"פעם אם מישהו התחבק, זה כי הוא היה אולפניסטית. ברחוב התחבקו רק אולפניסטיות, ואנשים ממש הזויים" ~אחי הקדוש
המשפט הזה אולי יכול להסביר את המצב הטיפה מביך שקרה לי היום - ידידה / חברה / קרובת משפחה / כל מונח שנועד לתאר חברות לא רומנטית שאני לא מכיר כי גדלתי בבועה דתית, שאלה אותי אם אני אעמוד כמו בול עץ אם היא תחבק אותי. השאלה הזאת לא הייתה מופרכת, במקום שבו גדלתי חיבוק זה או רומנטי או מצב חירום ( למשל הלוויה. לא, אני לא צוחק, אני רציני לחלוטין. ). לא מחבקים חברים. חברים לוחצים ידיים, לא מעבר. אני תמיד מופתע כשאנשים באים לחבק אותי, מסתבר שזו פעולה לגיטימית והגיונית כמו כיף או לחיצת יד. אני גם מסתבך בשיחה רגילה עם בנות, אלא אם זה על ספרים, כעוד טראומת חינוך. אבל מנגד, כשאני בכיתה הדתית ועושה מעשים פחות מקובלים בציבור הדתי, יסתכלו עלי מוזר - למה אתה עושה את זה?
קשים חיי הדתל"ש.
לא רק חיי הדתל"ש קשים, אלא גם חיי הסטודנט. יש לי תרגיל גדול להגשה מחר, פרויקט לחמישי הקרוב, שני הבא ושלישי הבא. חוץ מזה יש עוד תרגיל גדול ושתי חתונות. אני בשלב שבו כבר אני יודע שאני אקבל ציון דפוק, אז למה להשקיע? ואף על פי כן יש לי קול קטן שעושה ייסורי מצפון.
בזמנים כאלה, אני תמיד יכול להזכר בשני דברים היפים בחלוף הזמן:
א. כל יום שעובר, מרחיק אותי ביום אחד מהשביעית.
ב. כל יום שעובר, מקרב ביום אחד את היום שאני אפרוש מישיבת ההסדר.
ואז אני חושב על השביעית, שזו הייתה שנה חרא בכל קנה מידה, ועל זה שעכשיו קצת יותר טוב. ושנה הבאה יהיה גם קצת יותר טוב, ובסוף אולי אפילו הכל יסתדר וזה יהיה נהדר. ואני רואה עכשיו, וקשה לי להאמין, אבל ליד הרב קוק הקטן שבלב שלי, מאחורי הניצוץ היהודי העמוק, מתחבא ליד הישו הקטן שבלב - יש ניצוץ של תקווה. אני פתאום נזכר בימים הטובים בשביעית, בפנימייה, כשהמדריך עשה לנו שעת סיפור - ישבנו והוא הקריא סיפורים. סיפורים מכל מיני סוגים - היה שם סיפור אחד של חבר שלו, ושניים של עגנון, והנסיך הקטן, ופו הדוב ואפרים קישון. וישבנו, ושמענו, ושתינו תה ואכלנו ביסקוויטים וזהו. אלו היו ימים טובים. ואני נזכר בהם, וכל מה שאני רוצה זה תה נענע חם, ביסקוויטים, וארבינקא. יודעים מה? אפילו לא ארבינקא, אני מתפשר על סיפור משפחתי, או אפילו הנסיך הקטן. אז אני ניגש אל מדף הספרים, מוציא את הספר, ומגלה שהוא לא שם. אין לי כאן ארבינקא, או סיפור משפחתי, או הנסיך הקטן. גם אין לי פו הדוב. אין לי מה לקרוא.
אני עובר על המדפים שלי, בערך 60 ספרים בחדר הזה, ומגלה שאין לי מה לקרוא.
הנמלים? מתוחכם מדי.
אסימוב? כבד מדי.
המשחק של אנדר? השאלתי לחבר שלא החזיר לי.
מרד הנפילים? Hell, No!
מדריך הטרמפיסט לגלקסיה? אני לא במצב רוח המתאים.
ואז אני אגיע מגיע לחלק של הספרים של פראצ׳ט, ויש שם ספרים בוגרים - בשורות טובות, אחיות הגורל, מכשפות בחוץ-לארץ, אנשי המשמר. ואלו ספרים מעולים, ואני אוהב אותם, והם מצחיקים נורא - אבל הם יותר מדי כבדים. אני מחפש ספר ילדים, ספר קל וחביב. ואז מצאתי - ספר קל, יפה, חמוד, מצחיק וכיף שבדיוק מתאים - בני החורין הקטנים. הלכתי לקרוא, לילה טוב.

הדמויות הקטנות והאדמדמות - מגניבות ברמה קשה.
סוד וסבר.
הן מצחיקות נורא, ויש להן הומור יוצא מן הכלל.
קשה להכנס לרארש שלהם, כי התחביר שלהם מזעזע, אבל אחרי שמתרגלים - תענוג.

טיפני היא ילדה בת 9 שחיה בחוות כבשים חכורה. יש לה הורים, המון אחיות בוגרות ממנה ואח קטן ומעצבן שיש לו כישרון מיוחד להפוך מטונף ברגע. הם לא ממש עניים אבל אין הרבה דברים לא שימושיים בחווה, יש המון עבודה לעשות וטיפני מצטיינת במיוחד בחביצת חמאה והכנת גבינה. לטיפני היתה סבתא שהיתה המלכה הבלתי מעורערת של האיזור, ויש שלחשו שהיתה מכשפה. בשלב מסויים בסיפור על טיפני לגייס כוחות כישוף וגם עזרה נוספת, כדי להציל את אחיה שנחטף.

