אין לי משהו ספציפי שאני מתכוונת לכתוב עליו היום.
אתמול היה לי יום פרודוקטיבי, שבסופו דיברתי המון עם האדם החדש והכרתי אותו קצת יותר, והיום אני מתכננת להיות עסוקה בדברים שמרגיעים אותי.
התחלתי לתרגל דיבור, וזה נוראי, יש לי יותר מדי מילות פילר (כמו כאילו, פשוט, אממ. אצלי ספציפית בעיקר כאילו), ואני שמה לב לדברים הקטנים שמקשים על אנשים להבין אותי.
אמרתי לעצמי שזאת הפעם הראשונה שאני עושה את זה, ושאם הצלחתי לשפר את רמת הניסוח שלי בכתב, אני אצליח גם בדיבור, זה פשוט עניין של תרגול.
האמת זה מציף בי הרבה רגשות.
לא כרגע, אבל בכללי, יש משהו בלשים לב לאיך שאני מדברת, ואפילו לרמה הרגשית שבה אני חווה אתגר, שפשוט מעציב אותי.
כי אין לברוח מזה, יש לי דיבור של מישהי שלא הקשיבו לה, שמרגישה שהיא לא מובנת, שלא יצא לה לבטא את עצמה מול בני אדם בפנים מול פנים.
וזה קשה להתמודד עם זה, אבל זה היה הרבה יותר קשה כשלא ידעתי בדיוק איך אני רוצה לעבוד על זה, ועכשיו כשאני יודעת, אני בסדר.
יש לי אמונה בעניין, הכתיבה תמיד תהיה ההוכחה שלי שאם אני משקיעה במשהו שאני גרועה בו, באיזשהו שלב אני אגיע לרמה שאני לא רק לא גרועה, אלא גם אנשים מופתעים מהכישרון שלי בתחום.
האדם החדש כל הזמן מופתע ממני משום מה.
אתמול הוא אמר לי שהוא שואל את עצמו מי אני ואיך אני, כי הוא פשוט לא מבין את הרמת קליטה שלי ואת איך שאני רואה עליו דברים.
הוא שאל אותי דברים, אז הוא יודע שקראתי בערך 300 ספרים, אז הוא מניח שמשם הידע שלי.
שאין בזה משהו לא נכון, אני לומדת מהרבה דברים, וספרים זה משהו אחד שאני לומדת ממנו, אפילו שהיום אני בעיקר קוראת רומנים ולא יכולה לסבול ספרי עיון.
גם מהרומנים שקראתי למדתי המון, אני זוכרת את התקופה הזאת שבה רק התחלתי להיכנס לז'אנר, וכמה חפרתי על דברים שחשבתי.
וואי אני לא רוצה אפילו לחזור לקרוא את הביקורות שהיו לי בזמנו, זה בטח יעשה לי קרינג' ברמות.
אין כשאני נכנסת למשהו חזק, אני נכנסת אליו חזק.
היו לי המון תקופות של אובססיה על דברים ספציפיים, אבל כנראה שתמיד זה עובר לי מתישהו, נגיד האובססיה האחרונה שאני יכולה לחשוב עליה זה שחמט.
עבר לי אגב, מאז מלחמת שאגת הארי ירדה לי האובססיה, ואני כן בשלב של לחזור לשחק בזה, אבל ממש לא בשלב של לרצות לקרוא ספרים על זה.
כן קראתי ספר אחד, אבל לא סיימתי אותו כי הייתי צריכה להחזיר אותו לספרייה, ולא התאים לי לקחת אותו שוב כי זה הרי במקום ספר רומנטי וכרגע אני מעדיפה שיהיו אצלי כמה שיותר אופציות לקריאת פרוזה או רומנטיקה.
בכל אופן, אני ברגוע היום.
ברוך השם.
אני עדיין לא יודעת מה לחשוב לגבי הקשר עם האדם החדש.
הוא מעריך בי יותר מדי דברים, ואני יודעת שזאת תלונה מפגרת, אבל באמת... הבן אדם חושב שאני מדהימה.
