דירוגים › ספריית אופקים

אני מחבבת את אבי שילון פגשתי אותו לראשונה לפני שנתיים ביריד שבוע הספר הוא עבד לצידי בדוכן, הוא היסטוריון ויש לו ספרים שהוא כתב בעיקר על אישים כמו בן גוריון, השיחה האחרונה שלי איתו לפני כמה שבועות שרציתי להשיג את הספר בסוף הזמנתי אותו מאתר עברית.אבי ש

ביוגרפיה מצויינת על ברנר, כתובה ברור וטוב ועם זאת מקיפה ומביאה פרטים מעניינים. מאמין שמי שבקי בדרכו של ברנר ימצא כאן חידושים ויוכל להעמיק ידיעתו. ברנר היה סופר שהשפעתו הייתה גדולה מהשפעת הספרים שכתב, המאמרים שפרסם וההרצאות שהרצה. חבריו ראו בו את המ

ספר שואה, שחובה על כל אחד ואחת בעולם לקרוא אותו היטב. האירועים האיומים המסופרים בספר – אכן היו. אפילו כל השמות שמוזכרים בספר – הם של בני אדם אמיתיים. רובם, מתו במיתות שונות ומשונות באושוויץ. זהו ספרו הראשון של הסופר שחי 11 חודשים (מפברואר 1944 עד השח

בניגוד למה שאני וכנראה חלק גדול מהציבור חשב על בן גוריון שהוא חי חיי צניעות, מסתבר שיחסית לבני דורו לפחות מהאגף הפועלי הסוציאליסטי נראה שעוד משנות ה20 הוא חיי בתנאי רווחה ונוחיות באופן יחסית הרבה יותר משאר פשוטי העם באותה תקופה. קצר ולעניין, קולח,

פרקים ידועים יותר ופחות מתולדות הימין. איתי מאירסון מבריק כתמיד, אבי שילון ידען. יש גם פחות… בסך הכל מעניין ומחדש

ספר צנום יחסית של פחות מ-200 עמודים כתבה אניטה שפירא על דמותו של בן-גוריון. לטעמי, מי שירצה להכיר את דמותו והתקופה הסוערת בה פעל, הספר הזה די בו כדי לסכם באופן כללי, בלי פרוט מייגע. הכתיבה אקדמית מאוד, יבשה, אבל למי שיש (מעט) סבלנות, יבוא על סיפוקו.

לספר הגעתי מהמלצה (אם אני זוכר נכון) של עמית סגל באחת ההזדמנויות. מסיבה כלשהי היה לא קל להשיג את הספר, נראה שהוא לא קיבל את תשומת הלב שמגיע לו לקבל מאיתנו הקוראים. הספר הוא מאותם ספרים מיוחדים, שרק מעטים שמים לב אליהם, למרות האיכות הגבוהה והיכולת היו

בין דפים מצהיבים ומהוהים של ביוגרפיה ישנה זו מצאתי כניסה למאה התשע עשרה באימפריה האוסטרו הונגרית שבה נולד תיאודור הרצל, חוזה המדינה, וביחוד מה זה להיות יהודי אז. עבורי, כמי שנולדה בישראל, באמת קשה לתפוס מה זה היה אומר להיות פעם יהודי, ממש לא מזמן, ר

מסע אל חוכמה שנשכחה. דיימונד פוגש תרבויות מסורתיות וחושף מה אנחנו – בעידן המודרני – אולי איבדנו: שקט, קהילה, אינטואיציה. לא רומנטיזציה ולא נוסטלגיה, אלא מבט אחר על ה"איך" של החיים. לא תשובות – שאלות. ולפעמים, זה בדיוק מה שצריך.

למרות המסקנה שאין משמעות לחיים, הספר מדבר אליך מאוד. בדיוק לנקודות הכואבות בחיים.

אני לא אוהב לקרוא ספרי אקטואליה; ספרים שנכתבים מהרגע להרגע, כי כולם מחפשים לקרוא משהו על אירוע משמעותי שקרה. אבל כן רציתי לקרוא על סוריה, כי בכל זאת קרה כאן משהו דרמטי. על פואד עג'מי שמעתי לא מעט, אבל זה הספר הראשון שלו שאני קורא מכריכה לכריכה.

ספר מעולה. נכון שהוא נכתב במסגרת העשרת ידע להמונים, אבל המחברת לא גולשת לדיון האקדמי המרוחק אלא מקרבת את הדיון לציבור במגוון דוגמאות לחיזוק עמדותיה. לא עם הכל הסכמתי אבל מאד נהנתי לקרוא וללמוד את זווית הראייה שלה בנקודות השונות. אז זה בהחלט לא "ספר