות שכותבות ספרים רומנטים-אירוטים ועושות זאת לא רע בכלל, אפילו טוב יותר מסופרות מחו"ל. ואיזה כיף שיש סופרת בשם נעמה טל שכתבה ספר רומנטי-מוזיקלי כמו שאני אוהבת. בתור נערה מתבגרת הייתי מחפשת ספרים שמדברים לפנטזיות שלי ולא מוצאת. הסתפקתי בספרי רומנטיקה קלילה ובספרי מתח עוצרי נשימה. ועכשיו בגיל 30 אני מגלה שהז'אנר הרומנטי מתרחב ומספק מקלט לפנטזיות שרק חלמנו להישאב אליהם.

מזל שרכשתי את שני הדואטים ולא רק את הדואט הראשון (עליו אני כותבת כרגע) כי שני הספרים הסתיימו בסוף פתוח (שאני בד"כ שונאת) והייתי חייבת לעבור לספרים הבאים באותה נשימה. בהתחלה הרגשתי שהסופרת מרמה אותי בתור קוראת. אני יודעת שיש תרגילי יח"צ לגרום לקוראים לקנות סדרה שלמה (אהמ... קורה ריילי אהמ...) בשביל למכור. וכבר נתקלתי בספר מוזיקלי אחר, שהיה בשני כרכים מאוד דקים ובסופו יצאתי מאוכזבת קצת. אז חשבתי שגם הפעם עשו עליי תרגיל דומה, אבל האמת שאחרי שקראתי את דבר המחברת בסוף הספר, הבנתי שהסיפור של דני ואדם הוא סיפור שדורש יותר. שמחתי לגלות שנעמה טל הקדישה המון לכתיבת הספרים והקדישה הרבה עומק לדמויות הראשיות. כל כך נהניתי מהסיפור הזה, אפילו שהוא נגמר כל פעם בסוף פתוח ומותח ואפילו שאני בכלל לא אוהבת את מארון 5 או את אדם לוין וכל מי שקראה או קרא את הספר יודעים שאדם של דני הוא לא אדם לוין וטוב שכך!!!

הספר הראשון היה מאוד לא ברור מבחינת הדמויות, שתיהן עדיין היו בצללים ולא הצלחתי לקלוט מה הסיפור של כל אחד בנפרד. בספר השני הסופרת כבר שופכת הרבה יותר אור. שני הכרכים היו ארוכים מאוד בשבילי והסיפור די נמרח בהתחלה מבחינת היכרות הדמויות ומה עבר עליהן, אבל לקראת הספר השני כבר הצלחתי להישאב לסיפור במלואו ולהנות ממנו לחלוטין אחרי שהסקרנות כבר קיבלה כמה תשובות. אהבתי שבסוף קיבלנו את הצד של שני החברה הטובה של דני.

מחכה בקוצר רוח להמשיך לדואט "היום שאחרי" שממשיך באותו קו עלילה את הדואט "הבוקר שאחרי".


אזהרות טריגר: פוסט טראומה מינית, אונס, מחלת הסרטן, סצנות סקס ואזכורים כלליים על סמים ואלכוהול.

ובכן, ספר זה לא פחות מדהים מקודמו. העלילה זורמת וקלילה. כיף לקרוא. כמובן שהספר מסתיים בצורה מאד מפתיעה כך שהייתי חייב לפנות לספר השלישי בסדרה ולראות מה קורה שם. אני ממש ממליץ על הספר ועל הסדרה כולה. וכולי תקווה שנעמה תוציא עוד דברים בעתיד. כי הסגנון שלה אכן מנצח. מאז סדרת "אחרי ש ..." אני לא זוכר ספרים שהשפיעו עליי כל כך כמו זה. מומלץ בחום!

תודה.

כמובן שחייבים לקרוא את החלק השני כדי לקבל עלילה רציפה.
בחלק הזה מתבהרים חלקים מהעבר של דני ושל אדם. ומבינים את גודל הטראומות שמנהלות אותם.
אבל למרות החיבור וההתרחקות וההשלמה וההבנה, עדיין יש עניינים בקע, וכל סוף הספר הוא טיזר להמשך הסדרה.
אז כן, הגעתי איתם לסוף ההופעה, וכן, הצלחתי להישאר מרותקת, ואני מחכה להמשך הסדרה.
ממליצה לכם גם.