#
בני האדם גילו דרך לחיים מלאים בעולם הוירטואלי. גופיהם הארציים מטופלים(?) על ידי אנשים בעולם האמיתי, אבל מוחם מצליח לממש את חלומותיהם בעולם הוירטואלי. הגיבורה בת ה –17 של הסיפור, חיה בעולם הוירטואלי, המכונה "עולם האפליקציות". כולם שם יפהפיים ויפהפיות, בעלי צבע עור לבן אחיד, שיער מלא וגולש, מסוגלים לעוף, לצלול, לטוס ולהפעיל מכשירים מסובכים או להתמודד נגד יצורים מפלצתיים במשחקים פופולריים.
נשמע כמו החלום הרטוב של האנושות, לא? אז ככה: בעולם הוירטואלי-אופטימלי המתואר כאן, הפערים בין אנשים ממעמדות שונים בלתי ניתנים לגישור. הם מבוססים בעיקר על עושר חומרי. היחסים בין הדמויות דומים למה שקורה בתיכון –"מלכת הכיתה" – נבזית כלפי כלפי נתינותיה, "מלך הכיתה" - מושא שאיפותיהן של בנות מעריצות. הגיבורה "שקופה" שהופכת בבת אחת לחשובה וראוייה לאהבה.

הרעיון יכול להיות מעניין: לוותר על הגוף הגשמי ולחיות באופן מושלם רק חיי וירטואליה. הוא מעלה שאלות רלוונטיות היום: ילדים ובני נוער, אפם תקוע במסך, הם לא מדברים, הם מצ'וטטים. הם למדו לקצר בדברים ולהשתמש בדימויים כמו אמונטיקונים וקיצורי אותיות, ועושים את רוב חייהם באפליקציה כלשהי. גם המשחק השתנה מהימים בהם ילדים התרוצצו בחצר ושיחקו באינדיאנים.
רעיון מעניין אינו מספיק. צריך גם כשרון כתיבה וגם סיפור משכנע. שני אלה חסרים בספר הזה באופן סופני. פריטאס כתבה סיפור שיגרתי לנוער, שלא מצליח להתמודד עם הרעיון המעניין שהיא העלתה. ספר בינוני מינוס, המניח תשתית לעוד ספרים באותו נושא. אגב שלא תטעו כמו שאני טעיתי: זה לא מדע בדיוני. סתם ספר נוער חסר השראה ולא מקורי.

אצבעותיה של סקאילר בת העשרה זהות באורכן בדיוק לאלה של אינארה, הנפש הקרובה ביותר אליה.
גם גוון עורן זהה, לבן 4.0 ולא רק שלהן. כל אזרחי העיר. כל בני אותו גיל נולדו כמעט באותו תאריך, ולא במקרה. שתיהן ורבים אחרים חיים בעולם נפרד, הווירטואלי. זה של האפליקציות. הרבה 'העתק-הדבק' עם תוספות מקוריות כצבע שיער, נתון לשינויים.
בעולם האלטרנטיבי הזה סקאילר ואינארה חשות כאחיות. הווירטואלי מתקיים במקביל לאמיתי, הגשמי בו יש לה אם ואחות אמיתיות. תושבי עולם האפליקציות נחשבים בני מזל וחייהם טובים משל אלה שנשארו מאחור ועל חלקם מוטלת החובה הלא נעימה בתור 'השומרים' שתפקידם הקשה והתובעני יתברר. בעולם הגשמי אתה חייב להתאמץ והחיים שם, איך לומר, די בזבל. אלה שבמקבילו נמצאים שם הודות להקרבה מצד משפחתם שנותרו בצד השני.
בעולם הווירטואלי בו לגוף הפיזי אין חשיבות אמיתית מתאפשר הכל באמצעות הורדה באפליקציה מתאימה. מזון, לבוש, הופעה חיצונית, צ'אטים עוברים ממוח למוח. בא לך לעוף? תוריד כנפיים. רוצה שיראו שאתה זועם? להבות יכולות לפרוץ ממך. יש גם ראש ממשלה וירטואלי, ג'ונתן הולט.
המעבר קשה עד בלתי אפשרי אך סקאילר נחושה להיעזר במי שצריך, לחצות את הקווים ולפגוש את אמה ואחותה אותן לא ראתה עשור, מאז עברה לעולם האלטרנטיבי.
ועולמה המוכר והבטוח יתערער ויעבור טלטלה קשה כשתגלה את האמת הלא פשוטה ואת חשיבותה האמיתית.
יש לה ייעוד עבור גורמים מסויימים בעולם הגשמי.
ציפיתי למשהו שונה ופחות בדיוני. על התלות הגוברת שלנו באפליקציות ובסלולרי הצמוד, ההתמכרות לטכנולוגיה על יתרונותיה ומגרעותיה. אבל זה לא ממש הכיוון אליו הולך הספר. על ההמשך (מסתיים ב'תם ולא נשלם') אוותר.
דיסטופיה בינונית. הקיצֵר, לא חייבים.