והאישיו שלי עם זה, זה שקשה לי לפענח מה אני מרגישה וחושבת עליו, מעבר לזה שאני חושבת שהוא מתוק, קשה לי כאילו... לחוש מה אני רוצה מהסיטואציה הזאת.
אני גם מודעת לזה מאוד, שהוא לא הטיפוס שלי.
אבל אם הטיפוס שלי זה מניאקים חכמים, כנראה שזה שהוא לא הטיפוס שלי זאת לא סיבה מספיק טובה כדי לשים ברקס.
וואלה אבל, בא לי לשים ברקס, כי רגשית אצלו, דברים מתקדמים מהר מדי עבורי.
אבל אני ממש לא הולכת להתלונן על זה וסוג של להעניש אותו, על הכנות שלו והפתיחות שלו.
רק בגלל שלי זה לא הכי נעים, מסיבות שבאמת לא קשורות אליו אלא לתסביכים שלי, זה לא אומר שהוא צריך לשנות משהו.
בעיקר לא משהו פאקינג חיובי.
הוא כל כך כנה.
והוא כאילו, כל הזמן מאשר דברים חיוביים שהוא חושב עליי.
דיברתי איתו על חמש שפות לאהבה, שזה ספר גם שקראתי וכתבתי עליו ביקורת לפני כמה שנים.
אז אמרתי לו אתמול, כשהוא שאל אותי אם זה דבר טוב, כי אמרתי לו שהוא כל הזמן מאשר לי דברים טובים עליי, שקודם כל אני לא מתייגת דברים כטוב או רע, ושנית שיש חמש שפות לאהבה, ושאחת מהן היא מה שהוא עושה.
זאת השפה המילולית, מילים בונות ומחזקות.
אז אמרתי לו שהוא לא צריך לשנות את עצמו, שאין דבר כזה יותר מדי מדבר טוב.
אני לא חשבתי שהשפה הזאת משמעותית עבורי, כי הרי חשבתי על הנושא הזה וקראתי ספר שלם, אבל הוא כל כך מביע אהבה דרך המילים שלו, שברור שזה עושה לי משהו.
כאילו, פשוט יש לו שפע בנושא הזה, להביע אהבה דרך מילים זה משהו שבא לו כל כך בטבעי, אז אני ממש נזהרת מלהביע רתיעה מהעניין.
כי אני רואה שהרתיעה שלי קשורה למחשבות שלי עם עצמי, ולא לאיזשהו חוסר כנות או הקצנה אצלו.
אז באמת הוא שאל אותי אם זה יותר מדי, אם זה נעים, ואמרתי לו שהוא לא צריך לשנות את עצמו כי שוב - יש לו שפע מדבר טוב.
הוא לא הטיפוס שלי, והוייב לא חברי בכלל.
לא יודעת, הוא קצת מתנהג כאילו הוא זכה בלוטו איתי, זה משהו שקשה לעכל, כי כן אני אדם שיש בו הרבה תכונות טובות, אבל בואו - לא עד כדי כך.
הוא נמשך לחוכמה שלי.
הרבה אנשים למען האמת נמשכים לחוכמה שלי, אבל... אף פעם לא היה לי קשר מאוד אינטנסיבי של לדבר שעות, עם מישהו שחושב שאני חכמה ושיש לי קליטה מפחידה.
כאילו, כן דיברתי שעות עם אנשים כאלה, אבל זה היה בשביל דברים מאוד ספציפיים וממש לא חזרתי אליהם כמו שאני חוזרת אליו.
זה לא הכי מאוזן לי מה שקורה איתו, אבל אני יודעת שאם אני אגיד משהו הוא ישנה את איך שהוא מתנהל, ואני מעדיפה פשוט לתת לו להיות מי שהוא, ולתת לזמן לאזן לי דברים.
האמת שלא חיבבתי אותו בפעם הראשונה שנחשפתי אליו, משהו באיך שהוא התנסח היה לי קצת תלוש וילדותי מדי, אבל אז האדם שהייתי איתו בקשר שנתיים וחצי, אמר לי שהוא נחמד.
