(מחווה לשתי דמויות ספרותיות שנשארו איתי הרבה אחרי הקריאה)
בירלבו יושב על משטח קטן מוגבה בחלקו המואר פחות של הבר. לא משהו שראוי לקרוא לו במה, באמת. נראה שרק במזל המדרגה האלכסונית הזו התאימה לאכלס על גביה את הנגן המחונן הזה, שהסביר לנו בתחילת ההופעה שהרודפים שלו רוצים אותו מת לכן בטח לא נראה אותו יותר אחרי הערב הזה. הכיסא שלו צמוד אל הפסנתר יותר מכפי שהנוחות האולטימטיבית הייתה מבקשת. אם לא, שתי הרגליים האחוריות של המושב היו חוצות את קצה המשטח הקטן המורם ובירלבו היה מתנדנד באוויר. אולי היינו רואים אותו נופל אחורה, על גבו, כשבדרך למטה ברכיו נחבטות בתחתית הפסנתר ומפיקות צעקת קלידים מבוהלת.
אני לא אחת כזו שמבינה הרבה במוזיקה, בטח שלא בפסנתרים. אבל ג'וני, שיושב עכשיו מולי מהודק בחבלים אל הכיסא כדי שלא ייפול, הדביק אותי בהתלהבות שלו. הוא תיקתק לי בקוד שלנו, בשפה הפרטית, שבירלבו היה הנגן שהוא העריץ מאז שהיה נער צעיר, ושהתקליט שלו היה האחרון ששמע לפני שיצא למלחמה. את השם היה לו הכי קשה להעביר לי. אנחנו כבר מתורגלים בהעברת מסרים שעשויים ממילים מוכרות, אבל עם שמות קשה לנו. צריך לפרק לאותיות. צריך סבלנות. צריך להרגיש את ג'וני במיוחד כי כשהוא מתקתק לי פעמיים בשביל הב' צריך להבין קודם כל אם עכשיו הוא רוצה לדבר אליי באותיות או מספרים. לפעמים אני מבקשת שיחזור על עצמו בערך שלוש פעמים, אבל הוא לא כועס. הוא אומר לי בסוף: אל תדאגי, אני מחייך. החיוך הפנימי של ג'וני הוא הדבר הכי יפה שהרגשתי אי פעם.
אני מקשיבה לבירלבו גם בשבילי וגם בשביל ג'וני. ג'וני בטח מדמיין עכשיו בראש את הלחנים של בירלבו שהוא מכיר ונאחז בהם חזק כדי שלא יברחו לו מהזיכרון, הוא לעולם לא יוכל לשמוע אותם שוב בחורים שהיו פעם האוזניים שלו. הוא אמר: תביאי אותי לשם, תושיבי אותי שם, אם את לא מתביישת להיראות עם קליפת בן אדם כמותי, עם גוש גבינה מגוררת, אני רק צריך לדעת שהאליל הזה מנגן בקרבתי ואני אהיה מאושר.
עכשיו עולות לי דמעות בעיניים. אני לא מבינה בלחנים וכמעט שלא ברגשות, אבל הצלילים שבירלבו מפיק נשמעים לי כמו שיר אהבה. השמועות אומרות שיש בחורה שבירלבו אוהב מאד והיא הסיבה שהחיים שלו בסכנה. אומרים שבירלבו יעשה הכל בשבילה ובשביל המוזיקה, ושההופעה הזו נועדה להיות שירת הברבור שלו. הציבו פוסטרים לקראת ההופעה הזו בכל העיר, ותמונה מהורהרת של בירלבו מעטרת אותם. וזו היציאה שלו מהמחבוא.
הם יבואו בכל רגע, בירלבו אומר. ובצרור אחד ייגמרו אותי. זה יישמע כמו מקצב תופים.
אני מרגישה נורא אבל אני מסתכלת על ג'וני וחושבת לעצמי כמה נזק היה בא לי או לו או לעולם אם הצרור הזה היה מנקב גם את גופו החלקי שקשור אל הכיסא. אל תרגישי נורא, אני מדמיינת את ג'וני מרגיע אותי בקול הבס שתמיד מדבר בראש שלי כשג'וני מתקתק מסרים, גם זה שיר אהבה.