מנותקת / דונה פריטאס
ספר ראשון בטרילוגיית המדע הבדיוני "בין העולמות". הטכנולוגיה הדיגיטלית התפתחה בקצב מדהים בשנים האחרונות וכשקראתי את תוכן הספר, הסתקרנתי מאד. ההתחלה הייתה מעניינת ויכולתי אפילו לדמיין עולם שכזה בעתיד, באמצע קצת ירד המתח ולקראת הסוף שוב קיבל תאוצה. הסיפור דמיוני לחלוטין ולדעתי מתאים יותר לבני נוער ופחות למבוגרים.
בסיפור קיימים שני עולמות: העולם האמיתי שרובו אנשים עניים, והעולם הוירטואלי שהוא עולם האפליקציות ובו חיים אנשים אמידים. בעולם האפליקציות הכל נעשה דרך אפליקציות כולל אוכל, ביגוד, איפור, משחקים וכו'.
סקאילר נולדה למשפחה ענייה. אמה שלחה אותה להיות אזרחית בעולם האפליקציות בכדי לשפר את חייה. שם היא אומצה על ידי משפחה והייתה לה אחות חדשה שהפכה לחברה הכי טובה שלה.
סקאילר חיה חיים טובים אבל שואפת לחזור לפגוש את אמה ואחותה בעולם האמיתי. בעבר הייתה שנת שרות שבה ניתן לעבור בין העולמות אבל אז השליטים מכריזים על סגירת הגבול בין העולמות לתמיד.
סקאילר נחושה בדעתה לא לוותר ולהתנתק. היא חוברת למספר אנשים ומצליחה לעבור לעולם האמיתי אבל היא מגלה בו מציאות מסוכנת, תככים, שקרים, מריבות על שליטה, מחנות ועוד. היא מוצאת את עצמה בסכנת חיים.
האם סקאילר תצליח לפגוש את אמה ואחותה? האם אחותה האמיתית היא האחות שדמיינה? מי הכוחות שמנסים לסיים את חייה ולמה? האם היא תצליח להינצל ולשרוד? האם יש לה על מי לסמוך?
תקראו ותגלו! ספר נחמד שבני נוער יהנו ממנו.

כשהתחלתי לקרוא את הספר, לא הייתי מודעת לעובדה שמדובר בסדרה בהמשכים.
קראתי את הספר בציפייה שהוא יסתיים בספר הראשון, ויותיר אחריו רושם כביר ומוסר השכל כיצד עלינו להימנע מהטעויות המתוארות בו ולשמור על האנושות שלא תידרדר.
ובכן.. נכונה לי אכזבה.

התחלתי לקרוא בעניין על מציאות בה אנשים חיים בתוך האפליקציות, ובעצם רק המוח הוא זה שמפעיל אותם, והגוף המקורי שלהם נח בשלווה בעולם האמיתי.
גיבורת הסיפור, סקאילר, חיה בעולם האפליקציות, וחולמת על הרגע בו תוכל לפגוש את משפחתה שאבדה לה, כאשר הם נשארו בעולם בני האדם והכניסו אותה בגיל קטן לעולם האפליקציות.
מכאן העלילה די נמרחת. התחושה שלי אומרת שזה בכוונה, כדי ליצור עניין אצל הקוראים, או שפשוט לא היה לסופרת על מה לכתוב.
לקראת הסוף ישנם הרבה טוויסטים בעלילה שלדעתי הם מיותרים, ובמקום ליצור ספר שיעביר מסר, זה נהפך לסתם עוד ספר במדף.

