דירוגים › ארכיטקטורות

"לחיות פירושו לעבור ממרחב אחד למשנהו,תוך השתדלות מרבית שלא להתנגש" כך מסיים ז'ורז' פרק את פתח הדבר בספר זה.בדרך כלל אני לא מחבב ספרי פילוסופיה,כאלו נטולי עלילה כביכול (כמו ב"כמעיין המתגבר" שממש התעניתי איתו עד שהפסקתי אחרי מאה עמודים).אבל ז'ורז' פ

מה ניתן להגיד על ז׳ורז׳ פרק שעדיין לא נאמר? אמן המילים, תיאורטיקן מחונן, פילוסוף עמוק, חוקר מוכשר, סופר המצליח להתעלות על עצמו שוב ושוב. הספר הזה הולך מהפרטי, האישי- החלל שהוא שלנו, החדר הפרטי וממנו יוצא שלב אחר שלב עד שהוא מגיע ליקום ולחלל בכלל כמו

זהו הספר הראשון של ז'ורז' פרק שאני קוראת, אך אין ספק שלא האחרון (תודה רבה על ההמלצה, עמיר). פרק כותב באופן שונה ומיוחד. אין זה רומן, גם לא ספר עיון. מדובר באוסף של רשימות, הרהורים ותובנות הסובבים סביב נושא כללי מאחד, נושא החלל והמרחב המקיף אותנו.

"לגור בחדר, מה פירוש הדבר? לגור במקום, האם פירושו להשתלט עליו? מה פירוש להשתלט על מקום? ממתי מקום נעשה שלנו באמת?" מיטה, חדר, דירה, בניין, רחוב, שכונה, עיר, מחוץ לעיר, ארץ, חלל. מה באמת פירושם של כל מרחבי המחיה בהם בחרנו להקיף את עצמנו? האם יש בידי

ספר נפלא וממצא, אני חושבת שחיי השתנו ובכל דף נפקחו עיני יותר.

את שיא הספר, מבחינתי, מהווה הפרק על המיטה. אחריו ז'ורז' איבד ומצא אותי לסירוגין, ובאופן כללי אני לא יכולה להגיד שבאמת נהניתי. בכל אופן, הפרק על המיטה נפלא, וגם הפרק על החלל טוב מאוד. פה ושם ז'ורז' שולף הערות גאוניות שגורמות לי לרצות להציע לו להתחתן.