ואין לי מושג איך בכלל הגענו למצב שהוא אומר לי את זה, אבל הוא אמר לי את זה, ואז באיזה יום אחד בצהריים החלטתי לבדוק את העניין.
כן היה אגו בעניין, כי הרי אני כבר החלטתי שאני לא מתחברת אל הבן אדם, ולא רציתי סוג של לאשר משהו, שהאדם שהייתי איתו בקשר אמר.
אבל האדם שהייתי בקשר איתו חושב שרוב האנשים חלאות, ושהטבע האנושי הוא רע.
אז אם הוא אומר על מישהו שהוא נחמד... הוא כנראה באמת נחמד.
אבל אנשים יכולים להיות נחמדים, מתוקים אפילו, ועדיין לא בשבילי.
זה ברור, זה הגיוני.
מה שלא ברור זה איך זה שיש לי ספקות, שלא הכי נוח לי, ואני איכשהו עדיין בסביבה של הבחור הנחמד.
אני לא טיפוס כזה, אם אני מרגישה משהו בבירור, ויש בי רתיעה או תחושה של "הוא פשוט לא בשבילי", אני מתרחקת.
אבל פה, אני גם מרגישה שהוא לא בשבילי, וגם נשארת.
שזה כנראה אומר שלא משנה כמה אני אסתבך עם המחשבות האלה, שורה תחתונה, נעים לי עם הבן אדם.
כמובן שאני צריכה ספייס, ואני לוקחת את הספייס, אבל אני חושבת שאם באמת הייתי מרגישה שמשהו מהותי לא מתאים לי - הייתי פשוט אומרת לו את זה, וחותכת.
יש בי קצת חשש שאולי, מדובר בסוג של ריבאונד רגשי.
וזה עוד יותר גורם לי לרצות לקחת ספייס, ולהיזהר, כי אני לא בקטע של להשתמש באנשים כדי לספק את עצמי רגשית.
אם הייתי יודעת בוודאות שאני לא מחבבת אותו עד כדי כך שאני ארצה לפתח איתו קשר, זה היה נגמר, אבל אני לא יודעת עדיין.
יש מצב ששבוע הבא אני אדע.
(19/5/26 15:05)
אתמול היה לי יום פרודוקטיבי, שבסופו דיברתי המון עם האדם החדש והכרתי אותו קצת יותר, והיום אני מתכננת להיות עסוקה בדברים שמרגיעים אותי.
התחלתי לתרגל דיבור, וזה נוראי, יש לי יותר מדי מילות פילר (כמו כאילו, פשוט, אממ. אצלי ספציפית בעיקר כאילו), ואני שמה לב לדברים הקטנים שמקשים על אנשים להבין אותי.
אמרתי לעצמי שזאת הפעם הראשונה שאני עושה את זה, ושאם הצלחתי לשפר את רמת הניסוח שלי בכתב, אני אצליח גם בדיבור, זה פשוט עניין של תרגול.
האמת זה מציף בי הרבה רגשות.
לא כרגע, אבל בכללי, יש משהו בלשים לב לאיך שאני מדברת, ואפילו לרמה הרגשית שבה אני חווה אתגר, שפשוט מעציב אותי.
כי אין לברוח מזה, יש לי דיבור של מישהי שלא הקשיבו לה, שמרגישה שהיא לא מובנת, שלא יצא לה לבטא את עצמה מול בני אדם בפנים מול פנים.
וזה קשה להתמודד עם זה, אבל זה היה הרבה יותר קשה כשלא ידעתי בדיוק איך אני רוצה לעבוד על זה, ועכשיו כשאני יודעת, אני בסדר.
יש לי אמונה בעניין, הכתיבה תמיד תהיה ההוכחה שלי שאם אני משקיעה במשהו שאני גרועה בו, באיזשהו שלב אני אגיע לרמה שאני לא רק לא גרועה, אלא גם אנשים מופתעים מהכישרון שלי בתחום.
האדם החדש כל הזמן מופתע ממני משום מה.
אתמול הוא אמר לי שהוא שואל את עצמו מי אני ואיך אני, כי הוא פשוט לא מבין את הרמת קליטה שלי ואת איך שאני רואה עליו דברים.