לדעתי, סוזן קולינס, שכתבה את משחקי הרעב, גם לא הצליחה להעביר מסר ברור, ויותר עסקה בליצור ספר מתח רומנטי שמדבר לנוער. אני לא טוענת שלא אהבתי את משחקי הרעב, בדיוק כמו שאני לא טוענת שלא אהבתי את הספר הזה. זה פשוט ש.. ציפיתי ליותר. אולי כי נתנו לי דעה חיובית עליו.
למשל על הספר 1984 אני חושבת עד היום. (עברו 5 שנים מאז שקראתי אותו).

בקיצור, למי מומלץ: למי שהנושא על מציאות עתידנית מעניין אותו, לנוער שאוהב ספרים בהמשכים עם מעט רומנטיקה.

חולפת בין מבצעי הספרים כהרגלי, כשלפתע צדה את עיני כריכה בוהקת ועליה מתנוסס שם קצר וקליט, "מנותקת". שם קצר ועם זאת בעל משמעות מאוד אקטואלית. מסוקרנת, הופכת את הספר ומרפרפת על התקציר.

"עולם האפליקציות הוא עולם וירטואלי נוצץ המיועד לעשירים בלבד, שבו הקיום הוא אפליקציה, האוכל הוא אפליקציה, הבגדים, הבתים... "

בעיני רוחי כבר דמיינתי רומן ברוח "מראה שחורה". דמיינתי אגרוף בבטן ועצבות עמוקה על העולם שלנו שהולך מתפתח ומתקדם אחורה כל יום עוד צעד.
לא אצטדק, זהו נושא המעסיק אותי רבות, ויחד עם זאת אני גם החוטאת הגדולה ביותר בכל הקשור לכך. לכן, תיארתי לעצמי, יהיה קל להתחבר לספר. בפועל, אולי התחברתי מעט לדמות הראשית אך "מנותקת" לגמרי מהעלילה. קל להתחבר לדמות הראשית, ילדה בת 16 יחידה בעולם הוירטואלי, לאמה ולאחותה לא היה מספיק כסף כדי לחבר גם את עצמן אז הן לקחו על עצמן את עול השומרות על העולם הוירטואלי. כל היחידים בעולם הוירטואלי הם עניים, העשירים בעולם הוירטואלי התעשרו מפיתוח אפליקציות פורנו או אופנה, הילדים בבית ספר לא מדברים ביניהם אלא מתכתבים. בקיצור, הילדים, לדוגמא, כותבים אחד לשני ישירות למח ולא לפלאפון, זה אמנם חדש אך לא חדשני. משעמם, השתעממתי, שיעמום. העלילה עצמה חביבה. הילדה העניה (היפה, הטובה, הערכית שלא אכפת לה מאפליקציות ורוצה רק לראות את אמה) מוכרת נשמתה לשטן, ילדה עשירה (מפונקת, רעה, מגונדת) כדי שתוכל לעלות לעולם האמיתי. לא אהרוס את חווית הקריאה למי שכן יבחרו בספר, אך זהו בגדול כל הסיפור.

הורגלנו לאחרונה לקרוא סיפורים מסועפים, שהולכים אחורה בזמן ואז חוזרים קדימה ובסוף מצטלבים באמצע, או סיפורים שמסופרים מכמה זויות ראיה שונות ובונות סיפור מורכב. כאן מדובר בסיפור קלאסי שמסופר בגוף ראשון, שזה מצוין אם זה כתוב טוב. בכלל, אם כותבים סיפור טוב אין צורך בשום טריקים ושטיקים , אך לא כך הדבר. בנוסף לכך שהסיפור לא מספיק טוב, יש כמה חורים בעלילה, או שמוחי לא משונמך דיו כדי לקלוט את כל הקידמה אחורה הזאת.

זהו ספר ראשון מתוך טרילוגיית מדע בדיוני, כנראה שלא אמשיך לשני.

כמובן שזוהי החוויה הבלעדית שלי, וכדי לסייג אומר שיכול להיות שהבעיה העיקרית של הספר היא שציפיתי למשהו אחר לגמרי.