טיפני היא מכשפה בהתהוות - אם להיות מכשפה משמעו להיות נחושה, לדעת מה היא רוצה, להתמודד עם הפחד (הכי טוב בעזרת כעס!) במקום לברוח בצריחות, לדעת איך לקבל עזרה וגם לעזור לאחרים. "אה", אתם אומרים ודאי "לא חוכמה. זה לא כישוף. זה אופי" וזה מה שפראצ'ט חושב על קסמים וכישופים. והנה עוד ממה שהוא חושב:
"קוראת עתידות רגילה מספרת לך מה שאתה רוצה שיקרה. מכשפות מספרות לך מה יקרה בין אם אתה רוצה לדעת או לא. לא פלא שמכשפות נוטות להיות יותר מדוייקות אך פחות פופולריות..."
"לא עשיתי שום קסם אמיתי. אני לא יודעת איך. פשוט התבוננתי והבנתי. זו היתה רמאות בעצם".
"הכישוף הוא ההפך מבית הספר. קודם את נבחנת, ואז מבלה שנים בנסיון להבין איך עברת אותו"

טרי פראצ'ט הוא סופר שאינו דומה לשום סופר אחר. רעיונותיו היצירתיים והייחודיים מבעבעים והוא נראה כאילו הוא משתעשע בכתיבה וספריו כותבים את עצמם. סגנונו הנונסנסי הייחודי מלא הומור והוא משתמש בדמיון של הקורא לא פחות משהוא משתמש בדמיונו שלו. אל הספר הזה – השלישי של פראצ'ט שאני קוראת – הגעתי בזכות המלצה של אלאן (תודה!). כמו ספריו האחרים שקראתי העלילה פשוטה, הרעיונות יצירתיים, ההומור כביר והתובנות רציניות ביותר ומעוררות מחשבה: האם אנחנו יודעים להבדיל בין חלום להזייה? האם חלומותנו, אותם אנחנו שואפים להגשים, הם נקודות התורפה שלנו? האם אנחנו קוראים "מכשפה" לכל מי שיודעת את דרכה ומעיזה למרות הפחד?

אהבתי אותו כמו את שאר ספריו שקראתי. אלה המוכנים לתת דרור לדמיונם, הומור נונסנסי מצחיק אותם, ואוהבים תובנות מפתיעות באריזות לא שיגרתיות, יאהבו אותו כנראה גם הם.

כמו כל הספרים של טרי פראצ'ט: מוזר, הזוי ומצחיק ברמות.
איך לא? יש גם מכשפות, אלים, רוחות וקבוצת יצורים מצחיקים ומוזרים. (בספר הזה: פיגלים.) מוזר לגלות בספרים שלו שהמכשפות לא כאלה מפחידות, (ולכן הן משתמשות בעקף...) אלים ורוחות יכולים לדבר איתן, והמוות הוא יצור די מוחשי... הספר(ים) מפר את כל המוסכמות ומביא כיוון חשיבה אחר לגמרי...
מה שבטוח: לפראצ'ט יש דמיון לא נורמלי!
רק לצחוק בלי להפסיק!
גם קצת מתח יש שם...
בקיצור:
מ-ו-מ-ל-ץ-!-!-!

כל הסידרה שפראצ'ט כתב סביב הגיבורה שלו טיפני אייקין היא לא פחות מגאונית , חכמה , אירונית משעשעת ומצחיקה .
כייף טהור לקרא ,להיות במטח ולראות איך הכל יסתדר בסוף .

נראה שהסופר מגדל את הגיבורה שלו כפי שאב מתבונן מהצד על גדילתה של ביתו תוך השתאות וגאוה על הצחלותיה ..

אני יותר מממליץ לכל מי שאוהב את הסופר , את הדמיון ואת ההומור .

ספר נהדר. מסכימה עם כל מילה של סנופקין.
טרי פראצ'ט גאון!

הספר מדהים.שובר מוסכמויות קבועות בעולם.ובעצם מראה מכשפות באור אחר.בהארי פוטר וסברינה המכשפה היא בעצם מישהי שבקליק אחד יכולה להביא מה שבא לה.מה שהיא רוצה.ואצל טרי פראצ'ט המכשפות הם מיוחדות ותפקידן הוא אחר.הנה ציטוט מהספר:
''אנאגרמה אמרה שכדורי האש האלה יכולים להשמיד את האויב.אבל כולן חשו לא בנוח-זה מסוג הדברים שקוסמים אוהבים לעשות-קסם ראוותני ומסוכן.מכשפות מעדיפות לחרוך את האויב במטן.למה להרוג אותו?אם תהרגי אותו הוא לא ידע שניצחת.....''
בציטוט זה המכשפות מתגלות גם כיהירות-אבל הן צודקות.
תמיד כדאי להשאיר את האויב בחיים כדי שידע שניצחת.
ספר משעשע ומלא דימיון והומור.מומלץ
.

ספר משעשע מאוד,גרם לי לגמרי להאמין במכשפות,כישרון יוצא דופן של סופר

ספר מרתק!!!!
העלילה מותחת ולא רגילה.
אני "נדבקת" לספר כל פעם מחדש.