הוא שאל אותי דברים, אז הוא יודע שקראתי בערך 300 ספרים, אז הוא מניח שמשם הידע שלי.
שאין בזה משהו לא נכון, אני לומדת מהרבה דברים, וספרים זה משהו אחד שאני לומדת ממנו, אפילו שהיום אני בעיקר קוראת רומנים ולא יכולה לסבול ספרי עיון.
גם מהרומנים שקראתי למדתי המון, אני זוכרת את התקופה הזאת שבה רק התחלתי להיכנס לז'אנר, וכמה חפרתי על דברים שחשבתי.
וואי אני לא רוצה אפילו לחזור לקרוא את הביקורות שהיו לי בזמנו, זה בטח יעשה לי קרינג' ברמות.
אין כשאני נכנסת למשהו חזק, אני נכנסת אליו חזק.
היו לי המון תקופות של אובססיה על דברים ספציפיים, אבל כנראה שתמיד זה עובר לי מתישהו, נגיד האובססיה האחרונה שאני יכולה לחשוב עליה זה שחמט.
עבר לי אגב, מאז מלחמת שאגת הארי ירדה לי האובססיה, ואני כן בשלב של לחזור לשחק בזה, אבל ממש לא בשלב של לרצות לקרוא ספרים על זה.
כן קראתי ספר אחד, אבל לא סיימתי אותו כי הייתי צריכה להחזיר אותו לספרייה, ולא התאים לי לקחת אותו שוב כי זה הרי במקום ספר רומנטי וכרגע אני מעדיפה שיהיו אצלי כמה שיותר אופציות לקריאת פרוזה או רומנטיקה.
בכל אופן, אני ברגוע היום.
ברוך השם.
אני עדיין לא יודעת מה לחשוב לגבי הקשר עם האדם החדש.
הוא מעריך בי יותר מדי דברים, ואני יודעת שזאת תלונה מפגרת, אבל באמת... הבן אדם חושב שאני מדהימה.
והאישיו שלי עם זה, זה שקשה לי לפענח מה אני מרגישה וחושבת עליו, מעבר לזה שאני חושבת שהוא מתוק, קשה לי כאילו... לחוש מה אני רוצה מהסיטואציה הזאת.
אני גם מודעת לזה מאוד, שהוא לא הטיפוס שלי.
אבל אם הטיפוס שלי זה מניאקים חכמים, כנראה שזה שהוא לא הטיפוס שלי זאת לא סיבה מספיק טובה כדי לשים ברקס.
וואלה אבל, בא לי לשים ברקס, כי רגשית אצלו, דברים מתקדמים מהר מדי עבורי.
אבל אני ממש לא הולכת להתלונן על זה וסוג של להעניש אותו, על הכנות שלו והפתיחות שלו.
רק בגלל שלי זה לא הכי נעים, מסיבות שבאמת לא קשורות אליו אלא לתסביכים שלי, זה לא אומר שהוא צריך לשנות משהו.
בעיקר לא משהו פאקינג חיובי.
הוא כל כך כנה.
והוא כאילו, כל הזמן מאשר דברים חיוביים שהוא חושב עליי.
דיברתי איתו על חמש שפות לאהבה, שזה ספר גם שקראתי וכתבתי עליו ביקורת לפני כמה שנים.
אז אמרתי לו אתמול, כשהוא שאל אותי אם זה דבר טוב, כי אמרתי לו שהוא כל הזמן מאשר לי דברים טובים עליי, שקודם כל אני לא מתייגת דברים כטוב או רע, ושנית שיש חמש שפות לאהבה, ושאחת מהן היא מה שהוא עושה.
זאת השפה המילולית, מילים בונות ומחזקות.
אז אמרתי לו שהוא לא צריך לשנות את עצמו, שאין דבר כזה יותר מדי מדבר טוב.
אני לא חשבתי שהשפה הזאת משמעותית עבורי, כי הרי חשבתי על הנושא הזה וקראתי ספר שלם, אבל הוא כל כך מביע אהבה דרך המילים שלו, שברור שזה עושה לי משהו.