בירלבו יושב על משטח קטן מוגבה בחלקו המואר פחות של הבר. לא משהו שראוי לקרוא לו במה, באמת. נראה שרק במזל המדרגה האלכסונית הזו התאימה לאכלס על גביה את הנגן המחונן הזה, שהסביר לנו בתחילת ההופעה שהרודפים שלו רוצים אותו מת לכן בטח לא נראה אותו יותר אחרי הערב הזה. הכיסא שלו צמוד אל הפסנתר יותר מכפי שהנוחות האולטימטיבית הייתה מבקשת. אם לא, שתי הרגליים האחוריות של המושב היו חוצות את קצה המשטח הקטן המורם ובירלבו היה מתנדנד באוויר. אולי היינו רואים אותו נופל אחורה, על גבו, כשבדרך למטה ברכיו נחבטות בתחתית הפסנתר ומפיקות צעקת קלידים מבוהלת.
אני לא אחת כזו שמבינה הרבה במוזיקה, בטח שלא בפסנתרים. אבל ג'וני, שיושב עכשיו מולי מהודק בחבלים אל הכיסא כדי שלא ייפול, הדביק אותי בהתלהבות שלו. הוא תיקתק לי בקוד שלנו, בשפה הפרטית, שבירלבו היה הנגן שהוא העריץ מאז שהיה נער צעיר, ושהתקליט שלו היה האחרון ששמע לפני שיצא למלחמה. את השם היה לו הכי קשה להעביר לי. אנחנו כבר מתורגלים בהעברת מסרים שעשויים ממילים מוכרות, אבל עם שמות קשה לנו. צריך לפרק לאותיות. צריך סבלנות. צריך להרגיש את ג'וני במיוחד כי כשהוא מתקתק לי פעמיים בשביל הב' צריך להבין קודם כל אם עכשיו הוא רוצה לדבר אליי באותיות או מספרים. לפעמים אני מבקשת שיחזור על עצמו בערך שלוש פעמים, אבל הוא לא כועס. הוא אומר לי בסוף: אל תדאגי, אני מחייך. החיוך הפנימי של ג'וני הוא הדבר הכי יפה שהרגשתי אי פעם.
אני מקשיבה לבירלבו גם בשבילי וגם בשביל ג'וני. ג'וני בטח מדמיין עכשיו בראש את הלחנים של בירלבו שהוא מכיר ונאחז בהם חזק כדי שלא יברחו לו מהזיכרון, הוא לעולם לא יוכל לשמוע אותם שוב בחורים שהיו פעם האוזניים שלו. הוא אמר: תביאי אותי לשם, תושיבי אותי שם, אם את לא מתביישת להיראות עם קליפת בן אדם כמותי, עם גוש גבינה מגוררת, אני רק צריך לדעת שהאליל הזה מנגן בקרבתי ואני אהיה מאושר.
עכשיו עולות לי דמעות בעיניים. אני לא מבינה בלחנים וכמעט שלא ברגשות, אבל הצלילים שבירלבו מפיק נשמעים לי כמו שיר אהבה. השמועות אומרות שיש בחורה שבירלבו אוהב מאד והיא הסיבה שהחיים שלו בסכנה. אומרים שבירלבו יעשה הכל בשבילה ובשביל המוזיקה, ושההופעה הזו נועדה להיות שירת הברבור שלו. הציבו פוסטרים לקראת ההופעה הזו בכל העיר, ותמונה מהורהרת של בירלבו מעטרת אותם. וזו היציאה שלו מהמחבוא.
הם יבואו בכל רגע, בירלבו אומר. ובצרור אחד ייגמרו אותי. זה יישמע כמו מקצב תופים.
אני מרגישה נורא אבל אני מסתכלת על ג'וני וחושבת לעצמי כמה נזק היה בא לי או לו או לעולם אם הצרור הזה היה מנקב גם את גופו החלקי שקשור אל הכיסא. אל תרגישי נורא, אני מדמיינת את ג'וני מרגיע אותי בקול הבס שתמיד מדבר בראש שלי כשג'וני מתקתק מסרים, גם זה שיר אהבה.