הוצאה לאור›רסלינג

הספר "איך רוקנתי את בית הורי" מאת לידיה פלם (רסלינג, 2007) הוא שורת אמירות שהסופרת היתה רוצה להגיד לאמה, אבל עכשיו האם מתה, ומה שנשאר לסופרת לעשות הוא לחזור עליהן באוזנינו, כאילו היתה תופסת אותנו בשרוול על סף בור הקבר ואומרת כמתחננת: "תגידו לה את כל זה." למי זה יעזור עכשיו?

בספר "הדברים" (בבל, 1997) מביא ז'ורז' פרק רשימות קטטוניות של חפצים, משל לחברה מודרנית שאיבדה את המשמעות בין ערימות חפצים. פל

"איזו השפלה. הטיפולים האלה, הסודות האלה, אשליית הנעורים הזאת, שאינה נתמכת אלא באמצעים מלאכותיים. המשחות האלה, האיפור הזה, הצבעים האלה, המחוך הבלתי נראה מתחת לבגד הים בקיץ... מי שלא ידעו יופי מעודן, יופי אמיתי, שאנן, בוטח, יכולות לעמוד בזה, אבל אני?"

אני לא יכולה להסביר לכם את התענוג שיש לי בלקרוא ספר שנכתב ב1936 אבל הוא כל כך רלוונטי לימינו ואולי, לצערי רלוונטי אפילו יותר.

הספר מספר את סיפ

ספר מצוין על מנהיג ענק!
מתאר את חייו של מנחם בגין מהמון זוויות, בצורה מעניינת ולא מייגעת מדי. מה שלדעתי מיוחד בספר הוא הדגש לפן הפסיכולוגי שניתן בספר. ישנן ביוגרפיות המתארות חייו של אדם עם תיאור פסיכולוגי מינימלי של אותו אדם ופחות מתעסקות באיך אירועים מסוימים בחייו השפיעו עליו, אלא יותר בעובדות היבשות ובהתרחשות האירועים עצמם. אך לא בביוגרפיה הזאת. לכל מי שרוצה להבין את בגין מעבר רק לתהילה שאופפת

היום בו מכשפות וכישופים עוררו בי גיחוך וכעס

היה כאשר א.חברי לעבודה, שבדרך כלל נחשב לאדם מאוד רציונאלי, פנה למכשפה, מחזירת אהבות ישנות, בכדי להחזיר לו את אהובתו ששברה את ליבו. היא העניקה לו קמעות, ושיני שום נגד עין הרע, ובקשה ממנו לפזרם לאורך מסלול הליכת אהובתו.

במחשבה שנייה, חשבתי שהפתיח הזה, מתנשא ולועג לחולשת חברי, כעת בזיכרוני עולה אירוע עבר, אותו הדחקתי, שהוכיח לי שגם אני נזקקתי לסיועם

זהו תרגומו של סמינר מאת ז'אק לאקאן, פסיכואנליטיקאי צרפתי מהחשובים אשר העמיק וחזר אל הפסיכואנליזה של פרויד באופן הדוק ביותר. תרגום זה נעשה בידיים מיומנות, ובמובנים רבים מתעלה על התרגום לאנגלית בדיוקו, על אף שמדובר בטקסט מורכב מאוד לתרגום. זהו מאמץ נחוש וראוי להביא לקורא העברי המתעניין בפסיכואנליזה טקסט מפותל וסבוך, באופן נהיר ונגיש ככל הניתן בשפה אשר אינה שפת המקור (ועל כן הרבה הולך לאיבוד בדרך).

הספר מתחיל בהגדרות ותובנות מהממות על ציות ואי ציות מצידו של המציית/לא מציית, ועל שני סוגים של אי ציות, בפרק השני עושה את ההבחנות בין מה שמכנה "נביא" לבין "כהן" וזו חלוקה שדנה במטיל ההוראות עצמו ואיזה מהם ראוי לשמוע לו,
בפרק השלישי והרביעי כבר לא מדבר על האי ציות באופן ספציפי אלא במצב של החברה שלנו כיום (בימיו-וכנראה שגם בימנו) אנשים שהופכים למיכאניים, "איש המנגנון, איש שהפך מאדם לדבר -מוזן היטב-

יוסי נינוה (לפני 15 שעות)
אני מניח שהתגובות הזועמות באות מצד חוגים אמוניים, שאינם יכולים לקבל דעות מחקריות.
קצת מידע:
את הרעיון הכללי לגבי תולדות האמונה המונותאיסטית בישראל פיתח ד"ר פרויד (הידוע) בספרו "משה והמונותאיזם" שקיים גם בעברית.
הרעיון מדבר על המלך המצרי אחנתון (אמנחותפ ה-4) אבי הרעיון המונותאיסטי, (או המונולטריסטי). שלאחר מותו הוחזרה האמונה המצרית הקודמת באל השמש אמון.
כוהניו גורשו מ

הספר חשוב במובן של ייצוג "אחר" של זנות. מה שנקרא "זנות מבחירה", בתור פמיניסטית אני אמביוולנטית בבחירת המילים שלי אבל אומר שכותבת הספר (האוטוביוגרפי) היא אישה פשוטה שגדלה בחברה פטריאכלית וחוותה דיכוי כל חייה ועם זאת היא מאד מאד לא מודעת לדיכוי. ומאד מאד כן נמצאת בתודעה כוזבת בכל מה שקשור במערכות יחסים עם גברים.

ספר מרתק, סוחף, מקומם.
נגבי מנתחת פסקי דין במשפטי אונס אשר היתה בהם מחלוקת בין השופטים. נגבי קוראת את האופן בו כל שופט כותב את פסק-הדין כספרות, ומנתחת לעומק את הסיפורים הנוצרים מתוך פסקי הדין, סיפורים אשר לעיתים, בין שני שופטים באותו המשפט, נראים כעלילות שונות לחלוטין.
האופן בו שופט בוחר לספר את סיפור האונס בו הוא מתבקש לדון אינו בהכרח מודע, אך המשמעות של התפיסה החברתית העולה מתוך דבריו דרמטית