כאילו, פשוט יש לו שפע בנושא הזה, להביע אהבה דרך מילים זה משהו שבא לו כל כך בטבעי, אז אני ממש נזהרת מלהביע רתיעה מהעניין.
כי אני רואה שהרתיעה שלי קשורה למחשבות שלי עם עצמי, ולא לאיזשהו חוסר כנות או הקצנה אצלו.
אז באמת הוא שאל אותי אם זה יותר מדי, אם זה נעים, ואמרתי לו שהוא לא צריך לשנות את עצמו כי שוב - יש לו שפע מדבר טוב.
הוא לא הטיפוס שלי, והוייב לא חברי בכלל.
לא יודעת, הוא קצת מתנהג כאילו הוא זכה בלוטו איתי, זה משהו שקשה לעכל, כי כן אני אדם שיש בו הרבה תכונות טובות, אבל בואו - לא עד כדי כך.
הוא נמשך לחוכמה שלי.
הרבה אנשים למען האמת נמשכים לחוכמה שלי, אבל... אף פעם לא היה לי קשר מאוד אינטנסיבי של לדבר שעות, עם מישהו שחושב שאני חכמה ושיש לי קליטה מפחידה.
כאילו, כן דיברתי שעות עם אנשים כאלה, אבל זה היה בשביל דברים מאוד ספציפיים וממש לא חזרתי אליהם כמו שאני חוזרת אליו.
זה לא הכי מאוזן לי מה שקורה איתו, אבל אני יודעת שאם אני אגיד משהו הוא ישנה את איך שהוא מתנהל, ואני מעדיפה פשוט לתת לו להיות מי שהוא, ולתת לזמן לאזן לי דברים.
האמת שלא חיבבתי אותו בפעם הראשונה שנחשפתי אליו, משהו באיך שהוא התנסח היה לי קצת תלוש וילדותי מדי, אבל אז האדם שהייתי איתו בקשר שנתיים וחצי, אמר לי שהוא נחמד.
ואין לי מושג איך בכלל הגענו למצב שהוא אומר לי את זה, אבל הוא אמר לי את זה, ואז באיזה יום אחד בצהריים החלטתי לבדוק את העניין.
כן היה אגו בעניין, כי הרי אני כבר החלטתי שאני לא מתחברת אל הבן אדם, ולא רציתי סוג של לאשר משהו, שהאדם שהייתי איתו בקשר אמר.
אבל האדם שהייתי בקשר איתו חושב שרוב האנשים חלאות, ושהטבע האנושי הוא רע.
אז אם הוא אומר על מישהו שהוא נחמד... הוא כנראה באמת נחמד.
אבל אנשים יכולים להיות נחמדים, מתוקים אפילו, ועדיין לא בשבילי.
זה ברור, זה הגיוני.
מה שלא ברור זה איך זה שיש לי ספקות, שלא הכי נוח לי, ואני איכשהו עדיין בסביבה של הבחור הנחמד.
אני לא טיפוס כזה, אם אני מרגישה משהו בבירור, ויש בי רתיעה או תחושה של "הוא פשוט לא בשבילי", אני מתרחקת.
אבל פה, אני גם מרגישה שהוא לא בשבילי, וגם נשארת.
שזה כנראה אומר שלא משנה כמה אני אסתבך עם המחשבות האלה, שורה תחתונה, נעים לי עם הבן אדם.
כמובן שאני צריכה ספייס, ואני לוקחת את הספייס, אבל אני חושבת שאם באמת הייתי מרגישה שמשהו מהותי לא מתאים לי - הייתי פשוט אומרת לו את זה, וחותכת.
יש בי קצת חשש שאולי, מדובר בסוג של ריבאונד רגשי.
וזה עוד יותר גורם לי לרצות לקחת ספייס, ולהיזהר, כי אני לא בקטע של להשתמש באנשים כדי לספק את עצמי רגשית.
אם הייתי יודעת בוודאות שאני לא מחבבת אותו עד כדי כך שאני ארצה לפתח איתו קשר, זה היה נגמר, אבל אני לא יודעת עדיין.
יש מצב ששבוע הבא אני אדע.
(19/5/26 15:05)