את הרומן המונומנטלי של קציזנה "חזקים וחלשים" קראתי לפני מספר שנים והתרשמתי מאוד, לכן באתי לספר זה עם ציפיות כנראה מוגזמות.
זהו ספרון של 140ע"מ בפורמט קטן המכיל חמישה סיפורים קצרים, השם "ערבסקות" נגזר מתוכנם האוריינטלי של הסיפורים.
האחד מתרחש בחצרו של שליט מוסלמי בארץ לא נודעת, האחר בממלכה אוריינטלית יהודית מימי התנך וכן הלאה.
לא התרשמתי במיוחד מאף אחד מהסיפורים, אני אוהב את תרגומיה של בלהה רובינשטיין, אך הפעם גם זה לא עזר לאף אחד מהסיפורים להמריא רחוק.
אפשר לוותר.

אחרי הספר המדהים של אלתר קציזנה "חזקים וחלשים", נתקלתי בספרון הזה בשבוע הספר ולא הייתה סיבה שלא אקנה אותו.
אני זוכר שבלהה רובינשטיין תירגמה מאלתר קציזנה עוד מעבר לחזקים וחלשים, אבל אני גם זוכר שזה היה מאוגד בספר עם מלא תרגומים של סופרים אחרים.
אז היה נחמד לראות קיבוץ קטן בספרון בפני עצמו.
לעניינו של דבר, לא התרשמתי.
הסיפורים חלקם לא כלכך מובנים ומרגישים לא מבושלים מספיק, וחלקם רק טובים וזהו, לא שיש הרבה מהם.
לא כלכך התחברתי לסגנון, ואני לא יודע אם הייתי מתרשם אחרת אילו התרגום היה של מתרגם אחר כי כמובן בלהה רובינשטיין (גלגול עיניים). מה גם היא כתבה שם בסוף על זה שכל סיפור מגיע עם סגנון עשיר צבעים וצלילים מטפוריקה נועזת ושלל תיאורים שאופס לא כלכך מצאתי.
ואם אני אמנע רגע מלכעוס שוב על רובינשטיין (למה שתתרגמי ל"קפוצ'ון" ולא למשל ל"ברדס"? אני לא מתיימר להבין במלאכת התרגום או משהו, אבל בהנחה וכמו שכתבת בהקדמה שיש לך איזה עיקרון לשמר את משהו מן הצליל המקורי אז השתמשת ב"חירות המתרגמת" ושינית את התבנית של כמה משפטים, לקרוא עכשיו סיפור שמכוון לתקופה של הסופר, בווינה, ולהיתקל במילה "קפוצ'ון" הרגיש לי קצת מוזר ולא קשור, כאילו בכוח נכנס פה איזה סלנג לועזי שלא תואם לאווירה של הסיפור אבל הלוואי ואני טועה איכשהו ואני כבר לא יודע את מי אני רוצה להאשים, את אלתר קציזנה שכתב משעמם או את המתרגמת שאולי הרסה סיפור עסיסי בשפה עסיסית)
אז התוצר הסופי לא כזה מעניין או מכיל חובת קריאה, נהנתי קצת ורק מהעובדה שאהבתי את אלתר קציזנה לכשעצמו.
לא חושב שהייתי ממליץ באופן ישיר.

בזמן ביקורו הראשון והאחרון של ב"ז בארץ ישראל, היה ניכר שלא המשפחה הקרובה שלו היתה העניין.
את חלק מהמסע הוא כתב במאמרים שהתפרסמו בעיתון (שכבר חלק מכל הסיפור שלו כסופר)-'פארווערטס'. שם הוא פירט וכתב על עצמו ביחס לארץ ישראל, ועל הרשמים שלו מהארץ המאוד מדוברת.
על פניו, מעניין מאוד. יהיה נחמד לקרוא את הרשמים שלו מארץ שאמורה להיות יותר מסתם מקום, עם כל התרבות שבה.
אממה? ההקדמה קצת הכעיסה ואיכזבה אותי. את ההקדמה כתב אחד בשם דוד שטרומברג, ומי שתירגם בפועל מיידיש היה בני מר. בהקדמה נכתב: "ללא ספק יש היבטים בעייתיים בדיווחים של ב"ז. אין להכחיש שלא פעם נפלטים מעטו משפטים כוללניים שקשים לעיכול- למשל בכותבו על אודות היהודים יוצאי מדינות ערב היושבים במעברות או על החרדים ברחובות מאה שערים. ולמרות זאת, בלי להתנצל ולהיכנס לאפולוגטיקה, כמדומני שאפשר למדוד היבטים אלו של כתיבתו, כמו שאפשר להתעלם מהפרספקטיבה השלילית שלו לגבי אמנות מופשטת, שגם היא מפגינה חוסר רגישות והבנה תרבותית שקשה לסבול." ובהמשך:"גם מבשביס זינגר כדאי לקחת את מה שנקודת המבט המסוימת שלו יכולה לתרום"
ואני שואל בספק עצום שרווי בקצת כעס: מה????? למה?????? אוקיי, כדעה ותפיסה של העניינים לא אכפת לי ואני יכול לחלוק, אמנם לא כתוב במפורש שהספרון הזה תורגם וצונזר, אבל אני קצת חושד שכן. אני מתקשה להכיל את העובדה שאולי צינזרו דברים שכתב (בעיתון, כן?) ורק ליקטו כל מיני דברים נעימים שכתב בתפזורת על ארץ ישראל. כי מה? מה אתם מביאים לי? אמת, אני לא חייב לקרוא או בכלל להסתכל, אבל כקורא אני באמת מתקשה להבין את זה.
אם זה מה שב"ז כתב, זה מה שהוא כתב. אם זה מה שהוא אמר, זה מה שהוא אמר. זה הוא. זה ב"ז.
לכם קשה להתמודד עם זה? מה אני אשם? מה הקוראים אשמים? למה שלא תתנו לקורא הבוגר והממוצע להחליט מה לחשוב ולהסיק, גם אם נכתבו דברים שהיום לא היו מקובלים? בלתי נתפס בעיניי המחשבה הזאת של לצנזר עובדות או לטשטש את העבר.

שוב, אני לא יודע להגיד אם באמת הספרון הזה צונזר (גם לא ממש יודע כמה תכלס ב"ז כתב בפארווערטס כדי לדעת אם באמת קצת כמו הספרון או שמשמעותית יותר) ואני נותן 4 כוכבים בקלות כי בכל זאת מה שכן נכתב, מאוד מעניין, אבל אני מסיים עם תחושת אכזבה וחוסר ודאות, ואני מקווה שאני טועה :(

ואם אפשר דג זהב יקר, קח את שתי המשאלות האחרות שאתה מציע ותן לי רק לדעת יידיש ברמה גבוהה של קרוא וכתוב, בלי להיזקק לבני אדם אחרים.